לוג ללא ליגלוגים!

[יושב_על_הכס]

אני אצטרך תקציר או לפחות לכוון אותי לשאלה עצמה כדי לדעת על מה מדובר

פותחת הלוג בת 23, גובה 1.57. בשלושת החודשים האחרונים היא צורכת 1000-1500 קלוריות ביום (היה שבוע שבקושי הגיעה ל 1000), ופעילה 3-4 פעמים בשבוע אימוני משקולות. לאורך התקופה הזאת המשקל שלה פחות או יותר לא השתנה, נע בין 55-56. מתארת התקפי רעב (תיעדה עלייה של קילו וחצי ביום לפעמים במשקל גוף אחרי אכילה היסטרית). @אני=] דייקתי?

לפי הגובה, משקל, ומידת הפעילות שלה הניטרלי שלה אמור להיות בסביבות ה2000, לכן לכאורה יש כאן סתירה, איך היא לא יורדת על 1000-1500 קלוריות כבר שלושה חודשים? אני הסקתי שכתוצאה מהתקופה הארוכה בתת תזונה הגוף שלה נכנס לסטרס, הוריד את החילוף חומרים וכנראה גם הגביר ייצור של קורטיזול, ולכן הניטרלי שלה ירד באופן לא בריא ל 1500+- והמשקל נשאר יציב.

ההצעה שלי היא לעלות בהדרגה ל 1800 כדי לאפשר לגוף לצאת מהסטרס ולחזור לניטרלי הטבעי שלה שאמור להיות בסביבות ה-2000.

 

[kotzer]

פותחת הלוג בת 23, גובה 1.57. בשלושת החודשים האחרונים היא צורכת 1000-1500 קלוריות (היה שבוע שבקושי הגיעה ל 1000), ופעילה 3-4 פעמים בשבוע אימוני משקולות. לאורך התקופה הזאת המשקל שלה פחות או יותר לא השתנה, נע בין 55-56. מתארת התקפי רעב (תיעדה עלייה של קילו וחצי ביום לפעמים במשקל גוף אחרי אכילה היסטרית). @אני=] דייקתי?

לפי הגובה, משקל, ומידת הפעילות שלה הניטרלי שלה אמור להיות בסביבות ה2000, לכן לכאורה יש כאן סתירה, איך היא לא יורדת על 1000-1500 קלוריות כבר שלושה חודשים? אני הסקתי שכתוצאה מהתקופה הארוכה בתת תזונה הגוף שלה נכנס לסטרס, הוריד את החילוף חומרים וכנראה גם הגביר ייצור של קורטיזול, ולכן הניטרלי שלה ירד באופן לא בריא ל 1500+- והמשקל נשאר יציב.

ההצעה שלי היא לעלות בהדרגה ל 1800 כדי לאפשר לגוף לצאת מהסטרס ולחזור לניטרלי הטבעי שלה שאמור להיות בסביבות ה-2000.

בתקופה של גירעון קלורי הגוף באמת מוריד את הנייטרלי במספר דרכים, חלקן ידועות יותר וחלקן פחות, אבל לא מדובר על משהו דרסטי מאוד, לא הייתי אומר ירידה של 25%. לדעתי הבולמוסים האלה הם אלה שגורמים לאיבוד של הגרעון השבועי, ואולי גם רמאות במדידות כדי לאכול מעט יותר.
במידה וירדת כבר מעל ל-10% מהמשקל ממתי שהתחלת את הגירעון, אז כן מומלץ לצאת לנייטרלי לתקופה מסויימת

 

[יושב_על_הכס]

בתקופה של גירעון קלורי הגוף באמת מוריד את הנייטרלי במספר דרכים, חלקן ידועות יותר וחלקן פחות, אבל לא מדובר על משהו דרסטי מאוד, לא הייתי אומר ירידה של 25%. לדעתי הבולמוסים האלה הם אלה שגורמים לאיבוד של הגרעון השבועי, ואולי גם רמאות במדידות כדי לאכול מעט יותר.
במידה וירדת כבר מעל ל-10% מהמשקל ממתי שהתחלת את הגירעון, אז כן מומלץ לצאת לנייטרלי לתקופה מסויימת

לגבי מדידות אני לא יודע, אבל ימים שהיא ממש מרמה לא נפוצים. בהנחה שהיא באמת צרכה 1300 קלוריות יומי בממוצע במהלך שלושת החודשים האחרונים, מה יכל לגרום למשקל שלה להישאר יציב למרות רמת הפעילות ומשקל הגוף?

 

[kotzer]

לגבי מדידות אני לא יודע, אבל ימים שהיא ממש מרמה לא נפוצים. בהנחה שהיא באמת צרכה 1300 קלוריות יומי בממוצע במהלך שלושת החודשים האחרונים, מה יכל לגרום למשקל שלה להישאר יציב למרות רמת הפעילות ומשקל הגוף?

