הגעת למגבלת הצפייה למשתמשים שאינם רשומים באתר
  • נשמח אם תצטרפו לקהילה שלנו. הרשמה לאתר תקנה לכם את האפשרות לשאול שאלות ולהגיב לשרשורים באתר ללא כל עלות
  • טופס ההרשמה לאתר נמצא כאן למטה ולוקח פחות מ-30 שניות למלא אותו (כן, בדקנו עם סטופר 🤓)

להאמין. טיפשי או הדבר המתבקש מיצור תבוני?

האם תוכל לפרט יותר על נושא ״ נזק עצמי״ ?
כתוב בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
וגם כתוב שיש רק 3 מצוות בצריך למות בשבילהם שהם גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.
מכאן שאסור לאדם למות עבור שום מצווה אחרת, שנאמר "וחי בהם", אסור לוותר על החיים עבור אף מצווה מלבד המצוינות למעלה, למעט מקרים מיוחדים.

אבל לגרום לעצמי מחלה, או רק לסכן מוות כמו לעשות פעלול מסוכן, זאת לא עבירה מפורשת, אלא נלמד על ידי חז"ל.
לכן אפשר לומר שזה כנראה דרבנן.
אבל בגלל שרבו הפרטים במצווה הזאת, והיא מאוד מורכבת, רבו הטועים בה.

האם ציחה חופשית זה סכנה אסורה? או נהיגה ברכב בכלל? או נטילת תרופות מרשם?
לכן קשה לחתום על האיסור הוודאי של המצווה.

כל הנושא זה דברים שמקצרים או מסיימים את חייו של אדם. שזה ודאי אסור אך השאלה כמה ואיך, האם מותר לתת לאדם שרוצה למות, ומות?

אך גרימת כאב עצמי, אני לא חושב שיש בזה איסור, במיוחד אם יש סיבה טובה לזה.

כמו שאתה בטח שם לב, אני לא בקיא בכל פרטי המצווה, אבל אלו פני הדברים.
 
כתוב בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
וגם כתוב שיש רק 3 מצוות בצריך למות בשבילהם שהם גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.
מכאן שאסור לאדם למות עבור שום מצווה אחרת, שנאמר "וחי בהם", אסור לוותר על החיים עבור אף מצווה מלבד המצוינות למעלה, למעט מקרים מיוחדים.

אבל לגרום לעצמי מחלה, או רק לסכן מוות כמו לעשות פעלול מסוכן, זאת לא עבירה מפורשת, אלא נלמד על ידי חז"ל.
לכן אפשר לומר שזה כנראה דרבנן.
אבל בגלל שרבו הפרטים במצווה הזאת, והיא מאוד מורכבת, רבו הטועים בה.

האם ציחה חופשית זה סכנה אסורה? או נהיגה ברכב בכלל? או נטילת תרופות מרשם?
לכן קשה לחתום על האיסור הוודאי של המצווה.

כל הנושא זה דברים שמקצרים או מסיימים את חייו של אדם. שזה ודאי אסור אך השאלה כמה ואיך, האם מותר לתת לאדם שרוצה למות, ומות?

אך גרימת כאב עצמי, אני לא חושב שיש בזה איסור, במיוחד אם יש סיבה טובה לזה.

כמו שאתה בטח שם לב, אני לא בקיא בכל פרטי המצווה, אבל אלו פני הדברים.
מעולה, מצאתי יותר שאלות מתשובות. זה אומר שיש לאן לחפור.
כשמשהו לא ברור בדברים כתובים מי חוקר את הנושא ונותן פרשנות? קיים גוף מיוחד שעושה את זה?
 
מעולה, מצאתי יותר שאלות מתשובות. זה אומר שיש לאן לחפור.
כשמשהו לא ברור בדברים כתובים מי חוקר את הנושא ונותן פרשנות? קיים גוף מיוחד שעושה את זה?
לכל פוסק יש את הפסיקה שלו, דבר זה נובע מכך שהתורה מביאה עקרונות הלכתיים אשר האדם הוא זה שמחליט איך ואיזה עיקרון קשור למקרה, ומשום כך תמצא כמה דעות, מה שלא ברור לי זה למה שסטרואידים יהיו אסורים?
 
לכל פוסק יש את הפסיקה שלו, דבר זה נובע מכך שהתורה מביאה עקרונות הלכתיים אשר האדם הוא זה שמחליט איך ואיזה עיקרון קשור למקרה, ומשום כך תמצא כמה דעות, מה שלא ברור לי זה למה שסטרואידים יהיו אסורים?
מה הקשר שלך לדת?
אתה דתי ? חרדי?
 
מעולה, מצאתי יותר שאלות מתשובות. זה אומר שיש לאן לחפור.
כשמשהו לא ברור בדברים כתובים מי חוקר את הנושא ונותן פרשנות? קיים גוף מיוחד שעושה את זה?
משה רבינו קיבל תורה מהר סיני. הוא קיבל את חמישה חומשי תורה שזה התורה שבכתב.
אך בתורה לא מפורט כל פרטי המצוות, כמו לא כתוב מה הם מלאכות שבת, רק כתוב לשמור שבת. גם לא כתוב מה זה תפילין, רק כתוב להניח אותם.
כאן משה רבינו אסף את כל עם ישראל ולימד אותם תורה שבעל פה.
תורה שבעל פה נלמד על יד משה מהקב"ה, אך יש להם כללים ברורים והגיוניים. יש 13 מידות שהתורה נדרשת בהם, גזירות ששות, קל וחומר ועוד דברים הגיוניים.
לדוגמה, אם כתוב בתורה שצריך לברך ברכה אחרי שאוכלים, אז קל וחומר (הקל נלמד מהחמור, דהיינו הדבר הפשוט נהיה ברור אחרי שיישבנו את המורכב) שצריך לברך לפני שאוכלים. הגמרא אומרת, אם השבע צריך להודות, אז כמובן שהרעב צריך להודות שהזדמן לו אוכל.

וכך נלמדה התורה שבעל פה.

בנוסף יש את הלכה למשה מסיני (אני חושב שיש 7), שהם הלכות שלא רמוזות בתורה בכלל, אבל יש לנו עדות מרב לתלמיד עד משה שהם המצוות שמשה קיבל מהקב"ה.

ברעיון, התורה שבעל פה לא נכתבה המון שנים, היא נמסרה מרב לתלמיד, והיה על כל יהודי ללמוד את כולה ולדעת אותה. מאז הגיעו הנביאים וחיברו את הספרים שלהם. ואחריהם הכתובים. ומזה מורכב המילה תנ"ך, תורה נביאם כתובים.

