המסלול האישי שלי

[elchonon]

כישפתי אותה עם כנפי עטלף (כשלפ-בשבילך במיוחד)

זה סימן טוב, זה קשה בטירוף.
אולי אקנה טבעות עגולות ואחבר אותם לשרשרת.

 

[BeN35]

אם תחפש בטמבוריה/אייס/הום סנטר,תמצא טבעות עגולות.
@elchonon
חשבתי על עוד פתרון.
אם יש לך מוט של חצי צול/רבע צול
אתה קודח בקצה שלו עם מקדח 8״
קונה 2 שאקלים 10 אינץ
ופשוט להכניס את השאקל לחור שקדחנו,ואת השרשרת לשאקל.

 

[יושב_על_הכס]

@elchonon

כתבת מתישהו בפורום שבעבר הייתה לך דלקת קשה וכעת אתה מרגיש בריא לגמרי. תוכל לפרט בקצרה על כל אחת מהנקודות הבאות?

-איפה הייתה ממוקמת הדלקת (מעי גס/דק).

-מאילו סימפטומים סבלת למשך כמה זמן.

-האם איבחנו אותך חולה במחלת מעי דלקתית.

-אם כן, על סמך אילו מדדים ובדיקות? CRP/ESR/calprotectin/ colonoscopy

-כרגע לוקח תרופות?

-מה להערכתך עשה את ההבדל הכי גדול בתהליך החלמה ומניעת התלקחות חוזרת? אתה יכול להצביע על תוסף ספציפי/תזונה מסוימת?

 

[elchonon]

@elchonon

כתבת מתישהו בפורום שבעבר הייתה לך דלקת קשה וכעת אתה מרגיש בריא לגמרי. תוכל לפרט בקצרה על כל אחת מהנקודות הבאות?

-איפה הייתה ממוקמת הדלקת (מעי גס/דק).

-מאילו סימפטומים סבלת למשך כמה זמן.

-האם איבחנו אותך חולה במחלת מעי דלקתית.

-אם כן, על סמך אילו מדדים ובדיקות? CRP/ESR/calprotectin/ colonoscopy

-כרגע לוקח תרופות?

-מה להערכתך עשה את ההבדל הכי גדול בתהליך החלמה ומניעת התלקחות חוזרת? אתה יכול להצביע על תוסף ספציפי/תזונה מסוימת?

הדלקת שלי הייתה בסוף מעי הדק, וכל מעי הגס. יש מצב שהדלקת במעי הדק הייתה חמורה בהרבה, אבל חששו מלהיכנס יותר עמוק עם הקולונסקפיה מרוב שהיה מדולק.

סבלתי מחוסר שליטה ביציאות, שילשול דמי עם עצירות. התפניתי בממוצע 7 פעמים ביממה, עם התראה של כמה שניות להגיע לשירותים, וכל פינוי היה ממוצע שעה כל פעם. שרפתי 8 שעות ביממה בשירותים משלשל דם.
הברזל צנח, סבלתי מתת תזונה, והמצב רוח לא הייתה בשמיים.

הייתי מאושפז חודשיים, לקח חודש וחצי לאבחן את הבעיה, ולא הגבתי כל כך טוב לפרדניזון ואנטיביוטיקה. שוחררתי כשהמשקל שלי הפסיק לרדת, והמשכתי לשלשל גם ככה עם כל הסימפטומים שתיארתי קרוב לשנה אחרי עם שיפור ממש קטן וממש לאט בכל השנה בזכות דיאטה קפדנית בטירוף.

לקח כמה שנים כדי להגיד שאני חופשי מסימפטומים.

אני זכיתי להיות מאובחן בשני מחלות, כי אחד זה לא מספיק. גם קרוהן, וגם קוליטיס.

כל המדדים שלי חרגו, CRP גבוה וכן הלאה, אבל גם קולונסקפיות, לא 1, אלא 3.

אני כרגע לא נוטל אף תרופה, ואני כבר נקי מתרופות כמעט 6 שנים.

קשה לי לצמצם לכאן את כל מה שעברתי ועזר לי, אבל קצת מאיפה שהייתי ומה עשיתי אולי יעזור לך להבין.

