אין שום הבדל בעיקרון בין אם מדובר בסנאטצ'/קלין או בגרסאות הפאוור.
אתה ממשיך לתאר את אותה הטעות בטכניקה. אתה מתעלם מהעובדה שהמשך משיכה הוא פשוט לא יעיל בגלל האיחור בירידה מה גם שברגע שסיימת את המשיכה השנייהכפות הרגליים מתנתקות מהקרקע ויוצרות מגע מחדש עם הקרקע רק כשהמרפקים כבר נמצאים במיקום כמעט אופקי ואפילו נמוך מכך מאחורי המוט לפני סיום ההצלפה שלהם (במיקום שלא מאפשר בכלל אפלקציה של כוח אנכי כנגד המוט מה שמבטל עוד יותר כל יעילות כביכול בניסיון להאט את המוט - ע"ע במצגת שסת' העלה).
זה נמשך בלי טעם כי אין לך שום גיבוי לטענות שלך ולהפך הם נסתרות פחות או יותר ע"י כל מאמן להרמת משקולות (אל תקח את המילה שלי צא לבדוק יש כמה מאמנים לא רעים בארץ ואם זה לא מספיק לך קיימת גם ספרות די ענפה).
שוב פעם, הצגה של הכל כטעות וחוסר ידע ומיד אחריו עובדות חדשות זאת שיטה יפה. אם יש לך מקורות שאני יראה שאתה צודק, אני מוכן לראות, ואם תעשה זאת זה יקצר המון המון את הדיון (הדי שטותי). בנתיים המעט מאוד שקראתי על הנושא (באמת שמעט, אבל מיקצועי לגמרי) אמרו כמוני, זה שיש מספיק גם אני יכול להגיד שיש מספיק. עד עכשיו גם אתה לא הראתה גיבוי לטענה שלך. (אהבתי את המצגת מאוד, אבל אני מפריד בין כל תרגיל ותרגיל ואני ממש לא מתכוון להיכנס גם לזה, אלא אם גם פה תציג אותי בחוסר ידע, או במילים יותר יפות- אהבל).
אני מציג לך מס' סיבות מעידות על החוסר יעילות שבמשיכה עם הידיים ואתה ממשיך להתעלם מאותם עובדות ולחזור על אותה מנטרה על סמך היכרות שטחית עם הנושא.
זה שאתה מפריד בין כל תרגיל ותרגיל זה טוב ויפה בשבילך אבל זה עדיין לא אומר שהעקרונות משתנים במקרה הזה.
יש לך את הספרים של דרכסלר, קונו ואפילו את החלק על הפאוור קלין אצל ריפטו יש טקסטים מתורגמים של רומן, ורקושנסקי ושות' ואתה גם יכול לקפוץ לקבוצה הקרובה למקום מגורייך.
ואני אשמח אם תשתף אותנו במעט שכן קראת.
גם אני מציג לא מעט סיבות, שניראות הרבה יותר הגיוניות לדעתי, העקרונות לא מישתנים בשום אופן, אבל קלין ופוואר קלין לא יהיו אותו דבר. אני לא יחזור עליהם.
אם תיהיה יותר ספציפי עם שמות ספרים אני יוכל באמת לראות, כי אלה לא מסוג הספרים שאני קורא בכל אופן.
מה שכן קראתי היה אי שם ב- ACSM ו- BOSSFITNESS. נקודות מדוייקות לא זוכר, אבל גם קראתי בספר של ג'ים סטופני (שגם לא זאת המטרה של הספר) אותו דבר. אם אכן תראה את הטענה שלך מה טוב, בכל מיקרה אני פרשתי מהדיון כי לחזור על אותו דבר לא מועיל הרבה בכל אופן, עד שיחודש כאן משהו.
כשההיכרות עם הנושא היא שיטחית וגם מבוססת על מקורות שבכלל לא מתעסקים ישירות עם הנושא (ולכן הנושא הטכני קצת מוזנח בהשוואה...) הייתי ממליץ לך לזנוח את ההיגיון שלך בצד ולפנות לספרות קצת יותר מקצועית.
יש לך את weightlifting olympic style של טומי קונו, the weightlifting encyclopedia של ארתור דרכסלר, The Snatch, the Clean And Jerk של רומן (שבחלקו הספר של דרכסלר מתבסס על האנליזות שלו), את Olympic Weightlifting של גרג אברט וטקסטים של ורקושנסקי ושאר אנאליסטים ממזרח אירופה (את הספר של ריפטו לא נראה לי שאני צריך להציג לך מה גם שגלן פנדליי וביל סטאר שותפים לדעתו).