במשך למעלה מאלף שנים התורה שבעל פה לא נכתבה, ונמסרה בצורה ברורה. אך חכמים לפעמים ראו צורך לגזור גזירות כשחששו למכשול.
לדוגמה, חכמים גזרו לא לרכב על בהמות בשבת שמא אדם יבוא לחתוך ענף עץ להכות את הבהמה בשבת, וזה אסור כי זה מלאכת קוצר.
עוד גזירה, לא לנגן בכלי שיר בשבת, שמא ישבר, ויבוא לתקן. לא לקחת תרופות לא חיוניות בשבת, שמא יקטוף צמחי מרפא.

לגזרות חכמים, ואפילו לחלק מהתורה שבעל פה, נקראים מצוות דרבנן. לעומת מצוות התורה וחלק מהתורה שבעל פה, נקראים מצוות דאורייתא. (זה תלוי איך המצוות נלמדו מהתורה, אם על ידי גזירה שווה או קל וחומר או אסמכתא).

עד כאן, אין פרשנויות, הכל ברור, וכולם הבינו את התנ"ך והמצוות.
אבל אז הצטרפו לעם ישראל שני גרים בשם שמעיה ואבטליון שהיו הרבנים של שמאי והלל. כתוב שהמבטא של הגרים שהגיעו מארץ רחוקה הייתה לא תמיד ברורה מספיק לשני התלמידים, ואחרי שרבם נפטרו, הלל ושמאי התחילו לחלוק מה היו כוונתם רבם. המחלוקות היו קטנות. לתקופה הזאת קראו תקופת התנאים. לשמאי והלל היו שני ישבות במקומות אחרים שלימדו תורה ובעיקר שבעל פה.
וכאן לכאורה התלמידים התחילו לטעות עוד יותר מה היה כוונת רבם, והתחילו להיוולד מחלוקות רבות אחרים.

בין תלמידי בית שמאי ובית הלל נמנים תנאים מפורסמים כמו רבי עקיבא ורבי טרפון.
ההלכה כמעט תמיד נפסקה כבית הלל כשלא הצלחנו ליישב ולהגיע להסכמה, כי תלמידיהם היו מרובים, וכתוב בתורה "אחרי רבים להטות".

עד כאן די ברור, אבל יש מחלוקות קטנות מה הם הפרטים של כמה מצוות.

ואז ישב רבי יהודה הנשיא, מאחרוני התנאים לכתב את המשנה, מעין ראשי פרקים לתורה שבעל פה עם כל המחלוקות שהיו בין התנאים.

כאן הגיע תקופת האמוראים שדנו מה היה כוונת התנאים, וניסו על ידי הוכחות מתוך הפסוקים ועם 13 המידות שהתורה נדרשת בהם והמסורת שהיה להם להכריע מה שיכלו. הלוא זה הגמרא שנכתב על ידי רבינא ורב אשי. הם כתבו את כל הדיונים שהיו על המשנה והתורה ואת צדדי כל צד.

אחרי תקופתם, היו את הסבוראים והגאונים שלא חיברו הרבה ספרים, וגם מסתבר שספריהם נעלמו ונאבדו.

נקפץ כמה מאות שנים לתקופת ה"ראשונים", שכולל את רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א ועוד. שחיברו המון ספרים.
כולם מכירים את רש"י והפרשנות שלו על התורה, הוא מציין שם הרבה דברים על הפסוק שהמשנה והגמרא ומדרשים (נכתבו על ידי אמוראים) ועוד מקומות דיברו עליהם. והוא במפסוק נותן לנו את האוסף ידע שלו. הוא גם כתב פירוש הכי פופולארי על הגמרא, ששם גם הוא מביא מושגים ממוקומות אחרים, ומסביר את השפה, והמושגים של הזמן שלפנינו, ומה היה כוונתם, אחרי הכל, הגמרא נכתבה בארמית, כי היא נכתבה בבל.

באותו זמן שהגמרא נכתבה, נכתב גם הירושלמי, שזה הגמרא שנכתבה בירושלים, אך עיקר היהודים היו בבבל, ולכן אנחנו פוסקים בעיקר על פי הגמרא הבבלי.

לרב אלפסי היה רעיון גאוני, לכתוב את הגמרא, אבל להשמיט מה שלא נפסק להלכה, כך שכל לומד ידע מה היא הלכה למעשה למרות המחלוקת.
הרמב"ם לקח את זה צעד קדימה עם החיבור שלו שמסדר את כל המצוות לפי הסדר, ופירוט מאוד מסודר כמו אינציקלופדיה לכל מי שרוצה לדעת את ההלכה.

כאן כבר התחילו מנהגים שונים, כי יהודים היו מאוד מפוזרים, האשכנזים נמנעו מקטניות בפסח. והספרדים פסקו הלכות על פי רבם הרמב"ם, כשהאשכנזים פעמים רבות סמכו על רש"י.

הראשונים נחלקו מה היה כוונת הקודמים, ואחריהם הגיעו האחרונים שהם הגאון מווילנא, רבי עקיבא אייגר, החפץ חיים, ועד היום שכולל את הרב שך, הסטייפלער ועוד.

הרב יוסף קארו זצ"ל, חיבר את השולחן ערוך שזה באופן מסודר ההלכות, והרמ"א כותב איפה שהאשכנזים נוהגים אחרת.

האחרונים התחילו לכתוב המון ספרים, ואת רובם יש לנו. אז קמו חיבורים על הרמב"ם שמביר איך הוא הגיע למסקנות שלו, ומי חלק עליו ועל מה ומה הסיבה עד לפרטים הקטנים.
באותו דרך נכתבו ספרים על הגמרא בבלי וירושלמי, על התורה ועל השולחן ערוך.

אז יש היום את בתנ"ך, ששה סדרי משנה שכל סדר כולל בערך 10 מסכתות. על רוב המסכתות יש גמרות, כל גמרא זה נושא נפרד שלוקח חודשים ללמוד.
על כל גמרא יש עשרות אם לא מאות מפרשים, ועל המפרשים יש עשרות אם לא מאות מפרשים. זה לא נגמר.

תנ"ך זה המקור, משנה וגמרא זה המסורת ותיעודה, שולחן ערוך וספרי פוסקים עליה זה ההלכה למעשה. וכל שאר הספרים עוזרים להבין את אותן בסיס.

אבל גם קמה תנועת החסידות על ידי הבעל שם טוב, שהתפצלה עם תלמידיה לקבוצות שונות ברסלב, חב"ד, בעלז, גור, סאטמר. ולכולם מנהגים שונים אבל הלכה אחת.
כמו כן יש את מנהגי תימן לעומת אשכנזים וספרדים.

גם קמה תנועת המוסר אצל הלוא חסידים. תנועת המוסר הביאה עוד חיבורי ספרים רבים שמסבירה את הדרך לחיות ולחשוב ולהתנהג על פי המסורת והתורה, אך לא נכתבה בתורה שבעל פה או הובאה בהלכה.

