הגעת למגבלת הצפייה למשתמשים שאינם רשומים באתר
  • נשמח אם תצטרפו לקהילה שלנו. הרשמה לאתר תקנה לכם את האפשרות לשאול שאלות ולהגיב לשרשורים באתר ללא כל עלות
  • טופס ההרשמה לאתר נמצא כאן למטה ולוקח פחות מ-30 שניות למלא אותו (כן, בדקנו עם סטופר 🤓)
לוג ללא ליגלוגים!

לוג ללא ליגלוגים!

פגשתי הרבה סוגי דתיים בחיים שלי והרבה סוגי אנשים, ואני יכול לומר לך רק שאת תמצאי את מי שמתאים לך לא כי את תתאימי את עצמך אליו, אלא כי את תמשכי את מי שמתאים לך אליך.
למען זוגיות כן יש צורך בהקרבות מסויימות, במיוחד כאשר דת נכנסת לעניין, אבל בדברים מהותיים לא מוותרים, והבחור שיתאים לך יהיה זה שידע להכיל אותך ואת מה שחשוב לך, וגם אנשים דתיים ידעו לעשות את ההבדלה הזאת, במיוחד דתיים לאומיים, בין מישהי שרוקדת לצורך יצר לבין מי שרוקדת מתוך מחויבות לעצמה.
בסופו של דבר אין לך עסק עם מי שלא ידע לעשות את ההבדלה הזאת, זה לא הראש שלך וזה לא מי שאת, אז בסופו של דבר מי שפוסל אותך על זה פוסל את עצמו
 
אם את תפסיקי לרקוד,
או תפסיקי לשמור שבת,
או תפסיקי לעשות כל דבר אחר שעושה לך טוב בגלל אחרים,
אני אישית אהרוג אותך. שבת שלום.
 
אני חושב שאת קצת לא הוגנת כלפיו.
היית צריכה לכתוב, "אם אני לא ארקוד סלסה, אני אתאבד, האם לרקוד למרות שזה איסור רבנים?"
ואז אולי הוא היה מתנסח, עדיין בנועם, אבל אחרת, או בכלל לא.
הוא לא הרב שלך, או בכלל, וזה פשוט נראה לי לא הוגן, זה הכול.

כשאתה צודק אתה צודק.
פגשתי הרבה סוגי דתיים בחיים שלי והרבה סוגי אנשים, ואני יכול לומר לך רק שאת תמצאי את מי שמתאים לך לא כי את תתאימי את עצמך אליו, אלא כי את תמשכי את מי שמתאים לך אליך.
למען זוגיות כן יש צורך בהקרבות מסויימות, במיוחד כאשר דת נכנסת לעניין, אבל בדברים מהותיים לא מוותרים, והבחור שיתאים לך יהיה זה שידע להכיל אותך ואת מה שחשוב לך, וגם אנשים דתיים ידעו לעשות את ההבדלה הזאת, במיוחד דתיים לאומיים, בין מישהי שרוקדת לצורך יצר לבין מי שרוקדת מתוך מחויבות לעצמה.
בסופו של דבר אין לך עסק עם מי שלא ידע לעשות את ההבדלה הזאת, זה לא הראש שלך וזה לא מי שאת, אז בסופו של דבר מי שפוסל אותך על זה פוסל את עצמו
🙃 3>

אם את תפסיקי לרקוד,
או תפסיקי לשמור שבת,
או תפסיקי לעשות כל דבר אחר שעושה לך טוב בגלל אחרים,
אני אישית אהרוג אותך. שבת שלום.

רושמת לי.
ואפילו נותנת לך אישור.
 
נערך לאחרונה:
@דברים1 אלו דברים שהאוזן שלי דווקא מאוד רגילה לשמוע וזה לא מזיז לעובדה שאלו דברים לא נכונים ואף מסוכנים. אם תרצה לשמוע למה מוכנה לפרט בפרטי או פה אם @אני=] מרשה.