עד גיל 20 לא סבלתי משום בעיות, התאמנתי ברצינות ואכלתי כמו כולם מסביבי, הרבה חלבון, פחמימות פשוטות, ולא הרבה ירקות.

תוך כמה שבועות אני מוצא את עצמי מאושפז בקומה 6 בבית החולים עין כרם בטיפול נמרץ עם 3 עירויים לאנטיביוטיקה, פרדניזון, ונוזלים. גם צינור האכלה לזונדה דרך האף, מעקב דופק לב ולחץ דם וכל הדברים המפחידים של בתי חולים, משכך כאבים כל כמה שעות, וכדור שינה כי לא הצלחתי להירדם. הקשבתי לרופאים שהתזונה לא משחקת תפקיד ודחפתי בכוח גלידה חלבי וקולה (כמובן בעידוד הדיאטנית הראשית של מחלקת גאסטרו) שהיום אני מבין דחף אותי עמוק יותר למחלה.
חבר המליץ על רופא סיני מוזר (שלא היה סיני) שהביא לי תפריט קשוחה מאוד, אבל לא בשבילי, פתאום למדתי שיש מאכלים שאני כן יכול לאכול. הטיפול הביולוגי (היומירה) הצילה לי את החיים ועצרה את הדלקת, אבל היא לא ירדה, פשוט נשארתי באותו מצב חולי בלי להשתפר עד שהתחלתי להבין שהתזונה זה חשוב.
התחלתי להתעניין וללמוד על המחלה שלי, שאלתי את הפרופסור (אחד מתוך רבים שביקשו לטפל בי, אני הייתי שפן מעניין) האם אפשר לצאת מזה, והוא ענה "שמענו על כאלו שהצליחו, אבל במצב שלך, לא. תלמד לחיות עם זה".

הקשבתי לרופא הסיני, כי זה עבד, ובגלל שהוא היה התקווה היחידה שלי.

המשכתי עם התפריט שלו לשנה שלימה, אותם מאכלים, אותו כמות בדיוק, באותם שעות ביום, בלי לשנות דבר. והקטע המצחיק, שמיד אחרי שהשתחרתי מהבית חולים, עזבתי אותו כי אף אחד מהצמחים שהוא נתן לי עזרו, ופשוט לא אהבתי אותו.
פניתי למטפלת אלטרנטיבית אחרת, שהשאירה אותי על אותו תפריט מוגבל. היה לי מטרה ברורה והייתי עושה הכל בשבילה, רציתי לצאת מזה, ולהפסיק עם תרופות גם אם אצטרך לאכול גזר כל החיים שלי.

אחרי 6 חודשים מאז שהשתחררתי, הרופא העביר אותי מהיומירה לאימורן כי הבדיקות דם שלי ממש השתפרו, התחלתי לעלות במשקל, והרגשתי טיפטיפה יותר טוב.

אחרי שנה מהשיחרור, שאלתי את המטפלת שלי "מתי מפסיקים עם הכדורים?", כשהיא ענתה שזה לא בתוכנית, ושאני הולך להישאר איתם לנצח, גם ממנה פרשתי מיד.

חשוב לי לציין שבכל השנה הזה עבדתי עם פסיכולוג על דבר מאוד ספציפי , מדטציה להרגעה ולהתגבר על כעס (הרגשתי שהכעס היה דבר חזק והרסני אצלי).
ובנוסף, שנה שלימה קראתי ספרים של רפואות אלטרנטיביות שונות, וגם של הרפואה הקונבנציונלית, ספרי אנטומיה ופיזיולוגיה, וספרים על אורח חיים ותזונה, וגם כמה על הקשר בין המצב הנפשי לבריאות.

אבל לא הייתי מוכן עדיין לקחת אחריות מלאה עצמי. אז עשיתי 2 קורסים בנטורופתיה אצל נטורופת שאני חייב לו את החיים שלי, וממנו גיבשתי את עיקר הטיפול שלי. הוא אדם מבוגר שהסתובב בכל העולם כדי ללמוד את מה שהוא למד, והיום אנחנו ממש חברים.