שם התעסקו רבות על עבודת המידות, איך לרכוש ענווה וכבוד, ודרך ארץ.
כי בהלכה היבשה ובתורה ואפילו במשנה אין הרבה דיבור על המידות ואיך לשנות ולרכוש אותם.

הארכתי המון, נתתי רקע די רחב על הנושא.
אני מקווה שאתה מבין שאלו נושאים מאוד מורכבים שדורשים להיכנס לעובי היריעה כדי להבין אותם כהוגן, וגם אני מקווה שדייקתי בכל הפרטים, אך עלול להיות לי טעויות.

אני מקווה שבסופו של דבר זה מסביר איך נותנים פרשנות, ומהי פרשנות.
אתה תמיד יכול לקרוא בתורה, ולהסתכל ברש"י כדי לראות איזה סוג פרשנות הוא נותן. ואחרי שתלמד גמרא ופוסקים אתה גם תתחיל להבין איך רש"י הגיע למסקנות המבוססות שלו.
 
נערך לאחרונה:
משה רבינו קיבל תורה מהר סיני. הוא קיבל את חמישה חומשי תורה שזה התורה שבכתב.
אך בתורה לא מפורט כל פרטי המצוות, כמו לא כתוב מה הם מלאכות שבת, רק כתוב לשמור שבת. גם לא כתוב מה זה תפילין, רק כתוב להניח אותם.
כאן משה רבינו אסף את כל עם ישראל ולימד אותם תורה שבעל פה.
תורה שבעל פה נלמד על יד משה מהקב"ה, אך יש להם כללים ברורים והגיוניים. יש 13 מידות שהתורה נדרשת בהם, גזירות ששות, קל וחומר ועוד דברים הגיוניים.
לדוגמה, אם כתוב בתורה שצריך לברך ברכה אחרי שאוכלים, אז קל וחומר (הקל נלמד מהחמור, דהיינו הדבר הפשוט נהיה ברור אחרי שיישבנו את המורכב) שצריך לברך לפני שאוכלים. הגמרא אומרת, אם השבע צריך להודות, אז כמובן שהרעב צריך להודות שהזדמן לו אוכל.

וכך נלמדה התורה שבעל פה.

בנוסף יש את הלכה למשה מסיני (אני חושב שיש 7), שהם הלכות שלא רמוזות בתורה בכלל, אבל יש לנו עדות מרב לתלמיד עד משה שהם המצוות שמשה קיבל מהקב"ה.

ברעיון, התורה שבעל פה לא נכתבה המון שנים, היא נמסרה מרב לתלמיד, והיה על כל יהודי ללמוד את כולה ולדעת אותה. מאז הגיעו הנביאים וחיברו את הספרים שלהם. ואחריהם הכתובים. ומזה מורכב המילה תנ"ך, תורה נביאם כתובים.

במשך למעלה מאלף שנים התורה שבעל פה לא נכתבה, ונמסרה בצורה ברורה. אך חכמים לפעמים ראו צורך לגזור גזירות כשחששו למכשול.
לדוגמה, חכמים גזרו לא לרכב על בהמות בשבת שמא אדם יבוא לחתוך ענף עץ להכות את הבהמה בשבת, וזה אסור כי זה מלאכת קוצר.
עוד גזירה, לא לנגן בכלי שיר בשבת, שמא ישבר, ויבוא לתקן. לא לקחת תרופות לא חיוניות בשבת, שמא יקטוף צמחי מרפא.

לגזרות חכמים, ואפילו לחלק מהתורה שבעל פה, נקראים מצוות דרבנן. לעומת מצוות התורה וחלק מהתורה שבעל פה, נקראים מצוות דאורייתא. (זה תלוי איך המצוות נלמדו מהתורה, אם על ידי גזירה שווה או קל וחומר או אסמכתא).

עד כאן, אין פרשנויות, הכל ברור, וכולם הבינו את התנ"ך והמצוות.
אבל אז הצטרפו לעם ישראל שני גרים בשם שמעיה ואבטליון שהיו הרבנים של שמאי והלל. כתוב שהמבטא של הגרים שהגיעו מארץ רחוקה הייתה לא תמיד ברורה מספיק לשני התלמידים, ואחרי שרבם נפטרו, הלל ושמאי התחילו לחלוק מה היו כוונתם רבם. המחלוקות היו קטנות. לתקופה הזאת קראו תקופת התנאים. לשמאי והלל היו שני ישבות במקומות אחרים שלימדו תורה ובעיקר שבעל פה.
וכאן לכאורה התלמידים התחילו לטעות עוד יותר מה היה כוונת רבם, והתחילו להיוולד מחלוקות רבות אחרים.

בין תלמידי בית שמאי ובית הלל נמנים תנאים מפורסמים כמו רבי עקיבא ורבי טרפון.
ההלכה כמעט תמיד נפסקה כבית הלל כשלא הצלחנו ליישב ולהגיע להסכמה, כי תלמידיהם היו מרובים, וכתוב בתורה "אחרי רבים להטות".

עד כאן די ברור, אבל יש מחלוקות קטנות מה הם הפרטים של כמה מצוות.

ואז ישב רבי יהודה הנשיא, מאחרוני התנאים לכתב את המשנה, מעין ראשי פרקים לתורה שבעל פה עם כל המחלוקות שהיו בין התנאים.

כאן הגיע תקופת האמוראים שדנו מה היה כוונת התנאים, וניסו על ידי הוכחות מתוך הפסוקים ועם 13 המידות שהתורה נדרשת בהם והמסורת שהיה להם להכריע מה שיכלו. הלוא זה הגמרא שנכתב על ידי רבינא ורב אשי. הם כתבו את כל הדיונים שהיו על המשנה והתורה ואת צדדי כל צד.

אחרי תקופתם, היו את הסבוראים והגאונים שלא חיברו הרבה ספרים, וגם מסתבר שספריהם נעלמו ונאבדו.

נקפץ כמה מאות שנים לתקופת ה"ראשונים", שכולל את רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א ועוד. שחיברו המון ספרים.
כולם מכירים את רש"י והפרשנות שלו על התורה, הוא מציין שם הרבה דברים על הפסוק שהמשנה והגמרא ומדרשים (נכתבו על ידי אמוראים) ועוד מקומות דיברו עליהם. והוא במפסוק נותן לנו את האוסף ידע שלו. הוא גם כתב פירוש הכי פופולארי על הגמרא, ששם גם הוא מביא מושגים ממוקומות אחרים, ומסביר את השפה, והמושגים של הזמן שלפנינו, ומה היה כוונתם, אחרי הכל, הגמרא נכתבה בארמית, כי היא נכתבה בבל.

באותו זמן שהגמרא נכתבה, נכתב גם הירושלמי, שזה הגמרא שנכתבה בירושלים, אך עיקר היהודים היו בבבל, ולכן אנחנו פוסקים בעיקר על פי הגמרא הבבלי.

