בזמן החיפושים שלי נתקלתי במחקר הזה(שוב ,אם אין לך גישה אני אשלח לך ): http://jp.physoc.org/content/early/2013/02/28/jphysiol.2012.244897.abstractבהחלט הודעה מושקעת, מאשר קריאה 😃 מצטער על התגובה המאוחרת אגב, יוצא מחר למילואים אז היו לי הרבה דברים לסגור לפני שיכולתי להיכנס לפה.
שים לב איך הוא מתיישב פיקס עם זה שח"א משמשות מעין "הורמון" ושהתפקיד הזה יותר מרכזי מהתפקיד של אבני בניין.
שלושת הקבוצות שתו אותה כמות חלבון או ב8 מנות קטנות או ב4 בינוניות או ב2 מנות גדולות והבינוניות ניצחו בהפרש גדול.
אם באמת רק הכמות היתה משנה לא היה צריך להיות הבדל בין הקבוצות. מה שעוד יותר יפה כאן הוא שהריכוז של חומצות האמינו בתוך התא בשלושת המקרים היה דומה כך שכנראה מה שיצר את ההבדלים הוא קולטן חיצוני שמדד את ריכוז ח"א בדם.
שמונת המנות הקטנות לא העלו את רמת הח"א בדם בצורה שתספיק לגרות את הקולטן הזה ולכן העברת האותות האנאבולים בתא כמו גם סינטזת החלבון היו נמוכות.(וזה מה שהחוקרים כתבו בעצמם ) .
בשתי המנות הגדולות העברת האותות האנבולים בתא היתה מקסימלית כצפוי אבל הסינטזה היתה נמוכה יותר מבמינון הבינוני. אפשר להסביר את זה למשל על ידי כך שכל הMRNA כבר היה תפוס לגמרי ולכן הסינטזה לא היתה יכולה לעלות יותר .מצד שני הריכוז הגבוהה של ח"א בדם הפעיל את המנגנונים שמחמצנים ח"א בכבד וכך חלק מהחלבון הלך לאיבוד. אופציה אחרת היא ,אם תלך לפי wolfe ,שפירוק החלבון בשרירים נעצר ואז למרות שהסינטזה שחושבה היתה נמוכה יותר המאזן הכולל היה חיובי יותר.
נערך לאחרונה: