נק' מוניטין:
16,661
בעזהי"ת
רקע:
3.5 שנים לאחור, איפשהו בתחילת הקיץ של שנת 2011, התחלתי עם הסבב הראשון שלי בתוכנית הפאוורליפטינג שכתב סטפן קורטה. כבר מתחילת הדרך, ראיתי את הגישה שלו כקו מנחה, שעל בסיסו צריכות להשתלב המסקנות שלי כלפי הדברים - ואכן ככל שנקף הזמן האלמנט הזה התחזק והלך, עד כדי שאני יכול לדבר בפשטות על Jerusalem Version ל"קורטה 3X3", שם שנבחר מתוך כבוד לעיר המגורים שלי.
ההתקדמות שחוויתי במרוצת הסבבים, כיום אני נמצא במהלך ה-13 שבהם, יכולה להיחשב כפנומנאלית, הן בהיותי ספורטאי מבוגר יחסית בסופו של דבר - גיל 36 כיום, שמעולם לא היה בחדר כושר או באימון משקולות לפני גיל 31, כמו כן מעולם לא התקרב לתוספים לא חוקיים, והן בכך שיש להשמיט מהתיארוך המפורט לעיל שנת שיקום וחזרה ליכולת בעקבות פציעה בסקוואט.
זה זמן שלדעתי הבשילה השעה להעלות על הכתב את ה-Jerusalem Version, אשתדל עם הזמן באופן מפורט ככל האפשר, וכרגע בדמות נושא שבועי, עד אשר יתקבץ הכל לכדי מאמר מקיף. למותר לציין, שאשמח מאוד לשאלות ולדברי ביקורת, ואשתדל בגבולות הזמן הפנוי - לענות ולהגיב.
===========================================
===========================================
ניקח לצורך הדגמה, את שיטת הפירמידה שמארק ריפוטו מביא ב-PPST:
לכאורה יש לנו כאן התנהלות דברים שפויה ומהוגנת, כראוי לכל בן תרבות מערבי: אחרי בלוק הנפח אתה אמור להיות תשוש מאוד, וללא יכולת מיידית להגיע למקסימום, בלי תהליך מקדים והדרגתי. אבל זהו, שהיות שכולנו כאן באד אסס מאדא פאקה, נמצאת שם אפשרות הרבה יותר מעניינת וברוטאלית, שאמנם בתחילה הייתי סקפטי לגביה, אבל במרוצת הזמן היא התבררה יותר ויותר כמעשית והגיונית:
שימו לב: בשבוע הראשון, אני ניגש למספרי שבוע 8 המקוריים. בשבוע השני: דילואוד קל. בשבוע השלישי: שחזור של מספרי השבוע הראשון. בשבוע הרביעי: מספרים גבוהים יותר מאשר בסכמה המקורית שהציג מארק ריפוטו: 410, במקום 400!
לטענתי אפשר להגיע לפיק כבר בשבוע הראשון של העצימות. נכון, זה קצת לא שפוי, ואתה עלול להרגיש לאחר מכן כאילו שחקן פוטבול מזוקן מפתח תקווה דרס אותך ללא רחמים וללא לקיחת שבויים, אבל בדיוק בשביל זה מגיע השבוע השני של שלב העצימות, במהלכו אתה מבצע את אותו שבוע 5 מקורי, ונותן לעצמך סוף סוף את הדילואוד המיוחל.
היתרונות בתצורה הזו, להבנתי, נוגעים לטענה המפורטת בספר Squat Every Day: הרמה מקסימלית אינה יכולה להתבסס רק על כוח נטו, אלא באופן מכריע על מיומנות. ומיומנות, יש צורך לתרגל. ככל שאתה מתמודד יותר עם משקל מירבי, אתה לומד יותר איך להרים אותו. בלוק העצימות בשיטות הפיק הכפול, הרבה יותר עצים, ומתוך זאת התוצאה בסיומו אמורה להיות גבוהה ואיכותית יותר, מאשר בשיטת הפיק הרגיל.
יש להעיר, לסיום, שהפיק הראשון אינו אומר דווקא PR. מבחינתי כל מה שנמצא בטווח של מעל 95% יכולת, נכנס להגדרה הזו. אני בעצמי, עד היום נכנסתי לנסיונות PR במהלך הפיק הראשון, רק בתרגיל הסקוואט, ולעומת זאת בבנץ' ובדדליפט הספקתי בתוצאה כמעט מקסימלית. לדוגמה: באימון המשותף שערכתי עם טום בן נתן, בתחילת בלוק העצימות לקראת מפגש הפאוורליפטינג בחנוכה האחרון, ניגשתי אמנם לסקוואט 280, שהיווה PR, אבל לעומת זאת בבנץ' פרס לא עליתי מעל 150, ובדדליפט הסתפקתי ב-260.
