עזרו לי. אני בלופ אינסופי וחייבת לאסוף את עצמי בידיים

[גל 22]

טוב ככה
ככדור שלג שמתגלגל לו ורק מתווסף לו עוד ועוד ונהיה כבד יותר וגרוע
עשיתי שינוי קיצוני באורח חיים, יוצא לי שאני בקושי אוכלת קלוריות אם בכלל, ואז 3 4 פעמים בשבוע מפרקת בולמוסים של החיים. זו שיטה ממש גרועה ולצערי נתקעתי בלופ שלה. בינתיים אני רק משמינה מזה, עייפה, נוזלית, עצבנית, חסרת מצב רוח, עושה פעילות גופנית אינטנסיבית (ריצת עשר קמ ולמחרת 5 ולמחרת שוב 6 זה לא נראה לי סבבה) ובקושי אוכלת משהו אולי סלט, עגבניה כרוב ברוקולי ליום, ל4 בבוקר קמה מהמיטה בלי יותר מדי מודעות ופשוט מבלמסת כל מה שזז. מתמשך לכל היום.
בקיצור, כבר מספיק שעליתי 4 5 קילו מזה, אני רוצה לחזור לעצמי אבל לא יודעת איך. חשבתי על רוורס דיאט אבל להתחיל מכמות קלוריות יחסית נמוכה - 1000 קלוריות רק כדי להתחיל ומשם לעלות לגירעון סביר ולחזור לעצמי. אבל אני מפחדת שלא רק ששמנתי, בגלל שהגוף שלי רגיל לאכול כלום כל היום ובשישי שבת לפרק את כל המקרר, אני מפחדת שגם אם אחזור לתהליך אשמין עוד יותר וזה ייראה רע. אני כבר לא מחוטבת, בגלל האימוני ריצה ירדה לי מסת שריר מכובדת ועלה לי המון שומן. אני רוצה לדעת אם בוןדאות אלף קלוריןת כל יום לא יתחילו להשמין אותי עכשיו, וכאילו שזה מה שחסר לי. אני רוצה לחזור לתהליך נורמלי כי אני רק גורמת לנזק פיזי ומנטלי עוד יותר. אני רוצה לדעת שאם אני אהיה ב"גירעון קלורי" שנחשב לכך (1200 קל) ולהתחיל מ1000 לא יעלה אוצי במשקל? כי 4 ימים בשבוע אני לא אוכלת כלום בכלל. מה לעשות? כי זה נשמע רע מתמיד פשוט "לחזור לאכול" כששמנתי ככה מהבולמוסים. תוך כמה זמן אראה ירידה אם בכלל?

 

[ziv_r]

הבעיה שלך היא הרבה מעבר למשהו שניתן לפתור במסגרת שרשור בפורום. כל עוד לא תסגלי לעצמך הרגלי אכילה נכונים, המצב הזה יחזור על עצמו. שקלת לנסות את הייעוץ האישי?

 

[oriya2]

קודם כל תנשמי, תנסי להבין מה גורם לך לזה.
אני חושב שהאשכול הזה זה מעבר לכמה צריך לאכול, ומה המשקל שלך וכו..
תשבי עם עצמך ותגיעי למסקנות למה זה קורה לך. תעשי חישוס מסלול מחדש תחייכי הכל טוב, יש אנשים במצבים גרועים יותר.

עכשיו במידה ואת יודעת כמה את צריכה לאכול כדי להוריד את השומן שצברת תעשי את זה.
אין סיבה לשאול אותנו אם תרדי במשקל או תעלי, הקונספט זה ניסוי וטעיה, תשקלי את עצמך תראי במשך שבועיים- שלוש אם את יורדת, תאזני את הגוף באוכל טוב,
תמנעי מלא לאכול כלום ואז בסופשים להרביץ מאנצים, תשתדלי להיות מאוזנת ומחושבת.

 

[kotzer]

הבעיה שלך היא הרבה מעבר למשהו שניתן לפתור במסגרת שרשור בפורום. כל עוד לא תסגלי לעצמך הרגלי אכילה נכונים, המצב הזה יחזור על עצמו. שקלת לנסות את הייעוץ האישי?