לרב אלפסי היה רעיון גאוני, לכתוב את הגמרא, אבל להשמיט מה שלא נפסק להלכה, כך שכל לומד ידע מה היא הלכה למעשה למרות המחלוקת.
הרמב"ם לקח את זה צעד קדימה עם החיבור שלו שמסדר את כל המצוות לפי הסדר, ופירוט מאוד מסודר כמו אינציקלופדיה לכל מי שרוצה לדעת את ההלכה.

כאן כבר התחילו מנהגים שונים, כי יהודים היו מאוד מפוזרים, האשכנזים נמנעו מקטניות בפסח. והספרדים פסקו הלכות על פי רבם הרמב"ם, כשהאשכנזים פעמים רבות סמכו על רש"י.

הראשונים נחלקו מה היה כוונת הקודמים, ואחריהם הגיעו האחרונים שהם הגאון מווילנא, רבי עקיבא אייגר, החפץ חיים, ועד היום שכולל את הרב שך, הסטייפלער ועוד.

הרב יוסף קארו זצ"ל, חיבר את השולחן ערוך שזה באופן מסודר ההלכות, והרמ"א כותב איפה שהאשכנזים נוהגים אחרת.

האחרונים התחילו לכתוב המון ספרים, ואת רובם יש לנו. אז קמו חיבורים על הרמב"ם שמביר איך הוא הגיע למסקנות שלו, ומי חלק עליו ועל מה ומה הסיבה עד לפרטים הקטנים.
באותו דרך נכתבו ספרים על הגמרא בבלי וירושלמי, על התורה ועל השולחן ערוך.

אז יש היום את בתנ"ך, ששה סדרי משנה שכל סדר כולל בערך 10 מסכתות. על רוב המסכתות יש גמרות, כל גמרא זה נושא נפרד שלוקח חודשים ללמוד.
על כל גמרא יש עשרות אם לא מאות מפרשים, ועל המפרשים יש עשרות אם לא מאות מפרשים. זה לא נגמר.

תנ"ך זה המקור, משנה וגמרא זה המסורת ותיעודה, שולחן ערוך וספרי פוסקים עליה זה ההלכה למעשה. וכל שאר הספרים עוזרים להבין את אותן בסיס.

אבל גם קמה תנועת החסידות על ידי הבעל שם טוב, שהתפצלה עם תלמידיה לקבוצות שונות ברסלב, חב"ד, בעלז, גור, סאטמר. ולכולם מנהגים שונים אבל הלכה אחת.
כמו כן יש את מנהגי תימן לעומת אשכנזים וספרדים.

גם קמה תנועת המוסר אצל הלוא חסידים. תנועת המוסר הביאה עוד חיבורי ספרים רבים שמסבירה את הדרך לחיות ולחשוב ולהתנהג על פי המסורת והתורה, אך לא נכתבה בתורה שבעל פה או הובאה בהלכה.

שם התעסקו רבות על עבודת המידות, איך לרכוש ענווה וכבוד, ודרך ארץ.
כי בהלכה היבשה ובתורה ואפילו במשנה אין הרבה דיבור על המידות ואיך לשנות ולרכוש אותם.

הארכתי המון, נתתי רקע די רחב על הנושא.
אני מקווה שאתה מבין שאלו נושאים מאוד מורכבים שדורשים להיכנס לעובי היריעה כדי להבין אותם כהוגן, וגם אני מקווה שדייקתי בכל הפרטים, אך עלול להיות לי טעויות.

אני מקווה שבסופו של דבר זה מסביר איך נותנים פרשנות, ומהי פרשנות.
אתה תמיד יכול לקרוא בתורה, ולהסתכל ברש"י כדי לראות איזה סוג פרשנות הוא נותן. ואחרי שתלמד גמרא ופוסקים אתה גם תתחיל להבין איך רש"י הגיע למסקנות המבוססות שלו.
תודה רבה. ייקח לי קצת זמן לקרא ולהבין.
 
תודה רבה. ייקח לי קצת זמן לקרא ולהבין.
קח את הזמן, זה המון אינפורמציה ששיתפתי כאן.
אתה תמיד יכול לפתוח את אותם ספרים ולקרוא, ככה תבין הרבה יותר טוב מה הם, ומה הם הפרשנויות.
 
משה רבינו קיבל תורה מהר סיני. הוא קיבל את חמישה חומשי תורה שזה התורה שבכתב.
אך בתורה לא מפורט כל פרטי המצוות, כמו לא כתוב מה הם מלאכות שבת, רק כתוב לשמור שבת. גם לא כתוב מה זה תפילין, רק כתוב להניח אותם.
כאן משה רבינו אסף את כל עם ישראל ולימד אותם תורה שבעל פה.
תורה שבעל פה נלמד על יד משה מהקב"ה, אך יש להם כללים ברורים והגיוניים. יש 13 מידות שהתורה נדרשת בהם, גזירות ששות, קל וחומר ועוד דברים הגיוניים.
לדוגמה, אם כתוב בתורה שצריך לברך ברכה אחרי שאוכלים, אז קל וחומר (הקל נלמד מהחמור, דהיינו הדבר הפשוט נהיה ברור אחרי שיישבנו את המורכב) שצריך לברך לפני שאוכלים. הגמרא אומרת, אם השבע צריך להודות, אז כמובן שהרעב צריך להודות שהזדמן לו אוכל.

וכך נלמדה התורה שבעל פה.

בנוסף יש את הלכה למשה מסיני (אני חושב שיש 7), שהם הלכות שלא רמוזות בתורה בכלל, אבל יש לנו עדות מרב לתלמיד עד משה שהם המצוות שמשה קיבל מהקב"ה.

ברעיון, התורה שבעל פה לא נכתבה המון שנים, היא נמסרה מרב לתלמיד, והיה על כל יהודי ללמוד את כולה ולדעת אותה. מאז הגיעו הנביאים וחיברו את הספרים שלהם. ואחריהם הכתובים. ומזה מורכב המילה תנ"ך, תורה נביאם כתובים.

במשך למעלה מאלף שנים התורה שבעל פה לא נכתבה, ונמסרה בצורה ברורה. אך חכמים לפעמים ראו צורך לגזור גזירות כשחששו למכשול.
לדוגמה, חכמים גזרו לא לרכב על בהמות בשבת שמא אדם יבוא לחתוך ענף עץ להכות את הבהמה בשבת, וזה אסור כי זה מלאכת קוצר.
עוד גזירה, לא לנגן בכלי שיר בשבת, שמא ישבר, ויבוא לתקן. לא לקחת תרופות לא חיוניות בשבת, שמא יקטוף צמחי מרפא.

לגזרות חכמים, ואפילו לחלק מהתורה שבעל פה, נקראים מצוות דרבנן. לעומת מצוות התורה וחלק מהתורה שבעל פה, נקראים מצוות דאורייתא. (זה תלוי איך המצוות נלמדו מהתורה, אם על ידי גזירה שווה או קל וחומר או אסמכתא).

