ייעוץ התייעצות דחופה - חוסר שינה בסמולוב

[Nikita]

שלום, התחלתי השבוע שמולוב ג'ונייר, תכנית קשה מאוד פעם ראשונה שאני עובד בנפחים מעל 5 חזרות, לרוב הייתי עובד ב3. לילה קודם ישנתי רק 6 שעות ולילה הזה ישנתי 4, חוץ מזה נחתי רוב היום, היום יש לי אימון שלישי של סמולוב ואני מרגיש תשוש מחוסר שינה. השאלה אם יהיה אפקטיבי ללכת לאימון בכל זאת או שעדיף לדחות את האימון למחר? מחר אמור להיות לי אימון רביעי של סמולוב דרך אגב שלב העצימות של שלשות לא חשוב.. בסוף הלכתי והפגזתי באימון, מקסימום היה לי מעט יותר גלישה בחלק מהחזרות חבר'ה המצב חמור ביותר, שני לילות עם שינה מועטה ועכשיו לילה שלישי בדרך, הלכתי לישון ב11 וחצי ועדיין ער וצריך להתעורר ב8. משהו דפוק אצלי מה עושים? התחלתי סמווב בתקופה רעה? אני מדריך כושר מתחיל לעבוד עכשיו בשתי עבודות עם משמרות בוקר לאורך השבוע וזה הורג אותי ואני לחוץ. הזמנתי כבר מלטונין מחכה שיגיע כבר

 

[אבי כהן]

סתם מנחש. אולי הוא לא.
רגע, הבנתי לא נכון, או שיתכן שפעם אחת אתה בצד שלי? 😱

אין פה ענין של צד לצערי 😃
אבל זה כן קצת מצחיק לראות איך אתה מנסה להוציא 'תשובה' ממישהו שמעולם לא הודה שיתכן והוא טועה במשהו
וממשיך להתעקש לנסות ותוך כדי זה עוד מנחש משהו רק בגלל שהוא מקפיד לא לענות לך עניינית.
(תכלס העיקר מבחינתו זה הלייקים מבני התשחורת)

 

[Beast and cheat]

אתה לא מדבר במאקרו, אתה מתחמק. אני מבקש ממך שתגדיר לי מה זה אימון יתר

להזכיר לך שכבר אמרתי מה זה? בבקשה, הסדר של הציטוטים לא כרונולוגי לצערי, זה התבלגן לי:

אובר טריינינג הוא מצב שבו סייקל אחד של סטרס-הסתגלות-התאוששות הוא לא מספיק על מנת להתאושש

אובר טריינינג זה אובר ריצ'ינג כרוני.

כבר אמרתי, אובר טריינינג מתקיים כשסייקל שלם של סטרס-הסתגלות-התאוששות אינו מספיק על מנת להתאושש. אז כשאתה מדבר על מתאמן מתחיל אתה מדבר על כמה ימים, כשאתה מדבר על מתאמן בינוני אתה מדבר על שבועיים שלושה.
ה"כרוני" הנחשק שאתה מדבר עליו, מתקיים רק אצל מתאמנים מתקדמים.

מה שצריך לקרות זה שהקורטיזול ירד, והנזקים יתוקנו. אימון יתר זה לא משהו בלתי הפיך, אבל פשוט לוקח הרבה זמן להתאושש ממנו (>סייקל אחד של סטרס-הסתגלות-התאוששות), וההתאוששות לא תגרום להסתגלות אליו, כי הסטרס גבוה ממה שאתה יכול להסתגל אליו (לפחות כרגע).
זה אומר שאתה חוזר קצת אחורה, אבל זה לא בלתי הפיך.

מה המערכות שצריכות להתאושש כדי שתצא ממנו

ההשפעה של אובר טריינינג היא מערכתית, ודוגמה טובה לזה היא הקורטיזול, שמשפיע לא על משהו אחד ספציפי.
מה שצריך לקרות כדי להתאושש ממנו זה מה שצריך לקרות כדי להתאושש מכל fatigue ברמה כלשהי, פשוט זה יקח יותר זמן ולא יביא להסתגלות.
להסביר לך מה זה fatigue? להסביר על הדלקתיות בשרירים שצריכה לעבור? להסביר לך על המאגרים שהתרוקנו וצריכים להתמלא? אני מעריך את הידע שלך ולגמרי בטוח שאתה יודע על התהליכים הללו. אולי אני טועה, אגב.

סבבה, תפסת אותי על המילה ופגעת בול, אין דבר כזה עייפות של מערכת העצבים. קיבלת את זה, אני מודה - כבר הפסקתי לייחס חשיבות לתגובות שלי ונפלתי בפח, ובנושא הזה ניצחת, אתה צודק בנושא הזה, אני טעיתי.
מה הלאה?

תמצא לי בבקשה מישהו שזה קרה לו

כרגע אתה לא מתנהל בצורה כזו שלוקחת בחשבון שיש אפשרות שאתה טועה, ואומר מה צריך לקרות כדי שטעות שלך תתרחש.
ברגע שאתה תגיד שאתה מוכן להגיד שאתה טועה ואני צודק אם אני מוצא מישהו כזה, יהיה לנו על מה לדבר.




ואני חייב לציין שאני ממשיך רק כי אני מאוד מעריך את הידע שלך ולוקח בחשבון שאולי אני אלמד משהו חדש. באמת, בעבר למדתי ממך, ואני חושב שיש מה ללמוד ממך. אבל טיעון איש הקש שלך ("אתה אומר דברים מטומטמים \ לא רלוונטיים" וכו') על מנת לא להגיב לנושאים שאתה לא יודע\מסוגל להגיב אליהם, כבר יצא מכל החורים. כבר אמרתי, אתה מפולפל, כנראה יותר ממני, וזה בסדר, אבל אני באמת לא בא לתקוף אלא לדון. זה לא נראה שאתה בא לעשות את זה גם. זה יותר נראה כאילו אתה בא להוציא אחרים בצורה מגוחכת, ולזכותך יאמר שאתה טוב בזה.