כמו שנאמר פה, כנראה ליווי של איש מקצוע ייתן לך את התוצאות הטובות ביותר.
רוב הבעיות שלך נובעות ממחסור ידע ופחד, ולכן אני ממליץ לפנות לאיש מקצוע שיעזור לך בכל שלב של הדרך.
בגדול את מפחדת מעליה במשקל ולכן הולכת לקיצונים, אבל זה גורם לך לקיצונים הפוכים.
אופציה טובה יכולה להיות פשוט להפסיק, זה הכל. בבת אחת או לאורך זמן קצר מאוד לצמצם עם האירובי המוגזם ולהתחיל לאכול כמו בנאדם. תתחילי לצרוך יותר חלבון, לעשות גם אימוני התנגדות כלשהן, וככה גם הבולמוסים ירגעו.
יכול להיות וכנראה שזה גם מה שיקרה, במיידי זה יראה כאילו זה נותן לך את התוצאה ההפוכה ממה שאת רוצה, אבל בטווח הארוך זה עדיף.
אם זה משהו שאת מאמינה שאת יכולה להתמודד איתו לבד אז את יכולה לנסות, אבל אם את צריכה עזרה אז עדיף לפנות לאיש מקצוע

 

[גל 22]

כמו שנאמר פה, כנראה ליווי של איש מקצוע ייתן לך את התוצאות הטובות ביותר.
רוב הבעיות שלך נובעות ממחסור ידע ופחד, ולכן אני ממליץ לפנות לאיש מקצוע שיעזור לך בכל שלב של הדרך.
בגדול את מפחדת מעליה במשקל ולכן הולכת לקיצונים, אבל זה גורם לך לקיצונים הפוכים.
אופציה טובה יכולה להיות פשוט להפסיק, זה הכל. בבת אחת או לאורך זמן קצר מאוד לצמצם עם האירובי המוגזם ולהתחיל לאכול כמו בנאדם. תתחילי לצרוך יותר חלבון, לעשות גם אימוני התנגדות כלשהן, וככה גם הבולמוסים ירגעו.
יכול להיות וכנראה שזה גם מה שיקרה, במיידי זה יראה כאילו זה נותן לך את התוצאה ההפוכה ממה שאת רוצה, אבל בטווח הארוך זה עדיף.
אם זה משהו שאת מאמינה שאת יכולה להתמודד איתו לבד אז את יכולה לנסות, אבל אם את צריכה עזרה אז עדיף לפנות לאיש מקצוע

אז לחזור להרגלי אכילה ולמעשה לאכול בגירעון קלורי נורמלי יעלה אותי במשקל? או שרק חישה אותי נוזלית ולאט לאט הגוף יסתגל לזה?

 

[elchonon]

כמה עצוב לראות עוד בחורה שבטוחה שלהיות מעט מרופדת או שמנה זה סוף העולם.
ולעולם לא צריך להיות על פחות מ1200 קלוריות לדעתי (חוץ מתשעה באב שמתקרב 😉).

תתאפסי על עצמך ותחפשי עזרה מקצועית. את נמצאת במצב שלצערי מאוד נפוץ אצל נשים ואפילו מעט אצל גברים, פגשתי לא מעט.
ממליץ לך לשים את הבריאות הפיזית והמנטלית שלך לפני המשקל. קודם לדאוג שאת מרגישה טוב בנפש ובריאה בגוף עם מספיק קלוריות ביום יום, אולי סתם ניטרלי לכמה שבועות. ברגע שאת במקום בריא פיזית ונפשית, לרדת במשקל זה קלי קלות.

מעולם לא ניסיתי להגביל קלוריות כדי לרדת במשקל והתחלתי שבוע שעבר, והמשקל פשוט צונח לו, כי ברוך ה' אני במקום טוב נפשית ופיזית ולא ממהר לשום מקום, עובד לאט ומסודר, ולא בורח או פוחד להיות שמן.

@אני=] @שיר1 יש לכן בטח המון לשתף ולעזור.

והנה סרטון מצחיק ומתאים אני חושב, הייתי רוצה לטפל בכל הבעיות בשיטה הזאת, אבל זה לכאורה לא עובד

 

[אני=]]

מאמוש כבר דיברנו כמה פעמים לא?
אין לי הרבה מה לעשות חוץ מלהמליץ לך על המחלקה להפ"א בתל השומר...
בחיי שהם הצילו לי את החיים.