עד כאן, אין פרשנויות, הכל ברור, וכולם הבינו את התנ"ך והמצוות.
אבל אז הצטרפו לעם ישראל שני גרים בשם שמעיה ואבטליון שהיו הרבנים של שמאי והלל. כתוב שהמבטא של הגרים שהגיעו מארץ רחוקה הייתה לא תמיד ברורה מספיק לשני התלמידים, ואחרי שרבם נפטרו, הלל ושמאי התחילו לחלוק מה היו כוונתם רבם. המחלוקות היו קטנות. לתקופה הזאת קראו תקופת התנאים. לשמאי והלל היו שני ישבות במקומות אחרים שלימדו תורה ובעיקר שבעל פה.
וכאן לכאורה התלמידים התחילו לטעות עוד יותר מה היה כוונת רבם, והתחילו להיוולד מחלוקות רבות אחרים.

בין תלמידי בית שמאי ובית הלל נמנים תנאים מפורסמים כמו רבי עקיבא ורבי טרפון.
ההלכה כמעט תמיד נפסקה כבית הלל כשלא הצלחנו ליישב ולהגיע להסכמה, כי תלמידיהם היו מרובים, וכתוב בתורה "אחרי רבים להטות".

עד כאן די ברור, אבל יש מחלוקות קטנות מה הם הפרטים של כמה מצוות.

ואז ישב רבי יהודה הנשיא, מאחרוני התנאים לכתב את המשנה, מעין ראשי פרקים לתורה שבעל פה עם כל המחלוקות שהיו בין התנאים.

כאן הגיע תקופת האמוראים שדנו מה היה כוונת התנאים, וניסו על ידי הוכחות מתוך הפסוקים ועם 13 המידות שהתורה נדרשת בהם והמסורת שהיה להם להכריע מה שיכלו. הלוא זה הגמרא שנכתב על ידי רבינא ורב אשי. הם כתבו את כל הדיונים שהיו על המשנה והתורה ואת צדדי כל צד.

אחרי תקופתם, היו את הסבוראים והגאונים שלא חיברו הרבה ספרים, וגם מסתבר שספריהם נעלמו ונאבדו.

נקפץ כמה מאות שנים לתקופת ה"ראשונים", שכולל את רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א ועוד. שחיברו המון ספרים.
כולם מכירים את רש"י והפרשנות שלו על התורה, הוא מציין שם הרבה דברים על הפסוק שהמשנה והגמרא ומדרשים (נכתבו על ידי אמוראים) ועוד מקומות דיברו עליהם. והוא במפסוק נותן לנו את האוסף ידע שלו. הוא גם כתב פירוש הכי פופולארי על הגמרא, ששם גם הוא מביא מושגים ממוקומות אחרים, ומסביר את השפה, והמושגים של הזמן שלפנינו, ומה היה כוונתם, אחרי הכל, הגמרא נכתבה בארמית, כי היא נכתבה בבל.

באותו זמן שהגמרא נכתבה, נכתב גם הירושלמי, שזה הגמרא שנכתבה בירושלים, אך עיקר היהודים היו בבבל, ולכן אנחנו פוסקים בעיקר על פי הגמרא הבבלי.

לרב אלפסי היה רעיון גאוני, לכתוב את הגמרא, אבל להשמיט מה שלא נפסק להלכה, כך שכל לומד ידע מה היא הלכה למעשה למרות המחלוקת.
הרמב"ם לקח את זה צעד קדימה עם החיבור שלו שמסדר את כל המצוות לפי הסדר, ופירוט מאוד מסודר כמו אינציקלופדיה לכל מי שרוצה לדעת את ההלכה.

כאן כבר התחילו מנהגים שונים, כי יהודים היו מאוד מפוזרים, האשכנזים נמנעו מקטניות בפסח. והספרדים פסקו הלכות על פי רבם הרמב"ם, כשהאשכנזים פעמים רבות סמכו על רש"י.

הראשונים נחלקו מה היה כוונת הקודמים, ואחריהם הגיעו האחרונים שהם הגאון מווילנא, רבי עקיבא אייגר, החפץ חיים, ועד היום שכולל את הרב שך, הסטייפלער ועוד.

הרב יוסף קארו זצ"ל, חיבר את השולחן ערוך שזה באופן מסודר ההלכות, והרמ"א כותב איפה שהאשכנזים נוהגים אחרת.

האחרונים התחילו לכתוב המון ספרים, ואת רובם יש לנו. אז קמו חיבורים על הרמב"ם שמביר איך הוא הגיע למסקנות שלו, ומי חלק עליו ועל מה ומה הסיבה עד לפרטים הקטנים.
באותו דרך נכתבו ספרים על הגמרא בבלי וירושלמי, על התורה ועל השולחן ערוך.

אז יש היום את בתנ"ך, ששה סדרי משנה שכל סדר כולל בערך 10 מסכתות. על רוב המסכתות יש גמרות, כל גמרא זה נושא נפרד שלוקח חודשים ללמוד.
על כל גמרא יש עשרות אם לא מאות מפרשים, ועל המפרשים יש עשרות אם לא מאות מפרשים. זה לא נגמר.

תנ"ך זה המקור, משנה וגמרא זה המסורת ותיעודה, שולחן ערוך וספרי פוסקים עליה זה ההלכה למעשה. וכל שאר הספרים עוזרים להבין את אותן בסיס.

אבל גם קמה תנועת החסידות על ידי הבעל שם טוב, שהתפצלה עם תלמידיה לקבוצות שונות ברסלב, חב"ד, בעלז, גור, סאטמר. ולכולם מנהגים שונים אבל הלכה אחת.
כמו כן יש את מנהגי תימן לעומת אשכנזים וספרדים.

גם קמה תנועת המוסר אצל הלוא חסידים. תנועת המוסר הביאה עוד חיבורי ספרים רבים שמסבירה את הדרך לחיות ולחשוב ולהתנהג על פי המסורת והתורה, אך לא נכתבה בתורה שבעל פה או הובאה בהלכה.

שם התעסקו רבות על עבודת המידות, איך לרכוש ענווה וכבוד, ודרך ארץ.
כי בהלכה היבשה ובתורה ואפילו במשנה אין הרבה דיבור על המידות ואיך לשנות ולרכוש אותם.

הארכתי המון, נתתי רקע די רחב על הנושא.
אני מקווה שאתה מבין שאלו נושאים מאוד מורכבים שדורשים להיכנס לעובי היריעה כדי להבין אותם כהוגן, וגם אני מקווה שדייקתי בכל הפרטים, אך עלול להיות לי טעויות.

