ייעוץ התקפי אכילה.

[Beast and cheat]

יש לי בעייה שמלווה אותי כבר הרבה זמן, אני משער שיש לה איזשהי הגדרה אבל אני לא יודע מה ה"איבחון" המדוייק.
הייתי פעם שמן (מאוד) ולמעשה מאז שאני זוכר את עצמי, לא הייתי שבע ואני גם לא יודע על איזו תחושה מדובר. אני רק יודע שכשאני אוכל הרבה, פשוט מתישהו מתנפחת וכואבת לי הבטן (בהגזמה) ואני מכריח את עצמי להפסיק פשוט כי זה עינוי הכאבים האלה.
בשגרה יש לי תפריט שאני מקפיד לעקוב אחריו (לצורך העניין, כרגע חיטוב) אבל עדיין, אני אף פעם לא שבע.
יש לי ימים שבהם אני מקבל התקפי אכילה (בד"כ קורה בהעמסות - למרות שאני מתכנן אותן כמו שצריך, מתישהו אני "מאבד את זה") ואוכל ואוכל ואוכל...
ברור לי שלכולם זה קורה ובמיוחד בחיטוב. אבל כשאני אומר אוכל ואוכל ואוכל, אני מדבר על כמויות לא שגרתיות, שאני אפילו קצת מתבייש להגיד... מדובר על יותר מ9000 קלוריות ביממה (למעשה זה בד"כ קורה לי אחה"צ\ערב ככה שאני מכניס ~7000 קל' בכמה שעות). וזה לא שאני איזה מפלצת, אני קטנצ'יק לעונת רוב החבר'ה כאן, שוקל 70.
אני מניח שזה לא משנה, אבל בשבוע האחרון החלטתי לעשות הפסקה של שבוע מהדיאטה, ו"איבדתי את זה" בשבת, ראשון, שני, שלישי וגם היום (שישי).

מישהו מכיר את התופעה? יודע מה עושים?

כל פיסת מידע תתקבל בשמחה...


תודה רבה לעוזרים

 

[Mike Bikov]

האם עשית בדיקות דם לאחרונה? אם לא, ממליץ לעשות בהתאם להתייעצות עם רופא המשפחה (תקפיד רק שיתנו לך בדיקות שלא מביאים בד"כ כמו T3/T4 Free/TSH אולי גם גרלין).

 

[Beast and cheat]

אוקיי.. מה הערכים האלה למעשה יגידו, והאם ידוע לך על טיפול כלשהו בתופעה?
הפעם האחרונה שעשיתי הייתה לפני 15 חודשים, היא כללה TSH וT3\T4, הם היו תקינים. לגביי גרלין - לא שמעתי על זה ומעולם לא עשיתי. בכל מקרה אלך לרופא ואבדוק את הנושא.

תודה רבה

 

[Mike Bikov]

אולי גם שווה לעשות חוץ מגרלין רמות של לפטין ואני בטוח שיש עוד בדיקות שיכולות לבדוק רמות רעב קיצוניות, רופא המשפחה סביר להניח שידע.
מה זה יראה? זה יראה שיש לך בעיה בריאותית. אם אין לך בעיה בריאותית (פיזיולוגית) אז יש לך בעיה פסיכולוגית.

 

[12344]

אפשר לשאול מה אתה אוכל שמאפשר לך להגע ל9000 קלוריות?

 

[Beast and cheat]

אוקיי, אתייעץ עם הרופא. תודה על המידע 😃

לגביי מה אני אוכל שגורם לי להגיע ל9000 קלוריות? בערך מה שאתה אוכל שגורם לך להגיע ל3000, אבל 3 פעמים. אוכל במשך כמה שעות כמעט רצופות עד שהבטן קשיחה כמו קיר, נפוחה כמו כדור פורח ובעיקר כואבת כמו הפסד בדקה ה90 בגמר המונדיאל.