 

[kotzer]

אז לחזור להרגלי אכילה ולמעשה לאכול בגירעון קלורי נורמלי יעלה אותי במשקל? או שרק חישה אותי נוזלית ולאט לאט הגוף יסתגל לזה?

גרעון קלורי אומר לאכול פחות קלוריות ממה שאת צורכת, ולכן תהיה ירידה במשקל.
אני אומר כרגע לא לחשוב על זה בכלל, להתחיל מהרגלי אכילה נכונים, ומשם אפשר להתחיל לעבוד עם קלוריות.
תתחילי מלאכול ארוחות שלמות כל יום כל היום, לא לחפש איפה לאכול פחות ככה שבסופ"ש כבר אין לך כוחות נפשיים לעצמך. תאכלי ארוחות מזינות ומשביעות, אל תענישי את עצמך באירובי, ואחרי שנרגעת מעט ומה שנקרא "קיבלת על עצמך את גזר הדין" ולא תרגישי יותר את הצורך להעניש את הגוף שלך, את יכולה לעבור לגרעון קלורי מבוקר ולהתחיל לשלוט במשקל שלך בצורה פעילה

 

[אני=]]

גרעון קלורי אומר לאכול פחות קלוריות ממה שאת צורכת, ולכן תהיה ירידה במשקל.
אני אומר כרגע לא לחשוב על זה בכלל, להתחיל מהרגלי אכילה נכונים, ומשם אפשר להתחיל לעבוד עם קלוריות.
תתחילי מלאכול ארוחות שלמות כל יום כל היום, לא לחפש איפה לאכול פחות ככה שבסופ"ש כבר אין לך כוחות נפשיים לעצמך. תאכלי ארוחות מזינות ומשביעות, אל תענישי את עצמך באירובי, ואחרי שנרגעת מעט ומה שנקרא "קיבלת על עצמך את גזר הדין" ולא תרגישי יותר את הצורך להעניש את הגוף שלך, את יכולה לעבור לגרעון קלורי מבוקר ולהתחיל לשלוט במשקל שלך בצורה פעילה

בול.
אבל אם יש לה הרעבות ובולמוסים, יש שם בעיה חמורה יותר.
ולכן אני שוב אומרת - לכי לטפל בהפרעת האכילה מהשורש.

 

[kotzer]

בול.
אבל אם יש לה הרעבות ובולמוסים, יש שם בעיה חמורה יותר.
ולכן אני שוב אומרת - לכי לטפל בהפרעת האכילה מהשורש.

אני חוב שבהחלט יש מקום להתייצות עם גורמים מקצועיים בין אם יהיו אנשי רפואה או דיאטנים, אבל אנחנו לא מכירים את המקרה שלה בצורה מספיק מעמיקה, לכן אם היא מרגישה שבלי ליווי צמוד שמצריך את הגישה הרפואית היא לא תוכל להסתדר, אני בהחלט אמצליץ על זה, אבל אם זה לא המקרה אולי שווה לנסות גם בלי.
אבל אני לא מומחה להפרעות אכילה, לכן יכול להיות שהגישה שלי גם לא נכונה

 

[גל 22]

בול.
אבל אם יש לה הרעבות ובולמוסים, יש שם בעיה חמורה יותר.
ולכן אני שוב אומרת - לכי לטפל בהפרעת האכילה מהשורש.

אני אגיד לך את האמת זה קרה לי גם ביולי שנה שעברה. החלטתי להפסיק ולהתחיל מ700 ומשם זה התקדם ל1100 ו1200 ונראיתי באמת יותר טוב. אבל בגלל מקרה כלשהו התחלתי שוב להפחית בקלוריות ולרדת עןד במשקל, עד שהגיע למצב שאני מרעיבה ומבלמסת שוב פעם שוב ושוב. הצלחתי לצאת מזה פעם אבל הייתי פחות שמנה מעכשיו, אני בדיעבד יןדעת מה צריך לעשות ואיך להזין את עצמי אני פשוט מפחדת לעלות יותר במשקל. למרןת שמבחינה הגיןנית אם אני בגירעון קלורי כל יום אבל לפחות אןכלת - אני ארד במשקל לא?אני פשוט מפחדת שהגוף שלי לא יתרגל ל"גירעון" הזה כי הוא רגיל לא לאכול כלום (ואז חמישי שישי שבת לבלוס) ואז התגובה הראשונית תהיה עוד עליה המשקל. ישלי שאלה נוספת, התחלתי בערך כבר מהיום,תוך כמה זמן באמת אפשר לראןת את השינוי?

