בייחוד בגירסת הפנדלי - משיכה מהריצפה.
אני מבקש הסבר מניח את ביחס להגיון שמאחורי ביצוע 'חצי' תרגיל.
ואני אסביר.
במתח, חתירות בישיבה או בישיבה (וגם בפשיטות מרפקים ובעצם כמעט בכל תרגיל אחר)
אנחנו מבצעים את כל השלב הקונצנטרי וההאסצנטרי של התרגיל במלואו.
מדוע בעצם בתרגיל הזה מבצעים את חלק המשיכה במלואו, ואילו את שבלב הורדת המוט כמעט ואין מתח בשריר (קרי יש כאלו שכמעט מפילים את המוט לריצפה).
כלומר למה בעצם לא עדיף יותר לרדת כמעט עד הריצפה, לאט ובשליטה, כך שלאורך כל התרגיל יישמר המתח והלחץ על השריר?
הרבה תודה
אני מבקש הסבר מניח את ביחס להגיון שמאחורי ביצוע 'חצי' תרגיל.
ואני אסביר.
במתח, חתירות בישיבה או בישיבה (וגם בפשיטות מרפקים ובעצם כמעט בכל תרגיל אחר)
אנחנו מבצעים את כל השלב הקונצנטרי וההאסצנטרי של התרגיל במלואו.
מדוע בעצם בתרגיל הזה מבצעים את חלק המשיכה במלואו, ואילו את שבלב הורדת המוט כמעט ואין מתח בשריר (קרי יש כאלו שכמעט מפילים את המוט לריצפה).
כלומר למה בעצם לא עדיף יותר לרדת כמעט עד הריצפה, לאט ובשליטה, כך שלאורך כל התרגיל יישמר המתח והלחץ על השריר?
הרבה תודה