דיון ליפטינג ותזונה

[the Raccoon]

מה דעתכם לגבי העניין של ליפטינג והשמנה, ואסביר את עצמי :

באופן כללי קראתי בפורום לא פעם, המלצות תזונתיות/ התייחסויות לצריכת מזון - שגורסות שעלייה די משמעותית בשומן היא בלתי נמנעת,
מה שלא היה קורה אם המטרה הייתה פיתוח גוף.
ההסבר שנתקלתי בו הוא שע"מ להתאושש כראוי צריך לאכול כמות גדולה, שגורמת להשמנה.

אם להתייחס לניסיון שלי - אם אני אוכל לפי התיאבון שלי בתקופות של אימוני נפח מתישים כמו טקסס למשל, אני מאוד משמין.
אם ללכת על פי ההיגיון- אם אני משמין, זה אומר שאני מכניס לגוף אנרגיה שאין בה כל צורך.

עכשיו השאלה היא כזאת :

האם התיאבון צריך להיות המדד לצורך של הגוף באוכל ע"מ להתאושש, או שאפשר ללכת לפי תפריט שאנחנו יודעים שלא יגרום לנו להשמנה מוגזמת?

@Beast and cheat

 

[Yossikal]

אדיר זאת אחלה שאלה ואחת שבאה ממישהו שכנראה הבשיל בתחום ומצא את האזור הטוב שלו ולא עסוק רק במסה או חיטוב.
יש לי הרבה מחשבות בנושא ואני אנסה לתמצת.
קודם כל, לאכול מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה בחיים לא יביא לתוצאות אידיאליות.
אני כן חושב שאפשר להשתמש בתיאבון כמדד אמין בתנאי שהתזמון ובחירת המזון מוגדרים.
אני אתן דוגמא כדי להמחיש יותר טוב
בוא נגיד שאתה אוכל 3 פעמים ביום והגדרת שבבוקר אתה לא נוגע בפחמימות .
תאכל כמה ביצים ובשר שאתה רוצה
ולצהריים אתה רוצה ארוחה שכוללת הכל. נגדיר שרק אורז בטטה ותפוא מקובלים עלינו כפחמימות ואז תאכל כמה בשר שאתה רוצה ואחכ כמה פחמימות שאתה רוצה.
בערב אחרי אימון תחזור על הצהריים.
ברור שזה כללי אבל אני מאמין שאם מגדירים זמני ארוחות ומגבילים רק למזון איכותי ואז במסגרת הזו נותנים לתאבון לקבוע זה יכול לעבוד לא רע

 

[BarBibas]

אדיר זאת אחלה שאלה ואחת שבאה ממישהו שכנראה הבשיל בתחום ומצא את האזור הטוב שלו ולא עסוק רק במסה או חיטוב.
יש לי הרבה מחשבות בנושא ואני אנסה לתמצת.
קודם כל, לאכול מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה בחיים לא יביא לתוצאות אידיאליות.
אני כן חושב שאפשר להשתמש בתיאבון כמדד אמין בתנאי שהתזמון ובחירת המזון מוגדרים.
אני אתן דוגמא כדי להמחיש יותר טוב
בוא נגיד שאתה אוכל 3 פעמים ביום והגדרת שבבוקר אתה לא נוגע בפחמימות .
תאכל כמה ביצים ובשר שאתה רוצה
ולצהריים אתה רוצה ארוחה שכוללת הכל. נגדיר שרק אורז בטטה ותפוא מקובלים עלינו כפחמימות ואז תאכל כמה בשר שאתה רוצה ואחכ כמה פחמימות שאתה רוצה.
בערב אחרי אימון תחזור על הצהריים.
ברור שזה כללי אבל אני מאמין שאם מגדירים זמני ארוחות ומגבילים רק למזון איכותי ואז במסגרת הזו נותנים לתאבון לקבוע זה יכול לעבוד לא רע

זו התגובה שחיכיתי לה
אני ניסיתי מה שאמרת על עצמי איזה יום אחד (מזמן , לא בתקופה שהייתי מעל 70 קילו) ויצא לי שאכלתי בניטרלי , פשוט אכלתי מתי שהרגשתי רעב , אכלתי עד שהתמלאתי וזהו , יצא לי קצת פחות מהניטרלי שלי , כלומר אם הייתי אוכל ככה למשך תקופה , הייתי יורד במשקל
אז אני חושב שהדרך הזו לא הכי טובה (לא בא לחלוק עליך חס וחלילה , אני משתף סה"כ מה שניסיתי על עצמי , ושעל עצמי זה כנראה לא יעבוד)
איך בכל זאת היית ממליץ לאכול כדי לצמצם עלייה בשומן ?
מצד אחד יש את הקטע של האימוני נפח הקשים , שצריך הרבה אוכל כדי להתאושש מהם כמו שצריך , גם בימים שאחרי
ומצד שני , יש את הקטע של העלייה המטורפת במשקל שכוללת עלייה בשומן
איך היית ממליץ לי לנהל את התזונה שלי במצב כזה ?

ועוד שאלה שרצה בראש שלי כבר הרבה זמן , ולא ראיתי צורך בלפתוח בשבילה נושא מיוחד
אני שומע מהרבה אנשים שעושים תוכניות נפח מטורפות (כמו פנדליי , קורטה , וכו) שהם אוכלים כמו בהמות כדי להתאושש טוב , ובכל זאת כמעט ולא זזים במשקל הגוף , חלקם אפילו דיווחו על ירידה בא"ש / שנשארו באותו המצב של א"ש
איך אתה מסביר את זה ?
מאוד מעניין אותי לשמוע את תגובתך בנושא , תודה רבה

 

[Yossikal]

קודם אני אחדד ואומר שהתגובה שלי כוונה לאנשים כמו אדיר שעשו דרך ארוכה ולא לכאלה ששואפים/ צריכים לעלות 20-30 קג.
מעבר לזה חשוב לזכור, לא אמרתי לאכול מתי שרוצים. כן צריכה להיות תבנית מסודרת לארוחות כשבתוך כל ארוחה מתוכננת לתת לתאבון לקבוע מתי לעצור.
אימוני נפח למשל אוטומטית יגבירו תיאבון ואתה תגלה שאתה רוצה להמשיך לאכול.
אני באמת חושב שרוב החברה שעולים בשומן בצורה מוגזמת לא נצמדים מספיק לאוכל אמיתי. אחת התופעות שיש לג'אנק היא שהוא משבש את מנגנון הרעב שובע הטבעי שלנו במיוחד דברים שמפוצצים בסוכר.
שלא תבין לא נכון יש לג'אנק תפקיד חשוב לדעתי בהתקדמות אבל צריך גם פה להיות חכם

 

[the Raccoon]

יש לג'אנק תפקיד חשוב לדעתי בהתקדמות

תוכל להסביר למה הכוונה בזה?

 

[Yossikal]

אני חושב שאת האפקט שיש לארוחת גאנק גדולה מבחינת התאוששות קשה להפיק באמצעים אחרים וגם יהיה פחות כיף.
הבום הקלורי בנוסף להרבה מלח והרבה סוכר יוצרים תנאים טובים.
אבל צריך להיות חכמים ולא להסחף.
1-4 פעמים בשבוע לפי מטרה ומטבוליזם ותמיד בסוף היום יעבוד טוב

 

[BarBibas]

קודם אני אחדד ואומר שהתגובה שלי כוונה לאנשים כמו אדיר שעשו דרך ארוכה ולא לכאלה ששואפים/ צריכים לעלות 20-30 קג.
מעבר לזה חשוב לזכור, לא אמרתי לאכול מתי שרוצים. כן צריכה להיות תבנית מסודרת לארוחות כשבתוך כל ארוחה מתוכננת לתת לתאבון לקבוע מתי לעצור.
אימוני נפח למשל אוטומטית יגבירו תיאבון ואתה תגלה שאתה רוצה להמשיך לאכול.
אני באמת חושב שרוב החברה שעולים בשומן בצורה מוגזמת לא נצמדים מספיק לאוכל אמיתי. אחת התופעות שיש לג'אנק היא שהוא משבש את מנגנון הרעב שובע הטבעי שלנו במיוחד דברים שמפוצצים בסוכר.
שלא תבין לא נכון יש לג'אנק תפקיד חשוב לדעתי בהתקדמות אבל צריך גם פה להיות חכם

אז אתה בעצם אומר שאם אקפיד על אכילה נקייה ומסודרת , אני אמזער עלייה בשומן ? גם אם אוכל הרבה מאוד ? (כמות שנדרשת להתאושש מאימוני נפח קשים)

מה לגבי השאלה השניה שלי , לגבי משקל הגוף בתוכניות נפח מטורפות

 

[THEDJSKAY1]

ההיגיון שלי אומר שבפאוורליפטינג מי שמחזיק בטוטאל הכי גבוה אמור לזכות באבסולוט

בנקודה זו אני מסכים איתך לחלוטין.