 

[kotzer]

אני אגיד לך את האמת זה קרה לי גם ביולי שנה שעברה. החלטתי להפסיק ולהתחיל מ700 ומשם זה התקדם ל1100 ו1200 ונראיתי באמת יותר טוב. אבל בגלל מקרה כלשהו התחלתי שוב להפחית בקלוריות ולרדת עןד במשקל, עד שהגיע למצב שאני מרעיבה ומבלמסת שוב פעם שוב ושוב. הצלחתי לצאת מזה פעם אבל הייתי פחות שמנה מעכשיו, אני בדיעבד יןדעת מה צריך לעשות ואיך להזין את עצמי אני פשוט מפחדת לעלות יותר במשקל. למרןת שמבחינה הגיןנית אם אני בגירעון קלורי כל יום אבל לפחות אןכלת - אני ארד במשקל לא?אני פשוט מפחדת שהגוף שלי לא יתרגל ל"גירעון" הזה כי הוא רגיל לא לאכול כלום (ואז חמישי שישי שבת לבלוס) ואז התגובה הראשונית תהיה עוד עליה המשקל. ישלי שאלה נוספת, התחלתי בערך כבר מהיום,תוך כמה זמן באמת אפשר לראןת את השינוי?

כמו שאמרתי, כנראה במיידי תהיה עליה מסויימת במשקל, אבל את חייבת ללמוד להתעלם מהמיידי, ולחשוב לטווח הארוך, כי אולי עכשיו את רזה יותר, אבל תסכימי איתי שזה לא מצב בר שמירה

 

[גל 22]

כמו שאמרתי, כנראה במיידי תהיה עליה מסויימת במשקל, אבל את חייבת ללמוד להתעלם מהמיידי, ולחשוב לטווח הארוך, כי אולי עכשיו את רזה יותר, אבל תסכימי איתי שזה לא מצב בר שמירה

זה מוזר כי אם אני מסתכלת על עצמי עכשיו - אני נפוחה תמיד; נוזלית, לא מחוטבת כזו. ואני צורכת מהבולמוסים לפחות 8000 קלוריות מבלי להגזים. ואם אני רואה את הממוצע השבועי ונניח אני מתחילה לאכול כ1000 קלוריןת כל יום- ייצא 7000 קלוריות למשך השבוע. אנח עדין אהיה בגירעון לא?

 

[_V_]

והתחלתי שבוע שעבר

אתה מנסה לרדת עכשיו?

אם כן, מה הצעדים שאתה נוקט כדי לרדת? (אני שואל בגלל שזכור לי שאמרת שאתה לא מחשב)

 

[אני=]]

אני חוב שבהחלט יש מקום להתייצות עם גורמים מקצועיים בין אם יהיו אנשי רפואה או דיאטנים, אבל אנחנו לא מכירים את המקרה שלה בצורה מספיק מעמיקה, לכן אם היא מרגישה שבלי ליווי צמוד שמצריך את הגישה הרפואית היא לא תוכל להסתדר, אני בהחלט אמצליץ על זה, אבל אם זה לא המקרה אולי שווה לנסות גם בלי.
אבל אני לא מומחה להפרעות אכילה, לכן יכול להיות שהגישה שלי גם לא נכונה

בתור אחת שחוותה הפרעת אכילה, ואני כבר 5 שנים אחרי ועדיין חווה קושי (אם כי מזערי בהשוואה למה שהיה,) אני יכולה לומר לך שזה בור שחור ללא תחתית.
אפשרי לצאת מה לבד, אבל זה ממש קשה. ממש קשה.
ממש.
ממש.
קשה.