 

[SonOfGod]

שמע אני מכיר את הבעיה
בתור אחד שמשתמש בחיטוב דל פח' בתור לייף סטייל המון זמן
אני כל העמסה אוכל כמות ש Furiouspete123 לא מצליח לאכול
וכן אני אוכל מה שאני רואה עד שהבטן עושה לי די אבל הפה רוצה להמשיך לבלוס
אה ואז אני גורם למשפחה שלי למות מרעב מחוסר אוכל
כי בתכלס לא משנה כמה שומן תאכל ביום תמיד תרצה לאכול קינוח
אני מקווה שאתה לא מצפה שאני ירשום מה אני עושה בשביל הבעיה הזאת
כי אני רק סובל חח

 

[Beast and cheat]

שמע אני מכיר את הבעיה
בתור אחד שמשתמש בחיטוב דל פח' בתור לייף סטייל המון זמן
אני כל העמסה אוכל כמות ש Furiouspete123 לא מצליח לאכול
וכן אני אוכל מה שאני רואה עד שהבטן עושה לי די אבל הפה רוצה להמשיך לבלוס
אה ואז אני גורם למשפחה שלי למות מרעב מחוסר אוכל
כי בתכלס לא משנה כמה שומן תאכל ביום תמיד תרצה לאכול קינוח
אני מקווה שאתה לא מצפה שאני ירשום מה אני עושה בשביל הבעיה הזאת
כי אני רק סובל חח

לא הבנתי משהו, אתה עושה משהו עם הבעייה הזו?
וכן אני מאוד מצפה שתרשום מה אתה עושה אם יש לך איזו דרך לפתור\להקל על הבעייה 👑

 

[HallucinogeN]

האם עשית בדיקות דם לאחרונה? אם לא, ממליץ לעשות בהתאם להתייעצות עם רופא המשפחה (תקפיד רק שיתנו לך בדיקות שלא מביאים בד"כ כמו T3/T4 Free/TSH אולי גם גרלין).

משה נבדקתי בבדיקות דם האחרונות TSH 5.2 והבלוטה השמאלית שלי מעט נפוחה. האם זה כשלעצמו מעיד על קשר ל-Iodine\Selenium Deficiency \ היפו-תירואידיזם \ האשימוטו תירודאידיטיס? או שזה בהכרח תלוי ביחס שלהם עם T3\T4?
ואיך זה מתקשר לנושא האשכול?

לא הבנתי משהו, אתה עושה משהו עם הבעייה הזו?
וכן אני מאוד מצפה שתרשום מה אתה עושה אם יש לך איזו דרך לפתור\להקל על הבעייה 👑

אהלן חיה ומרמה,
אני אתייחס כעת להנחה שמדובר בפן הפסיכולוגי.
- התמונה שלך לגבי עצמך (הערכה עצמית) - אם אתה רואה את עצמך כשמן גם כיום, יכול להיות שיש לך עוגן פסיכולוגי לאותה תקופה ואתה בעצם באופן "לא-מודע" מנסה להחזיר את עצמך למצב שבו אתה תופס את עצמך.
- החלטות וויתורים - כחלק מהתהליך להשגת התוצאות שהצבת לעצמך היית צריך לייצר החלטות. הבעיה נטועה במקור המוטביציה (חותר ל-X \ בורח מ-X). שניהם תקפים וטובים.
(1) רק שאם אתה לא יודע באמת לאן אתה חותר, איך תדע שתגיע לשם?
(2) אז כשהחלטת, מאיפה זה הגיע? האם חשת שעליך לוותר על משהו? ואם כן, האם גם היום אתה מוכן לוותר עליו למען המטרה?
- הקרבה ומשמעת - החיים הם לא שחור-לבן. בעוד שזה טבעי לחלוטין להמנע\להקריב באופן זמני למען מטרה נעלה יותר; בראייה "לכל-החיים" זה לא עובד. על-מנת לייצר שינויים עמוקים ואמיתיים, עליך לבדוק קודם מה עוצר אותך והאם אתה באמת מוצא בזה הנאה\צורך?
כלומר, אם אתה בעצם שבוע שלם מרגיש שאתה מקריב חלק מהנאות החיים שהם אוכל טוב, בסוף השבוע אתה פשוט מחזיר לעצמך על הכל, לא כי אתה באמת רוצה\צריך אלא רק בגלל שזה נחסך ממך. אתה מייצר מנגנון של פיצוי יתר.
החיים הם אוסף של רגעים קטנים. תלמד להנות מהכל במינון הנכון וזה אומר, תלמד להכיר את עצמך. עדיף לאכול משהו קטן שעושה לך טוב מדי פעם כשמתחשק מאשר להרעיב את עצמך שבוע ואז לאכול בלי סוף עם תחושה של שנאה עצמית.
בראייה יותר פילוסופית, היה חופשי. מה שלא תעשה זה בסדר. וכך הדרך הבריאה להחלטות הנכונות בשבילך יסללו ביתר קלות. זה לא חייב להיות מאבק. פשוט תעשה מה שאתה הכי רוצה לעשות. קח כמה רגעים, תבחן את עצמך ותחליט. תהיה יותר מודע (observing ego), ותהנה מהחיים.