באמצע הקורס התחתנתי, שזה בכלל לא פשוט לאדם שצריך שירותים קרוב כל הזמן. ובגלל שאני חרדי, זה גם להכיר בחורה, לצאת לדייטים עם בעיה קטנה, זה לא היה פשוט.
אובחנתי בגיל 20, ובגיל 21 הכרתי את אישתי, ובגיל 22 הייתי כבר נשוי ומוכן להפסיק עם התרופות על דעת עצמי. זה היה הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים, זכרתי שכל הרופאים ונטורפתיים הזהירו אותי, וידעתי שאם אני מקבל התקף שוב, זה לא יגמר טוב. אבל הרגשתי שאספתי במשך שנתיים מספיק ידע כדי לסמוך על עצמי.

ומשם זה רק השתפר, ניסיתי כל מיני דברים טבעיים שונים שעזרו ולא עזרו, כמו צום מיצים, חוקנים, התנזרות ממאכלים שונים, ואובססיביות עם אחרים. תוספים שונים עזרו בזמנים שונים יותר מאחרים, ועם התאמה מאוד ספציפית לסימפטומים ובדיקות הדם שתמיד השתנו.

בגיל 24 כבר הרגשתי מעולה, היציאות שלי ממש השתפרו, הפסדתי את קצבת הנכות הנכבדת שלי, ולא הרגשתי שום פספוס. סבלתי עדיין משלשול קל, אבל כבר שקלתי 80 ק"ג (בבית החולים ירדתי ל64 מ90 בחודשיים), והייתי מוכן לתחרות פאוורליפטינג הראשונה שלי.
לא האמנתי כשבגיל 26 קבעתי 3 שיאי ישראל. מילא הייתי בן אדם נורמלי, אבל הגעתי ממקום של אדם גוסס בלי תקווה שהחלון בקומה 6 בבית החולים תמיד קרץ לי, שכל אנשי המקצוע העידו שאני לא אצא מזה. והנה אני בעזרת ה' לא רק שמרגיש נפלא, ויעשיתי משהו ענק.

אחרי שעברתי מה שעברתי, להגיע לשיא ישראל זה כלום. היום אני בן 28 וחי בבריאות, אושר וסיפוק יותר ממה שחייתי לפני האבחון, אני חושב שהקרוהן שלי זה המתנה הכי גדולה שקיבלתי, זה פתח בפני חיים בריאים ומאושרים יותר, בנא את האישיות שלי, נתן לי הזדמנות לעבוד על עצמי כמו שאף פעם לא הייתי עובד, ונתן לי כוח להילחם ולצאת מזה.

זה קצה הקרחון של הסיפור שלי, מקווה שזה יעזור לך עם מה שאתה חווה, ואני אשמח לעזור לך בכל מה שתצטרך.

 

[elchonon]

elchonon עדכן/ה את הלוג ״המסלול האישי שלי״:

עדכון לוג: 27/04/21

יום שלישי

פאוז סקוואט - 100 ק"ג 5×2
בוקס סקוואט רחב - 90 ק"ג 5×2
דדליפט עם עצירה - 135 ק"ג 5×2
סומו דדליפט עם עצירה - 130 ק"ג 5×2
מתח - 40 ק"ג 3 סטים, 9 חזרות.
בנץ' - 142.5 ק"ג 3 סטים, 8 חזרות. אם היה ספוטר, הייתי מנסה יותר.

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[nlr666]

קליל היום אה?

 

[elchonon]

קליל היום אה?

אימון התאוששות לסקוואט ודדליפט.

 

[nlr666]

אימון התאוששות לסקוואט ודדליפט.

תכנון טוב חביבי

מתכונן לעקוף אותי בסקוואט?

 

[elchonon]

תכנון טוב חביבי

מתכונן לעקוף אותי בסקוואט?

חולם על זה לפעמים.
אבל זה נראה לי עדיין רחוק, כמה אתה משער שהRM1 שלך היום?

 

[nlr666]

חולם על זה לפעמים.
אבל זה נראה לי עדיין רחוק, כמה אתה משער שהRM1 שלך היום?

לא רוצה לצאת שוויצר כל כך,אבל אולי 250-260

 

[elchonon]

לא רוצה לצאת שוויצר כל כך,אבל אולי 250-260

לא רואה את עצמי מגיע לשם בקרוב.
יותר מרגש אותי לראות 200 בנץ', ו320 דדליפט כרגע, אבל גם סקוואט יעלה בעז"ה.