ונשמע שגל נמצאת במצב ממש מחורבן. זה תיסכול נוראי, ומצב שאת כבר לא יודעת איפה את נגמרת ואיפה מתחילה ההפרעה.
זה לא חיים לרעוב למוות 4 ימים ולבלוס למוות בשלושה האחרים. אתה יותר מת מחי.
ועוד לי ב"ה לא היו בולמוסים, הייתי בגדר אנורקסיה ותו-לא. אבל פעם אכלתי בטעות אוזן המן (!!!!!!! כמה זה? 150-200 קל'?) ואני עד היום לא שוכחת את האוזן הזו כי מבחינתי זה היה בולמוס מפגררררר ורציתי למות, כפשוטו. אז אני לא רוצה לחשוב מה זה בולמוס של 5-6K או וואט-אוור קלוריות שהיא מורידה כל סופ"ש.

בקיצור, במחלקה סגורה ייתנו לה תפריט, ייקחו לה את המושכות מהידיים, והיא תהיה חייבת לאכול מסודר כי פשוט לא תהיה לה ברירה. לא תהיה לה אפשרות להרעיב את עצמה ולא תהיה לה אפשרות לבלוס.
ובכל שאר הזמן שבו היא לא תהיה עסוקה עם האוכל, היא תהיה עסוקה אך ורק בלטפל בעצמה מבחינה נפשית. כל שיטות התרפיה והפסיכולוגיה האפשריות. תרפיה בכתיבה, ציור, שירה, פיכודרמה, פסיכולוג פעמיים בשבוע DBT, תנועה, יוגה. פשוט פצצה מרוכזת של טיפול נפשי.
חודש וחצי- חודשיים ככה, והיא יוצאת משם עם שמץ של מושג איך להבין את עצמה.

אני אגיד לך את האמת זה קרה לי גם ביולי שנה שעברה. החלטתי להפסיק ולהתחיל מ700 ומשם זה התקדם ל1100 ו1200 ונראיתי באמת יותר טוב. אבל בגלל מקרה כלשהו התחלתי שוב להפחית בקלוריות ולרדת עןד במשקל, עד שהגיע למצב שאני מרעיבה ומבלמסת שוב פעם שוב ושוב. הצלחתי לצאת מזה פעם אבל הייתי פחות שמנה מעכשיו, אני בדיעבד יןדעת מה צריך לעשות ואיך להזין את עצמי אני פשוט מפחדת לעלות יותר במשקל. למרןת שמבחינה הגיןנית אם אני בגירעון קלורי כל יום אבל לפחות אןכלת - אני ארד במשקל לא?אני פשוט מפחדת שהגוף שלי לא יתרגל ל"גירעון" הזה כי הוא רגיל לא לאכול כלום (ואז חמישי שישי שבת לבלוס) ואז התגובה הראשונית תהיה עוד עליה המשקל. ישלי שאלה נוספת, התחלתי בערך כבר מהיום,תוך כמה זמן באמת אפשר לראןת את השינוי?

את טוחנת מים.

 

[גל 22]

בתור אחת שחוותה הפרעת אכילה, ואני כבר 5 שנים אחרי ועדיין חווה קושי (אם כי מזערי בהשוואה למה שהיה,) אני יכולה לומר לך שזה בור שחור ללא תחתית.
אפשרי לצאת מה לבד, אבל זה ממש קשה. ממש קשה.
ממש.
ממש.
קשה.

ונשמע שגל נמצאת במצב ממש מחורבן. זה תיסכול נוראי, ומצב שאת כבר לא יודעת איפה את נגמרת ואיפה מתחילה ההפרעה.
זה לא חיים לרעוב למוות 4 ימים ולבלוס למוות בשלושה האחרים. אתה יותר מת מחי.
ועוד לי ב"ה לא היו בולמוסים, הייתי בגדר אנורקסיה ותו-לא. אבל פעם אכלתי בטעות אוזן המן (!!!!!!! כמה זה? 150-200 קל'?) ואני עד היום לא שוכחת את האוזן הזו כי מבחינתי זה היה בולמוס מפגררררר ורציתי למות, כפשוטו. אז אני לא רוצה לחשוב מה זה בולמוס של 5-6K או וואט-אוור קלוריות שהיא מורידה כל סופ"ש.