בגדול לא ששה להיכנס לדיונים כאלו, אבל כאן ספציפית ובפרט על רקע ההקשר בו נולד הדיון הזה היה חשוב לי להשמיע קול נוסף.
זה לא אישי כמובן
את מוזמנת לפתוח את זה כאן.
אין לי מה להסתיר.
ואני אשמח לקרוא.
בגדול:
לא כל התעוררות של יצר, חשק או תאווה מחייב או גורר סיפוק שלו. תשאל כל בנאדם שהתנסה בחיטוב בהצלחה. זה הא'.
בטח ובטח שהקשירה שלך בין לבוש לא צנוע של נשים לבחירה של אנשים ללכת לקבל מין בתשלום, או לאנוס, היא לא נכונה עובדתית גם אם נקבל את ההנחה שלך שכל התעוררות יצר מחייבת סיפוק שלו, לעיתים בדרכים כאלו. ולו רק משום שיש אנשים שדווקא לבוש צנוע עושה להם את זה, מדליק אותם, מעורר את היצר, תבחר את הביטוי שמדבר אליך. הכרתי לא אחד ולא שניים כאלו.

אני אומרת את זה כבחורה שמתלבשת צנוע ואפילו מאוד (חצאיות 3/4 או ארוכות, שרוולים, מרפקים, גרביים, וכו), ואפילו יותר צנוע בעברי, ועדיין נתקלתי בבלי סוף רמיזות, ואף אמירות והצעות מפורשות.

אבל כל זה צדדי מאוד.
תורף העניין הוא שאין לאף אחד אחריות על התנהגות זולתו. כל דבר שאני בוחרת לעשות זו אחריות שלי בלבד, וכל דבר שזולתי בחר לעשות זו אחריותו המלאה.
אם נדמה לך שאתה יכול לשלוט בבחירה של מישהו לאנוס אתה קצת חי בסרט.

האשמת הקורבן זה טרנד פופולרי בתרבות האנושית מאז ומעולם, אבל זו הטעות של נשים רבות שלכודות במעגל של אלימות לחשוב שאם רק הן היו עושות כך או אחרת הפוגע היה משתנה.

בעיניי, לדעת את גבולות הגזרה של האחריות שלי זה א' של בריאות נפשית. ולהנחיל תפיסה הפוכה זה עוול חינוכי לכל כיוון.
פוגעים, נפגעים, אלו שלוקחים אחריות יתר, אלו שמתנערים מאחריות. כולם.
@דברים1
 
בגדול:
לא כל התעוררות של יצר, חשק או תאווה מחייב או גורר סיפוק שלו. תשאל כל בנאדם שהתנסה בחיטוב בהצלחה. זה הא'.
בטח ובטח שהקשירה שלך בין לבוש לא צנוע של נשים לבחירה של אנשים ללכת לקבל מין בתשלום, או לאנוס, היא לא נכונה עובדתית גם אם נקבל את ההנחה שלך שכל התעוררות יצר מחייבת סיפוק שלו, לעיתים בדרכים כאלו. ולו רק משום שיש אנשים שדווקא לבוש צנוע עושה להם את זה, מדליק אותם, מעורר את היצר, תבחר את הביטוי שמדבר אליך. הכרתי לא אחד ולא שניים כאלו.

אני אומרת את זה כבחורה שמתלבשת צנוע ואפילו מאוד (חצאיות 3/4 או ארוכות, שרוולים, מרפקים, גרביים, וכו), ואפילו יותר צנוע בעברי, ועדיין נתקלתי בבלי סוף רמיזות, ואף אמירות והצעות מפורשות.

אבל כל זה צדדי מאוד.
תורף העניין הוא שאין לאף אחד אחריות על התנהגות זולתו. כל דבר שאני בוחרת לעשות זו אחריות שלי בלבד, וכל דבר שזולתי בחר לעשות זו אחריותו המלאה.
אם נדמה לך שאתה יכול לשלוט בבחירה של מישהו לאנוס אתה קצת חי בסרט.

האשמת הקורבן זה טרנד פופולרי בתרבות האנושית מאז ומעולם, אבל זו הטעות של נשים רבות שלכודות במעגל של אלימות לחשוב שאם רק הן היו עושות כך או אחרת הפוגע היה משתנה.

