נק' מוניטין:
58,705
למרות שאני כמעט בטוח שמי שרשם את זה לא לוחם שייטת, אבל יש פה כמה דברים נכונים.
קריאתו של י' לוחם השייטת :
אם חס ושלום, אגיע למצב בו ארגון טרור יחטוף אותי, בבקשה מכם: אל תעשו הפגנות, אל תתראיינו, אל תספרו כמה כואב לכם, אל תפיקו פסטיבלים ופסטיגלים בשמי. כל סוחר מתחיל יודע - ככה לא מורידים מחיר.
אני לא "הילד של כולנו". אני לוחם שנפל בשבי.
אל תהפכו אותי לכלי שרת: אני לא רוצה שכל העולם יידע מי אני ומה שמי, בזמן שאף אחד לא זוכר איך קוראים לחייל שנהרג לידי. לא רוצה שהתקשורת תעשה עליי סיבוב, לא רוצה להפוך לקרדום-לחפור-בו אג'נדות פוליטיות, משחקי כוח ומניפולציות. לא רוצה להיות מדורת השבט ודלת הכניסה לקונצנזוס הישראלי. לא מוכן שהרעיון לשחרורי יהפוך לDOGMA שאחריה אסור להרהר. לא רוצה שיסתמו את הפה לכל מי שמעז לחשוב אחרת. לא רוצה שכלי תקשורת ישתמשו בי כדי להעלות רייטינג, לא רוצה שזמרים יוציאו עליי מזמור כדי לשפץ את התוצאות שלהם בגוגל.
אני לא בקבוק שמפו: אל תעשו לוגו מהתמונה שלי, אל תצרפו את הפרצוף שלי לפרופיל בפייסבוק, אל תסגננו מהצללית שלי סלוגן. אל תשכרו משרדי פרסום כדי לעצב את דעת הקהל ודעת מקבלי ההחלטות, אל תקימו צוות קריאייטיב, צוות אופטימיזציה, צוות שיווק, אל תקימו מטה, אל תעשו ישיבות עבודה עם בורקסים ומצגות, אל תעשו 'סיעור מוחות' ואל 'תיצרו סחף ציבורי', אל תבנו תקציב פרסום וחדירת שוק, אל תשרטטו אסטרטגיה, אל תפלחו את האוכלוסייה עם חתכים, גרפים וטבלאות. לא רוצה 'פאנל מומחים', לא רוצה כנסים, לא רוצה שיספרו את הימים שאני יושב, לא רוצה שקבלני דיכאון יעשו קריירה מהסיפור שלי.
אל תוציאו סיכות ודגלים ועניבות וחולצות, אל תעשו תהלוכות וצעדות והפגנות ודוכנים להחתמה בקמפוסים.
זה מוריד את הסיכוי שלי לצאת, זה זורה חול בעיניים של מקבלי ההחלטות. אני לא תוכנית ריאליטי: לא רוצה שתבואו להצטלם עם אבא שלי למזכרת בזמן שמשחררים אלפי רוצחים בשבילי. לא רוצה שתניפו דגלי כחול לבן בזמן שהאווירה כולה צווחת דגל לבן.
לא רוצה לראות רוצח בדם קר של שישה עשר אנשים משתחרר בחיוך, מעט שמנמן מכפי שהיה שנים ספורות אחרי שעשה למשפחות הנרצחים בפרצוף V בבית משפט. לא מוכן שמאות משפחות שקברו לא מזמן תינוקות, יתפוצצו מזעם ו"ייתפסו בציבור" כ"משביתי שמחות". לא מוכן שילד שהלך לאכול פיצה עם אמא, אבא ושלושת אחיו - וחזר לבד, יצפה ברוצח אוכל בקלאווה בסוכת ניצחון 20 קילומטר ממנו. לא רוצה שרוצחים שמשתחררים למזרח ירושלים ייסעו ברכבת הקלה ביחד עם אחיינית שלי. לא רוצה שמשפחות שכל העולם קרס עליהן, תשמענה מהעיתון שההוא שהרג להם את הילד יוצא לקלאב מד בטורקיה. לא רוצה שהכאב שלהן יקבל מסגרת של שמינית עמוד קצת לפני הספורט, כי "זה יותר נכון דיווחית." הם כבר יודעים שהדם של הבנים שלהם זול, לא צריך לדרוך להם על הלב ולעשות קוואץ'. ממש מנחם אותי שהנשיא "חונן אבל לא סולח".