אין כזה דבר שהיא אוכלת בוודאות מתחת לנייטרלי שלה ולא יורדת במשקל, והנייטרלי לא ירד בכמויות מוגזמות מאוד, אז זה שילוב של דברים קטנים עם דברים גדולים. סתם נגיד שהיא מרמה קצת בארוחות וזה מוריד לה את הגירעון השבועי מ-2000 ל-1500, ואז בולמוס אחד ואפשר לכסות את כל זה

 

[יושב_על_הכס]

אין כזה דבר שהיא אוכלת בוודאות מתחת לנייטרלי שלה ולא יורדת במשקל, והנייטרלי לא ירד בכמויות מוגזמות מאוד, אז זה שילוב של דברים קטנים עם דברים גדולים. סתם נגיד שהיא מרמה קצת בארוחות וזה מוריד לה את הגירעון השבועי מ-2000 ל-1500, ואז בולמוס אחד ואפשר לכסות את כל זה

בכל מקרה נראה שזו לא מערכת יחסים בריאה עם אוכל. אתה מסכים עם ההמלצה לעלות אותה ל 1800-2000 קלוריות יומי לכמה שבועות?

 

[אני=]]

היהיהייי!!!
אני לא מרמה, ואין לי בולמוסים 🤯
אסדר שנייה את העניינים, ואתחיל ממש מההתחלה, תתכוננו לחפירה.
עד לפני שנה וחצי הייתי אוכלת בסביבות 1,200-1,000 קל'. ניטרלי. זאת למרות 3-4 אימוני כח + אירובי יומיומי.(כן. 1,000. על הקשקש. בלי לרמות. יש לי משקל מטבח ושקלתי כל מלפפון)
ביולי 2019 התחלתי בתהליך על העלאה בקלוריות. במשך חצי שנה העליתי את כמות הקלוריות שלי עד שהגעתי ל1,800 ניטרלי. 4 אימוני כח עצימים ביותר, אירובי פעם בשבוע, ובאופן כללי הייתי די פעילה ביומיום.
במהלך התהליך עליתי 2.5 קג'. הגעתי למג' 54.5.
אחכ באה הקורונה, ואיתה ירדה כמות הפעילות. הורדתי קלוריות ל1,600, ועדיין עליתי במשקל. אחרי פסח מצאתי עת עצמי עם ריבאונד של שומן ומסת שריר שהתפוגגה. הגעתי למג 58.
הורדתי קלוריות ל1,400. הייתה ירידה חדה במשקל שנעצרה תוך שבועיים, וזהו, פשוט נשארתי תקועה במשקל 57.
מפה לשם חצי שנה אני הולכת מכות עם המשקל. מורידה קלוריות, מעלה אותן, מחכה בסבלנות יום יום, שבוע שבוע, המשקל לא זז. מוסיפה אירובי, מורידה אותו, מוסיפה חלבון, מורידה פחממה. יורדת טיפה, עולה שוב.
מכות, קיצר.
חצי שנה. מפסח.
מה שכן, יש שינוי ניכר בהרכב הגוף לאורך התקופה. אבל עדיין מוזר לי. כי לפני האימונים הניטרלי שלי היה 1,400 ועם תוספת האימונים (3FBW קשוחים בשבוע) המשקל לא השתנה. ומנהסתם שגם לא הניטרלי.
חודש ספטמבר היה לי לחץ היסטרי בחיים, חוסר תאבון, אכלתי 1,000 קל' ליום. ירדתי ממש יפה במשקל עד 55.
הייתי מבסוטה על סטרס שעזר לי להגיע למשקל היעד. לאט לאט העליתי בקלוריות, 50
קל' תוספת לשבוע, עד שהגעתי ל1,250,
ואז הגיע ראש השנה.
לא התפרעתי ברמה קיצונית.
רוצה לומר, בהערכה גסה אכלתי בסביבות ה1,800-2,400 קל' ליום (בלי לרחם בספירה), ומצאתי כל תירוץ לעשות הליכה / כל פעילות אחרת.
להלן הגרף:

רואים את מגמת הירידה לאורך חודש ספטמבר, והקפיצה החדה זה ראש השנה.
יטם אחרי ראש השנה היה צום. בצאת הצום אכלתי רק 400 קל, וגם ביום כיפור לא עברתי את ה800. אבל זה לא עזר.
מאז אני תקועה שם, כבר כמה שבועות אחרי. חזרתי לאכול 1,250 ליום. שבתות סביבות ה1,400, ופעם אחת 1,600.לא הרבה מעבר.
מקפידה לזוז ביומיום, הליכות וכו', ושבוע שעבר התחלתי תוכנית PPL (מדרמדר"ס:lol:) בבית.
בעקבות האימונים העצימים אני מרגישה שהגוף שלי צריך עוד קלוריות.
מצד שני, הוא לא מראה ירידה במשקל כשאני 'חוסכת' ממנו את הקלוריות האלה.

כרגע אני שבוע על 1,400 קל', מורעבת למדי, עושה אימון שחיטה על בסיס יומי, עם מג' ממוצע של 56.