בעיניי, לדעת את גבולות הגזרה של האחריות שלי זה א' של בריאות נפשית. ולהנחיל תפיסה הפוכה זה עוול חינוכי לכל כיוון.
פוגעים, נפגעים, אלו שלוקחים אחריות יתר, אלו שמתנערים מאחריות. כולם.
@דברים1

יותר מזה,
כשקרה המקרה עדיין שמרתי נגיעה באופן מוחלט.
הדבר הראשון שאמרתי לבחור זה שאני שומרת נגיעה. וממש דנו בזה. הזכרתי את זה כמה פעמים במהלך הדייט.
וגם כשהוא ניסה לגעת בי הדפתי אותו.
זה לא עזר כמה צנוע התלבשתי.

ואתה יודע מה,
כשאני רוקדת, אני לא מרגישה שום ההטרדה. אני יכולה לרקוד עם זקן בן 60 ועם בחור בן 18, אף אחד מהם לא רואה בי אובייקט. ואם אני מרגישה שמישהו רוקד איתי בצורה שלא נעימה לי - אני לא ארקוד איתו.
בדיוק דיברתי על זה עם ידיד שלי. פשוט לומר 'לא'. עד עכשיו לא היה נעים לי לסרב, אבל עכשיו אני לומדת גם את זה...
חשוב.
 
אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

שבת משפחה

שישי:

אין לי הרבה זמן.
דדליפט רומני:
40*7*3

יש לנו השבת שבת של כל המשפחה המורחבת.
הולך להיות ממש כיף.

חתירה:
27.5*12*3

או שיהיה ממש חרא.
אם אאבד שליטה על האכילה.
אם יהיה לי התקף.
אני מקווה שלא יקרה.
הרי אין שום סיבה שזה יקרה.
לכאורה.
התוכים שלי שם, הם ישמרו עלי.


כבר נצח שלא עבדתי על כתפיים.

לחיצות כתף דאמבלים:
7*10*3
שתי חזרות אחרונות קשות.

בשבועות האחרונים אני יורדת במשקל בקצב.
כרגע על 54.7 כבר כמה ימים ברציפות.
זה מדהים,
כי בעצם לא עקבתי בכלל אחרי האכילה שלי.
לא כתבתי כלום.
אני מודה שלא אוכלת מסודר, לפעמים מדלגת על ארוחות ואוכלת שטויות....
מוצאת שאני לפעמים רעבה באופן ספונטאני,
ואז נזכרת שלא אכלתי ארוחת ערב.
זה נחמד דווקא :>

הנפת ידיים לצדדים:
5*10*3

התלבטתי אם ללכת במוצ'ש לסלסה, אחרי שבת המשפחה.
החלטתי ש-כן, למה לא בעצם חחח
חבל לי לוותר על זה. יש עוד יותר מדי זמן עד יום רביעי.
הרבה יותר מדי זמן בלי לנשום.

שבת שלום 3>

קרא את שאר עדכון הלוג...
 
בפרשת שלנו כתוב ללכת בדרכיו , הספורנו מפרש גימטריא ללמוד תורה , למה ? כי מי שלא לומד תורה לא יודע את דרכיו .

עלתה פה שאלה , מה דעתכם על דתיה שרוקדת עם בנים , והסברתי הלכתית למה זה 2 דברים שנוגדים אחד את השני , כמו לדוגמא דתי שאוכל חזיר .
אבל כמו שהגמרא כותבת שמותר לאכול חזיר בכיפור לאישה בהריון שיש לה צורך לכך רק צריך ללחוש לה באוזן שכיפור היום , אם עדיין היא רוצה נותנים לה .

אז כל שאלה אם לא שומעים את כל הפרטים אי אפשר לענות , אז אני חושב שלא שאלת נכון , אז יכול להיות שהתשובה לא הייתה נכונה הלכתית ויכול להיות שכן (צריך לשאול רב ולספר את כל הפרטים).
לא התכוונתי לפגוע , ושוב פעם שאדם לא עובר טסט ראשון הוא לא צריך להחליט להפסיק לנהוג , הוא צריך ללמוד עוד ולגשת לטסט 2 , לכן מה שאת עושה אשרייך ואת תקבלי על כך שכר , גם אם את לא יודעת ולא מקיימת הכל (גם אני לא לצערי) זה לא אומר שצריך לוותר על מה שעושים , אבל גם זה בחירה שלך .