לא רוצה שלאינתיפאדה הבאה יקראו על שמי.
י', לוחם בשייטת
קריאתו של י' לוחם השייטת :
אם חס ושלום, אגיע למצב בו ארגון טרור יחטוף אותי, בבקשה מכם: אל תעשו הפגנות, אל תתראיינו, אל תספרו כמה כואב לכם, אל תפיקו פסטיבלים ופסטיגלים בשמי. כל סוחר מתחיל יודע - ככה לא מורידים מחיר.
אני לא "הילד של כולנו". אני לוחם שנפל בשבי.
אל תהפכו אותי לכלי שרת: אני לא רוצה שכל העולם יידע מי אני ומה שמי, בזמן שאף אחד לא זוכר איך קוראים לחייל שנהרג לידי. לא רוצה שהתקשורת תעשה עליי סיבוב, לא רוצה להפוך לקרדום-לחפור-בו אג'נדות פוליטיות, משחקי כוח ומניפולציות. לא רוצה להיות מדורת השבט ודלת הכניסה לקונצנזוס הישראלי. לא מוכן שהרעיון לשחרורי יהפוך לDOGMA שאחריה אסור להרהר. לא רוצה שיסתמו את הפה לכל מי שמעז לחשוב אחרת. לא רוצה שכלי תקשורת ישתמשו בי כדי להעלות רייטינג, לא רוצה שזמרים יוציאו עליי מזמור כדי לשפץ את התוצאות שלהם בגוגל.
אני לא בקבוק שמפו: אל תעשו לוגו מהתמונה שלי, אל תצרפו את הפרצוף שלי לפרופיל בפייסבוק, אל תסגננו מהצללית שלי סלוגן. אל תשכרו משרדי פרסום כדי לעצב את דעת הקהל ודעת מקבלי ההחלטות, אל תקימו צוות קריאייטיב, צוות אופטימיזציה, צוות שיווק, אל תקימו מטה, אל תעשו ישיבות עבודה עם בורקסים ומצגות, אל תעשו 'סיעור מוחות' ואל 'תיצרו סחף ציבורי', אל תבנו תקציב פרסום וחדירת שוק, אל תשרטטו אסטרטגיה, אל תפלחו את האוכלוסייה עם חתכים, גרפים וטבלאות. לא רוצה 'פאנל מומחים', לא רוצה כנסים, לא רוצה שיספרו את הימים שאני יושב, לא רוצה שקבלני דיכאון יעשו קריירה מהסיפור שלי.
אל תוציאו סיכות ודגלים ועניבות וחולצות, אל תעשו תהלוכות וצעדות והפגנות ודוכנים להחתמה בקמפוסים.
זה מוריד את הסיכוי שלי לצאת, זה זורה חול בעיניים של מקבלי ההחלטות. אני לא תוכנית ריאליטי: לא רוצה שתבואו להצטלם עם אבא שלי למזכרת בזמן שמשחררים אלפי רוצחים בשבילי. לא רוצה שתניפו דגלי כחול לבן בזמן שהאווירה כולה צווחת דגל לבן.
לא רוצה לראות רוצח בדם קר של שישה עשר אנשים משתחרר בחיוך, מעט שמנמן מכפי שהיה שנים ספורות אחרי שעשה למשפחות הנרצחים בפרצוף V בבית משפט. לא מוכן שמאות משפחות שקברו לא מזמן תינוקות, יתפוצצו מזעם ו"ייתפסו בציבור" כ"משביתי שמחות". לא מוכן שילד שהלך לאכול פיצה עם אמא, אבא ושלושת אחיו - וחזר לבד, יצפה ברוצח אוכל בקלאווה בסוכת ניצחון 20 קילומטר ממנו. לא רוצה שרוצחים שמשתחררים למזרח ירושלים ייסעו ברכבת הקלה ביחד עם אחיינית שלי. לא רוצה שמשפחות שכל העולם קרס עליהן, תשמענה מהעיתון שההוא שהרג להם את הילד יוצא לקלאב מד בטורקיה. לא רוצה שהכאב שלהן יקבל מסגרת של שמינית עמוד קצת לפני הספורט, כי "זה יותר נכון דיווחית." הם כבר יודעים שהדם של הבנים שלהם זול, לא צריך לדרוך להם על הלב ולעשות קוואץ'. ממש מנחם אותי שהנשיא "חונן אבל לא סולח".
לא רוצה שלאינתיפאדה הבאה יקראו על שמי.
י', לוחם בשייטת