בקיצור, במחלקה סגורה ייתנו לה תפריט, ייקחו לה את המושכות מהידיים, והיא תהיה חייבת לאכול מסודר כי פשוט לא תהיה לה ברירה. לא תהיה לה אפשרות להרעיב את עצמה ולא תהיה לה אפשרות לבלוס.
ובכל שאר הזמן שבו היא לא תהיה עסוקה עם האוכל, היא תהיה עסוקה אך ורק בלטפל בעצמה מבחינה נפשית. כל שיטות התרפיה והפסיכולוגיה האפשריות. תרפיה בכתיבה, ציור, שירה, פיכודרמה, פסיכולוג פעמיים בשבוע DBT, תנועה, יוגה. פשוט פצצה מרוכזת של טיפול נפשי.
חודש וחצי- חודשיים ככה, והיא יוצאת משם עם שמץ של מושג איך להבין את עצמה.

אני רוצה לעזור לעצמי להחלים לבד ולא מעוניינת במחלקות להפרעות אכילה כי אני יןדעת שאני כל כך רגישה למצבים כאלה ואני לא בנויה לזה רגשית בכלל. עד היום ישלי חברה שהייתה שם ובטראומות וחלומות רעים על המקום. עדיפה לשקפ את עצמי כמו שצריך, לאכול טוב להתחטב להתחזק במסת השריר. אני יןדעת שאני אצליח. זה פשוט יהיה קשה בהתחלה בגלל שאני דוןקא צריכה "לאכול"
מה גם שבעוד חודשיים אני מתגייסת

 

[elchonon]

אתה מנסה לרדת עכשיו?

אם כן, מה הצעדים שאתה נוקט כדי לרדת? (אני שואל בגלל שזכור לי שאמרת שאתה לא מחשב)

אני בשבוע דילואד לפני שאני מתחיל תוכנית קורטה לנפח, שזה חודש של נפח עבודה ותוכנית מאוד אגרסיבית, שמיד אחר כך אעבור לעצימות.

ספרתי כמה קלוריות אני אוכל באופן ממוצע במהלך השבוע האחרון בלי להגביל קלוריות, פשוט לאכול כמו שאני רגיל.
יצא לי במהלך השבוע ממוצע 2950 קלוריות ביום. ובשבת אכלתי כרגיל, ואני חושב שזה עובר את זה בקצת ובלי אימונים, אז אצטרך להגביל במעט את הקלוריות בשבת שזה נשמע כמו משימה לא פשוטה בהתחשב בכך ששבת זה סוג של זרימה ובלי התעסקויות, אבל אני גם לא רעב בשבת, ככה שאם קצת מודעות אני מאמין שאסתדר.

בשבוע הזה אני בעז"ה מגביל את הקלוריות ל2750 ביום, אני לא ממהר לשום מקום, ונראה איך המשקל יגיב.

ברעיון זה רק משחק קוגוריות, זה הכל. אני שוקל כמעט 90 על 15% שומן בערך.
אני גם רוצה לרדת ל82.5 ק"ג ולהיות בקטגוריה נמוכה יותר ולנסות לשמור על משקלים ככל שאצליח, וגם את הבחירה לגלוש לקטגוריה גבוה יותר במהירות אם יתחשק לי חודשיים לפני תחרות.

אבל גם כדי להרגיש מה זה להיות על אחוז שומן נמוך יותר, אני חושש מאוד, כי אני חושב ש15% שומן זה משקל אידיאלי להרמת משקלים כבדים בלי לפגוע באימונים, ובלי להיות עם הרבה מדי שומן שרק פוגע במשקלים שלך בתוך הקטגוריה.

אז נחיה ונראה מה אני חושב על קטגוריה נמוכה יותר. תמיד אפשר להתרפד בחזרה.