עוד נקודה חשובה.
התמכרות - התמכרות היא שונה מעצם זה שהיא מייצרת צורך מלאכותי וכך אתה באמת חש צורך לספק (craving). בנושא התזונה, אני לא יודע איך התפריט שלך ומה אתה אוכל. אבל אתה יכול לנסות דיאטה קטוג'נית. זה דבר ידוע שיש מעגל craving לפחמימות שהוא מלאכותי וזה קורה כאשר הגוף שלנו "חי" על פחמימות ולא על שומן (ketone) כמקור אנרגיה עיקרי.

באופן אישי, אני לא מאמין בתפריט ולא מאמין בלהגביל את עצמך. יש מספיק דברים שיגרמו לך לסבול בחיים ואתה לא חייב להיות אחד מהם. בתקופת חיטוב מאוד קל להתחבר ל-paleo\IF (לדעתי) כיוון שהם מאוד טבעיים לגוף. בפליאו דיי קשה להגזים קלורית וקל להיות שבע, וגם להנות מהמזון על הדרך. IF זה לאו דווקא מסגרת נוקשה אלא אתה אוכל כשאתה באמת רעב וכשאתה לא, אתה סותם את הפה.

שיהיה לך בהצלחה :-]

 

[EMZ]

משה נבדקתי בבדיקות דם האחרונות TSH 5.2 והבלוטה השמאלית שלי מעט נפוחה. האם זה כשלעצמו מעיד על קשר ל-Iodine\Selenium Deficiency \ היפו-תירואידיזם \ האשימוטו תירודאידיטיס? או שזה בהכרח תלוי ביחס שלהם עם T3\T4?
ואיך זה מתקשר לנושא האשכול?

מאיפה אתה יודע שיש לך גויטר? כלומר שזה הטאירואיד נפוח ולא קשר לימפה? אני בספק אם אתה יודע לזהות. רופאים בקושי יודעים לזהות גויטר.
ובקשר לשאר השאלות, אין מה לעשות עם ערכי TSH בלבד. אתה צריך לעשות 3/4

 

[Beast and cheat]

משה נבדקתי בבדיקות דם האחרונות TSH 5.2 והבלוטה השמאלית שלי מעט נפוחה. האם זה כשלעצמו מעיד על קשר ל-Iodine\Selenium Deficiency \ היפו-תירואידיזם \ האשימוטו תירודאידיטיס? או שזה בהכרח תלוי ביחס שלהם עם T3\T4?
ואיך זה מתקשר לנושא האשכול?


אהלן חיה ומרמה,
ההסבר - הכוונה היא Beast בverb ולא noun (יש מצב שזה לא תקין דקדוקית) - בקטע של "הייה חיה". בהתחלה הרעיון היה Cheat and Beast בקטע של "רמה והיה חייה" (כי אני מאמין גדול בסטרואידים וחבריהם, למי שיש צורך בהם כמובן) אבל הייתה איזשהי בעייה טכנית עם הכינוי (נראה לי היה תפוס או שזה במקרה נתקע ואז לא נתן לעשות שוב, לא זוכר בדיוק) אז פשוט החלפתי את הסדר 😃