אני מקווה שבסופו של דבר זה מסביר איך נותנים פרשנות, ומהי פרשנות.
אתה תמיד יכול לקרוא בתורה, ולהסתכל ברש"י כדי לראות איזה סוג פרשנות הוא נותן. ואחרי שתלמד גמרא ופוסקים אתה גם תתחיל להבין איך רש"י הגיע למסקנות המבוססות שלו.
אני באמת מתעניין, האם זה נראה לכם הגיוני שאנשים זכרו את כל התורה שבעל פה לפני שהיא נכתבה? ובלי טעויות?
הרי גם כשאתה לומד משהו כל החיים שלך שהוא בכמות כל כך גדולה והוא לא כתוב אתה ב100% תשכח מלא דברים משם\תטעה, זה פשוט לא הגיוני
וגם אם תגיד שיש כאלה היום (למרות שלהם יש ספרים), אלו יחידי סגולה, שאר האנשים אין סיכוי שהעבירו את זה לבנים שלהם במלואו ללא טעויות
 
אתה מוזמן לתכנן ניסוי כזה ולבצע אותו ולראות מה קורה, אבל עד שאתה לא עושה משהו כזה אין לך תשובה לכן או לא, ככה שאי אפשר לומר בביטחון שיש בורא.
אי אפשר גם לומר שאין בורא, אבל אנחנו יכולים לתאר את היקום בצורה טובה גם בלעדיו, לא בצורה מושלמת ועדיין יש המון דברים שאנחנו לא יודעים, אבל כל הזמן מתגלים דברים שהם טבעיים לחלוטין ולא בורא


קל לומר את זה עכשיו כשאבולוציה היא נושא ידוע ולא מעורער, אבל לפני דרווין לא היה קיים מושג כזה בכלל, אף אחד לא באמת הכיר את התופעה


מעולם לא נמצאו ראיות מעבר לעדי ראיה.
יכול להיות הוא קיים, אבל אתה מצפה מיצור שנראה ע"י הרבה אנשים בהרבה מקומות והרבה זמנים שיהיה במספרים מספיק גדולים, ושישאיר אחריו ראיות.
אז כל עוד יש רק עדי ראיה הוא נחשב כלא קיים, כי עדים היא ראיה חלשה מאוד


אתה שוב מגביל את עצמך ע"י מה שאתה מכיר ונוח לך להתמודד איתו. האם לא קיימת אפשרות שמשהו פשוט תמיד היה קיים? זה לא נוח לחשוב על זה, השאלה האם זו אפשרות, והתשובה היא כן, זו אפשרות.
ואתה מוזמן לתת תיאוריה, אף אחד לא אמר שלא, השאלה האם לאותה תיאוריה יש הוכחות לא פילוסופית, אלא כאלה שאפשר למדוד?
נכון, אבל כשאתה מוסיף את עניין מעמד הר סיני ברור איזה תאוריה הגיונית, בנוסף יש הוכחות מתמטיות אולם אני לא מתייחס אליהם משום שמדע תמיד יכול להשתנות (כלומר אם אני סומך על רק על המדע אז יכול להיות שעוד כמה שנים מישהו יסתור את החוק הזה) אבל בשביל ה"רציונלים" שבנינו:
אנטרופיה נגד אבולוציה: עושים סדר באי-סדר
מדוע מתקיים החוק השני של התרמודינמיקה? שרון
בקיצור- העולם שואף לאי סדר ולכן אם יש סדר זה אומר שיש מי שסידר, כלומר אם העולם היה קיים מעצמו לא היו בו דברים מסודרים.
בכל אופן זאת כנראה ההודעה האחרונה שלי בשבועיים הקרובים כי אני חוזר לישיבה, כך שאל תצפו שאני אגיב...
 
נכון, אבל כשאתה מוסיף את עניין מעמד הר סיני ברור איזה תאוריה הגיונית, בנוסף יש הוכחות מתמטיות אולם אני לא מתייחס אליהם משום שמדע תמיד יכול להשתנות (כלומר אם אני סומך על רק על המדע אז יכול להיות שעוד כמה שנים מישהו יסתור את החוק הזה) אבל בשביל ה"רציונלים" שבנינו:
אנטרופיה נגד אבולוציה: עושים סדר באי-סדר
מדוע מתקיים החוק השני של התרמודינמיקה? שרון
בקיצור- העולם שואף לאי סדר ולכן אם יש סדר זה אומר שיש מי שסידר, כלומר אם העולם היה קיים מעצמו לא היו בו דברים מסודרים.
בכל אופן זאת כנראה ההודעה האחרונה שלי בשבועיים הקרובים כי אני חוזר לישיבה, כך שאל תצפו שאני אגיב...
אתה מודע לכך שהמאמרים שהבאת סותרים את הטענה שלך? 🤦‍♂️
במאמר הראשון הם אפילו דואגים להצביע על הטעויות שעושים אלו שמשתמשים באנטרופיה כ"סתירה" לאבולוציה.
 
אני באמת מתעניין, האם זה נראה לכם הגיוני שאנשים זכרו את כל התורה שבעל פה לפני שהיא נכתבה? ובלי טעויות?
הרי גם כשאתה לומד משהו כל החיים שלך שהוא בכמות כל כך גדולה והוא לא כתוב אתה ב100% תשכח מלא דברים משם\תטעה, זה פשוט לא הגיוני
וגם אם תגיד שיש כאלה היום (למרות שלהם יש ספרים), אלו יחידי סגולה, שאר האנשים אין סיכוי שהעבירו את זה לבנים שלהם במלואו ללא טעויות
חלק מהמסורת היהודית, היא שפעם היו אנשים חכמים בהרבה מהיום.
זה משתקף מכך שהגמרא מפרשת את המשנה אבל יש כלל ברור שהאמוראים (הרבנים מזמן הגמרא) לא יכולים לחלוק על התנאים (הרבנים מזמן המשנה). וכן הראשונים לא חלקו על האמוראים, והאחרונים לא יכולים לחלוק על הראשונים.

אז אתה יכול לראות מחלוקות רק בין תנאים ותנאים, אמוראים ואמוראים, ראשונים וראשונים, ובין האחרונים.
כי יש היררכיה ברורה.

לכן ביהדות תמיד הדורות הקודמים היו יותר קדושים, עם יותר ניסים מהדורות האחרונים. קוראים לזה "ירידת הדורות".

לכן משה רבינו היה אבי הנביאים, ואפילו הצדיק הכי גדול היום עם הכי הרבה ידע בתורה שלמד כל רגע בחייו כמו הר' חיים קניבסקי שליט"א, לא יעלה על דעתן לחלוק על אף אחד מהראשונים אפילו.

לכן, אם אתה מגיע מנקודת הנחה שהרמה הרוחנית והמנטלית שלנו דומה לשל חמור מול אדם ביחס לראשונים, וכמו חמור למלאך ביחס לאמוראים. אז אתה יכול להבין מדוע ביהדות מאמינים שלפני תקופת המשנה כל יהודי ידע את כל התורה שבעל פה למרות שזה לא נכתב.
 
חלק מהמסורת היהודית, היא שפעם היו אנשים חכמים בהרבה מהיום.
זה משתקף מכך שהגמרא מפרשת את המשנה אבל יש כלל ברור שהאמוראים (הרבנים מזמן הגמרא) לא יכולים לחלוק על התנאים (הרבנים מזמן המשנה). וכן הראשונים לא חלקו על האמוראים, והאחרונים לא יכולים לחלוק על הראשונים.

אז אתה יכול לראות מחלוקות רק בין תנאים ותנאים, אמוראים ואמוראים, ראשונים וראשונים, ובין האחרונים.
כי יש היררכיה ברורה.

לכן ביהדות תמיד הדורות הקודמים היו יותר קדושים, עם יותר ניסים מהדורות האחרונים. קוראים לזה "ירידת הדורות".

לכן משה רבינו היה אבי הנביאים, ואפילו הצדיק הכי גדול היום עם הכי הרבה ידע בתורה שלמד כל רגע בחייו כמו הר' חיים קניבסקי שליט"א, לא יעלה על דעתן לחלוק על אף אחד מהראשונים אפילו.

לכן, אם אתה מגיע מנקודת הנחה שהרמה הרוחנית והמנטלית שלנו דומה לשל חמור מול אדם ביחס לראשונים, וכמו חמור למלאך ביחס לאמוראים. אז אתה יכול להבין מדוע ביהדות מאמינים שלפני תקופת המשנה כל יהודי ידע את כל התורה שבעל פה למרות שזה לא נכתב.
זה תירוץ מאוד מאוד נח כדי ליישב את הקושיה הזאת, ובעצם ככה זה כל התירוצים בדת, דברים מאוד לא הגיוניים שנועדו רק כדי ליישב את הקושיות...
פשוט אין שום סיכוי או סיבה בעולם שכל היהודים ידעו לצטט את כל התורה שבעל פה, בעל פה
 
זה תירוץ מאוד מאוד נח כדי ליישב את הקושיה הזאת, ובעצם ככה זה כל התירוצים בדת, דברים מאוד לא הגיוניים שנועדו רק כדי ליישב את הקושיות...
פשוט אין שום סיכוי או סיבה בעולם שכל היהודים ידעו לצטט את כל התורה שבעל פה, בעל פה
אל תדאג, אבותינו האמוראים דאגו לשליפים... 🤘🤪
 
אבל כשאתה מוסיף את עניין מעמד הר סיני
בהנחה שהוא נכון, אבל אם אתה יוצא מנקודת הנחה שהוא נכון בלי לחפש הוכחות, אז זה באמת חסר טעם, כי ברגע שהוא נכון אז כבר הכל נכון, אין צורך להוכיח שום דבר, אז בעצם חוסר ההוכחה הראשון מבטל את הצורך של הוכחות אחרות

בנוסף יש הוכחות מתמטיות
אין

מדע תמיד יכול להשתנות
מדע לא משתנה, המדע תמיד זהה. מה שמשתנה זה שתיאוריות מסויימות מקבלות תפניות שונות אבל נשארות זהות בבסיסן, ובמקרים יותר קיצוניים מבוטלות לחלוטין לטובת תיאוריה עם יותר ראיות מוצקות, למרות שהיום מה שבקונצנזוס כמעט בלתי אפשרי שימחקו לחלוטין כי הן צברו הרים של ראיות

בקיצור- העולם שואף לאי סדר ולכן אם יש סדר זה אומר שיש מי שסידר, כלומר אם העולם היה קיים מעצמו לא היו בו דברים מסודרים.
זה לא לגו, אתה לא חייב להתחיל ממישהו שמסדר את העולם, אתה יכול גם להתחיל מעולם שהיה מסודר לבד, וגם אם נצא מנקודת הנחה שבאמת היה מישהו שסידר את העולם, האנטרופיה מלמדת אותנו שמאז הוא לא הגיב עם העולם, כי העולם הולך רק בכיוון ההפוך של סדר.
והאנטרופיה דווקא מאוד תומכת בעובדה שכל מה שיש ביקום יכל להיווצר לבד ללא יד חיצונית, כי אנחנו לומדים שהיקום מגיב עם עצמו, ויכול להשתנות בהתאם.

זה תירוץ מאוד מאוד נח כדי ליישב את הקושיה הזאת, ובעצם ככה זה כל התירוצים בדת, דברים מאוד לא הגיוניים שנועדו רק כדי ליישב את הקושיות...
פשוט אין שום סיכוי או סיבה בעולם שכל היהודים ידעו לצטט את כל התורה שבעל פה, בעל פה
מסכים בהחלט, זה נראה כמו פלסטר כדי לדאוג שאנשים לא יפקפקו בדברים הלא הגיוניים שבאו מקודמיהם. רק אם אתה מאמין שהם ידעו יותר ממך ולכן אתה לא מבין למה כתוב מה שכתוב אז זה הגיוני.
קצת מפתיע איך אנשים הרבה יותר חכמים מאיתנו הביאו להתקדמות טכנולוגית כל כך יותר פחותה ממה שיש היום
 
זה תירוץ מאוד מאוד נח כדי ליישב את הקושיה הזאת, ובעצם ככה זה כל התירוצים בדת, דברים מאוד לא הגיוניים שנועדו רק כדי ליישב את הקושיות...
פשוט אין שום סיכוי או סיבה בעולם שכל היהודים ידעו לצטט את כל התורה שבעל פה, בעל פה
יש הלכה ברורה בתורה שכל דיין בסנהדרין (בכל רגע נתון היו 71 מהם) בזמן בית המקדש היה חייב להכיר את כל ה70 שפות הנפוצות בעולם מלבד הידע התורני העצום שנדרש להיות דיין.
זה טירוף לחשוב על זה, בזמן שאין שיאן גינס שהתקרב ל30 שפות אפילו.

בנס פורים מרדכי הציל את אחשוורוש כי הוא היה מיושבי הסנהדרין והבין את שפת טרשיש הנדירה שבה דיברו ביגתן ותרש שני השרים שתיככנו להרעיל את המלך (תקרא את המגילה).

זה חוכמה שאי אפשר לדמיין היום.
ויש לנו עדויות שהיו אנשים כאלה בסנהדרין.

והגיון זה דבר שיכול להיחשב די אובייקטיבי, מה שלא הגיוני לך יכול להיות הגיוני לאדם אחר.
היהדות לא נחשבה לעם טיפש ולא הגיוני, מדובר כאן בבסיס של האמונה היהודית שעליו חיו אלפי שנים.

קשה לומר בכזה ביטחון שזה הסבר לא הגיוני בזמן לא רק אלפי אנשים היום מאמינים בזה, גם עוד מליוני אנשים בערב האמינו בזה.
זה משתקף מהכתבים העתיקים של הרמב"ם והגמרא וכל ספר יהודי הסטורי אחר.
 
