תמונות עדכניות מהיום:
התלבטתי אם ואיך להגיב אבל זה מוטיב חוזר בלוג.
לא יקרה אחי
יפה. תזכור שכל מה שצריך זה פעם אחת, ואז גם אין משמעות לאינסוף הפעמים הקודמות בהן עצרת את עצמך.
התכוונתי לגורם רפואי (לא יודע איזה, אבל אני בטוח שרופאת המשפחה תוכל לעזור למי לפנות) שיכול לעזור בלהפסיק את הרגשות האלה במקום שתצטרך להתמודד עם הצורך לעצור את עצמך ולקחת סיכון (גם אם קטן, הוא עדיין קיים) שזה יתפרץ החוצה.
זה מגיע מהטרן אחי, רופאת משפחה לא תוכל להרגיע מערכת עצבים שעובדת על 320 מ"ג טרן שבועי, אבל אני חושב שאתה באמת מודאג יתר על המידה.
יכול להיות שטרן זה לא בשבילך? אתה לא מתחרה במר אולימפיה וזה לא הפרנסה שלך, אז יש לך פריווילגיה לשים את הבריאות שלך קודם. חלק מהבריאות זה לקום בבוקר רגוע עם ראש חופשי, בלי להרגיש שאתה צריך לעצור את עצמך ולהתעסק בתחביבים שלך ובאנשים שאתה אוהב.
יכול להיות. וברגע זה אני כותב לך את זה כשאני עם חולצה קצרה בבית ומזיע בטירוף מהטרן, יכול להיות שטרן זה לא בשבילי.
זה לא מדד טוב כי פעם אחת זה כבר יותר מדי וזה כבר עלול להיות מאוחר מדי מבחינת ההשלכות עבורך.
אני לא מומחה אבל כנראה שזו המקבילה הגברית של אנורקסיה שקיימת בעיקר אצל נשים. במקרה ההוא יותר מקובל חברתית לפנות לגורם מקצוע וכך לקבל עזרה בהתמודדות. אבל גברים יותר עקשנים ולא מרגישים בנוח 'להודות' בבעיה. נראה שאתה כבר התגברת על זה ומודע לזה, שזה כבר צעד אחד לכיוון שיפור.
לא אחי, המטרות שלי שונות ומרחיקות לכת ממה שאתה מתאר לעצמך