אני אתייחס כעת להנחה שמדובר בפן הפסיכולוגי.
- התמונה שלך לגבי עצמך (הערכה עצמית) - אם אתה רואה את עצמך כשמן גם כיום, יכול להיות שיש לך עוגן פסיכולוגי לאותה תקופה ואתה בעצם באופן "לא-מודע" מנסה להחזיר את עצמך למצב שבו אתה תופס את עצמך. יש מצב גדול שזה נכון, למרות שזה הדבר האחרון שאני רוצה (באופן מודע).
- החלטות וויתורים - כחלק מהתהליך להשגת התוצאות שהצבת לעצמך היית צריך לייצר החלטות. הבעיה נטועה במקור המוטביציה (חותר ל-X \ בורח מ-X). שניהם תקפים וטובים. לא הבנתי מה הכוונה
(1) רק שאם אתה לא יודע באמת לאן אתה חותר, איך תדע שתגיע לשם? המטרה היא 10% שומן (עד תחילת השבוע, שבו "איבדתי את זה" לחלוטין, הייתי להערכתי על ~12% אבל עכשיו אני משער שאני יותר בכיוון של 14%-15% (עלייה של 6.5 ק"ג, כולל נוזלים).
(2) אז כשהחלטת, מאיפה זה הגיע? האם חשת שעליך לוותר על משהו? ואם כן, האם גם היום אתה מוכן לוותר עליו למען המטרה? זה הגיע מתוך רצון להשתפר בענף ספורט שאני מקבל ממנו הכי הרבה סיפוק (טריאתלון) ומתוך רצון מתמיד להיות חטוב (אפשר להגיד שיש לי "טראומה" מלהיות שמן...). וכן, גם היום אני מוכן להקריב את זה... אבל מה אני עושה עם המידע הזה? 😛
- הקרבה ומשמעת - החיים הם לא שחור-לבן. בעוד שזה טבעי לחלוטין להמנע\להקריב באופן זמני למען מטרה נעלה יותר; בראייה "לכל-החיים" זה לא עובד. על-מנת לייצר שינויים עמוקים ואמיתיים, עליך לבדוק קודם מה עוצר אותך והאם אתה באמת מוצא בזה הנאה\צורך? כשאני חטוב והכל הולך - אני נהנה מכל רגע. או יותר נכון, אני מסופק מכל רגע. הרבה יותר מהנה אותי לזלול כל היום, אני לא אשקר. אבל הסיפוק וההרגשה הטובה באמת - מגיעה כאשר הכל הולך, התוצאות משתפרות ואחוזי השומן יורדים.
כלומר, אם אתה בעצם שבוע שלם מרגיש שאתה מקריב חלק מהנאות החיים שהם אוכל טוב, בסוף השבוע אתה פשוט מחזיר לעצמך על הכל, לא כי אתה באמת רוצה\צריך אלא רק בגלל שזה נחסך ממך. אתה מייצר מנגנון של פיצוי יתר. איך אפשר להמנע מזה? \:
החיים הם אוסף של רגעים קטנים. תלמד להנות מהכל במינון הנכון וזה אומר, תלמד להכיר את עצמך. עדיף לאכול משהו קטן שעושה לך טוב מדי פעם כשמתחשק מאשר להרעיב את עצמך שבוע ואז לאכול בלי סוף עם תחושה של שנאה עצמית. האמת, שזו גישה שאימצתי בשבועיים-שלושה האחרונים וזה לא עשה שום שינוי. פשוט פעם ביומיים ככה אכלתי איזה חטיף שוקולד של למשל 80 קלוריות והורדתי תפוח מארוחת הערב או משהו כזה. כן, זה היה נחמד, אבל זה לא היה איזה משהו דרמטי ששינה משהו (במובן הפסיכולוגי והפיזי כאחד).
בראייה יותר פילוסופית, היה חופשי. מה שלא תעשה זה בסדר. וכך הדרך הבריאה להחלטות הנכונות בשבילך יסללו ביתר קלות. זה לא חייב להיות מאבק. פשוט תעשה מה שאתה הכי רוצה לעשות. קח כמה רגעים, תבחן את עצמך ותחליט. תהיה יותר מודע (observing ego), ותהנה מהחיים.

עוד נקודה חשובה.
התמכרות - התמכרות היא שונה מעצם זה שהיא מייצרת צורך מלאכותי וכך אתה באמת חש צורך לספק (craving). בנושא התזונה, אני לא יודע איך התפריט שלך ומה אתה אוכל. אבל אתה יכול לנסות דיאטה קטוג'נית. זה דבר ידוע שיש מעגל craving לפחמימות שהוא מלאכותי וזה קורה כאשר הגוף שלנו "חי" על פחמימות ולא על שומן (ketone) כמקור אנרגיה עיקרי. אני עוסק גם בטריאתלון, עכשיו הורדתי נפחים כי אורח החיים שלי לא מאפשר לי לישון מספיק כשאני על הנפחים ה"רגילים", אבל עדיין מדובר על נפחים יחסית גבוהים (35 ק"מ ריצה בשבוע ו-5 ק"מ שחייה בשבוע. בנוסף גם 3 אימוני כוח). האם הרעיון הזה תקף גם לגביי? (אני לא מתמצא בדיאטה קטוג'נית אבל נראה לי שבלי פחמימות זה יהיה עינוי עם כל האירובי הזה. מה גם שלפי מה שהבנתי מהפורום אין סיבה לעשות דיאטה דלת פחמימות מעל 10% שומן ושזה יהיה אפקטיבי באותה מידה כמו דיאטה רגילה עד אז. מה למעשה נכון?