רקע:
3.5 שנים לאחור, איפשהו בתחילת הקיץ של שנת 2011, התחלתי עם הסבב הראשון שלי בתוכנית הפאוורליפטינג שכתב סטפן קורטה. כבר מתחילת הדרך, ראיתי את הגישה שלו כקו מנחה, שעל בסיסו צריכות להשתלב המסקנות שלי כלפי הדברים - ואכן ככל שנקף הזמן האלמנט הזה התחזק והלך, עד כדי שאני יכול לדבר בפשטות על Jerusalem Version ל"קורטה 3X3", שם שנבחר מתוך כבוד לעיר המגורים שלי.
ההתקדמות שחוויתי במרוצת הסבבים, כיום אני נמצא במהלך ה-13 שבהם, יכולה להיחשב כפנומנאלית, הן בהיותי ספורטאי מבוגר יחסית בסופו של דבר - גיל 36 כיום, שמעולם לא היה בחדר כושר או באימון משקולות לפני גיל 31, כמו כן מעולם לא התקרב לתוספים לא חוקיים, והן בכך שיש להשמיט מהתיארוך המפורט לעיל שנת שיקום וחזרה ליכולת בעקבות פציעה בסקוואט.
זה זמן שלדעתי הבשילה השעה להעלות על הכתב את ה-Jerusalem Version, אשתדל עם הזמן באופן מפורט ככל האפשר, וכרגע בדמות נושא שבועי, עד אשר יתקבץ הכל לכדי מאמר מקיף. למותר לציין, שאשמח מאוד לשאלות ולדברי ביקורת, ואשתדל בגבולות הזמן הפנוי - לענות ולהגיב.
===========================================
הפיק הכפול:
ניקח לצורך הדגמה, את שיטת הפירמידה שמארק ריפוטו מביא ב-PPST:
לכאורה יש לנו כאן התנהלות דברים שפויה ומהוגנת, כראוי לכל בן תרבות מערבי: אחרי בלוק הנפח אתה אמור להיות תשוש מאוד, וללא יכולת מיידית להגיע למקסימום, בלי תהליך מקדים והדרגתי. אבל זהו, שהיות שכולנו כאן באד אסס מאדא פאקה, נמצאת שם אפשרות הרבה יותר מעניינת וברוטאלית, שאמנם בתחילה הייתי סקפטי לגביה, אבל במרוצת הזמן היא התבררה יותר ויותר כמעשית והגיונית:
שימו לב: בשבוע הראשון, אני ניגש למספרי שבוע 8 המקוריים. בשבוע השני: דילואוד קל. בשבוע השלישי: שחזור של מספרי השבוע הראשון. בשבוע הרביעי: מספרים גבוהים יותר מאשר בסכמה המקורית שהציג מארק ריפוטו: 410, במקום 400!
לטענתי אפשר להגיע לפיק כבר בשבוע הראשון של העצימות. נכון, זה קצת לא שפוי, ואתה עלול להרגיש לאחר מכן כאילו שחקן פוטבול מזוקן מפתח תקווה דרס אותך ללא רחמים וללא לקיחת שבויים, אבל בדיוק בשביל זה מגיע השבוע השני של שלב העצימות, במהלכו אתה מבצע את אותו שבוע 5 מקורי, ונותן לעצמך סוף סוף את הדילואוד המיוחל.
היתרונות בתצורה הזו, להבנתי, נוגעים לטענה המפורטת בספר Squat Every Day: הרמה מקסימלית אינה יכולה להתבסס רק על כוח נטו, אלא באופן מכריע על מיומנות. ומיומנות, יש צורך לתרגל. ככל שאתה מתמודד יותר עם משקל מירבי, אתה לומד יותר איך להרים אותו. בלוק העצימות בשיטות הפיק הכפול, הרבה יותר עצים, ומתוך זאת התוצאה בסיומו אמורה להיות גבוהה ואיכותית יותר, מאשר בשיטת הפיק הרגיל.
יש להעיר, לסיום, שהפיק הראשון אינו אומר דווקא PR. מבחינתי כל מה שנמצא בטווח של מעל 95% יכולת, נכנס להגדרה הזו. אני בעצמי, עד היום נכנסתי לנסיונות PR במהלך הפיק הראשון, רק בתרגיל הסקוואט, ולעומת זאת בבנץ' ובדדליפט הספקתי בתוצאה כמעט מקסימלית. לדוגמה: באימון המשותף שערכתי עם טום בן נתן, בתחילת בלוק העצימות לקראת מפגש הפאוורליפטינג בחנוכה האחרון, ניגשתי אמנם לסקוואט 280, שהיווה PR, אבל לעומת זאת בבנץ' פרס לא עליתי מעל 150, ובדדליפט הסתפקתי ב-260.