 

[יושב_על_הכס]

היהיהייי!!!
אני לא מרמה, ואין לי בולמוסים 🤯
אסדר שנייה את העניינים, ואתחיל ממש מההתחלה, תתכוננו לחפירה.
עד לפני שנה וחצי הייתי אוכלת בסביבות 1,200-1,000 קל'. ניטרלי. זאת למרות 3-4 אימוני כח + אירובי יומיומי.(כן. 1,000. על הקשקש. בלי לרמות. יש לי משקל מטבח ושקלתי כל מלפפון)
ביולי 2019 התחלתי בתהליך על העלאה בקלוריות. במשך חצי שנה העליתי את כמות הקלוריות שלי עד שהגעתי ל1,800 ניטרלי. 4 אימוני כח עצימים ביותר, אירובי פעם בשבוע, ובאופן כללי הייתי די פעילה ביומיום.
במהלך התהליך עליתי 2.5 קג'. הגעתי למג' 54.5.
אחכ באה הקורונה, ואיתה ירדה כמות הפעילות. הורדתי קלוריות ל1,600, ועדיין עליתי במשקל. אחרי פסח מצאתי עת עצמי עם ריבאונד של שומן ומסת שריר שהתפוגגה. הגעתי למג 58.
הורדתי קלוריות ל1,400. הייתה ירידה חדה במשקל שנעצרה תוך שבועיים, וזהו, פשוט נשארתי תקועה במשקל 57.
מפה לשם חצי שנה אני הולכת מכות עם המשקל. מורידה קלוריות, מעלה אותן, מחכה בסבלנות יום יום, שבוע שבוע, המשקל לא זז. מוסיפה אירובי, מורידה אותו, מוסיפה חלבון, מורידה פחממה. יורדת טיפה, עולה שוב.
מכות, קיצר.
חצי שנה. מפסח.
מה שכן, יש שינוי ניכר בהרכב הגוף לאורך התקופה. אבל עדיין מוזר לי. כי לפני האימונים הניטרלי שלי היה 1,400 ועם תוספת האימונים (3FBW קשוחים בשבוע) המשקל לא השתנה. ומנהסתם שגם לא הניטרלי.
חודש ספטמבר היה לי לחץ היסטרי בחיים, חוסר תאבון, אכלתי 1,000 קל' ליום. ירדתי ממש יפה במשקל עד 55.
הייתי מבסוטה על סטרס שעזר לי להגיע למשקל היעד. לאט לאט העליתי בקלוריות, 50
קל' תוספת לשבוע, עד שהגעתי ל1,250,
ואז הגיע ראש השנה.
לא התפרעתי ברמה קיצונית.
רוצה לומר, בהערכה גסה אכלתי בסביבות ה1,800-2,400 קל' ליום (בלי לרחם בספירה), ומצאתי כל תירוץ לעשות הליכה / כל פעילות אחרת.
להלן הגרף:

צפה בקובץ המצורף 59488

רואים את מגמת הירידה לאורך חודש ספטמבר, והקפיצה החדה זה ראש השנה.
יטם אחרי ראש השנה היה צום. בצאת הצום אכלתי רק 400 קל, וגם ביום כיפור לא עברתי את ה800. אבל זה לא עזר.
מאז אני תקועה שם, כבר כמה שבועות אחרי. חזרתי לאכול 1,250 ליום. שבתות סביבות ה1,400, ופעם אחת 1,600.לא הרבה מעבר.
מקפידה לזוז ביומיום, הליכות וכו', ושבוע שעבר התחלתי תוכנית PPL (מדרמדר"ס:lol:) בבית.
בעקבות האימונים העצימים אני מרגישה שהגוף שלי צריך עוד קלוריות.
מצד שני, הוא לא מראה ירידה במשקל כשאני 'חוסכת' ממנו את הקלוריות האלה.

כרגע אני שבוע על 1,400 קל', מורעבת למדי, עושה אימון שחיטה על בסיס יומי, עם מג' ממוצע של 56.

מה הייתה הצריכה הקלורית הממוצעת היומית שלך בתקופה הגרף (שלושה חודשים אחרונים), להערכתך?

 

[אני=]]

מה הייתה הצריכה הקלורית הממוצעת היומית שלך בתקופה הגרף (שלושה חודשים אחרונים), להערכתך?

בתקופה של הירידה במשקל?
או בכ------ל התקופה?

 

[יושב_על_הכס]

בתקופה של הירידה במשקל?
או בכ------ל התקופה?

ממוצע של כל השלושה חודשים. מתחילת יולי

 

[אני=]]

ממוצע של כל השלושה חודשים. מתחילת יולי

הממ
זה חתיכת דבר לבדוק. עשיתי בדיקה כזו לחודש יולי- תחילת אוגוסט:

אעשה שכלול גם לשאר החודשים. ייקח קצת זמן.

 

[אני=]]

אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

תנו לישון בשקט

משקל בוקר 55.9
אני עדיין לא מצליחה לקבל את גזר הדין.
רוצה לראות את 55 מלמטה.
אם כי... אני שרירית למדי.
כאילו, נראלי בקטע קצת מוגזם.
אבל למי אכפת. שלא יתעסקו איתי :>


מהלילה של יום שלישי התחילו לי כאבי דומס ברגליים. לא משהו נוראי, האמת. אבל משום מה הכאבים ממש מפריעים לי לישון. לא זוכרת מתי קרה לי דבר כזה. מרגישה שלא נח לי בשום תנוחה שהיא, ואם אני מסתובבת תוך כדי שינה כל השרירים צורחים ואני מתעוררת. ככה כבר שני לילות, נראה מה יהיה הלילה.