לא הייתה לי מטרה לייאש או להקטין את מעשייך הטובים . אני אפילו חושב שאם היו שואלים אותך מה דעתך על אדם דתי שאוכל בשר וחלב יחד ? גם את היית עונה שזה לא מתאים , ואז היו אומרים אבל מה יש לו בעיה רפואית שהוא חייב את זה , אז זה משנה את כל התשובה .

לגבי מה שרשמתי שזה גורם ליצרים ולדברים לא טובים צורת לבוש / ריקוד מעורב וכדו' , זה לא אני המצאתי את זה , ושוב פעם לא אומר שצריך להאשים את הקורבן , אבל אני לא ממאה שערים , ורחוק מזה , לצערי עסקתי בהמון דברים בעבר , ואפשר לדבר באוויר , ואפשר לדבר מידע של אנשים רבים שסיפרו לך מה הם עברו , ואי אפשר להתכחש לזה , כמו שהטלוויזיה שיש סרטי אלימות מעודדת אלימות , סרטי מרוצי מכוניות גורם לציבור לסוע בצורה שונה , גם מה שגורם ליצרים להשתולל גם גורם לדברים לא טובים , ושוב פעם לא אומר שהאישה אשמה , וודאי שהבעיה אצל אותו אחד , ויש כאלה שלא עשו כלום והותקפו (ושוב השאלה מה אותו אחד עבר קודם , למרות שרובם זה בעיה בראש שמדמיינים שהשני רוצה למרות שמתנגד , או שפשוט לא שולטים על השיגעון שלהם )

בכל אופן שוב סליחה עם פגעתי או גרמתי לצער .

שבוע טוב ומבורך לכולם .
 
נערך לאחרונה:
אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

יום הולדת 25. חצי יובל.

היום ה 19.11.
היום אני חוגגת יום הולדת 25.
בעיקרון חגגתי בשבת שעברה, בט' כסליו, אבל היום זה התאריך האזרחי.

אני מתאמנת הרבה פחות בחודשים האחרונים.
בערך פעם בשבוע.
אבל מתאמנת.
כותבת לי הכל, אבל לא מפרסמת לכם פה.
כי אני יודעת שממש קשה לי לכתוב על האימונים בלי לחשוף את החיים האישיים שלי.
ואני מפחדת להיחשף.
כי מפחדת מביקורת.
והעברתם עלי ביקורת.
כי אם הייתה כלפי ביקורת על זה שאני דתיה שרוקדת סלסה, אז אבוי לי אם תדעו מה עשיתי בחודשים האחרונים.

ועכשיו החלטתי שלא אכפת לי מהביקורת שלכם.
אתם יכולים ללכת ל$%#$@.

עברו עלי חודשים קשים.
קשים מאוד.
אבל גם טובים,
טובים מאוד.
הכל מעורבב.
שחור ולבן, שלא נוגעים אחד בשני.
אין אפור.
רק שחור משחור.
רק לבן בוהק.

אנסה להסביר.

התאהבתי קשות בבחור שכביכול לא הייתי אמורה להתאהב בו.
אבל ככה זה באהבה. היא מטומטמת לפעמים.
בהתחלה דיברנו כידידים, ואז בילינו ביחד כחברים עם חיבה יתרה, עד שגילינו שהרגשות שלנו הדדיים.
ומשם נכנסנו לקשר שמלכתחילה ידענו שלא יימשך לנצח. יותר מדי פערים בתפישת בחיים.
למזלי לא נתתי לו "הכל". הגבולות שלי היו ברורים והוא עמד בהם בגבורה,
אבל מבחינה רגשית נקשרתי כלכך כלכך כלכך חזק.
חודשיים ארך הקשר. חודשיים ושבוע.
החודש ראשון היה נפלא, ובחודש השני הוא התרחק.
בדיעבד סיפר שהוא פשוט פחד להתאהב בי. לא רצה שיישבר לו הלב.
ההתרחקות שלו כאבה לי כלכך. הייתי בוכה הרבה.
הרגשתי לבד. לא מוערכת. לא אהובה מספיק.
קבענו דד-ליין לקשר שלנו. תחילת הסמסטר שלו.
הד ליין הגיע מהר מדי.
הדד ליין הכאיב כלכך.
בחיים לא חוויתי משהו כלכך כואב.
בחיים שלי לא בכיתי כלכך הרבה.
אף פעם. אף פעם.
מעולם.
זה כואב בכל נימי הנפש.
הצער כלכך גדול, ותופס מרחב כלכך עמוק בלב, שכבר אין מקום ללב עצמו והוא יוצא דרך העיניים.