באופן אישי, אני לא מאמין בתפריט ולא מאמין בלהגביל את עצמך. יש מספיק דברים שיגרמו לך לסבול בחיים ואתה לא חייב להיות אחד מהם. בתקופת חיטוב מאוד קל להתחבר ל-paleo\IF (לדעתי) כיוון שהם מאוד טבעיים לגוף. בפליאו דיי קשה להגזים קלורית וקל להיות שבע, וגם להנות מהמזון על הדרך. IF זה לאו דווקא מסגרת נוקשה אלא אתה אוכל כשאתה באמת רעב וכשאתה לא, אתה סותם את הפה. האם יש הבדל בין פליאו לדיאטה דלת פחמימות או שזה אותו דבר? ולגביי IF - שוב, לא נראה לי שזה מתאים לי בגלל האימונים הצפופים והצורך בהרבה אנרגייה זמינה בריצות ארוכות, לפני אימוני שחייה וכו'.

שיהיה לך בהצלחה :-]

מצטער על החפירה ואלפי השאלות, פשוט נגעת בכמה נקודות שיכול מאוד להיות שקשורות בצורה ישירה לשורש הבעייה.
אי תחושת שובע תמידית, אני משער, אמורה להיות בעייה פיזיולוגית. אבל אולי יש כאן שילוב של שתי בעיות, אחת פיזיולוגית ואחת פסיכולוגית.
חשבתי שאת נושא הפסיכולוגיה "סיימתי לחקור" כשהתעמקתי, למדתי ויישמתי את "ענף" אומנות הפיתוי (אם אני לא טועה גם אתה לוקח שם חלק - לא?), אבל מסתבר שיש לי עוד חוסרים :(

 

[HallucinogeN]

מצטער על החפירה ואלפי השאלות, פשוט נגעת בכמה נקודות שיכול מאוד להיות שקשורות בצורה ישירה לשורש הבעייה.
אי תחושת שובע תמידית, אני משער, אמורה להיות בעייה פיזיולוגית. אבל אולי יש כאן שילוב של שתי בעיות, אחת פיזיולוגית ואחת פסיכולוגית.
חשבתי שאת נושא הפסיכולוגיה "סיימתי לחקור" כשהתעמקתי, למדתי ויישמתי את "ענף" אומנות הפיתוי (אם אני לא טועה גם אתה לוקח שם חלק - לא?), אבל מסתבר שיש לי עוד חוסרים :(