אם יש לך משהו לחדש לי אני יותר מאשמח לשמוע - גם אם בסוף יצא שאני לא מסכים עם זה. אבל בלי שתגיד את דעתך, זה לא ילך. אני לא מפענח את מילות הקוד שלך, אולי אני פשוט לא מספיק חכם.

 

[coldfire]

להזכיר לך שכבר אמרתי מה זה? בבקשה, הסדר של הציטוטים לא כרונולוגי לצערי, זה התבלגן לי:

אובר טריינינג זה אובר ריצ'ינג כרוני.

נניח לרגע שאנחנו יודעים מה זה אובר ריצג׳ינג (למרות שגם את זה לא ממש הגדרנו כאן). אני מניח שזה יכלול ירידה בביצועים. אז אימון יתר חייב לכלול ירידה כרונית בביצועים להגדרתך. אני עדיין אשמח לשמוע על מישהו שהיה במצב הזה.

כבר אמרתי, אובר טריינינג מתקיים כשסייקל שלם של סטרס-הסתגלות-התאוששות אינו מספיק על מנת להתאושש. אז כשאתה מדבר על מתאמן מתחיל אתה מדבר על כמה ימים, כשאתה מדבר על מתאמן בינוני אתה מדבר על שבועיים שלושה.
ה"כרוני" הנחשק שאתה מדבר עליו, מתקיים רק אצל מתאמנים מתקדמים.

אז איך זה מסתדר עם מה שכתבת למעלה אם זה יכול להיות כרוני רק אצל מתאמן מתקדם? לפי זה מתאמן מתחיל נכנס לאימון יתר תוך יומיים?

ההשפעה של אובר טריינינג היא מערכתית, ודוגמה טובה לזה היא הקורטיזול, שמשפיע לא על משהו אחד ספציפי.
מה שצריך לקרות כדי להתאושש ממנו זה מה שצריך לקרות כדי להתאושש מכל fatigue ברמה כלשהי, פשוט זה יקח יותר זמן ולא יביא להסתגלות.
להסביר לך מה זה fatigue? להסביר על הדלקתיות בשרירים שצריכה לעבור? להסביר לך על המאגרים שהתרוקנו וצריכים להתמלא? אני מעריך את הידע שלך ולגמרי בטוח שאתה יודע על התהליכים הללו. אולי אני טועה, אגב.

לא, קורטיזול הוא לא דוגמא טובה, כי כבר ראינו שאפשר לשבור שיאים במצבים שהקורטיזול שלך בשיא. וכן, תסביר בבקשה על הדלקתיות בשרירים ועל המאגרים שצריכים להתרוקן.

סבבה, תפסת אותי על המילה ופגעת בול, אין דבר כזה עייפות של מערכת העצבים. קיבלת את זה, אני מודה - כבר הפסקתי לייחס חשיבות לתגובות שלי ונפלתי בפח, ובנושא הזה ניצחת, אתה צודק בנושא הזה, אני טעיתי.
מה הלאה?

זה לא היה כדי לתפוס אותך במילה. זה היה כדי שתסביר מה המערכות ש״עייפות״ כשאתה מרגיש עייף ולא יכול להציג תוצאות קרובות למקסימליות.

כרגע אתה לא מתנהל בצורה כזו שלוקחת בחשבון שיש אפשרות שאתה טועה, ואומר מה צריך לקרות כדי שטעות שלך תתרחש.
ברגע שאתה תגיד שאתה מוכן להגיד שאתה טועה ואני צודק אם אני מוצא מישהו כזה, יהיה לנו על מה לדבר.

אל תקשיב לעמרי, הוא לא מעריץ מספיק אדוק שלי. אני כן מודה כשאני טועה.

אם יש לך משהו לחדש לי אני יותר מאשמח לשמוע - גם אם בסוף יצא שאני לא מסכים עם זה. אבל בלי שתגיד את דעתך, זה לא ילך. אני לא מפענח את מילות הקוד שלך, אולי אני פשוט לא מספיק חכם.

מה שאתה קורא לו אימון יתר הוא מצב פסיכולוגי, לא פיזיולוגי, והוא קורה כשאתה ״שורף״ אתה עצמך יותר מדי עם משקלים מקסימליים. אם אתה ניגש לכל סט כמו שאתה ניגש לניסיון השלישי בתחרות זה דורש הרבה הכנות מנטליות וזה לא משהו שאפשר לעמוד בו בתדירות גבוהה. תלמד להכנס לכל סט רגוע ואתה יכול להתאמן כמה שתרצה וכמה כבד שתרצה. כן, אתה תרגיש חרא לפעמים, כן המוח שלך יגיד לך שאתה לא צריך להתאמן היום, אבל אתה עדיין תבוא ותציג ביצועיים קרובים למקסימליים רוב הזמן, ואפילו תשבור שיאים.

 

[Beast and cheat]

אימון יתר חייב לכלול ירידה כרונית בביצועים להגדרתך.

אז איך זה מסתדר עם מה שכתבת למעלה אם זה יכול להיות כרוני רק אצל מתאמן מתקדם? לפי זה מתאמן מתחיל נכנס לאימון יתר תוך יומיים?

