נק' מוניטין:
2,005
מהי אכילה מרוסנת והאם היא מהווה סיבה לדאגה?
דפוסי אכילה שונים והקשר שלהם להשמנה הוא נושא שמרתק חוקרים כבר זמן רב, בין היתר כי חלקם בלתי צפויים. אחת הדוגמאות היא הנטייה לעבור באופן חד מאכילה מועטה מאוד לאכילה רבה מאוד, כאילו מופעל מתג של אכילה עודפת ברגע אחד, תופעה שחוקרים רבים ניסו להסביר.
על מנת למצוא הסבר להתנהגות שכזו, הגו זוג חוקרים בשם הרמן ופוליבי את הרעיון שקיים דפוס אכילה שהם כינו בשם "אכילה מרוסנת". לפי הרעיון, ישנם אנשים שמרגישים צורך לאכול יותר באופן תמידי, אך הם מרסנים עצמם מלעשות כך, עקב הרצון לשמור על משקל תקין. ברגע שהרסן משוחרר - תתבצע אכילת יתר. דפוס אכילה זה, כפי שנטען ע"י החוקרים מעלה, יכול לנבא אכילה מוגברת באופן יחסית מדויק.
על מנת לבדוק את הרעיון גויסו 45 סטודנטיות לניסוי [1]. תחילה הסטודנטיות חולקו ל-3 קבוצות שצרכו כמויות שונות של מילקשייק: 0, 1 או 2 כוסות. לאחר מכן, כל סטודנטית (ללא תלות בקבוצה) קיבלה 3 קופסאות גלידה בטעמים שונים והונחתה לאכול כאוות נפשה. להסוואת מטרת הניסוי נאמר למשתתפות בתחילתו, כי המטרה היא בדיקת האפקט של טעם מסוים על חישה של טעמים אחרים, ובהתאם חולקו במהלך הניסוי גם שאלונים על תחושת הטעם. לאחר הסיום מילאו המשתתפות שאלונים שבדקו את מידת הריסון באכילה שלהן.
החוקרים שיערו שמשתתפות בעלות ריסון עצמי גבוה ששתו יותר מילקשייק תטינה גם לאכול יותר גלידה, מכיוון ששתיית המילקשייק "תתיר" את הריסון העצמי שלהן, מעין "what the hell effect" שמשחרר את הרצון האמיתי שלהן לאכול. לעומת זאת, משתתפות בעלות ריסון עצמי נמוך תאכלנה פחות גלידה לאחר שתיית המילקשייק, מכיוון שאכילתן מוכתבת בעיקר על ידי מנגנוני שובע. תוצאות המחקר אכן תאמו את השערת החוקרים.
האם זה באמת אומר שריסון אכילה גבוה קשור באכילת יתר?
לפי פרשנות החוקרים – כן, אבל הם לא בהכרח צודקים. ההגדרה של "אכילה מרוסנת" היא די מעורפלת [2, 3]. במקרה זה, החוקרים הגדירו אותה לפי קריטריונים שיכולים לשקף גם דפוס אכילה תקין. למשל, על פי תנודת משקל גדולה בשבוע בודד. למרות שהיא עלולה להיות מושפעות מצריכת מזון גבוהה, היא יכולה לשקף שינויים בצריכת הנתרן או להתרחש עקב המחזור החודשי. קריטריון שני היה ביצוע דיאטה, אך דיאטה אינה בהכרח משקפת דפוס אכילה בעייתי, ובמקרים רבים דווקא קשורה בפחות אירועי אכילה עודפת. יתר על כן, אכילה מרוסנת, שנתפשת על ידי הרמן ופוליבי כדפוס בעייתי, לא נמצאה כקשורה לעלייה במשקל ואף ההפך [4, 5]. בעיני חוקרים אחרים, דפוס שכזה אינו סיבה לאכילת יתר, אלא פשוט תגובה לסביבה אוביסוגנית ורצון לשמור על משקל תקין [3].
_____________
רפרנסים:
[1] Error - Cookies Turned Off
[2] What is restrained eating and how do we identify it? - PubMed
[3] Redirecting
[4] Delineating the psychological and behavioural factors of successful weight loss maintenance
[5] https://doi.org/10.3389/fpsyg.2013.00577
_________________
הערות:
א. חוסר ההסכמה לגבי ההגדרה מהי אכילה מרוסנת הורסת את הדיון אודות הנושא במידה ניכרת. חשוב מאוד להסתכל על פי מה הדפוס הזה נמדד [2].
ב. קריטריון שלישי בשאלון היה מצב בו הנבדקת אוכלת מעט בחברת אנשים אחרים, אך אוכלת יותר כשהיא לבד. ואולם, מצב שכזה הוא תגובה די נפוצה לאכילה חברתית (נושא מעניין בפני עצמו), ולא בהכרח מייצגת דפוס אכילה מרוסנת.
ג. שנית, במחקר עצמו טעמי הגלידה והמילקשייק היו שונים. מגוון טעמים גבוה יותר עשוי לעודד צריכת מזון גבוהה יותר ולכן עלול להטות את התוצאות (כתבנו על כך בעבר).
ד. הויכוח אודות הדפוס כנראה ימשיך להתקיים זמן רב, אני חושב שהוא לא ממש מועיל לאדם הממוצע. עדיף להתבונן פנימה ולשאול ישירות – האם אני מרוצה מהיחסים שלי עם האוכל?
דפוסי אכילה שונים והקשר שלהם להשמנה הוא נושא שמרתק חוקרים כבר זמן רב, בין היתר כי חלקם בלתי צפויים. אחת הדוגמאות היא הנטייה לעבור באופן חד מאכילה מועטה מאוד לאכילה רבה מאוד, כאילו מופעל מתג של אכילה עודפת ברגע אחד, תופעה שחוקרים רבים ניסו להסביר.
על מנת למצוא הסבר להתנהגות שכזו, הגו זוג חוקרים בשם הרמן ופוליבי את הרעיון שקיים דפוס אכילה שהם כינו בשם "אכילה מרוסנת". לפי הרעיון, ישנם אנשים שמרגישים צורך לאכול יותר באופן תמידי, אך הם מרסנים עצמם מלעשות כך, עקב הרצון לשמור על משקל תקין. ברגע שהרסן משוחרר - תתבצע אכילת יתר. דפוס אכילה זה, כפי שנטען ע"י החוקרים מעלה, יכול לנבא אכילה מוגברת באופן יחסית מדויק.
על מנת לבדוק את הרעיון גויסו 45 סטודנטיות לניסוי [1]. תחילה הסטודנטיות חולקו ל-3 קבוצות שצרכו כמויות שונות של מילקשייק: 0, 1 או 2 כוסות. לאחר מכן, כל סטודנטית (ללא תלות בקבוצה) קיבלה 3 קופסאות גלידה בטעמים שונים והונחתה לאכול כאוות נפשה. להסוואת מטרת הניסוי נאמר למשתתפות בתחילתו, כי המטרה היא בדיקת האפקט של טעם מסוים על חישה של טעמים אחרים, ובהתאם חולקו במהלך הניסוי גם שאלונים על תחושת הטעם. לאחר הסיום מילאו המשתתפות שאלונים שבדקו את מידת הריסון באכילה שלהן.
החוקרים שיערו שמשתתפות בעלות ריסון עצמי גבוה ששתו יותר מילקשייק תטינה גם לאכול יותר גלידה, מכיוון ששתיית המילקשייק "תתיר" את הריסון העצמי שלהן, מעין "what the hell effect" שמשחרר את הרצון האמיתי שלהן לאכול. לעומת זאת, משתתפות בעלות ריסון עצמי נמוך תאכלנה פחות גלידה לאחר שתיית המילקשייק, מכיוון שאכילתן מוכתבת בעיקר על ידי מנגנוני שובע. תוצאות המחקר אכן תאמו את השערת החוקרים.
האם זה באמת אומר שריסון אכילה גבוה קשור באכילת יתר?
לפי פרשנות החוקרים – כן, אבל הם לא בהכרח צודקים. ההגדרה של "אכילה מרוסנת" היא די מעורפלת [2, 3]. במקרה זה, החוקרים הגדירו אותה לפי קריטריונים שיכולים לשקף גם דפוס אכילה תקין. למשל, על פי תנודת משקל גדולה בשבוע בודד. למרות שהיא עלולה להיות מושפעות מצריכת מזון גבוהה, היא יכולה לשקף שינויים בצריכת הנתרן או להתרחש עקב המחזור החודשי. קריטריון שני היה ביצוע דיאטה, אך דיאטה אינה בהכרח משקפת דפוס אכילה בעייתי, ובמקרים רבים דווקא קשורה בפחות אירועי אכילה עודפת. יתר על כן, אכילה מרוסנת, שנתפשת על ידי הרמן ופוליבי כדפוס בעייתי, לא נמצאה כקשורה לעלייה במשקל ואף ההפך [4, 5]. בעיני חוקרים אחרים, דפוס שכזה אינו סיבה לאכילת יתר, אלא פשוט תגובה לסביבה אוביסוגנית ורצון לשמור על משקל תקין [3].
_____________
רפרנסים:
[1] Error - Cookies Turned Off
[2] What is restrained eating and how do we identify it? - PubMed
[3] Redirecting
[4] Delineating the psychological and behavioural factors of successful weight loss maintenance
[5] https://doi.org/10.3389/fpsyg.2013.00577
_________________
הערות:
א. חוסר ההסכמה לגבי ההגדרה מהי אכילה מרוסנת הורסת את הדיון אודות הנושא במידה ניכרת. חשוב מאוד להסתכל על פי מה הדפוס הזה נמדד [2].
ב. קריטריון שלישי בשאלון היה מצב בו הנבדקת אוכלת מעט בחברת אנשים אחרים, אך אוכלת יותר כשהיא לבד. ואולם, מצב שכזה הוא תגובה די נפוצה לאכילה חברתית (נושא מעניין בפני עצמו), ולא בהכרח מייצגת דפוס אכילה מרוסנת.
ג. שנית, במחקר עצמו טעמי הגלידה והמילקשייק היו שונים. מגוון טעמים גבוה יותר עשוי לעודד צריכת מזון גבוהה יותר ולכן עלול להטות את התוצאות (כתבנו על כך בעבר).
ד. הויכוח אודות הדפוס כנראה ימשיך להתקיים זמן רב, אני חושב שהוא לא ממש מועיל לאדם הממוצע. עדיף להתבונן פנימה ולשאול ישירות – האם אני מרוצה מהיחסים שלי עם האוכל?
