היי, אני מעלה פעם נוספת את הנושא. אני בסוג של משבר ריגשי אז אני מצטער מראש. 😅
השתחררתי מהצבא עם תעודת הנדסאי אלק' (שאפשר כמובן לנגב איתה את הישבן). חשבתי לעצמי לאן אני אמשיך מכאן.. אז תחום החשמל והאלקטרוניקה לא מדבר אליי. נחשפתי לתחום מדעי המחשב, מהר מאוד הבנתי שהרעיון הגדול הוא לאו דווקא תכנות/מחשבים (שאליהם יש לי סימפטיה) אבל זה לא הרתיע אותי, כי אני אוהב לחשוב ולשבור את הראש.
אחרי שהעלתי את השאלה בפעם הראשונה כאן אמרו בגדול - חייב 5 יחידות מתמטיקה, אחרי הכל, הרמה בתואר תיהיה גבוהה יותר. מצד שני גם אמרו שהקשר בין המתמטיקה בתיכון ובין המתמטיקה במדעים מקרי בהחלט.
סיימתי בזמנו את התיכון עם 95 ב3 יחידות. לא מאוחר מדי, החלטתי לשפר.
הלימודים מתחילים באוקטובר, החלטתי להרשם למכללה. גם ככה מרגיש לי שבזבזתי מספיק זמן על התעודה שהוצאתי אז נכנסתי ללחץ של "עמידה בתנאי הקבלה" לתואר.. נרשמתי לקורס של 4 יחידות כי קל יותר להוציא 80 ב4 יחידות מאשר 70 ב5.
אני כרגע לומד, הצבתי לעצמי מטרה של לא פחות מ100, מהמחשבה של "אם עכשיו יהיה לי קשה אז מה יהיה בתואר".. הולך לי בסדר, ואני אפילו נהנה מהמתמטיקה (שזה פרט חשוב!)
ואיפה נכנסת הבעיה.. אין לי שום אינדיקציה של התאמה לתואר! אני רואה ילדוד'ס שהמתמטיקה באה להם כל כך בטבעיות, אני רואה ילדי תיכון שלומדים במגמת מדעי המחשב, מרגיש לי כאילו אני רחוק מהם שנות אור ברמת האינטילגנציה. אני כבר לא יודע אם מדובר אצלי בחוסר ביטחון או באי התאמה לתחום.. האם חייב להיות עילוי טבעי בתחום המתמטיקה בשביל להצליח? כל החשיבה הזו נובעת מהחשש של להשקיע את כל כולי, לשרוף זמן ועדיין לא להגיע בפוטנציאל לרמה מספקת. (כמו שלדוגמא אקח ילד שאוהב נורא כדורגל, מתאמן בכל יום אבל לא משנה כמה הוא ישקיע, עדיין "לא יהיה לו את זה")..
מה דעתכם? אולי בגלל שהלימודים יתקיימו במכללה יהיה לי סיכוי טוב יותר לסיים את התואר עם ציון טוב? כמה קשה לבוגרי מכללות למצוא עבודה אחר"כ?
תודה מראש על הסבלנות!
השתחררתי מהצבא עם תעודת הנדסאי אלק' (שאפשר כמובן לנגב איתה את הישבן). חשבתי לעצמי לאן אני אמשיך מכאן.. אז תחום החשמל והאלקטרוניקה לא מדבר אליי. נחשפתי לתחום מדעי המחשב, מהר מאוד הבנתי שהרעיון הגדול הוא לאו דווקא תכנות/מחשבים (שאליהם יש לי סימפטיה) אבל זה לא הרתיע אותי, כי אני אוהב לחשוב ולשבור את הראש.
אחרי שהעלתי את השאלה בפעם הראשונה כאן אמרו בגדול - חייב 5 יחידות מתמטיקה, אחרי הכל, הרמה בתואר תיהיה גבוהה יותר. מצד שני גם אמרו שהקשר בין המתמטיקה בתיכון ובין המתמטיקה במדעים מקרי בהחלט.
סיימתי בזמנו את התיכון עם 95 ב3 יחידות. לא מאוחר מדי, החלטתי לשפר.
הלימודים מתחילים באוקטובר, החלטתי להרשם למכללה. גם ככה מרגיש לי שבזבזתי מספיק זמן על התעודה שהוצאתי אז נכנסתי ללחץ של "עמידה בתנאי הקבלה" לתואר.. נרשמתי לקורס של 4 יחידות כי קל יותר להוציא 80 ב4 יחידות מאשר 70 ב5.
אני כרגע לומד, הצבתי לעצמי מטרה של לא פחות מ100, מהמחשבה של "אם עכשיו יהיה לי קשה אז מה יהיה בתואר".. הולך לי בסדר, ואני אפילו נהנה מהמתמטיקה (שזה פרט חשוב!)
ואיפה נכנסת הבעיה.. אין לי שום אינדיקציה של התאמה לתואר! אני רואה ילדוד'ס שהמתמטיקה באה להם כל כך בטבעיות, אני רואה ילדי תיכון שלומדים במגמת מדעי המחשב, מרגיש לי כאילו אני רחוק מהם שנות אור ברמת האינטילגנציה. אני כבר לא יודע אם מדובר אצלי בחוסר ביטחון או באי התאמה לתחום.. האם חייב להיות עילוי טבעי בתחום המתמטיקה בשביל להצליח? כל החשיבה הזו נובעת מהחשש של להשקיע את כל כולי, לשרוף זמן ועדיין לא להגיע בפוטנציאל לרמה מספקת. (כמו שלדוגמא אקח ילד שאוהב נורא כדורגל, מתאמן בכל יום אבל לא משנה כמה הוא ישקיע, עדיין "לא יהיה לו את זה")..
מה דעתכם? אולי בגלל שהלימודים יתקיימו במכללה יהיה לי סיכוי טוב יותר לסיים את התואר עם ציון טוב? כמה קשה לבוגרי מכללות למצוא עבודה אחר"כ?
תודה מראש על הסבלנות!