זה משהו שאני מנסה כבר 4 עמודים להסביר ואיכשהו אתה ממשיך להתעלם מזה.
מתאמן מתחיל נכנס ויוצא מהר יותר מאובר טריינינג ממתאמן מתקדם. מתאמן מתקדם שהשיא הבא שלו מתוכנן לעוד חודשיים גם ככה לא מתוכנן להתאושש עוד יומיים.
ב"כרוני" הכוונה היא ביחס לאורך הסייקל סטרס-הסתגלות-התאוששות (>1). אצל מתאמן מתחיל מדובר על רמת הימים, אצל מתאמן בינוני מדובר ברמת השבועות, ואצל מתאמן מתקדם מדובר ברמת החודשים\עונות\שנים.

אני עדיין אשמח לשמוע על מישהו שהיה במצב הזה.

כבר דיברנו על זה, וזה מה שאמרתי, תזכורת:

כרגע אתה לא מתנהל בצורה כזו שלוקחת בחשבון שיש אפשרות שאתה טועה, ואומר מה צריך לקרות כדי שטעות שלך תתרחש.
ברגע שאתה תגיד שאתה מוכן להגיד שאתה טועה ואני צודק אם אני מוצא מישהו כזה, יהיה לנו על מה לדבר.

לא, קורטיזול הוא לא דוגמא טובה, כי כבר ראינו שאפשר לשבור שיאים במצבים שהקורטיזול שלך בשיא

מי זה ראינו? אשמח לראות את המחקר עליו אתה מדבר, כי אני לא מכיר אותו. אני לא יודע מה אפשר או אי אפשר להסיק ממנו, אבל אני מניח שזה שווה קריאה.
אגב, כמו שאמרתי כבר - אם השיא שלך הוא 220 ובפועל יכולת 225, אז יש אפשרות שבמצב אידיאלי תוכל לבצע 222.5 ולשבור שיא. הכל תלוי בעד כמה מקסימליים באמת היו השיאים שלך. אגב, גם הנושא הפסיכולוגי נכנס כאן, אני לא מתעלם ממנו לרגע.

בכל אופן, תביא לקרוא את המחקר. אולי יש מה לקחת ממנו.

תסביר בבקשה על הדלקתיות בשרירים ועל המאגרים שצריכים להתרוקן.

כשאתה מתאמן אתה יוצר נזק לשרירים, והנזק מתוקן ע"י תהליך דלקתי.
כשאתה מתאמן אתה משתמש במאגרי הגליקוגן שלך, והם מתרוקנים.

אל תקשיב לעמרי, הוא לא מעריץ מספיק אדוק שלי. אני כן מודה כשאני טועה.

אני ממש לא אומר את זה בגללו, אני כבר כמה עמודים מנסה להוציא ממך את ההצהרה הזו ולא מצליח. פשוט רק עכשיו אני מגלה שאני לא היחיד ששם לב לזה.

מה שאתה קורא לו אימון יתר הוא מצב פסיכולוגי, לא פיזיולוגי, והוא קורה כשאתה ״שורף״ אתה עצמך יותר מדי עם משקלים מקסימליים. אם אתה ניגש לכל סט כמו שאתה ניגש לניסיון השלישי בתחרות זה דורש הרבה הכנות מנטליות וזה לא משהו שאפשר לעמוד בו בתדירות גבוהה. תלמד להכנס לכל סט רגוע ואתה יכול להתאמן כמה שתרצה וכמה כבד שתרצה. כן, אתה תרגיש חרא לפעמים, כן המוח שלך יגיד לך שאתה לא צריך להתאמן היום, אבל אתה עדיין תבוא ותציג ביצועיים קרובים למקסימליים רוב הזמן, ואפילו תשבור שיאים.

מצטער, ביצעתי אימוני 5X5 לא פעם ולא פעמיים, המיסטיקה הזו לא עובדת עלי. שלוש שעות \ יום אחרי האימון, טווח התנועה לעיתים קרובות עדיין מוגבל (כתוצאה מהנזק לשרירים והקורטיזול + הדלקתיות שבאים בעקבות זאת).


בקיצור השורה התחתונה שלך היא שמשקולנים אולימפיים לא ממשיכים להתקדם לנצח, בגלל שהפן המנטלי מגביל אותם? אין שום משמעות לתכנון אימונים, צריך פשוט לבוא כל יום למכון ולתת את הכי הרבה והכי כבד שלך על מנת להיות הכי טוב?
אין שום משמעות לגנטיקה פיזיולוגית, רק לגנטיקה מהבחינה הפסיכולוגית?
הזרקה של טסטוסטרון מסייעת רק כי היא גורמת לך להאמין שזה עובד אז מנטלית אתה יכול לתת יותר? טסטוסטרון חיצוני לא גורם לך פשוט להתאושש מהר יותר מבחינה פיזיולוגית, ובצורה משמעותית?

 

[coldfire]

זה משהו שאני מנסה כבר 4 עמודים להסביר ואיכשהו אתה ממשיך להתעלם מזה.
מתאמן מתחיל נכנס ויוצא מהר יותר מאובר טריינינג ממתאמן מתקדם. מתאמן מתקדם שהשיא הבא שלו מתוכנן לעוד חודשיים גם ככה לא מתוכנן להתאושש עוד יומיים.
ב"כרוני" הכוונה היא ביחס לאורך הסייקל סטרס-הסתגלות-התאוששות (>1). אצל מתאמן מתחיל מדובר על רמת הימים, אצל מתאמן בינוני מדובר ברמת השבועות, ואצל מתאמן מתקדם מדובר ברמת החודשים\עונות\שנים.

מגניב, אז מתאמן מתחיל נכנס לאימון יתר כל יומיים, וגם יוצא ממנו אחרי יומיים. זה קצת סותר את ההגדרה שלך עם overreaching כרוני. זה גם הופך את המונח ללא כל כך שימושי.