- הדרך ליצור הערכה עצמית שונה היא על-ידי הוכחה עצמית. אם אתה רוצה להיות רזה ולהשאר רזה, אתה צריך להיות רזה ולהנות מזה. אני יודע שזה נשמע ברור מאליו ומטופש. אבל הכוונה היא לא שאתה נהנה מזה שאתה רזה, זה ברור. הכוונה היא שאתה נהנה מאורח החיים שזה כרוך בו, ממה שנדרש ממך בעצם כדי להשאר רזה. והדרך הקלה היא להפוך את זה לחלק שולי מחייך. להטמיע את זה כחלק אינטגרלי ממך. לא להיות צריך להשקיע בזה כ"כ הרבה אנרגיה נפשית.
- תראה, 10% שומן זה נחמד ויפה. אבל בינינו זה לא אומר כלום ל99% מהאנשים. זה בסך הכל מספר. אין לזה משמעות כמעט מאחורי זה. הרבה יותר קל לדעת שאתה שם כשאתה מסתכל במראה ואתה מרוצה ולהשאיר את המספרים כנתון טכני לתהליך עצמו.
ואם אתה באמת סופג הנאה מטריאתלון, זה מצויין. תנצל את זה כמו שאמרתי בסעיף הקודם, כשתראה כמה זה כיף אפילו יותר כשאתה חטוב וזה פתאום נהיה קליל בשבילך, תענוג.
- לכולם יש מעידות, במובן הזה אתה לא צריך להרגיש מקופח או מיוחד.
עוד לא עשיתי חיטוב שלא שברתי אותו 2-3 פעמים (לפחות).
הכל עניין של המשמעות שאתה מייחס לזה, אם תגיד, נו טוב, הייתי צריך את זה - הלאה בוא נמשיך. יהיה לך קל יותר לקום ולחזור לדרך המלך. החלק החשוב אחרי שאתה נופל, זה לקום במקום להתבכיין על מר גורלך.
יהיה לך הרבה יותר קל להתגבר או לצמצם את הבעיה אם תסתכל, לא על הסיבות שבגללן אתה לא רוצה לעשות אותם (כי אני רוצה להיות חטוב, כי אני רוצה להשתפר בספורט, וכו') אלא על הסיבות שאתה כן עושה אותם (למה באמת? מה מניע אותך להתקפים האלה? איזה הנאה אתה מוצא בזה?) וכאשר אתה בוחן את הסיבות האלו תוכל לבצע אלימנציה שכלתנית לסיבות, עד שתשאר עם זו שבאמת מסבה לך הנאה כלשהי (זה משביע, זה טעים ....)
- אני לא יודע איך אימצת את הגישה שדיברתי עליה, הנקודה שניסיתי להעביר היא ספונטניות, לתכנן זה טוב כשאתה רוצה לעשות חיטוב אז אתה צריך לדעת פחות או יותר מה התכנון. בפרקטיקה, רב הזמן אתה לא נמצא בתוך "התכנון" הזה (אולי מחשבתית כן). אבל הרעיון הוא לא להגיד מראש שהיום אני יאכל משהו קטן כי אני עצוב. אלא כמשתחשק לך באמת. זה עניין של הידיעה הזו, שאתה לא באמת מונע מעצמך שום דבר. ולדעת לייצר החלטות בזמן אמת, לומדים על הדרך, החיים הם on job training ממילא.

- באשר לדיאטה קטוג'נית, אתה יכול לדפדף פה מלפני כמה ימים היה בדיוק דיון בנושא (אירובי ודיאטה קטוג'נית, עם תרומתו של coldfire על הממצאים), המסקנה היא שבהחלט אפשר (1) לוקח שבועות אחדים לעשות קליברציה, להתרגל לעניין, אז אין מה להתרגש אם תהיה ירידה קצת בביצועים בהתחלה (2)

- פליאו ודל-פחמימה זה לא אותו דבר. תסלח לי, אני לא אפתח פה בהרצאה על מה זה כל דבר, את זה תצטרך ללמוד בעצמך (חיפוש יעזור). הם דומים בכך, שאם אתה עושה פליאו "נוקשה" (מה שאני עושה בדר"כ בחיטוב) אז אתה בעצם על דל-פחמימה.
[נ.ב - צריך לשנות לי מתחת לניקניים "Paleo Missionary"]

- תחושת שובע זה גם עניין של להכיר את עצמך. דווקא IF עזר לי באופן אישי עם זה. בתקופת המאסה האחרונה שלי הייתי יכול לאכול נונ-סטופ. לא הכרתי שובע. זה קורה כשאתה כל הזמן שבע :}

- פסיכולוגיה ותחומים של self-help (כולל פיק-אפ) הם לא חברים טובים. הפסיכולוגיה היחידה שיש שם זה רטוריקה ומכירת אשליות. כמו "the secret" 😵 (שהוא אגב עיוות שיווקי של הספר "think and grow rich")


שוב, בהצלחה.
אתה יכול לפנות אליי בפרטי אם אתה מעדיף.

עריכה: (disclaimer)
אני לא פסיכולוג, לא למדתי פסיכולוגיה בצורה מוסדית מעולם ואני לא מתיימר להצטייר בתור מומחה כזה.
אל תקח שום דבר ממה שאני אומר כמובן מאליו, אם זה נשמע לך הגיוני, בכיף, לנסות לא מזיק.
הדברים שאני משתף הם כחלק מנסיון, לימוד עצמי ודעה אישית.

---------- התגובה התווספה ב 10:53 ---------- התגובה הקודמת הייתה ב 09:03 ----------

מאיפה אתה יודע שיש לך גויטר? כלומר שזה הטאירואיד נפוח ולא קשר לימפה? אני בספק אם אתה יודע לזהות. רופאים בקושי יודעים לזהות גויטר.
ובקשר לשאר השאלות, אין מה לעשות עם ערכי TSH בלבד. אתה צריך לעשות 3/4

אתה צודק. לא שקלתי את האופציה הזאת בכלל. וסביר שסיגריות + הייתי מצונן לא מזמן = דלקת בלימפה. וגם היה לי לימפוציטים מעל הנורמה.