אני חושב שעולם הליפטינג איבד קצת את העיקר ב"ליפטינג" - להרים כבד. בעיניי, תחרות PL נותנת מסגרת מסויימת לספורט שהוא לא באמת ספורט. אתה לא חייב להיות ספורטאי בשביל להרים כבד ולהיות חזק, מצד שני עצם העובדה שאתה לא מתחרה אף פעם לא הופכת אותך לפחות חזק; אתה יכול להפגין את הכישורים שלך בכל זמן ומקום, שלא כמו ענפי ספורט אחרים בהם צריך המון תנאים להוכיח יכולת. זה אולי הדבר שמבדיל את ספורט ה-PL מכל ענפי הספורט האחרים - רוב הליפטרים לא מגיעים לספורט הזה כי הם רוצים לעמוד על הפודיום במקום הראשון, הם ירימו בכל מקרה, עם מדליה או בלי מדליה, עם אבסולוטי או בלי אבסולוטי. הדחף והרצון להרים לא מגיע לעולם מתחרותיות, ואם הוא מגיע משם הוא לא נשאר הרבה זמן, כי תחרות כשלעצמה לא יכולה לשמש סיבה טובה להתעסקות ש-90% ממנה זה עינוי. כמו הדוגמא שאופק הביא, ב-GPA ניצח אדם בקטגוריה של 60 ק"ג, לפי אותו היגיון הפשוט, אריק ליליברידג' או זהיר צריכים לעשות את כל המאמצים לחתוך משקל גוף בשביל להצליח לעמוד ליד הבחור הזה, זה מגוחך מכל כיוון שתסתכל על זה. הראיה היחידה לכך היא שאריק מקבל יותר הכרה/ספונסרים/פרסום גם בלי לקחת "מקום ראשון" בתחרויות מן הסוג הזה, הוא יותר חזק בלי לקחת אבסולוטי.
אווו האירוניה, אבל היי לפחות "זכיתי מקום ראשון".

בנוגע לליפטינג ומשקל גוף, אני לא במקום שאני יכול לייעץ כי ההישגים שלי לא במקום התואם לכך, אני כן יכול להגיד שמבחינה אישית צריך לקבל את רוע הגזרה בעיסוק מן הסוג הזה - כן אנחנו הופכים להיות גדולים יותר, כן אנחנו הופכים להיות כבדים יותר, כן אנחנו צריכים לאכול יותר. ברגע שמצליחים להוציא מהראש את התמונה של דן גרין או ליליברידג' או השד יודע מי, יש מקום להתעסק יותר בקלפים שניתנו לנו. יש משפט נחמד שאומר "מנצח מסתכל על נצחון, לוזר מסתכל על מנצחים", ואני מאוד חושב שהוא מתאים לפאוורליפטינג - תמיד יהיה מישהו חזק מאיתנו וחטוב מאיתנו, זו גזירת הגורל. השאלה היא אם אנחנו מקבלים את העובדה שאנו מסוגלים לשחק אך ורק בקלפים שניתנו לנו. בנוגע לכל שאר הפרטים של אכילה נכונה וכד' יש מקום לקבל ייעוץ, אבל שום ייעוץ לא יכול לעזור אם אנחנו לא מקבלים את גזירת הגורל. אני מסכים לחלוטין שניתן לאכול נקי וניתן לאכול מלוכלך, זו בחירה שניתן לשלוט בה. מנגד, לא ניתן לשלוט במה ש-PL עושה לגוף שלנו וכדאי לקבל זאת בהבנה.

אני חושב שהמושג "להיראות נורמלי" קצת מטעה, על פי מה אנו מגדירים נורמלי? על פי האדם הממוצע בגובה 1.75 ששוקל בין 60-80 ק"ג או על פי ליפטר חזק שנראה "נורמלי" (בלי כרס נשפכת, הנה אמרתי את זה)?

 

[Idan-]

@THEDJSKAY1
אני מסכים איתך שהנוסחא שמשמשת למנצח אבסולוטי היא דבילית ובאה יותר מדי לטובת המתחרים הקלים, הרבה פעמים הרגשתי דבילי שלקחתי אבסולוטי כשטום או אופק התחרו איתי . אבל אני חולק על הדיעה שלך שמי שיש לו טוטאל הכי גבוה צריך לקחת אבסולוטי, אבל מילא כל אחד והשקפתו ומי אנחנו שנחליט על כך.