 

[nlr666]

לא רואה את עצמי מגיע לשם בקרוב.
יותר מרגש אותי לראות 200 בנץ', ו320 דדליפט כרגע, אבל גם סקוואט יעלה בעז"ה.

בעזרת השם חביבי
מאחל לך להרים כמה שיותר (בטח יותר ממני)

 

[BeN35]

לא רוצה לצאת שוויצר כל כך,אבל אולי 250-260

מדהים

 

[nlr666]

מדהים

לא כל כך
עוד לא עשיתי

כלומר,השיא 270 על 115 מג

אז להתקרב לשיא על פחות מג יהיה נחמד
אבל המטרה הראשית שלי זה לתת אגרוף מהר יותר..אז פחות קריטי לי 200 או 250 (כרגע)

 

[BeN35]

200 על משקל גוף כרגע אתה כבר 90?
זה גם חתיכת הישג!

לדוגמא נקש אני מאמין בסביבות משקל 100
מרים 257 ראיתי(אם אני לא טועה)
והאגרוף שלו שיא המהיר ושיא החזק

 

[nlr666]

200 על משקל גוף כרגע אתה כבר 90?
זה גם חתיכת הישג!

לדוגמא נקש אני מאמין בסביבות משקל 100
מרים 257 ראיתי(אם אני לא טועה)
והאגרוף שלו שיא המהיר ושיא החזק

נקש מוטיבציה

 

[יושב_על_הכס]

הדלקת שלי הייתה בסוף מעי הדק, וכל מעי הגס. יש מצב שהדלקת במעי הדק הייתה חמורה בהרבה, אבל חששו מלהיכנס יותר עמוק עם הקולונסקפיה מרוב שהיה מדולק.

סבלתי מחוסר שליטה ביציאות, שילשול דמי עם עצירות. התפניתי בממוצע 7 פעמים ביממה, עם התראה של כמה שניות להגיע לשירותים, וכל פינוי היה ממוצע שעה כל פעם. שרפתי 8 שעות ביממה בשירותים משלשל דם.
הברזל צנח, סבלתי מתת תזונה, והמצב רוח לא הייתה בשמיים.

הייתי מאושפז חודשיים, לקח חודש וחצי לאבחן את הבעיה, ולא הגבתי כל כך טוב לפרדניזון ואנטיביוטיקה. שוחררתי כשהמשקל שלי הפסיק לרדת, והמשכתי לשלשל גם ככה עם כל הסימפטומים שתיארתי קרוב לשנה אחרי עם שיפור ממש קטן וממש לאט בכל השנה בזכות דיאטה קפדנית בטירוף.

לקח כמה שנים כדי להגיד שאני חופשי מסימפטומים.

אני זכיתי להיות מאובחן בשני מחלות, כי אחד זה לא מספיק. גם קרוהן, וגם קוליטיס.

כל המדדים שלי חרגו, CRP גבוה וכן הלאה, אבל גם קולונסקפיות, לא 1, אלא 3.

אני כרגע לא נוטל אף תרופה, ואני כבר נקי מתרופות כמעט 6 שנים.

קשה לי לצמצם לכאן את כל מה שעברתי ועזר לי, אבל קצת מאיפה שהייתי ומה עשיתי אולי יעזור לך להבין.

עד גיל 20 לא סבלתי משום בעיות, התאמנתי ברצינות ואכלתי כמו כולם מסביבי, הרבה חלבון, פחמימות פשוטות, ולא הרבה ירקות.