 

[EMZ]

מש"ל.

 

[HallucinogeN]

מש"ל.

:-] טוב אתה.
רוצה להיות חבר שלי? יש לי כבר חבר עורך דין וחבר רואה חשבון, חסר לי רק רופא. 😆

 

[SpellStorm]

:-] טוב אתה.
רוצה להיות חבר שלי? יש לי כבר חבר עורך דין וחבר רואה חשבון, חסר לי רק רופא. 😆

רופא?! הוא יעלב 🙄

 

[EMZ]

נעלבתי.

 

[HallucinogeN]

אה. אז מה אתה שימושי לי... 😛
מה לומד כבודו?

 

[Beast and cheat]

כמו שכבר אמרתי, נגעת במספר נקודות חשובות מאוד.
למען האמת, את רוב הדברים אני כבר מיישם, אך לא באופן עקבי. חיטטתי קצת באינטרנט וגיליתי שזו לא בעייה שאני המצאתי, וזה מוכר ומאובחן - קוראים לזה "אכילה כפייתית", וזה סוג של הפרעת אכילה.
רוב אם לא כל המאפיינים של ההפרעה הנ"ל תקפים גם לגביי, איזה באסה.
לגביי פסיכולוגיה ותחומים של self-help, זה נראה כאילו הוצאת לי את המחשבות מהראש ורשמת כאן. אבל, משהו חשוב - פיק אפ זה לא אחד מהדברים הנ"ל, מדובר על עובדות ודרכי פעולה אמיתיות שעובדות, ולא בגלל שאתה מאמין בזה, אלא פשוט כי ככה עובד "כוח המשיכה" בין בני אנוש (אם אפשר לתמצט את זה ככה...).

בכל אופן אני אבדוק מה הפתרונות והטיפולים של ההפרעה הנ"ל ונראה, אולי אני אמצא משהו שישנה לי את החיים 😃

בכל מקרה המון תודה ויש מצב גדול שתצוץ לך מתישהו הודעה פרטית בנושא 😛

 

[HallucinogeN]

כמו שכבר אמרתי, נגעת במספר נקודות חשובות מאוד.
למען האמת, את רוב הדברים אני כבר מיישם, אך לא באופן עקבי. חיטטתי קצת באינטרנט וגיליתי שזו לא בעייה שאני המצאתי, וזה מוכר ומאובחן - קוראים לזה "אכילה כפייתית", וזה סוג של הפרעת אכילה.
רוב אם לא כל המאפיינים של ההפרעה הנ"ל תקפים גם לגביי, איזה באסה.
לגביי פסיכולוגיה ותחומים של self-help, זה נראה כאילו הוצאת לי את המחשבות מהראש ורשמת כאן. אבל, משהו חשוב - פיק אפ זה לא אחד מהדברים הנ"ל, מדובר על עובדות ודרכי פעולה אמיתיות שעובדות, ולא בגלל שאתה מאמין בזה, אלא פשוט כי ככה עובד "כוח המשיכה" בין בני אנוש (אם אפשר לתמצט את זה ככה...).

בכל אופן אני אבדוק מה הפתרונות והטיפולים של ההפרעה הנ"ל ונראה, אולי אני אמצא משהו שישנה לי את החיים 😃

בכל מקרה המון תודה ויש מצב גדול שתצוץ לך מתישהו הודעה פרטית בנושא 😛

אתה אומר בעצם שכבר אבחנת את עצמך בהפרעה כלשהי? ומתאר את זה כאילו זה איזה מחלה סופנית או כרונית... יש אינסוף "הפרעות" ו"סינדרומים", זה בולשיט אחד גדול. אין בנאדם אחד שהוא מושלם וכולם מועדים ולכולם יש את המפלט שלהם להסיח את הדעת שהם מקבלים עצבים או נהיים עצובים. זה פאקינג אנושי. זה לא ביג דיל וזה הכי חשוב להבין. אתה צריך ללמוד את האוייב, להבין את מקור הבעיה וככה יהיה לך יותר קל להתמודד מולה אבל להגדיל אותה למימדים לא פרופורציונלים? :nono:
בכל מקרה, אם אתה מרגיש שזה גדול עליך, יש תמיד טיפול מקצועי.