אגב, הבטן שלי לא נתפסה כמעט בכללל!!!! הזייה!!! הייתי בטוחה שאתעוררת כמו קרש חחחח

כל היום נמרחתי בהרגלי, ולקראת 18:00 התעלפתי לשנץ. (אחרי שני לילות של שינה כאובה)
עכשיו 19:50. מתחילה אימון דחיפה.

שכיבות סמיכה:
רגיל 10*2
צר 10
רחב 10

לחיצת כתף דאמבלס.
5.7*15*3
צריכה לנוח בין הסטים אחרת בקושי מצליחה לסיים אותם.

אוף, קיוויתי שלא אצטרך יותר לפרק ולהרכיב את הדאמבלים. זה די מטריח.....
לפחות אצטרך לעשות את זה רק בימים של אימון דחיפה (להבריג את זה לפחות 3 פעמים בצורות שונות...)


מקבילים, סטטי.
1:00*2
מאתגר להחליא חחח אשכרה דקה שלמה שכל השרירים בגוף רועדים כמו ג'לי.
ופתאום מרגישה קצת את הבטן מאתמול! חמודה.

שכיבות סמיכה, רגליים מוגבהות:
11*3
אני רעבה רצח.
ונשארו לי פחות מ300 קלוריות.

פאמפ יד אחורית.
3.2*20
3.2*15
3.2*10

סהכ שעה לאימון.


אכלתי ארוחת ערב שסגרה לי את ה1,400. ושהשם יסלח לי, כמה שהייתי רעבה, כאילו לא אכלתי כלום.
סחבתי את שעה את החור בבטן, ואז הבנתי שזה לא עובר, וזה לא עסק. הכנתי לי נסקפה חזק עם חתיכה מדודה של חטיף חלבון. סהכ הוספתי עוד 100 קל', וב'ה הרגשתי הרבה יותר טוב.
פיזית.
נפשית - התארגנתי על בגדי ספורט ויצאתי להליכה של 50 דק', עד 23:50.
לא יודעת מה לחשוב על זה.

אגב,
בסוף לא נפגשתי היום עם הבחורצ'יק.
בכל מקרה, פגישה הבאה שלנו אני נראלי חותכת. לא מתאים לי.

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[kotzer]

היהיהייי!!!
אני לא מרמה, ואין לי בולמוסים 🤯
אסדר שנייה את העניינים, ואתחיל ממש מההתחלה, תתכוננו לחפירה.
עד לפני שנה וחצי הייתי אוכלת בסביבות 1,200-1,000 קל'. ניטרלי. זאת למרות 3-4 אימוני כח + אירובי יומיומי.(כן. 1,000. על הקשקש. בלי לרמות. יש לי משקל מטבח ושקלתי כל מלפפון)
ביולי 2019 התחלתי בתהליך על העלאה בקלוריות. במשך חצי שנה העליתי את כמות הקלוריות שלי עד שהגעתי ל1,800 ניטרלי. 4 אימוני כח עצימים ביותר, אירובי פעם בשבוע, ובאופן כללי הייתי די פעילה ביומיום.
במהלך התהליך עליתי 2.5 קג'. הגעתי למג' 54.5.
אחכ באה הקורונה, ואיתה ירדה כמות הפעילות. הורדתי קלוריות ל1,600, ועדיין עליתי במשקל. אחרי פסח מצאתי עת עצמי עם ריבאונד של שומן ומסת שריר שהתפוגגה. הגעתי למג 58.
הורדתי קלוריות ל1,400. הייתה ירידה חדה במשקל שנעצרה תוך שבועיים, וזהו, פשוט נשארתי תקועה במשקל 57.
מפה לשם חצי שנה אני הולכת מכות עם המשקל. מורידה קלוריות, מעלה אותן, מחכה בסבלנות יום יום, שבוע שבוע, המשקל לא זז. מוסיפה אירובי, מורידה אותו, מוסיפה חלבון, מורידה פחממה. יורדת טיפה, עולה שוב.
מכות, קיצר.
חצי שנה. מפסח.
מה שכן, יש שינוי ניכר בהרכב הגוף לאורך התקופה. אבל עדיין מוזר לי. כי לפני האימונים הניטרלי שלי היה 1,400 ועם תוספת האימונים (3FBW קשוחים בשבוע) המשקל לא השתנה. ומנהסתם שגם לא הניטרלי.
חודש ספטמבר היה לי לחץ היסטרי בחיים, חוסר תאבון, אכלתי 1,000 קל' ליום. ירדתי ממש יפה במשקל עד 55.
הייתי מבסוטה על סטרס שעזר לי להגיע למשקל היעד. לאט לאט העליתי בקלוריות, 50
קל' תוספת לשבוע, עד שהגעתי ל1,250,
ואז הגיע ראש השנה.
לא התפרעתי ברמה קיצונית.
רוצה לומר, בהערכה גסה אכלתי בסביבות ה1,800-2,400 קל' ליום (בלי לרחם בספירה), ומצאתי כל תירוץ לעשות הליכה / כל פעילות אחרת.
להלן הגרף:

צפה בקובץ המצורף 59488

רואים את מגמת הירידה לאורך חודש ספטמבר, והקפיצה החדה זה ראש השנה.
יטם אחרי ראש השנה היה צום. בצאת הצום אכלתי רק 400 קל, וגם ביום כיפור לא עברתי את ה800. אבל זה לא עזר.
מאז אני תקועה שם, כבר כמה שבועות אחרי. חזרתי לאכול 1,250 ליום. שבתות סביבות ה1,400, ופעם אחת 1,600.לא הרבה מעבר.
מקפידה לזוז ביומיום, הליכות וכו', ושבוע שעבר התחלתי תוכנית PPL (מדרמדר"ס:lol:) בבית.
בעקבות האימונים העצימים אני מרגישה שהגוף שלי צריך עוד קלוריות.
מצד שני, הוא לא מראה ירידה במשקל כשאני 'חוסכת' ממנו את הקלוריות האלה.

כרגע אני שבוע על 1,400 קל', מורעבת למדי, עושה אימון שחיטה על בסיס יומי, עם מג' ממוצע של 56.

פשוט נראה כמו מחסור בשליטה מסויים שמוביל לחוסר ירידה, זה הכל

 

[יושב_על_הכס]

הדומס נשמעים אכזריים ביותר, לא יכול להגיד ששמעתי על רמה כזאת של כאב שמעירה באמצע הלילהo_O. תחזיקי מעמד, אמור לעבור תוך כמה ימים. נסי לבצע אימון רגליים קליל היום. (יכולה אפילו להחליף ב 10 דקות ריצה קלה)

לגבי התזונה- אם לסכם, מכל מה שקראתי בלוג אני עדיין חושב שכדאי לך לעבור לתקופה של מסה/ניטרלי. גם מהסיבות שכבר ציינתי (גוף כנראה בסטרס וכתוצאה מכך הניטרלי ירד באופן לא בריא, אין תוצאות שלושה חודשים אחרונים, את חווה התקפי רעב, ההמלצה היא לבצע סייקלים של חיטוב-מסה/ניטרלי מאשר תקופה מאוד ארוכה של חיטוב) וגם כי PPL שש פעמים בשבוע זו לא בדיוק תוכנית אידאלית לשמירה על מסת שריר בחיטוב. זו תכנית מאוד עמוסה ואני לא חושב שכדאי לבצע אותה על 1500 קלוריות יומי. אם את כן מחליטה לחזור לניטרלי, הייתי ממליץ על תפריט יחסית דל פחמימה, מורכב בעיקר מבשר, דגים, ביצים ירקות ופירות.

 

[אני=]]

הדומס נשמעים אכזריים ביותר, לא יכול להגיד ששמעתי על רמה כזאת של כאב שמעירה באמצע הלילהo_O. תחזיקי מעמד, אמור לעבור תוך כמה ימים. נסי לבצע אימון רגליים קליל היום. (יכולה אפילו להחליף ב 10 דקות ריצה קלה)

זהו, שהכאבים עצמם לא היו כאלה נוראיים. כנראה רק המיקום שלהם, וההתקפה של כ-ל שרירי הרגליים בבת אחת, ובעצמה.
אפשרות נוספת היא שהשינה שלי בלי קשר היתה רדודה ולכן חשתי בכאב...

וחוויתי בעבר כאבי דומס שהיו באמת מעוררי חלחלה. להמחשה - אחרי חצי שנה הפסקה מאימונים, נכנסתי ל2 שיעורי סטודיו 'למתקדמים' - ברצף. למחרת כל שריר בגוף היה תפוס על 100%. רגליים, ידיים, בטן, גב, מוח, זרתות, גבות, זקיקי השערה.
במשך שבוע שלם הכאבים לא עזבו אותי לרגע, והם היו בווליום רצחני, כמו טראנס.
הייתי המאושרת בקרשים (ברצינות, הייתי ממש מבסוטה חחח) אבל יותר לא נכנסתי לשיעורי הסטודיו האלה חחחחח טראומה.

הלילה ב'ה ישנתי כמו תינוק.
ועשיתי עכשיו בדיקה כללית (מתיחות וכו') והשרירים חזרו למצב צבירה ניטרלי, אז מכוונת לעשות אימון רגליים כמתוכנן 😃

לגבי התזונה- אם לסכם, מכל מה שקראתי בלוג אני עדיין חושב שכדאי לך לעבור לתקופה של מסה/ניטרלי. גם מהסיבות שכבר ציינתי (גוף כנראה בסטרס וכתוצאה מכך הניטרלי ירד באופן לא בריא, אין תוצאות שלושה חודשים אחרונים, את חווה התקפי רעב, ההמלצה היא לבצע סייקלים של חיטוב-מסה/ניטרלי מאשר תקופה מאוד ארוכה של חיטוב) וגם כי PPL שש פעמים בשבוע זו לא בדיוק תוכנית אידאלית לשמירה על מסת שריר בחיטוב. זו תכנית מאוד עמוסה ואני לא חושב שכדאי לבצע אותה על 1500 קלוריות יומי. אם את כן מחליטה לחזור לניטרלי, הייתי ממליץ על תפריט יחסית דל פחמימה, מורכב בעיקר מבשר, דגים, ביצים ירקות ופירות.

אתה רוצה לומר שזו תוכנית שמתאימה יותר למסה?
בעיקרון כבר עשיתי את החזרה לניטרלי שלי, 1,400, ומרגישה פיזית שצריכה עוד. (ואם 'נופלת' לצורך הזה - מפצה באירובי יזום:🤦‍♂️:)
אז...
אוף.
המשקל די יציב כרגע. אז אולי באמת אפשר לשקול להעלות קצת את הקלוריות.
כרגע מוכנה להעלות רק ל1,500.
ואשתדל לא לפצות באירובי מכוון - אתגר בשבילי.
נראה איך זה ישפיע עלי. ומשם נתקדם.

גילוי נאות - תכננתי לחזור לחיטוב אחרי סוכות (סטייל 1,000 קל'.) אבל אני רואה שאין מה לדבר, הגוף שלי יחנוק אותי 🥷

פשוט נראה כמו מחסור בשליטה מסויים שמוביל לחוסר ירידה, זה הכל

אני כבר לא מכוונת לירידה. לא כרגע, בכל אופן.
אחרי ראש השנה הרעיון היה לחזור לניטרלי בעדינות, כדי לשמר את תוצאות החיטוב. אבל לא הגיוני לי שבשלושת ימי החג קפצתי קילו שלם... החזקתי את עצמי על 1,250 למשך שבועיים כדי לראות שזה מתאזן - וכלום ._.
חצי מהחיטוב הזה נזרק לפח. באסה רצח.

תחילת השבוע ויתרתי על הנסיונות לאזן את תקרית רא"הש והעליתי לניטרלי, 1,400. אם קצת חורגת - מוסיפה אירובי.
ובאופן כללי אם אני זזה יותר מדי מהיעד היומי שהצבתי לעצמי, אני מגיבה רע. אז זה כמעט ולא קורה.
חח הנה, השבוע ביום ראשון תכננתי לאכול רק עד 1,250 ואכלתי 1,500.
250 'עודף' ממה שהצבתי, וטיפסתי על הקירות. (ששאריות של הפ"א שעדיין תוקפות אותי מדי פעם. ח. 🤦‍♂️)
אחרי המקרה הזה החלטתי להעלות רשמית ל1,400. בשביל הבריאות הנפשית שלי.

 

[אני=]]

אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

סטרס וסטלה.

יום שישי: משקל בוקר 55.5.
הבנתי שבימי ראשון אני מראה עלייה במשקל בגלל שבשבתות צריכת הפחממות שלי מוגברת על חשבון החלבון. אז השבת אני הולכת להיות זהירה עם הפחממות.

ב'ה היום זכיתי לעשות מצווה מיוחדת. עשיתי קניות לחברה טובה מאוד שנדבקה בקורונה. היא ואמא שלה טרוקות בבית עם חום ותחושה זוועתית. כבר שלושה ימים שאני שואלת לשלומה 8 פעמים ביום חחח. ב'ה הן במצב טוב יחסית. שזה אומר מזעזע, אבל אין סכנת חיים.

השעה 17:20
מתחילה את האימון בידיעה שאגלוש קצת לשבת.
בעיקרון לא ככ אוהבת להתאמן בשבת כי לא יאה ולא נאה. וגם אני צריכה לזכור את התרגילים בע'פ, מה עשיתי, משקלים וכו' ולכתוב הכל במוצ'ש...
אז הכנתי לי תוכנית מראש מה לעשות ואדבוק בה.
לאחר אימון הרגליים הקודם שהיה קשה באופן קיצוני, הורדתי קצת עומס: הסקוואט, הדדליפט וההיפטרסט יהיו 2 סטים במקום 3, וההיפטרסט יהיה סטטי.

Wall sit - 1:30*3

היפטרסט סטטי:
דאמבל 11k עם הכיווץ הכי חזק שאני מסוגלת לאורך כל הסט.
1:15*2
לעולם אין לזלזל בסטטי ._.

דדליפט רגל-רגל:
11*12*2
אני ממש צריכה להתרכז בשרירים במהלך התרגיל הזה, כי יש כמה חזרות שאני תופסת את עצמי מביאה את הכח מהגב. לא טוב. מתאפקת לא להוסיף עוד סט.

סקוואט רומני -
11*10*2
אחרי ההיפטרסט והדדליפט, זה קשוח ביותר.

שוקיים על מדרגה:
15*2 כל רגל.
רצפה עם שתי רגליים: 40 , סט אחד.

קפיצות סקוואט עד כשל:
25
20
מתע.

סיימתי הכל תוך שעה.
בערב עשיתי סיבוב בשכונה אחרי הארוחה - שעה בערך.

היום היה לי יום מנוחה. סטלה. אימל'ה, כמה שהייתי צריכה את זה. כל מה שרציתי לעשות זה להיזרק על הספה למשך כל היום ולא לזוז מילימטר. ממש ככה.
באופן לא מפתיע, הגלוטס כואב. מעבר לכאבי הדומס הרגילים יש עוד כאב מתסכל שמורגש בחלק העליון של השריר. כלומר, יותר מדי קרוב לגב תחתון. לא בטוחה אם גב עצמו כואב, אבל הוא לחלוטין מורגש יותר משהייתי רוצה.
מתיחות, מתיחות, מתיחות.
מחר הסבב שוב מתחיל. מקווה שהגוף נח מספיק.

