נק' מוניטין:
16,104
אהלן , כפי שרובכם כבר יודעים . עשיתי בסוף שנת 2013 תחרות תחת האיגוד 100% powerlifting raw
באותה תחרות עשיתי 245 סקואט .
כחודשיים אחרי התחרות נפצעתי פציעה רצינית , שבחודשיים הראשונים שלה לא יכולתי לחשוב על להתקרב לסקואט או לקשור שרוכים מרוב כאב , אחרי תקופה הלכתי לעיסוי רפואי כפעמים בשבוע שזה בעצם מה שהחזיק אותי והוציא אותי מהפציעה . אחרי 4 חודשים של פציעה חזרתי לסקואט מאוד נמוך , כמה שבועות שלא עברתי בהם את ה60 קילו , לאחר מכן הוספתי משקל בהדרגה תוך כדי הוזלת דמעות בכל חזרה וחזרה
.לאחר מספר שבועות הגעתי ל120 סקואט , שבעצם היתה נקודת מפנה בפציעה , הרגשתי שאני כבר רגל בחוץ , מעבר לכאבים קלים לא היה כלום תוך כדי האימון.
לאחר כ-5 חודשים שבהם הייתי פצוע , הרגשתי כמעט בחוץ , לא היו כאבים במהלך האימון אך עדיין הרגשתי כאבים איומים בעיקר בבוקר . האימונים הקלים בשילוב עם עיסוי רפואי פעמיים בשבוע הציל אותי ,לאט לאט התחלתי להחזיר משקלים, ודדליפט חזרתי לעשות לפני חודשיים. אחרי 6 חודשים של פציעה חוץ מכאבים קלים בבוקר לא היה שום בעיה להתאמן , חזרתי לסקואט של מעל 200 ודדליפט של 250 והחלטתי להתחרות .
עכשיו אני יכול להגיד על עצמי חד וחלק שהפציעה מאחורי , נתתי היום שיא אחרי 9 חודשים קשים, מבחינה גופנית ומבחינה מנטלית . קשה להסביר במילים מהיא התחושה של ליהיות בפסגה אחרי שיא אישי (245) בתחרות , חודשיים אחרי זה , ליהיות בשיא השפל , פציעה שנגרמה בגלל טעות , ליהיות בחור בן 22 שלקום מהמיטה ולגרוב גרביים בבוקר זאת משימה כמעט בלתי אפשרית בשבילו .
למדתי הרבה מהפציעה הזאת , בעיקר שאם אתה רוצה משהו אף אחד לא יכול לעצור אותך , ההחלטה היא שלנו בלבד והשמים הם הגבול.
לגבי הפציעה , הייתה לי מעיין פציעת גב קלה שעברה אחרי שבוע, לאחר מכן התחלתי תוכנית נפח חדשה שהלכה טוב עד השבוע ה4 , בשבוע ה4 עשיתי דדלדליפט בעמידה על פלטה שנגמר במעט כאבי גב אך לא משהו רציני מידי , לפחות כך חשבתי. הכאב נגרר שבוע, לאחר שבוע הרגשתי את הכאב חזק באיזור הגב תחתון , אמרתי פאק איט היום יש אימון. טענתי 180 קילו על המוט ובחזרה השלישית התחיל המסע של הקובה שנמשך עד היום.
והיום , אחרי 9 חודשים שבהם עברו הרבה מחשבות , אם צריך את זה בכלל , למה אני צריך את זה? , אני סה"כ בחור בן 23 וכבר מרגיש יותר זקן מסבא שלי ,הרבה דיבורים ששמעתי מאחרים מלגלים אחרי הצמד מילים "אמרתי לך שזה מסוכן".
אבל בעצם אלו הדברים שמגדירים אותנו כספורטאים אמיתיים.
נכון ש"בתחום" הזה אנחנו לא מרוויחים כסף , ובתחרות אנחנו מסכנים את עצמנו בשביל מדליה ותעודה , אבל זה לא העניין, העניין הוא ליהיות הכי טוב שאתה יכול ליהיות ,ואני יכול להגיד שאחד הדברים שעזרו לי מנטלית לצאת מהפציעה זו התמיכה של החברים מקהילת הליפטינג.
תודה על מי שהקדיש כמה דקות מזמנו לקרוא .
באותה תחרות עשיתי 245 סקואט .
כחודשיים אחרי התחרות נפצעתי פציעה רצינית , שבחודשיים הראשונים שלה לא יכולתי לחשוב על להתקרב לסקואט או לקשור שרוכים מרוב כאב , אחרי תקופה הלכתי לעיסוי רפואי כפעמים בשבוע שזה בעצם מה שהחזיק אותי והוציא אותי מהפציעה . אחרי 4 חודשים של פציעה חזרתי לסקואט מאוד נמוך , כמה שבועות שלא עברתי בהם את ה60 קילו , לאחר מכן הוספתי משקל בהדרגה תוך כדי הוזלת דמעות בכל חזרה וחזרה
.לאחר מספר שבועות הגעתי ל120 סקואט , שבעצם היתה נקודת מפנה בפציעה , הרגשתי שאני כבר רגל בחוץ , מעבר לכאבים קלים לא היה כלום תוך כדי האימון.
לאחר כ-5 חודשים שבהם הייתי פצוע , הרגשתי כמעט בחוץ , לא היו כאבים במהלך האימון אך עדיין הרגשתי כאבים איומים בעיקר בבוקר . האימונים הקלים בשילוב עם עיסוי רפואי פעמיים בשבוע הציל אותי ,לאט לאט התחלתי להחזיר משקלים, ודדליפט חזרתי לעשות לפני חודשיים. אחרי 6 חודשים של פציעה חוץ מכאבים קלים בבוקר לא היה שום בעיה להתאמן , חזרתי לסקואט של מעל 200 ודדליפט של 250 והחלטתי להתחרות .
עכשיו אני יכול להגיד על עצמי חד וחלק שהפציעה מאחורי , נתתי היום שיא אחרי 9 חודשים קשים, מבחינה גופנית ומבחינה מנטלית . קשה להסביר במילים מהיא התחושה של ליהיות בפסגה אחרי שיא אישי (245) בתחרות , חודשיים אחרי זה , ליהיות בשיא השפל , פציעה שנגרמה בגלל טעות , ליהיות בחור בן 22 שלקום מהמיטה ולגרוב גרביים בבוקר זאת משימה כמעט בלתי אפשרית בשבילו .
למדתי הרבה מהפציעה הזאת , בעיקר שאם אתה רוצה משהו אף אחד לא יכול לעצור אותך , ההחלטה היא שלנו בלבד והשמים הם הגבול.
לגבי הפציעה , הייתה לי מעיין פציעת גב קלה שעברה אחרי שבוע, לאחר מכן התחלתי תוכנית נפח חדשה שהלכה טוב עד השבוע ה4 , בשבוע ה4 עשיתי דדלדליפט בעמידה על פלטה שנגמר במעט כאבי גב אך לא משהו רציני מידי , לפחות כך חשבתי. הכאב נגרר שבוע, לאחר שבוע הרגשתי את הכאב חזק באיזור הגב תחתון , אמרתי פאק איט היום יש אימון. טענתי 180 קילו על המוט ובחזרה השלישית התחיל המסע של הקובה שנמשך עד היום.
והיום , אחרי 9 חודשים שבהם עברו הרבה מחשבות , אם צריך את זה בכלל , למה אני צריך את זה? , אני סה"כ בחור בן 23 וכבר מרגיש יותר זקן מסבא שלי ,הרבה דיבורים ששמעתי מאחרים מלגלים אחרי הצמד מילים "אמרתי לך שזה מסוכן".
אבל בעצם אלו הדברים שמגדירים אותנו כספורטאים אמיתיים.
נכון ש"בתחום" הזה אנחנו לא מרוויחים כסף , ובתחרות אנחנו מסכנים את עצמנו בשביל מדליה ותעודה , אבל זה לא העניין, העניין הוא ליהיות הכי טוב שאתה יכול ליהיות ,ואני יכול להגיד שאחד הדברים שעזרו לי מנטלית לצאת מהפציעה זו התמיכה של החברים מקהילת הליפטינג.
תודה על מי שהקדיש כמה דקות מזמנו לקרוא .