 

[אני=]]

אני רוצה לעזור לעצמי להחלים לבד ולא מעוניינת במחלקות להפרעות אכילה כי אני יןדעת שאני כל כך רגישה למצבים כאלה ואני לא בנויה לזה רגשית בכלל. עד היום ישלי חברה שהייתה שם ובטראומות וחלומות רעים על המקום. עדיפה לשקפ את עצמי כמו שצריך, לאכול טוב להתחטב להתחזק במסת השריר. אני יןדעת שאני אצליח. זה פשוט יהיה קשה בהתחלה בגלל שאני דוןקא צריכה "לאכול"
מה גם שבעוד חודשיים אני מתגייסת

נמ, כן, אלה שמתנהגות לא לפי הכללים באמת חוות את זה כטראומה 🥷
ככה זה כשהתלות בהפרעה גובר על הרצון להחלים..... או כשמישהי נכנסת לשם בגלל לחץ חיצוני ולא בגלל שהיא רוצה לחיות.
אבל אין מה לעשות.
גם אני לפעמים נמצאת בתקופות שאני לא אוהבת את איך שאני נראית. או שממש חרא לי ואני מוכנה למכור כלייה כדי לחזור למשקל שלי מלפני האישפוז.
אבל עכשיו מבחינתי אם אני משמינה קצת זה לא סוף העולם. הנה, אחרי הסגר ובגלל החגים והכל עליתי במשקל, ולמרות שנהייתי שמנמונת (כשמרתי את המילה הזו לחברה שלי היא כמעט שחטה אותי, ואמרה שאני רחוקה מלהיות אפילו 'שמנמונת',) עדיין אהבתי את עצמי. לא אמרתי על עצמי 'שמנמונת' כבתור קללה, או שגרמתי לזה להיות איזושהי תכונה רעה שטבועה בנשמתי, אלא פשוט כדרך לומר שעליתי קצת במשקל והתרפדתי, והגיע הזמן לחזור לכושר.
לא הורדתי את כמות הקלוריות שלי ל500, ולא התחלתי לעשות ספורט אובססיבי, אלא חיפשתי דרך שתהיה לי נוחה להתאזן קצת במשקל בדרך מתונה שמתאימה לי.
ו-וואלה בתוך התפריט של הירידה אני משלבת את כ----------ל מה שאני אוהבת לאכול. אם זה סלמון, או שוקולד, גלידה, או המבורגר פעם בשבוע.
אין אצלי דבר כזה להיכנס לבולמוס. ואם זה מגיע אני מבינה שעשיתי משהו לא נכון בתפריט ואני לא אעשה אותו שוב.
ה'בולמוס' הכי גדול שהיה לי לאחרונה הייתה אכילה לא מתוכננת של אורז עם גזר ישר מהסיר 🤣

אגב, נזכרתי במשהו שחברה וותיקה שלחה לי לפני שבועיים אחרי שלא דיברנו נצח בערך:

 

[שיר1]

לא קראתי את כל השרשור (אקרא בהמשך) אבל לרגל הזעקה של @elchonon, בתגובה לפוסט הפותח -
נשמע שאת זקוקה לעזרה מקצועית, ומה שיותר מהר ייטב. אם את חוששת שמחלקת הפ"א תזיק לך, חפשי פתרון חליפי - איש מקצוע מהתחום התזונתי שמכיר את הסוגייה, וזאת (בעיניי המוגבלות כמובן) רק בנוסף לסיוע וליווי רגשי-נפשי, אם דרך פסיכולוג/ית פרטי/ת שנוגעת בנושא וקיבלת עליו/ה המלצות, ואם דרך הקופה (אציין שיש עכשיו שביתת עו"סים ללא אופק ברור לסיום אז זו לא התקופה הכי טובה להזדקק בה לעזרה לצערי).

גם אם את יכולה להיחלץ בהצלחה בכוחות עצמך (מה שספק, אבל תכלס יכול להיות) עזרה כזו מאדם נכון עשויה לחסוך לך המון המון משאבים שממש לא מיותרים. כל יום במצב הזה הוא הרסני מכל הבחינות, פיזית ונפשית, ולא מגיע לך להישאר עם זה לבד.

אם את זקוקה לכל עזרה כולל אוזן קשבת, מוזמנת לפנות בשמחה ❤️

 

[nlr666]

אין לי כל כך ידע בנושא הזה
אבל די מרגש (אפילו דוב כמוני) לראות את ההירתמות לעזרה פה בפורום בכל נושא