תזונה:
הקפדתי השבת לשים דגש על חלבון. כרגע אני על 1,050 קל', שזה סופר סבבה.
נראה איך זה ישפיע עלי מחר מבחינת משקל.


מלבד זאת אני בסטרס רציני.
לא יודעת אם הלימודים חוזרים, ומתי, ואיך, וכמה ולמה. לא יודעת אם אני יכולה להרשות לעצמי להתחייב לחודש לשכור חדר בדירה עם בת דודה שלי. אני ממש ממש ממש רוצה. אבל אם יחזירו את הלימודים אהיה חייבת לחזור הביתה. קשה לי להיות בבית. כל הסגר עבדתי מהסלון בזום עם התלמידים שלי, וזה סיוט. סיווווטטטט.
אחותי הבהמה לא מרשה לנשום ליד החדר. אני כבר שונאת, מתעבת, רוצה להקיא מהחדר הזה.
לא יודעת איפה לתקוע את עצמי.
באלי לצרוח ולבכות ולרקוע ברגליים כמו ילדה בת 4.
חבל שאני מבוגרת יותר ב20 שנה וזה כבר לא לגיטימי.
גם ככה כולם מסתכלים עלי עקום פה. מסכנים. לוקים בפיגור רגשי.

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[אני=]]

אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

הכל מתרסק לי.

משקל בוקר: 56
איך?? אוף.
טוב,
כל כל היום עשיתי... לא יודעת מה עשיתי האמת. נראלי שנכנסתי בטעות ליוטיוב ומאז לא זוכרת מה היה.
השעה 17:40 מתחילה אימון משיכה.

לפני הכל - ממש רציתי לנסות לעשות עליות מתח, לראות כמה אני מצליחה.
השלמתי 6 מלאות, ברצף. שיא חדר לרקורד 😃

תלייה צ'ין-אפ.
45
30
20
15
15
אה כן, שכחתי לספר - המוט של המתח אצלנו? אז הוא מסתובב. קיצר רק עכשיו אני מבינה למה קשה לי ככ להחזיק אותו לאורך זמן, כי באיזשהו שלב כל העומס מגיע לקצות האצבעות ._.
אז את הראשון צלחתי איכשהו, כמו תמיד. ובהמשך עשיתי לפרקי זמן קצרים יותר, עם מנוחות ממש קצרות.
אגב,
ככל הנראה בדירה בגבע"ש לא יהיה לי מוט מתח - אלא אם אמצא איזה פארק קרוב.

שמה לב שאין לי ככ חשק להתאמן. לוקחת הפסקות ממש ארוכות. יש לי תחושה ממש רעה, לא יודעת למה.
לא נורא, מצדי שייקח לי שעתיים.

עליות מתח עם כיסא.
11*2
עושה הפסקה.
קיבלתי בשורות נוראיות.
שיבצו אותי כל השבוע בלמידה פרונטלית בכיתות חינוך מיוחד.
מה שאומר שאני צריכה להגיע פיזית לבית הספר.
ניהלתי כמה שיחות עם אנשי צוות.
ישמצב שזה יישאר ככה לכל התקופה.
מה שאומר שכל החלום של לעבור לגור עם בתדודה שלי - מתנפץ. כי יכלתי לעבור רק בתנאי שאני מלמדת מהזום.
אז למעשה זה אומר שאני חייבת להישאר לגור בבית.
ולסבול.
וגם ישמצב שמורידים לי אחוזי משרה, אז המשכורת שלי תרד, והיא גם ככה נמוכה. לא יודעת אם אוכל לשכור דירה פה באיזור.
אני ממש ברע כרגע.
ממש.
כל העסק של העיכול של הבשורה לקח שעה וחצי, אולי יותר? לא זוכרת מתי עצרתי. כבר 20:00. אין לי חשק לסיים את האימון.
אולי אסיים אותו יותר מאוחר. או שלא.
אדלג על זה. לא יקרה כלום.
כמו שאני מכירה את עצמי בטח אשלים את זה ב12 בלילה. אעדכן מחר.










רגעע
ממש השנייה צץ משו!!!
הרכזת של המלגה של הקשישים יצרה איתי קשר.
אעדכן.

קרא את שאר עדכון הלוג...

אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

הכל מתרסק לי.



קרא את שאר עדכון הלוג...

אוקיי, מעדכנת:
מצאו לי קשישה שגרה ממש קרוב לבית הספר, וגם קרוב לבית של ההורים. וגם קרוב לחדר כושר שלי.
משהו מושלם בקטע מפחיד.
רק צריכה לבקר אותה, לראות שהיא שפוייה.
הרכזת אומרת שהבית נעים ומשופץ, ושהגברת חמה ונחמדה ביותר.
מקווה שאכן כך.
חצי שעה נתתי ללב שלי להתפוצץ ולהרגע מהבשורה המשמחת.
עכשיו ממשיכה את האימון מאיפה שהפסקתי:
עליות מתח עם כיסא 11
בקושי נעזרתי בו, רק קצת בחזרה ה7 ואליך. עוד שנייה עפתי לשכנים למעלה מרוב תנופה.