מי זה ראינו? אשמח לראות את המחקר עליו אתה מדבר, כי אני לא מכיר אותו. אני לא יודע מה אפשר או אי אפשר להסיק ממנו, אבל אני מניח שזה שווה קריאה.
אגב, כמו שאמרתי כבר - אם השיא שלך הוא 220 ובפועל יכולת 225, אז יש אפשרות שבמצב אידיאלי תוכל לבצע 222.5 ולשבור שיא. הכל תלוי בעד כמה מקסימליים באמת היו השיאים שלך. אגב, גם הנושא הפסיכולוגי נכנס כאן, אני לא מתעלם ממנו לרגע.


בכל אופן, תביא לקרוא את המחקר. אולי יש מה לקחת ממנו.

Pendlay, G. and L. Kilgore (2001). Hormonal fluctuation: A new method for the programming of training. Weightlifting USA 19(2): 15.

Hartman, M.J., G.W. Pendlay, J.L. Kilgore (2004). Evaluation of the hormonal control model of weightlifting programming in national?level weightlifters. ACSM National Conference, Indianapolis, IN.

כשאתה מתאמן אתה יוצר נזק לשרירים, והנזק מתוקן ע"י תהליך דלקתי.
כשאתה מתאמן אתה משתמש במאגרי הגליקוגן שלך, והם מתרוקנים.

התהליכים האלה מתקיימים כל הזמן, והנזק מתוקן כל הזמן, גם אם אתה מתאמן שוב. אתה אף פעם לא מחכה שהגוף יסיים את התהליכים שאתה מפרט. ואתה מרוקן את מאגרי הגליקוגן שלך? תעשה לי טובה, זה אפילו לא מצחיק.

מצטער, ביצעתי אימוני 5X5 לא פעם ולא פעמיים, המיסטיקה הזו לא עובדת עלי. שלוש שעות \ יום אחרי האימון, טווח התנועה לעיתים קרובות עדיין מוגבל (כתוצאה מהנזק לשרירים והקורטיזול + הדלקתיות שבאים בעקבות זאת).

ובאת יום אחרי זה להתאמן ולא הצלחת לעשות סקוואט? או שקמת בבוקר והרגשת חרא אז אמרת שצריך לחכות לשבוע הבא? זה דווקא הדבר היחיד באשכול שהוא לא מיסטיקה. המיסטיקה היחידה היא שמערכת העצבים והשרירים שלך עייפה ולא יכולה להרים כבד יום אחרי יום.
קח:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11508520
כמו שאמרתי, אתה יכול לקרוא על זה ב science and practice of strength training.

בקיצור השורה התחתונה שלך היא שמשקולנים אולימפיים לא ממשיכים להתקדם לנצח, בגלל שהפן המנטלי מגביל אותם? אין שום משמעות לתכנון אימונים, צריך פשוט לבוא כל יום למכון ולתת את הכי הרבה והכי כבד שלך על מנת להיות הכי טוב?
אין שום משמעות לגנטיקה פיזיולוגית, רק לגנטיקה מהבחינה הפסיכולוגית?
הזרקה של טסטוסטרון מסייעת רק כי היא גורמת לך להאמין שזה עובד אז מנטלית אתה יכול לתת יותר? טסטוסטרון חיצוני לא גורם לך פשוט להתאושש מהר יותר מבחינה פיזיולוגית, ובצורה משמעותית?

זה נהיה מעייף כבר. לגבי התכנון באימונים, הייתה איזו קבוצה קטנה ששלטה פעם בתחום הרמת המשקולות. לא יודע אם שמעת עליהם, אבל הם היו בולגרים. וזה בדיוק מה שהם עשו. באו כל יום, כמה פעמים ביום והרימו הכי כבד שהם יכלו. איך הגעת מכאן לזה שאין שום משמעות לגנטיקה פיזיולוגית באמת שאין לי מושג. אתה גם נמצא תחת הרושם שאנשים מזריקים טסט במטרה להשיג התאוששות יותר טובה? באמת?

 

[Beast and cheat]

מגניב, אז מתאמן מתחיל נכנס לאימון יתר כל יומיים, וגם יוצא ממנו אחרי יומיים. זה קצת סותר את ההגדרה שלך עם overreaching כרוני. זה גם הופך את המונח ללא כל כך שימושי.

אתה שוב נתפס לדברים הקטנים והלא חשובים, אתה הבנת טוב מאוד את התהליך עליו אני מדבר.

Pendlay, G. and L. Kilgore (2001). Hormonal fluctuation: A new method for the programming of training. Weightlifting USA 19(2): 15.

Hartman, M.J., G.W. Pendlay, J.L. Kilgore (2004). Evaluation of the hormonal control model of weightlifting programming in national?level weightlifters. ACSM National Conference, Indianapolis, IN.

אקרא בהקדם.

התהליכים האלה מתקיימים כל הזמן, והנזק מתוקן כל הזמן, גם אתה מתאמן שוב. אתה אף פעם לא מחכה שהגוף יסיים את התהליכים שאתה מפרט.

תלוי באיזו רמה.
מתאמן מתחיל כן, מתאמן בינוני פחות, ומתאמן מתקדם אפילו לעולם לא.
שוב, ככל שאתה נח יותר אתה גם יותר מסתגל למנוחה (=detraining). לכן מציאת האיזון היא האידיאלית, ואצל מתאמן מתקדם האיזון הוא כנראה לא 100% מנוחה ו"תיקון נזקים" ברמת ה100%.
בשלב הנפח של מתאמן מתקדם למשל, שנמשך יותר מאימון אחד - בוודאי שאתה לא מחכה להתאוששות מלאה, כי אתה בשלב הנפח. מה שאמרתי תקף כמובן ליום התחרות \ יום העצימות בתוכנית.

ואתה מרוקן את מאגרי הגליקוגן שלך? תעשה לי טובה, זה אפילו לא מצחיק.