יש הלכה ברורה בתורה שכל דיין בסנהדרין (בכל רגע נתון היו 71 מהם) בזמן בית המקדש היה חייב להכיר את כל ה70 שפות הנפוצות בעולם מלבד הידע התורני העצום שנדרש להיות דיין.
זה טירוף לחשוב על זה, בזמן שאין שיאן גינס שהתקרב ל30 שפות אפילו.

בנס פורים מרדכי הציל את אחשוורוש כי הוא היה מיושבי הסנהדרין והבין את שפת טרשיש הנדירה שבה דיברו ביגתן ותרש שני השרים שתיככנו להרעיל את המלך (תקרא את המגילה).

זה חוכמה שאי אפשר לדמיין היום.
ויש לנו עדויות שהיו אנשים כאלה בסנהדרין.

והגיון זה דבר שיכול להיחשב די אובייקטיבי, מה שלא הגיוני לך יכול להיות הגיוני לאדם אחר.
היהדות לא נחשבה לעם טיפש ולא הגיוני, מדובר כאן בבסיס של האמונה היהודית שעליו חיו אלפי שנים.

קשה לומר בכזה ביטחון שזה הסבר לא הגיוני בזמן לא רק אלפי אנשים היום מאמינים בזה, גם עוד מליוני אנשים בערב האמינו בזה.
זה משתקף מהכתבים העתיקים של הרמב"ם והגמרא וכל ספר יהודי הסטורי אחר.
אין לי אפילו צל של ספק שבסנהדרין היו אנשים חכמים מאוד, בטוח הם היו האנשים החכמים ביותר שהעם היהודי יכל לגייס, אבל האם זה אפשרי שיכולתם הוגזמו?
גם האדם הממוצע יראה חכם לאדם טיפש, וטיפש יראה חכם לבור מוחלט.
בתקופה הזאת הידע שהחזיק אדם היה נמוך, במיוחד כשהמילה הכתובה הייתה בהישג ידם של מעטים מאוד. לכן לא הגיוני שהסנהדרין נראו פשוט יותר ממה שהם לעם לא מלומד בכלל? (לא שהם היו מיוחדים בעניין, עד עידן הדפוס ידע לא היה בהישג ידם של ההמונים)
 
אין לי אפילו צל של ספק שבסנהדרין היו אנשים חכמים מאוד, בטוח הם היו האנשים החכמים ביותר שהעם היהודי יכל לגייס, אבל האם זה אפשרי שיכולתם הוגזמו?
גם האדם הממוצע יראה חכם לאדם טיפש, וטיפש יראה חכם לבור מוחלט.
בתקופה הזאת הידע שהחזיק אדם היה נמוך, במיוחד כשהמילה הכתובה הייתה בהישג ידם של מעטים מאוד. לכן לא הגיוני שהסנהדרין נראו פשוט יותר ממה שהם לעם לא מלומד בכלל? (לא שהם היו מיוחדים בעניין, עד עידן הדפוס ידע לא היה בהישג ידם של ההמונים)
אל תשכח שהעם היהודי בשונה מהרבה דתות תמיד ומרגע הראשון עודד וחייבה לימוד תורה.
אנחנו לא לחינם עם הספר, אנחנו עם שבנויה על "והגית בו יומם ולילה".

אצל העם היהודי אין כהנים שרק הם לומדים, או רבנים מרוממים מעם, כל יהודי ויהודי חייב ללמוד את התורה ולהיות רב בעצמו. לכן סביב אותם סנהדרין, היו עוד אלפי תלמידים בכל רגע נתון באותה בית מדרש ואם תלמיד היה מראה הלכה שהוא הבין יותר מאחד הדיינים, מיד היה הוא תופס את מקום הדיין., והיו בכל עיר או בית דין קטן שגם שם היה בית מדרש ענק.

הסיבה שדיין היה חייב לדעת את כל השפות מלומדת בתוך התורה שבכתב, כי אסור לדיין לשמוע עדות מפי מתורגמן, לכן אם נידון או עד לא דיבר בשפה המדוברת, תמיד כל אחד מהדיינים היה חייב להבין אותו בשפתו שלו כדי שחלילה לא יצא מכשול.

זה לא איזה סיפור על הזמנים האלו, זה אחד מהחוקים של העם שלנו שהיה ברור כמו הקרבת הקורבנות בבית המקדש.
 
אל תשכח שהעם היהודי בשונה מהרבה דתות תמיד ומרגע הראשון עודד וחייבה לימוד תורה.
אנחנו לא לחינם עם הספר, אנחנו עם שבנויה על "והגית בו יומם ולילה".

אצל העם היהודי אין כהנים שרק הם לומדים, או רבנים מרוממים מעם, כל יהודי ויהודי חייב ללמוד את התורה ולהיות רב בעצמו. לכן סביב אותם סנהדרין, היו עוד אלפי תלמידים בכל רגע נתון באותה בית מדרש ואם תלמיד היה מראה הלכה שהוא הבין יותר מאחד הדיינים, מיד היה הוא תופס את מקום הדיין., והיו בכל עיר או בית דין קטן שגם שם היה בית מדרש ענק.

הסיבה שדיין היה חייב לדעת את כל השפות מלומדת בתוך התורה שבכתב, כי אסור לדיין לשמוע עדות מפי מתורגמן, לכן אם נידון או עד לא דיבר בשפה המדוברת, תמיד כל אחד מהדיינים היה חייב להבין אותו בשפתו שלו כדי שחלילה לא יצא מכשול.

זה לא איזה סיפור על הזמנים האלו, זה אחד מהחוקים של העם שלנו שהיה ברור כמו הקרבת הקורבנות בבית המקדש.
וכנראה העם היהודי היה חכם יותר מהעמים האחרים כי ידענו לקרוא ולכתוב, וזה תרם מאוד לידע שלנו, אבל עדיין לא מדובר על יכולות על-אנושיות.
בהחלט אפשרי שהעם היהודי היה חכם יותר משאר העמים באיזור בממוצע, ובהחלט אפשרי שהסנהדרין היה מורכב מאנשים חכמים מאוד.
אבל גם בהחלט אפשרי שיכולתם הפכה למיתוס יותר מאמת
 
וכנראה העם היהודי היה חכם יותר מהעמים האחרים כי ידענו לקרוא ולכתוב, וזה תרם מאוד לידע שלנו, אבל עדיין לא מדובר על יכולות על-אנושיות.
בהחלט אפשרי שהעם היהודי היה חכם יותר משאר העמים באיזור בממוצע, ובהחלט אפשרי שהסנהדרין היה מורכב מאנשים חכמים מאוד.
אבל גם בהחלט אפשרי שיכולתם הפכה למיתוס יותר מאמת
קשה לומר שהתנאי הבסיסי להיות יושב בסנהדרין היה מיתוס.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית