הסבר מצוין (אגב חשבתי שקילוגרם שריר מספק 800 קלוריות, לפי חישוב של 20 אחוז חלבון כפול 4 קלוריות). אבל כנראה שאני לא מצליח להסביר את הנקודה שאני לא מבין:הגוף לא יביא אותך ליותר היפרטרופיה ממה שהיה לך בגלל שלגוף אין מספיק אנרגיה לעשות זאת (לפחות לרוב האוכלוסיות). לגוף יש מנגון שנקרא "מקסימום גירעון לאיבוד שומן ללא מסת שריר" (או לפחות לאיבוד מזערי של מסת שריר). ברגע שאתה תעבור את המקסימום הזה (שהנוסחה אליו מופיעה במדרך לחיטוב וגם שם המנגנון לא ידוע ב 100%) אתה תתחיל גם לאבד שריר. הגוף לא יפרק סתם ככה שריר כי אין לו מספיק אנרגיה, יש לו מספיק אנרגיה, מתאי השומן. אבל ברגע שאתה חוצה את הגבול ומעמיד את הגוף שלך בסטרס או מצב לא אופטימלי (אימון יתר, גירעון קלורי חריף, חוסר בחלבון בתזונה היומית, אימונים לא עצימים מספיק) - אתה בהחלט תאבד שריר והגוף לא ירצה לבנות, לתקן או להתאושש בכלל מהאימונים בצורה אופטימלית.
הסבר מופשט:
תחשוב על זה בצורה של הספק. הגוף דורש 2500 יחידות ביום (במקרה שלנו אנרגיה - קלוריות). אתה מכניס 1500 קלוריות ממזון, תאי השומן מספקים לך עוד 1000 קלוריות ביום. תאי השומן לא יכולים לספק יותר ביממה. במצב הזה הגוף יאבד שומן עם מינימום מסת שריר או כלל לא. ברגע שהגוף ידרוש 3000 יחידות ביום (קלוריות) ואתה תאכל עדיין 1500, תאי השומן עדיין יפרקו עד 1000 קלוריות ביום, ה 500 קל' הנוספים הללו יבואו מתאי השריר (הוצאתי לרגע את הגליקוגן מהעסק). 1 ק"ג שריר גם לא כל כך מזהיר מבחינה אנרגתית מדובר על כ-500 קלוריות (בניגוד ל 2500-5000 קל' ל1 ק"ג שריר בעלייה). העיקרון ש-1 ק"ג שריר מספק כל כך מעט קלוריות זה פירוק השריר לאנרגיה, תהליך בזבזני ולא יעיל. כמובן שההסבר הזה הוא לא שלם, אבל כדי להבין את הנקודה ניסיתי לפשט את זה.
בגירעון קלורי הגוף חוסך בכל דבר אפשרי. אחרי אימון עצים (שמומלץ בחיטוב) נוצרת מיקרוטראומה בשריר. למה הגוף טורח לתקן אותה, ולהחזיר את השריר למצב הקודם, ולא פשוט חוסך את האנרגיה שהתיקון הזה דורש? במילים אחרות, למה אימון עצים הוא לא אימון-יתר בזמן חיטוב?