אף אחד לא אמר שלגמרי, אבל כן, אתה משתמש בגליקוגן.

זה נהיה מעייף כבר. לגבי התכנון באימונים, הייתה איזו קבוצה קטנה ששלטה פעם בתחום הרמת המשקולות. לא יודע אם שמעת עליהם, אבל הם היו בולגרים. וזה בדיוק מה שהם עשו. באו כל יום, כמה פעמים ביום והרימו הכי כבד שהם יכלו.

גם על זה כבר הגבתי, תזכורת:

בWL זה פחות רלוונטי כי ההרמות האולימפיות פחות מושפעות מכוח מקסימלי, ולכן בPL זה יותר בקלות מביא לאימון יתר. מה גם שבWL יש לך יותר אנשים, "בריכה גנטית" גדולה יותר, ומאמן ברוסיה שיש לו 50 ילדים "בורר" אותם בצורה מאוד פשוטה - מי שעומד בזה מצויין, ומי שלא - נושר. מכל 50 כאלה, אחד יהיה ברמה המתאימה, זו דרך נהדרת לברור את המוכשרים (ברצינות).

שאר ה49, לא עומדים בזה.

מה המסקנה?

אתה שוכח שאנחנו מדברים על איך לקחת מתאמן ולעשות ממנו את הכי טוב שלו, ללא תלות בכמה הוא מוכשר , ולא על איך להשיג את הספורטאים הכי טובים - שזה משהו אחר לחלוטין, והמפתח בהצלחה הזו היא אכן היכולת לברור ספורטאים.

איך הגעת מכאן לזה שאין שום משמעות לגנטיקה פיזיוליגת באמת שאין לי מושג.

כי עדיין לא הסברת מה גורם למישהו להפסיק להתקדם, והסברת רק את הנושא הפסיכולוגי, מה שאומר שאם הפן הפסיכולוגי שלך מספיק טוב - אתה לא תפסיק להתקדם לעולם.
מי שלא מפסיק להתקדם ---> נהיה שיאן עולם בשלב כלשהו בחיים שלו.

אתה גם נמצא תחת הרושם שאנשים מזריקים טסט במטרה להשיג התאוששות יותר טובה? באמת?

אל תתפס להורמון ספציפי, כי בספורט משתמשים ביותר מסטרואיד אחד, השתמשתי בטסט כדוגמה בלבד. סטרואידים עושים עוד דברים, אבל כן, בין היתר - התאוששות טובה יותר. התוצר של זה הוא כמובן בניית מסת שריר למשל.

אז למה ספורטאים משתמשים בסטרואידים? כי הם מחזקים אותך מנטלית? מה הם עושים?

 

[DDT]

זה נהיה מעייף כבר. לגבי התכנון באימונים, הייתה איזו קבוצה קטנה ששלטה פעם בתחום הרמת המשקולות. לא יודע אם שמעת עליהם, אבל הם היו בולגרים. וזה בדיוק מה שהם עשו. באו כל יום, כמה פעמים ביום והרימו הכי כבד שהם יכלו. איך הגעת מכאן לזה שאין שום משמעות לגנטיקה פיזיוליגת באמת שאין לי מושג. אתה גם נמצא תחת הרושם שאנשים מזריקים טסט במטרה להשיג התאוששות יותר טובה? באמת?[/QUOTE]

אז ע"פ מה שאתה טוען אימון אנאירובי אחד בבוקר ואימון שני בערב זה הגיוני לגמרי ואפילו אפקטיבי?
הרי לא צריך לחכות עד שהתהליך יסתיים או לפחות יהיה בשלבים מתקדמים

 

[SmokingSnake]

השיטה הבולגרית:
- היא נכתבה למתאמנים שאינם מתחילים
- הכח של התכנית הוא תדירות גבוהה, אפילו 8-10 אימונים בשבוע
- היא עובדת יופי להרבה חברי'ה שמתאמנים פה, כל עוד יודעים מה לעשות בה(נפח נמוך, ברובה מבוססת על סינגלים מקסימום דאבלים בעצימות גבוהה, לא חמישיות או "בילדינג" של להתאמן 6 פעמים בשבוע בנפח לא הגיוני)

עריכה: התאוששות:
אני לא יודע מה זה "התאוששות מלאה"(גם לא למתאמן מתחיל, איך אפשר למדוד התאוששות?).
DOMS לדוג' לא קשורים לשבירת שיאים.
כל עוד התקדמת לפי התכנון(כל עוד הוא הגיוני) התאוששת במידה מספיקה.

 

[coldfire]

אתה שוב נתפס לדברים הקטנים והלא חשובים, אתה הבנת טוב מאוד את התהליך עליו אני מדבר.

זה מאוד חשוב. זה אולי הדבר הכי חשוב כאן שאתה מתעקש להתעלם ממנו. כל הגדרה של אימון יתר חייבת לכלול ירידה משמעותית בביצועים לאורך זמן. הבעיה בזה היא שאתה תתקשה למצוא דוגמאות לכך ואתה מתחמק.

אף אחד לא אמר שלגמרי, אבל כן, אתה משתמש בגליקוגן.

אתה משתמש בגליקוגן גם כשאתה הולך. אולי גם זה מביא אותך לאימון יתר? השימוש בגליקוגן בזמן אימון הוא די נמוך.

גם על זה כבר הגבתי, תזכורת:
בWL זה פחות רלוונטי כי ההרמות האולימפיות פחות מושפעות מכוח מקסימלי, ולכן בPL זה יותר בקלות מביא לאימון יתר. מה גם שבWL יש לך יותר אנשים, "בריכה גנטית" גדולה יותר, ומאמן ברוסיה שיש לו 50 ילדים "בורר" אותם בצורה מאוד פשוטה - מי שעומד בזה מצויין, ומי שלא - נושר. מכל 50 כאלה, אחד יהיה ברמה המתאימה, זו דרך נהדרת לברור את המוכשרים (ברצינות).

