נק' מוניטין:
464
- 44,165
- 2,980
אם אוכלים כמות גדולה יותר בארוחה, אמורים לשבוע יותר. נשמע הגיוני נכון?
אבל מה יקרה אם רק נחשוב שאנחנו אוכלים יותר?
במחקר שאציג נבדק - האם המחשבה שאנחנו אוכלים יותר קלוריות ממה שאנחנו באמת אוכלים תגרום לנו לשבוע יותר מהארוחה?
במחקר השתתפו 26 משתתפים הגיעו ליום מבדק בצום וקיבלו ארוחת בוקר ובה חביתה מ-3 ביצים ו-45 גרם גבינה, אבל השוני היה במה שהם חשבו על המנה. הם חולקו לשתי קבוצות:
1. משתתפים שנאמר להם שהחביתה עשויה משתי ביצים ו-30 גרם גבינה (מנה "קטנה").
2. משתתפים שנאמר להם שהחביתה עשויה מארבע ביצים ו-60 גרם גבינה (מנה "גדולה").
כדי להטעות את המשתתפים, המנה ה"גדולה" הוגשה בצלחת מעט יותר גדולה, וכשהמשתתפים קיבלו את המנה, הם היו צריכים לדרג באיזו רמה ישבעו ממנה.
בשלב הבא, המשתתפים קיבלו ארוחת צהריים של מנת פסטה מדודה, שממנה לקחו לעצמם לצלחת כאוות נפשם.
בנוסף, המשתתפים קיבלו משקל מזון ויומן אכילה בו מילאו את כל המזון והשתיה שצרכו בשאר היום.
לפני ואחרי הארוחות, המשתתפים מילאו שאלוני רעב ושובע ועברו בדיקות דם.
תוצאות:
המשתתפים שצרכו את ה"מנה הגדולה", וציפו לרמת שבוע גבוהה יותר מהארוחה, אכלו פחות מהקבוצה שחשבה שצרכה את ה"מנה הקטנה" גם בארוחת הצהריים (69 קלוריות פחות) וגם בשאר היום (167 קלוריות פחות). להזכיר, שתי המנות היו זהות לחלוטין והשוני היה כיצד הגישו החוקרים למשתתפים את המנה.
לא היו הבדלים בין הקבוצות ברמות הרעב והשובע וברמת "הורמון הרעב" (גרלין) בדם בין הארוחות.
לסיכום:
המחקר מראה אסטרטגיה מעניינת לירידה במשקל. למעשה, המשתתפים שחשבו שהם אכלו מנה גדולה יותר, אכלו פחות בארוחות הבאות. ההבדל בין הקבוצות היה של 167 קלוריות ליום, שזה הבדל משמעותי. במחקר לא השתתפו הרבה אנשים והוא נערך פעמיים בלבד, אבל אפשר ללמוד ממנו שככל הנראה ההשפעה הפסיכולוגית על צריכת המזון שלנו גוברת על התחושה הפיזית, כשעצם העובדה שאנחנו מצפים להיות שבעים יותר יכולה לגרום לנו לאכול פחות.
קישור למאמר:
We are what we (think we) eat: The effect of expected satiety on subsequent calorie consumption. - PubMed - NCBI