סופרמן:
25
30

מתח שלילי:
5
4
4
עפתי על עצמי עם החזרות. (טוב גם היה לי מלא זמן לנוח.)

פאמפ יד. קדמית
11*20
11*10
סיימתי הכל ברבע שעה.


אהה, כן.
בטן 8 דק'. עף די מהר.

רק בשורות טובות.

 

[nlr666]

נו,יש בשורות טובות?

 

[אני=]]

נו,יש בשורות טובות?

חחח כן בונבון, הרגע עדכנתי 🤣

 

[nlr666]

חחח כן בונבון, הרגע עדכנתי 🤣

דיליי נו
הWIFI של השכן לא זז

מצאו לי קשישה שגרה ממש קרוב לבית הספר, וגם קרוב לבית של ההורים. וגם קרוב לחדר כושר שלי.
משהו מושלם בקטע מפחיד.
רק צריכה לבקר אותה, לראות שהיא שפוייה.
הרכזת אומרת שהבית נעים ומשופץ, ושהגברת חמה ונחמדה ביותר.
מקווה שאכן כך.

בשורות טובות ברוך השם

 

[אני=]]

אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

מאניה דיפרסיה.

לא יודעת מאיפה להתחיל לתאר את היום הזה.
המשך ישיר מאתמול:
1:30
5:30
6:30
בוקר. ישנתי זוועה.
56.1 מ'ג.

7:45
בצפר.
קבעתי להיפגש עם הקשישה.
היא גרה 15 דק מהבצפר. ברגל. מושלם.
.

13:00
נפגשתי איתה.
אישה נחמדה מאוד.
הבית מקסים.
החדר אמנם קטן - מחסן מלא בזבל ורהיטים מיותרים - אבל בר תקנה.
דיברנו על איך נשנה אותו קצת כדי שיהיה לי נח.
סהכ ישבנו שעתיים שלמות.
היה ממש טוב.
היא אפילו הסכימה לי להביא את לונה התוכית שלי. אמרה שתשמח.
קבענו שניפגש שוב בערב כדי לקחת מידות של החדר, לראות איך כדאי לסדר אותו.

15:00
נפרדנו.
התרגשות שיא. מלאת ציפייה ותקווה.
כל היום מכינה שרטוטים של החדר שלי. מרחפת בעננים.
הוא הולך להיות יפייפה. ופרטי.
מקום משלי.
בית.

18:30.
מתקשרת לקשישה שוב.
קבענו ל20:00.

19:30
מקבלת טלפון מהבת שלה.
הקשישה נסוגה מהרעיון.
פתאום תפסה רגליים קרות. לא מתאים לה.

הלם.
אכזבה.
עצב.
נפילה.
התרסקות.
מועקה.
עייפות.
הצפה.
טביעה.
דיכאון.
די.


יש תקווה קטנה, אבל אין לי את האומץ להסתכל לה בעיניים. מפחדת להתאכזב שוב.
שוקעת. מותשת.
אני שונאת להגזים. לא רוצה לצעוק 'זאב זאב'. אתמול היה לי ממש חרא ואמרתי שאני על 2.75. היום זה כבר מצב של פחות מ2.5.
מקורקעת למיטה במשך שעתיים מההלם.

21:30
קמתי בכח.
ניסיתי להתאמן עם שירים שתואמים למצב הרוח שלי, אבל הם דיכאוניים מדיי אפילו בשביל 10 שכיבות סמיכה.
שמתי 'מוחין דקטנות' והצלחתי להשלים את התרגיל הראשון.
רגיל 10*2
צר 10
רחב 10
מסתכלת על רשימת התרגילים לאימון. היא מסתכלת עלי בחזרה.
אני רעבה.




22:30
איכשהו סיימתי את היום על כמעט 1,600.
לא בטוחה אם באמת הייתי רעבה. נראלי 100 קל' האחרונים היו נטו רגשי.
באלי להקיא את כל הקיום שלי.

23:00
אני עייפה כמו זומבי. אבל יוצאת להליכה מיסורי מצפון ואנגריות שצריכה לפרוק ואוויר שצריכה לנשום.

פתאום שמה לב שכבר כמה שעות שאני נאנחת כל 3 דקות בממוצע. זה בלתי נשלט. כאילו מנסה לקחת אוויר, שיהיה לי ספייר, או שפשוט שוכחת לנשום אז הגוף מפצה.
או גם וגם.
אולי אני סתם עוברת טראנספורמציה והופכת לזקנה פולנייה.
מי יודע.

מקודם חברה שלחה סגולה לזיווג. אז קראתי כמה פרקים, הדלקתי נר לר' לוי יצחק מברדיצ'ב, דחפתי פתק עם השם המלא שלי לספר תהילים, וסיננתי את הבחורצ'יק, שעדיין לא עדכנתי אותו שזה נגמר.

00:10
מיציתי את ההליכה.
נכנסת הביתה. הכל חשוך.
מתאים לי.
עדיין נאנחת כמו פולנייה.

קרא את שאר עדכון הלוג...