שאר ה49, לא עומדים בזה.

מה המסקנה?

המסקנה היא שה-49 האחרים לא היו מספיק מוכשרים. אתה טוען שהם נשרו כי הם נכנסו לאימון יתר?
ולמה נראה לך ש-WL פחות רלוונטי?
1. ההרמות ב-WL מאוד מושפעות מכוח מקסימלי.
2. למה אתה חושב שהצגה של כוח מקסימלי יותר קשה מהצגה של כוח מתפרץ? גם אם תעזוב רגע את ההרמות האולימפיות, כל מי שעשה אימון ספרינטים אי פעם, יודע שאפשר להרגיש יום אחרי זה בדיוק כמו יום אחרי סקוואט כבד.

אתה שוכח שאנחנו מדברים על איך לקחת מתאמן ולעשות ממנו את הכי טוב שלו, ללא תלות בכמה הוא מוכשר , ולא על איך להשיג את הספורטאים הכי טובים - שזה משהו אחר לחלוטין, והמפתח בהצלחה הזו היא אכן היכולת לברור ספורטאים.

לא, אנחנו לא מדברים על אף אחד מהדברים האלה. אנחנו מדברים על אימון יתר. לא ניסיתי לטעון כאן על דרך כלשהי שהיא יותר טובה או פחות טובה.

כי עדיין לא הסברת מה גורם למישהו להפסיק להתקדם, והסברת רק את הנושא הפסיכולוגי, מה שאומר שאם הפן הפסיכולוגי שלך מספיק טוב - אתה לא תפסיק להתקדם לעולם.
מי שלא מפסיק להתקדם ---> נהיה שיאן עולם בשלב כלשהו בחיים שלו.

אם אני עכשיו אוסיף כל שנה 5 קילו לסקוואט במשך 20 שנה, אני עדיין לא אהיה אלוף עולם. זה עונה לך על השאלה?[/quote]

אז ע"פ מה שאתה טוען אימון אנאירובי אחד בבוקר ואימון שני בערב זה הגיוני לגמרי ואפילו אפקטיבי?
הרי לא צריך לחכות עד שהתהליך יסתיים או לפחות יהיה בשלבים מתקדמים

אני לא טוען מה הכי אפקטיבי או נכון. אני טוען שאם תבנה את זה לאט, תוכל להתאמן גם פעמיים ביום וזה לא יהרוג אותך.

 

[Beast and cheat]

זה מאוד חשוב. זה אולי הדבר הכי חשוב כאן שאתה מתעקש להתעלם ממנו. כל הגדרה של אימון יתר חייבת לכלול ירידה משמעותית בביצועים לאורך זמן.

הבעייה היא שאתה מתחמק מזה שההגדרה ל"אורך זמן" היא יחסית לרמת המתאמן, ועד רגע זה לא הגבת על כך, או הבנת שזו הטענה.
קודם זה היה "כרוני", ועכשיו אנחנו מחליפים את זה ב"לאורך זמן" - מדובר על אותו דבר. זה ביחס לרמת המתאמן.

הבעיה בזה היא שאתה תתקשה למצוא דוגמאות לכך ואתה מתחמק.

אני מתחמק?
להזכיר לך על כמה דברים עד רגע זה לא הגבת? רק בתגובה הזו שלך, לא הגבת על מה סטרואידים עושים, והדבר היחיד שנותר להסיק מהתגובות שלך הוא שסטרואידים הם פסיכולוג ממש-ממש-ממש טוב.

אתה משתמש בגליקוגן גם כשאתה הולך. אולי גם זה מביא אותך לאימון יתר? השימוש בגליקוגן בזמן אימון הוא די נמוך.

אבל כשאתה עושה אימון מוגזם, למשל 5X5 עם 90% מRM5 + חמש פעמים RM1 (של אותו רגע) + 3 סטים של RM20 (של אותו רגע) + 5X50 סקוואטים בלי משקל, אתה משתמש בגליקוגן יותר מאשר בהליכה של שתי דקות.

המסקנה היא שה-49 האחרים לא היו מספיק מוכשרים. אתה טוען שהם נשרו כי הם נכנסו לאימון יתר?

אני טוען שה49 האחרים לא עמדו בזה, ולא המשיכו להציג שיפור כמו שהמאמן רוצה, למרות שהם המשיכו להוסיף עבודה.
איזה תהליך זה מזכיר לך? משהו שדיברנו עליו?

לא, אנחנו לא מדברים על אף אחד מהדברים האלה. אנחנו מדברים על אימון יתר. לא ניסיתי לטעון כאן על דרך כלשהי שהיא יותר טובה או פחות טובה.

כן, זה הנושא המרכזי של הדיון, אבל בנושא ה50 נערים ממזרח אירופה הנושא הוא מה שכתבתי, בהקשר של אימון יתר. אבל זה לא כזה משנה.

אם אני עכשיו אוסיף כל שנה 5 קילו לסקוואט במשך 20 שנה, אני עדיין לא אהיה אלוף עולם. זה עונה לך על השאלה?

למה רק במשך 20 שנה? למה לא במשך 50 שנה? מה מונע ממך להמשיך להתקדם כל החיים?
למה בגיל 20 יותר קל ומעשי להתקדם (ומהר), מאשר כשאתה בן 50? (מדבר על מתאמן באותה רמה בשני המקרים - לא על משקולן אולימפי בן 20 VS מתאמן מתחיל בן 50 שיתקדם יותר מהר, כי הוא מתאמן מתחיל)

אני לא טוען מה הכי אפקטיבי או נכון. אני טוען שאם תבנה את זה לאט, תוכל להתאמן גם פעמיים ביום וזה לא יהרוג אותך.