תוך כמה שבועות אני מוצא את עצמי מאושפז בקומה 6 בבית החולים עין כרם בטיפול נמרץ עם 3 עירויים לאנטיביוטיקה, פרדניזון, ונוזלים. גם צינור האכלה לזונדה דרך האף, מעקב דופק לב ולחץ דם וכל הדברים המפחידים של בתי חולים, משכך כאבים כל כמה שעות, וכדור שינה כי לא הצלחתי להירדם. הקשבתי לרופאים שהתזונה לא משחקת תפקיד ודחפתי בכוח גלידה חלבי וקולה (כמובן בעידוד הדיאטנית הראשית של מחלקת גאסטרו) שהיום אני מבין דחף אותי עמוק יותר למחלה.
חבר המליץ על רופא סיני מוזר (שלא היה סיני) שהביא לי תפריט קשוחה מאוד, אבל לא בשבילי, פתאום למדתי שיש מאכלים שאני כן יכול לאכול. הטיפול הביולוגי (היומירה) הצילה לי את החיים ועצרה את הדלקת, אבל היא לא ירדה, פשוט נשארתי באותו מצב חולי בלי להשתפר עד שהתחלתי להבין שהתזונה זה חשוב.
התחלתי להתעניין וללמוד על המחלה שלי, שאלתי את הפרופסור (אחד מתוך רבים שביקשו לטפל בי, אני הייתי שפן מעניין) האם אפשר לצאת מזה, והוא ענה "שמענו על כאלו שהצליחו, אבל במצב שלך, לא. תלמד לחיות עם זה".

הקשבתי לרופא הסיני, כי זה עבד, ובגלל שהוא היה התקווה היחידה שלי.

המשכתי עם התפריט שלו לשנה שלימה, אותם מאכלים, אותו כמות בדיוק, באותם שעות ביום, בלי לשנות דבר. והקטע המצחיק, שמיד אחרי שהשתחרתי מהבית חולים, עזבתי אותו כי אף אחד מהצמחים שהוא נתן לי עזרו, ופשוט לא אהבתי אותו.
פניתי למטפלת אלטרנטיבית אחרת, שהשאירה אותי על אותו תפריט מוגבל. היה לי מטרה ברורה והייתי עושה הכל בשבילה, רציתי לצאת מזה, ולהפסיק עם תרופות גם אם אצטרך לאכול גזר כל החיים שלי.

אחרי 6 חודשים מאז שהשתחררתי, הרופא העביר אותי מהיומירה לאימורן כי הבדיקות דם שלי ממש השתפרו, התחלתי לעלות במשקל, והרגשתי טיפטיפה יותר טוב.

אחרי שנה מהשיחרור, שאלתי את המטפלת שלי "מתי מפסיקים עם הכדורים?", כשהיא ענתה שזה לא בתוכנית, ושאני הולך להישאר איתם לנצח, גם ממנה פרשתי מיד.

חשוב לי לציין שבכל השנה הזה עבדתי עם פסיכולוג על דבר מאוד ספציפי , מדטציה להרגעה ולהתגבר על כעס (הרגשתי שהכעס היה דבר חזק והרסני אצלי).
ובנוסף, שנה שלימה קראתי ספרים של רפואות אלטרנטיביות שונות, וגם של הרפואה הקונבנציונלית, ספרי אנטומיה ופיזיולוגיה, וספרים על אורח חיים ותזונה, וגם כמה על הקשר בין המצב הנפשי לבריאות.

אבל לא הייתי מוכן עדיין לקחת אחריות מלאה עצמי. אז עשיתי 2 קורסים בנטורופתיה אצל נטורופת שאני חייב לו את החיים שלי, וממנו גיבשתי את עיקר הטיפול שלי. הוא אדם מבוגר שהסתובב בכל העולם כדי ללמוד את מה שהוא למד, והיום אנחנו ממש חברים.

באמצע הקורס התחתנתי, שזה בכלל לא פשוט לאדם שצריך שירותים קרוב כל הזמן. ובגלל שאני חרדי, זה גם להכיר בחורה, לצאת לדייטים עם בעיה קטנה, זה לא היה פשוט.
אובחנתי בגיל 20, ובגיל 21 הכרתי את אישתי, ובגיל 22 הייתי כבר נשוי ומוכן להפסיק עם התרופות על דעת עצמי. זה היה הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים, זכרתי שכל הרופאים ונטורפתיים הזהירו אותי, וידעתי שאם אני מקבל התקף שוב, זה לא יגמר טוב. אבל הרגשתי שאספתי במשך שנתיים מספיק ידע כדי לסמוך על עצמי.

ומשם זה רק השתפר, ניסיתי כל מיני דברים טבעיים שונים שעזרו ולא עזרו, כמו צום מיצים, חוקנים, התנזרות ממאכלים שונים, ואובססיביות עם אחרים. תוספים שונים עזרו בזמנים שונים יותר מאחרים, ועם התאמה מאוד ספציפית לסימפטומים ובדיקות הדם שתמיד השתנו.

