יש ימים שבאים מפונצ'רים לאימון. עוזר לי לזכור שזה בסדר, שאימון אחד שבו אקח כמה צעדים אחורה לא יהרוס תהליך והרבה פעמים גם להיפך.
מוזיקה עשויה לעזור.
מה שבדרך כלל משפר מצב גם כשאני באה ככה זה לקחת את זה יותר לכיוון אירובי, עם משקל נמוך יחסית, חזרות גבוהות ומנוחות קצרות, מה שמשחרר אנדורפינים וכו, ביחד עם מוזיקה (לרוב מתאמנת בלי אבל יש זמנים שזה מציל חיים), חיבוקים עצמיים, חיוכים למראה ושיח פנימי חיובי, לרוב זה עוזר. ועדיין לפעמים אני נשארת מעוכה, וזה בסדר.