להיות יכול להתאמן פעמיים ביום בלי למות זה נחמד. הבעייה היא שאתה טוען שזה גם יביא לעלייה מתמשכת בביצועים, ושזה בשום פנים ואופן לא יכול לגרום לירידה בביצועים כתוצאה מיותר מידי עבודה. ובשביל שלא תשחק על הקטע המנטלי - אז אני אפילו אתן לך יומיים (!!!) מנוחה מוחלטת, ככה שפסיכולוגית אתה תוכל להתכונן לRM1 החדש שלך. וגם במצב כזה אתה טוען שלא יתכן שלא תשבור שיא כי עבדת יותר מידי (או במילים אחרות - כי אתה באובר טריינינג).
מה שמגוחך בזה, זה שאתה למעשה טוען שהמוח כן צריך להתאושש, והגוף לא:

מה שאתה קורא לו אימון יתר הוא מצב פסיכולוגי, לא פיזיולוגי, והוא קורה כשאתה ״שורף״ אתה עצמך יותר מדי עם משקלים מקסימליים. אם אתה ניגש לכל סט כמו שאתה ניגש לניסיון השלישי בתחרות זה דורש הרבה הכנות מנטליות וזה לא משהו שאפשר לעמוד בו בתדירות גבוהה.

אם אי אפשר לעבוד בזה בתדירות גבוהה, אלא רק בנמוכה ---> צריך להתאושש מזה, מנטלית.

אז אם אתה טוען שההתאוששות המנטלית היא לפי תפישת הסטרס-הסתגלות-התאוששות, אז אתה למעשה רק מתווכח על מה מכיל התהליך הזה.
ואם אתה טוען שההתאוששות המנטלית היא לא חלק מהתהליך הזה, כי הוא לא קיים - אז אחרי יומיים מנוחה מוחלטת (כי זה לא תלוי ברמת המתאמן - גם מתאמן מתקדם יצטרך יום יומיים להתאוששות מנטלית, לא רק מתאמן מתחיל) אין שום אפשרות שתכשל כי עבדת יותר מידי בתקופה האחרונה כשכל יום עשית המון עבודה מאוד כבדה.

 

[coldfire]

הקפיצות הלוגיות הפכו להזויות מדי בשבילי. אמרתי את מה שיש לי להגיד, אני אעצור כאן ואחכה לדוגמא למישהו שנכנס לאימון יתר.

 

[Beast and cheat]

הקפיצות הלוגיות הפכו להזויות מדי בשבילי. אמרתי את מה שיש לי להגיד, אני אעצור כאן ואחכה לדוגמא למישהו שנכנס לאימון יתר.

מה קרה, שוב לא נוח לך להגיב לדברים שמתקילים אותך?
מה קרה ל49 האחרים?
מה סטרואידים עושים?
מה גורם לך להפסיק להתקדם מתישהו? מה מונע ממך להתקדם לנצח?
למה גיל 20 עדיף על גיל 50 בכל מה שקשור בליפטינג?
אם התאוששות מנטלית זה הדבר היחיד שצריך, אז איך יתכן שמישהו נכשל כי הוא עשה יותר מידי עבודה, לאחר יומיים מנוחה?
יומיים מנוחה מנטלית זה לא מספיק?
מנוחה מנטלית עובדת באותו אופן שבו מעגל הסטרס-הסתגלות-התאוששות עובד? אם כן, אז אתה למעשה כן מכיר במעגל הזה?


אלו חלק מהדברים שהשארת פתוחים. אז אנחנו נמשיך לחשוב שסטרואידים הם פסיכולוג ממש ממש ממש טוב, שאפשר להתקדם לנצח אם אתה מספיק חזק מנטלית, ושאם נכשלים כי עושים יותר מידי עבודה זה מנטלי ואין שום קשר לצד הפיזי.
אה, וכמובן, גם נחשוב שאובר טריינינג קיים בענפי סיבולת אבל בכוח לא. או שאולי בעצם כל ספורטאי הסיבולת הם סתם pussies ושגם שם אין דבר כזה?
שלמעשה 10,000 צעדי ריצה ביום כן יכולים להוביל לאובר טריינינג, אבל 10,000 הרמות של מוט לא יכולות להביא לאובר טריינינג, כי לריצה יש קסם שלמוטות אין.


ואיזו דוגמה בדיוק אתה רוצה? להביא לך דוגמה למישהו שהגיע ליום עצימות מאוד חלש (פיזית), עם טווח תנועה מוגבל וכאבי שרירים, בלי תיאבון, עם דופק מנוחה גבוה ובעיות בשינה, שנכשל באותו יום? זה מה שאתה רוצה?
כי אם אתה הולך עכשיו לברוח ל"לאורך זמן" \ "כרוני", אז אין על מה לדון לפני שאתה תכיר בעובדה שהטענה שלי לאובר טריינינג היא שטווח הזמן עליו מדובר הוא תלוי רמת מתאמן.
אם אתה רוצה, יש גם אנשים שבSS הגיעו לאימון ובזמן החימום הם\המאמן שלהם ראה שהמוט עולה לאט ושטווח התנועה שלהם גם מוגבל וכו', הוחלט שהם ינוחו ובאימון הבא הם עשו את המשקל המיועד.

אה, ואם כבר דיברנו על ענפי כוח וסיבולת, אז קח עובדה בשטח - אימון כוח קשה בערב, פוגע לשחיינים ביום למחרת, לפחות באימון הבוקר. איך אתה מסביר את העובדה הזו, אם אין דבר כזה עייפות פיזית אלא רק מנטלית? הסקוואט של אתמול עייף אותם מנטלית לשחות חזק היום בבוקר? כאבי השרירים וטווח התנועה המוגבל זה משהו שהם (וכל שאר אוכלוסיית העולם) מדמיינים?