בקשר לפיק-אפ, "הצלחה עם בחורות" זה הרבה יותר קל משזה נראה. צמצמו את זה לאיזה כאילו פורמולה וזה מפגר ופוגם נפשית אם תשאל אותי. אבל היי. אנשים אוהבים פתרונות קסם.
אגב, אם אתה רוצה ספר טוב ומצחיק בטירוף על בנאדם שמזיין כל היום (הייה האיידול שלי בתקופת ההתהוללות) ולכל חובבי ריפטו אני מאמין שגם יעריכו את ההומור
I Hope They Serve Beer In Hell -Tucker Max

“Ladies, let me give you some advice. You can throw all your stupid fucking chick-lit, self-help, why-doesn't-he-love-me books out, because this is all you need to know: Men will treat you the way you let them. There is no such thing as "deserving" respect; you get what you demand from people.. if you demand respect, he will either respect you or he won't associate with you. It really is that simple.”
​

 

[Beast and cheat]

אתה אומר בעצם שכבר אבחנת את עצמך בהפרעה כלשהי? ומתאר את זה כאילו זה איזה מחלה סופנית או כרונית... יש אינסוף "הפרעות" ו"סינדרומים", זה בולשיט אחד גדול. אין בנאדם אחד שהוא מושלם וכולם מועדים ולכולם יש את המפלט שלהם להסיח את הדעת שהם מקבלים עצבים או נהיים עצובים. זה פאקינג אנושי. זה לא ביג דיל וזה הכי חשוב להבין. אתה צריך ללמוד את האוייב, להבין את מקור הבעיה וככה יהיה לך יותר קל להתמודד מולה אבל להגדיל אותה למימדים לא פרופורציונלים? :nono:
בכל מקרה, אם אתה מרגיש שזה גדול עליך, יש תמיד טיפול מקצועי.

בקשר לפיק-אפ, "הצלחה עם בחורות" זה הרבה יותר קל משזה נראה. צמצמו את זה לאיזה כאילו פורמולה וזה מפגר ופוגם נפשית אם תשאל אותי. אבל היי. אנשים אוהבים פתרונות קסם.
אגב, אם אתה רוצה ספר טוב ומצחיק בטירוף על בנאדם שמזיין כל היום (הייה האיידול שלי בתקופת ההתהוללות) ולכל חובבי ריפטו אני מאמין שגם יעריכו את ההומור
I Hope They Serve Beer In Hell -Tucker Max

“Ladies, let me give you some advice. You can throw all your stupid fucking chick-lit, self-help, why-doesn't-he-love-me books out, because this is all you need to know: Men will treat you the way you let them. There is no such thing as "deserving" respect; you get what you demand from people.. if you demand respect, he will either respect you or he won't associate with you. It really is that simple.”
​

לגביי זה שאיבחנתי את עצמי בזה, האמת שלא צריך להיות גאון כשקוראים את התסמינים ויודעים את המצב שלי - 90% מהתסמינים תקפים לגביי... להגיד שזה סופני? ממש לא, אין ספק שאני אמשיך לחיות. אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות עם זה משהו 😃
כרגע אני משער שאנסה "לטפל" בעצמי, אבל במקרה הגרוע אפנה לטיפול מקצועי ואולי שם זה יפתר 😃

לגביי פיק אפ, אתה דיי צודק, אבל יש אנשים שלא יבינו את זה לבד לעולם. אני לא יודע אם זה נכון - אבל אולי אתה נולדת עם ה"טאץ'" וזה נראה לך קל ופשוט, אבל להרבה מאוד אנשים, שבאמת ניסו "הכל", זה מה ששינה את החיים מקצה לקצה, ויש תוצאות, זו לא אשלייה. מדובר הצלחה כזו, שהם מעבירים קורסים לאלפי אנשים בשנה, שחלקם הגדול הגיעו לגילאים לא צעירים בכלל (30+) עם ניסיון (כמעט) אפסי בתחום מערכות היחסים, ותוך פחות מחודש הופכים אותם למה שהם לא חלמו שהם יהיו.
אני לא יודע כמה קראת על הנושא וכמה אתה יודע, אבל להגיד שזה מפגר ופוגם נפשית נשמע לי כמו האנשים שאומרים שסקוואט זה מסוכן ופוגע בגב\ברכיים\אשכים 😛

אני לא חזק בספרים, בלשון המעטה, אבל אחלה ציטוט הבאת 😃