אחרי שנפרדנו הבחור רצה שנשמור על קשר חברי. אמר שהוא רוצה אותי בחיים שלו. אמר שלא רוצה שהקשר יתנתק.
כי מסתבר שבכל זאת נכנסתי לו ללב.
אז ככה עשיתי. כי אני אוהבת אותו.
נשארתי בחיים שלו. המשכנו לדבר, בלי להיפגש. ואז הוא שוב התעורר והתחיל להתייחס אלי.
וזה עדיין כאב.
זה כאב. כי אני כלכך רוצה אותו, למרות שהוא רעיל לי. לא טוב לי. אין לי עתיד איתו.
והוא יודע, הוא אמר לי כלכך הרבה פעמים שמגיע לי מישהו יותר טוב ממנו, שיוכל לתת לי את מה שאני רוצה וצריכה. שזה לא הוגן כלפי. שמצד אחד הוא מרגיש רע שהוא פוגע בי, ומצד שני הוא דואג לי ורוצה לעזור, ולא יודע איך.
ואיך אני אגיד לו שהדרך היחידה שבה הוא יוכל לעזור לי זה פשוט ללכת לנצח?
או להישאר לנצח.

הבחור הזה עבר איתי דרך ממש ממש קשה, עבודה שעשיתי עם עצמי בעקבות התקיפה שעברתי, והוא התייחס לזה כלכך טוב, בצורה שהדהימה אותי כל פעם מחדש.
הוא היה כלכך רגיש, אוהב, מכיל, דואג.
ואז מרוחק, עסוק, מתעלם, אפאתי.
נתתי לו את הלב שלי על מגש.
והוא לא רצה לקחת אותו.
הוא דחה אותו, אותי.
והלב שלי נשבר.
וזה כואב
כלכך.

נפרדנו לפני חודש וחצי בערך, והכאב עדיין שם.
אני מפחדת שהוא לא יעלם לעולם. שהצלקת הזו תישאר לי בלב לנצח, פעורה ומדממת.

כולם סביבי מתחתנים עם אהבות חייהם,
ואני, שכלכך רוצה לאהוב, יושבת לבד.

אחרי שנפרדנו, היה בחור אחר שיצאתי איתו, שממש ממש ממש רצה אותי.
ועל הנייר הוא היה דווקא ממש מתאים.
אבל לא הצלחתי להימשך אליו.
לא כי הוא היה מכוער. ממש לא. הוא פשוט לא היה הטעם שלי.
מבחינת מנטליות, שפת גוף, אפילו ריח.
ואנשים אמרו לי - "את טיפשה! תקחי אותו! הוא טוב לך! את תחיי כמו מלכה."
ואולי באמת אני צריכה להקשיב להם.
לחזור אליו, למרות שאין לי משיכה ותשוקה כלפיו.
ולחיות את חיי בצל בחור שאוהב אותי יותר משאני אוהבת אותו.
לעשות את מה שאני צריכה לעשות כאישה לבעלה, גם אם אין לי חשק.
'לשחק את המשחק.'
או שאני דווקא צריכה לחכות עוד. ולא להתפשר על זה.

אמרתי לאקס שלי שחבל שאני לא יכולה לקחת אותו ואת הבחור החדש ולטחון את שניהם בבלנדר, לאחד אותם.
הוא צחק שאני בטח ממש נהנית מהמחשבה של לטחון אותו בבלנדר.
לא טעה.


בלי קשר לזה, יש עוד כמה מישורי קריסה בחיי.
הדירה הפכה למקום מגורים קשה ובודד.
בת דודתי האהובה מתחתנת, והיא תעבור לגור בנין לידי. (כרגע גרה אצל בן זוגה)
במקומה נכנסה שותפה חדשה.
אלא שהיא והשותפה השלישית, הקיימת (שאני מלכתחילה לא מחבבת אותה במיוחד), הפכו להיות חברות ממש טובות, והן קצת עושות קנוניה כנגדי.
ואני מרגישה כלכך לבד. המקום הזה כבר לא מרגיש לי כמו בית.
אני מנסה להיות נחמדה אליהן, אבל מרגישה מחוץ לעניינים.


מישור נוסף הוא העבודה.
מאחר ואני לא גרה אצל ההורים, אני חייבת לעבוד. כי ככה זה החיים, הם עולים כסף.
העבודה שלי בבית הספר מעניקה לי סיפוק וכיף, אבל לא מספיק כסף, ולכן אני חייבת לעבוד גם אחר הצהריים כגננת בצהרון.
בתחילת השנה הייתי בגן זוועתי עם ילדים טרוריסטים מהסוג המזופת ביותר,
וב"ה העבירו אותי לגן עם ילדים סבירים בהרבה, אלא שהסייעת שלי חמוצה ומרירה כמו לימון רקוב.
אני מחפשת מקום עבודה אחר. מצאתי. מחכה למעבר.

איכשהו יוצא שאני מקבלת ביקורת רעה בכל מקום שאני הולכת אליו.
אם זה בצהרון, או בדירה. וזה ממש קשה כשמשלבים לתוך זה גם את הפרידה הכואבת שאני חווה, ואת תחושת הלבד החונקת הזו.
אני מנסה להקיף את עצמי בכמה שיותר חברים. זה עוזר, אבל זה קצת כמו פלסטר שכל הזמן נופל ופצע שלא מסכים להיסגר.


הקשר עם האקס היה הרבה יותר דליל בשבוע האחרון, ובכל זאת קיים.
אומרים שזה לא מומלץ לשמור על קשר עם האקס, אבל כרגע זה המצב.
באופן כללי אני מוצאת שאני פחות נהנית מלעשות דברים שפעם ממש אהבתי לעשות.
אם זה ללכת לרקוד, שממש קשה לי להניע את עצמי לכך, או ללכת למפגשים חברתיים.
מעדיפה פגישות 1X1 עם חבר/חברה.
וגם את זה אני מכריחה את עצמי לעשות.
לעתים זה באמת מרים לי את מצב הרוח, אבל לפעמים אני יושבת כמו צנון ורק מחכה שזה ייגמר.
זה קשה. זה מוזר. אני לא רגילה לעצמי ככה.
אני בנאדם שמח, אופטימי. חברותי.
לא מתאים לי. זו לא אני.
שבורת לב.
מדוכאת.
בודדה.
עצובה.
עייפה כלכך.
בוכה מלא.

היום יש לי יום הולדת 25.
חצי יובל.
ואני רק רוצה להיות שמחה ואהובה.
רק רוצה חיבוק ונשיקת לילה טוב.
ומישהו שיעבור איתי את כל זה ויהיה שם בשבילי לנצח.

קרא את שאר עדכון הלוג...
 
מזל טוב, ט' כסליו זה יום הנישואין שלי.

שילך לעזאזל הבחור שלא מתאים לך, אבל שלא יסבול שם כי הוא נשמע אחלה גבר.

מבאס לחלוטין, המציאות לא תמיד אמפתית.
 
מזל טוב, ט' כסליו זה יום הנישואין שלי.

שילך לעזאזל הבחור שלא מתאים לך, אבל שלא יסבול שם כי הוא נשמע אחלה גבר.

מבאס לחלוטין, המציאות לא תמיד אמפתית.

הי, מגניב,
אחלה תאריך 😃
יש בו סגולה כלשהי לזיווג.
חודש תשיעי, יום תשיעי, שעה תשיעית.
שעת רצון כלשהי שאני כל שנה מחדש שוכחת.
השנה זכרתי, אבל לא הייתי בטוחה באיזה שעה זה יוצא.
אז אילתרתי. מקווה שה' מעריך את הכוונה שלי ושהוא שולח לי מישהו חח
 
אני=] עדכן/ה את הלוג ״לוג ללא ליגלוגים!״:

טוב לי, טוב ליייייי, טוב לייייייייייי עהאעאהעאעאעהההה!!!

ההההההההההיייייייייייייייייייייייייייי
וואו.
הי.
מה נשמע?
החיים שלי מושלמים.
כאילו,
פאק, לא. לא 'כאילו' - הם באמת מושלמים.
קראתי עכשיו את העדכון הקודם שלי, וברוך השם החיים שלי השתפרו פלאים ב-כ-ל המישורים!
אני ממשיכה להתאמן אחת לשבוע,
בת דודה שלי התחתנה, ועברה לגור בניין לידי, והיא השכנה הכי מושלמת בעולם.
לפני מס' שבועות אחת השותפות שלי חלתה בקורונה ונאלצתי לצאת מהדירה לשבוע - התארחתי אצל בת דודתי במשך שבוע שלם, והיה פשוט כייייףףףף בטירוף.
תוך כדי השבוע דאגתי ממש לשלומה של השותפה שלי ודאגתי לה לאוכל, ולקניות וכו.
היא ממש העריכה את זה ברוך השם!
ככה שלמעשה נשבר הקרח, היחסים עם השותפות בדירה השתפר פלאים והדירה שוב מרגישה לי כמו בית.

בנוגע לעבודה - התפטרתי מהצהרון!!!!!!!!!!!!!!111$#@^#@^🤩

הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים סידר לי את עבודה החלומות - לעשות שיעורים פרטיים לילדים חולים שלא יכולים ללכת לבית הספר.
ברוך השם יש לי המווווון שעות בשבוע, ואני משתכרת מעל מעבר למה שאי פעם דימייתי שאשתכר כמורה בשנה הראשונה.
אני מנהלת את הזמן שלי בעצמי מול התלמידים, וזה מושלם לי.
אני כלכך נהנית!

בנוגע לזוגיות -
התחלתי קשר עם בחור שבהתחלה ממש התלהבתי ממנו, ולימים הבנתי כמה שהוא אגואיסט, שוביניסט, מפונק, מניפולטור, מתוסבך, קמצןןןןןן, ואידיוט, אז העפתי אותו קיבינימט.

ואז קרה מקרה נפגשתי עם האקס שלי,
מסתבר שאחרי שנפרדנו הוא ממש התגעגע אליי.
בהתחלה התגעגע קצת,
ואז זה הלך והתגבר.
עד שהוא הציע שניפגש.
מפה לשם - חזרנו.
ואני כה מאושרת:wub:
בפעם הקודמת שהינו ביחד יצאנו מנקודת הנחה שלא נוכל להיות ביחד, אז הגדרנו זמן קצוב מראש, והכל התחרבש.
הפעם הוא אמר שזה רציני. ושנינו מקווים שזו תהיה מערכת יחסים ארוכת טווח.
עוד לא מדברת על חתונה, למרות שהוא יודע שזה חשוב לי, כי דיברתי את זה, אבל הבהרתי גם שזה ממש לא לעכשיו.
עכשיו אני רוצה שנתמקד במה שיש לנו עכשיו.
וואו כלכך טוב לי.
התגעגעתי אליו כלכך, הוא פשוט בנאדם מדהים.
מטורלל ושקול, מצחיק ורציני, זורם עם השטויות שלי, ומוסיף תיבול משלו,
מתייחס מדהים למשפחה שלו, ולחברים שלו, בחור נקי, מסודר, חרוץ ואינטילגנט,
כלכך חכם וכלכך צנוע, תמיד פתוח לשמוע דעות שונות וללמוד עוד דברים.
והוא כלכך חם ואוהב, וקשוב ומכיל. ויש לו עצות חכמות וכנות.
ואני אוהבת אותו כלכך, והוא מחזיר לי אהבה,
וזה כלכך כיף ומדהים.

וזהו, ברוך השם החיים שלי טובים ממש.
גם בבית עם המשפחה.
גם עם אחותי.
גם עם החברים המדהימים שרכשתי לי בשנה האחרונה.
גם מבחינה בריאותית, טפו טפו, חמסה חמסה. רק בריאות לי ולכל עם ישראל.
גם התחלתי טיפול פסיכולוגי, ממש עכשיו בשבועות האחרונים, והכל דרך הקופה ב"ה!
גם מבחינת הפרעת האכילה יש שיפור ניכר!!!!
אני מלאת אנרגיות ומוטיבציה.
עברתי את התקופה הקשה והסוערת, ועכשיו אני על מים שקטים.



ואיפה אתם? :>

קרא את שאר עדכון הלוג...
 
גרף התקדמות
Back
למעלה תחתית