 

[Balbazor]

אוברטריינינג זה המצאה של ריפטו

 

[TheTzadik]

בעזהי"ת

השיטה הבולגרית:
- היא נכתבה למתאמנים שאינם מתחילים
- הכח של התכנית הוא תדירות גבוהה, אפילו 8-10 אימונים בשבוע
- היא עובדת יופי להרבה חברי'ה שמתאמנים פה, כל עוד יודעים מה לעשות בה(נפח נמוך, ברובה מבוססת על סינגלים מקסימום דאבלים בעצימות גבוהה, לא חמישיות או "בילדינג" של להתאמן 6 פעמים בשבוע בנפח לא הגיוני)

עריכה: התאוששות:
אני לא יודע מה זה "התאוששות מלאה"(גם לא למתאמן מתחיל, איך אפשר למדוד התאוששות?).
DOMS לדוג' לא קשורים לשבירת שיאים.
כל עוד התקדמת לפי התכנון(כל עוד הוא הגיוני) התאוששת במידה מספיקה.

במפגש החיפאי היה לי דיון בנושא עם המפצל, ועוד קודם עם הקובה. המתודה של הסינגל מעניינת אותי מאוד, היות ועד כמה שאני נוכח מהנסיון האישי שלי, נושא הקואורדינציה - במובן הרחב ביותר שלו, הוא זה שבאמת נותן ברמת advanced/elite את ההבדל בין להרים 95% RM1, ובין לתת PR חדש (ברמת מתאמן מתחיל יותר, נמצא לפני כן הצורך לאכול יותר, ולקיים אורח חיים יותר ממושמע, על מנת קודם כל לצבור עוד מאסה של שריר. מתאמן מתחיל גם אינו מתעסק עם סינגלים), ועל פניו להגיע כל יום ולתת סינגל בודד וכמעט מקסימלי - מפתח באופן מאסיבי הרבה יותר את התחום הזה, לעומת תדירות נמוכה יותר.

למרות זאת:

א. zatsiorsky טוען שהבולגרים לא לקחו RM1 תחרותי כבסיס לחישובי הסינגלים שלהם, ולכן ההבדל בין המתודה הרוסית והבולגרית קטן הרבה יותר - במונחים של הרמות מעל 90% יכולת תחרותית.

ב. כך או אחרת, spassov, בצד זאת שטוען שמקסימום אפורט היא המתודה היחידה היעילה, מודה שאחוז הפציעות שלה גבוה בהרבה, ושהיא מקצרת את אורך הקריירה של הספורטאי.

ג. לטענתי האישית, מה שטוב למשקולנות אולימפית - שם לא מופעל כוח מירבי (דדליפט יותר כבד מקלין, והפרונט סקוואט המבוצע אינו המקסימלי שהספורטאי יכול לבצע אם לא היה צריך למשוך את המשקל מהרצפה), פחות טוב ולאו דווקא ישים לפאוורליפטינג - היות והמשקלים בפועל גבוהים הרבה יותר. מילא סקוואט, אבל בטח לא דדליפט.

כאן, למשל:
קובץ.

 

[RussianHotGirl]

בעזהי"ת





במפגש החיפאי היה לי דיון בנושא עם המפצל, ועוד קודם עם הקובה. המתודה של הסינגל מעניינת אותי מאוד, היות ועד כמה שאני נוכח מהנסיון האישי שלי, נושא הקואורדינציה - במובן הרחב ביותר שלו, הוא זה שבאמת נותן ברמת advanced/elite את ההבדל בין להרים 95% RM1, ובין לתת PR חדש (ברמת מתאמן מתחיל יותר, נמצא לפני כן הצורך לאכול יותר, ולקיים אורח חיים יותר ממושמע, על מנת קודם כל לצבור עוד מאסה של שריר. מתאמן מתחיל גם אינו מתעסק עם סינגלים), ועל פניו להגיע כל יום ולתת סינגל בודד וכמעט מקסימלי - מפתח באופן מאסיבי הרבה יותר את התחום הזה, לעומת תדירות נמוכה יותר.

למרות זאת:

א. zatsiorsky טוען שהבולגרים לא לקחו RM1 תחרותי כבסיס לחישובי הסינגלים שלהם, ולכן ההבדל בין המתודה הרוסית והבולגרית קטן הרבה יותר - במונחים של הרמות מעל 90% יכולת תחרותית.

ב. כך או אחרת, spassov, בצד זאת שטוען שמקסימום אפורט היא המתודה היחידה היעילה, מודה שאחוז הפציעות שלה גבוה בהרבה, ושהיא מקצרת את אורך הקריירה של הספורטאי.

ג. לטענתי האישית, מה שטוב למשקולנות אולימפית - שם לא מופעל כוח מירבי (דדליפט יותר כבד מקלין, והפרונט סקוואט המבוצע אינו המקסימלי שהספורטאי יכול לבצע אם לא היה צריך למשוך את המשקל מהרצפה), פחות טוב ולאו דווקא ישים לפאוורליפטינג - היות והמשקלים בפועל גבוהים הרבה יותר. מילא סקוואט, אבל בטח לא דדליפט.

כאן, למשל:
קובץ.

צור שלום זה לא חיפה 🤫

 

[TheTzadik]

בעזהי"ת

צור שלום זה לא חיפה 🤫

כמו שאקרון, אוהיו, מקום הולדתו של לברון ג'יימס, למרות שצמודה לקליבלנד עדיין אינה היא - אלא יותר כמו פח הזבל שלה, ולכן כל מי שמדבר על סנטימנטליות של ג'יימס לקליבלנד, לא בטוח שיודע על מה הוא מדבר?
😵‍💫🥊