בגיל 24 כבר הרגשתי מעולה, היציאות שלי ממש השתפרו, הפסדתי את קצבת הנכות הנכבדת שלי, ולא הרגשתי שום פספוס. סבלתי עדיין משלשול קל, אבל כבר שקלתי 80 ק"ג (בבית החולים ירדתי ל64 מ90 בחודשיים), והייתי מוכן לתחרות פאוורליפטינג הראשונה שלי.
לא האמנתי כשבגיל 26 קבעתי 3 שיאי ישראל. מילא הייתי בן אדם נורמלי, אבל הגעתי ממקום של אדם גוסס בלי תקווה שהחלון בקומה 6 בבית החולים תמיד קרץ לי, שכל אנשי המקצוע העידו שאני לא אצא מזה. והנה אני בעזרת ה' לא רק שמרגיש נפלא, ויעשיתי משהו ענק.

אחרי שעברתי מה שעברתי, להגיע לשיא ישראל זה כלום. היום אני בן 28 וחי בבריאות, אושר וסיפוק יותר ממה שחייתי לפני האבחון, אני חושב שהקרוהן שלי זה המתנה הכי גדולה שקיבלתי, זה פתח בפני חיים בריאים ומאושרים יותר, בנא את האישיות שלי, נתן לי הזדמנות לעבוד על עצמי כמו שאף פעם לא הייתי עובד, ונתן לי כוח להילחם ולצאת מזה.

זה קצה הקרחון של הסיפור שלי, מקווה שזה יעזור לך עם מה שאתה חווה, ואני אשמח לעזור לך בכל מה שתצטרך.

תודה רבה על השיתוף, קראתי בעיון. המסע שעברת בהחלט מעורר השראה. אם אני מבין נכון, אתה לא יכול לשים את האצבע על דבר אחד שעשה את 'השינוי הגדול', אבל כן הזכרת טיפול פסיכולוגי, ייעוץ עם נטורופת, והתנסות בכל מיני דיאטות. זה מדהים אותי שממצב של דלקת כל כך קיצונית היום אתה חסר סימפטומים לחלוטין ללא תרופות. אני כרגע במצב בריאותי קשה ומנסה למצוא את האור בקצה המנהרה, אז נחמד לקרוא על חולים שיצאו מזה.

 

[BeN35]

נקש מוטיבציה

גם אדם ותומר בעלי אגרוף חזק ומהיר
אבל הם במשקל נמוך יותר(וגם לא מתאמנים כח כמו נקש)

 

[elchonon]

200 על משקל גוף כרגע אתה כבר 90?
זה גם חתיכת הישג!

לדוגמא נקש אני מאמין בסביבות משקל 100
מרים 257 ראיתי(אם אני לא טועה)
והאגרוף שלו שיא המהיר ושיא החזק

אני שוקל בערך 86, ואני יורד הלאה.
רן נקש הרים 257 איך? בבנץ'?

תודה רבה על השיתוף, קראתי בעיון. המסע שעברת בהחלט מעורר השראה. אם אני מבין נכון, אתה לא יכול לשים את האצבע על דבר אחד שעשה את 'השינוי הגדול', אבל כן הזכרת טיפול פסיכולוגי, ייעוץ עם נטורופת, והתנסות בכל מיני דיאטות. זה מדהים אותי שממצב של דלקת כל כך קיצונית היום אתה חסר סימפטומים לחלוטין ללא תרופות. אני כרגע במצב בריאותי קשה ומנסה למצוא את האור בקצה המנהרה, אז נחמד לקרוא על חולים שיצאו מזה.

בהצלחה, זה לא פשוט.
לדעתי, אל תוותר, ואל תתפשר. אני מאמין שאפשר לחיות חיים יפים ובריאים אחרי אבחון בקרוהן.

וכן, להיות עם ראש פתוח, ולהיות מוכן להשקיע את מה שצריך עזר לי, ואני מקווה שזה יעזור גם לך.

 

[BeN35]

רן נקש

סקאווט.
אם אני לא טועה,מחר אבדוק את זה לעומק
הוא כתב שהוא בתוכנית חדשה
והמשקל היה 257

בוודאות היה לו כבר 230 לחזרות