לגבי החלק השני שלך אני שוב חולק עליך - אני לא חושב שבן אדם שמתאמן בספורט הפווארליפטינג צריך לגזור על עצמו שהוא יראה כמו "פח זבל" אפשר להיות ליפטר טוב ולהיראות טוב. לדעתי זה אפילו עדיף ככה תסבול פחות. פשוט צריך ללמוד איך לאכול ולא להרכיב את התפריט שלך רק מגאנק

לא הבנתי למה אתה מתכוון ב"מה שהPLעושה לגוף שלנו"

 

[Beast and cheat]

בנקודה זו אני מסכים איתך לחלוטין.

אני חושב שעולם הליפטינג איבד קצת את העיקר ב"ליפטינג" - להרים כבד. בעיניי, תחרות PL נותנת מסגרת מסויימת לספורט שהוא לא באמת ספורט. אתה לא חייב להיות ספורטאי בשביל להרים כבד ולהיות חזק, מצד שני עצם העובדה שאתה לא מתחרה אף פעם לא הופכת אותך לפחות חזק; אתה יכול להפגין את הכישורים שלך בכל זמן ומקום, שלא כמו ענפי ספורט אחרים בהם צריך המון תנאים להוכיח יכולת. זה אולי הדבר שמבדיל את ספורט ה-PL מכל ענפי הספורט האחרים - רוב הליפטרים לא מגיעים לספורט הזה כי הם רוצים לעמוד על הפודיום במקום הראשון, הם ירימו בכל מקרה, עם מדליה או בלי מדליה, עם אבסולוטי או בלי אבסולוטי. הדחף והרצון להרים לא מגיע לעולם מתחרותיות, ואם הוא מגיע משם הוא לא נשאר הרבה זמן, כי תחרות כשלעצמה לא יכולה לשמש סיבה טובה להתעסקות ש-90% ממנה זה עינוי. כמו הדוגמא שאופק הביא, ב-GPA ניצח אדם בקטגוריה של 60 ק"ג, לפי אותו היגיון הפשוט, אריק ליליברידג' או זהיר צריכים לעשות את כל המאמצים לחתוך משקל גוף בשביל להצליח לעמוד ליד הבחור הזה, זה מגוחך מכל כיוון שתסתכל על זה. הראיה היחידה לכך היא שאריק מקבל יותר הכרה/ספונסרים/פרסום גם בלי לקחת "מקום ראשון" בתחרויות מן הסוג הזה, הוא יותר חזק בלי לקחת אבסולוטי.
אווו האירוניה, אבל היי לפחות "זכיתי מקום ראשון".

בנוגע לליפטינג ומשקל גוף, אני לא במקום שאני יכול לייעץ כי ההישגים שלי לא במקום התואם לכך, אני כן יכול להגיד שמבחינה אישית צריך לקבל את רוע הגזרה בעיסוק מן הסוג הזה - כן אנחנו הופכים להיות גדולים יותר, כן אנחנו הופכים להיות כבדים יותר, כן אנחנו צריכים לאכול יותר. ברגע שמצליחים להוציא מהראש את התמונה של דן גרין או ליליברידג' או השד יודע מי, יש מקום להתעסק יותר בקלפים שניתנו לנו. יש משפט נחמד שאומר "מנצח מסתכל על נצחון, לוזר מסתכל על מנצחים", ואני מאוד חושב שהוא מתאים לפאוורליפטינג - תמיד יהיה מישהו חזק מאיתנו וחטוב מאיתנו, זו גזירת הגורל. השאלה היא אם אנחנו מקבלים את העובדה שאנו מסוגלים לשחק אך ורק בקלפים שניתנו לנו. בנוגע לכל שאר הפרטים של אכילה נכונה וכד' יש מקום לקבל ייעוץ, אבל שום ייעוץ לא יכול לעזור אם אנחנו לא מקבלים את גזירת הגורל. אני מסכים לחלוטין שניתן לאכול נקי וניתן לאכול מלוכלך, זו בחירה שניתן לשלוט בה. מנגד, לא ניתן לשלוט במה ש-PL עושה לגוף שלנו וכדאי לקבל זאת בהבנה.

אני חושב שהמושג "להיראות נורמלי" קצת מטעה, על פי מה אנו מגדירים נורמלי? על פי האדם הממוצע בגובה 1.75 ששוקל בין 60-80 ק"ג או על פי ליפטר חזק שנראה "נורמלי" (בלי כרס נשפכת, הנה אמרתי את זה)?

לא בקטע תוקפני, באמת, אבל זה גיבובי שטויות.
התיאור שלך לכך שPL זה לא באמת ספורט מגוחך. אז WL כן ספורט? ושחייה? וכדורגל? וריצה?
כי אנשים עושים את זה בהמונים, גם בלי קשר לתחרות.
ואם אתה חושב שדן גרין מביא את עצמו עד הקצה פשוט כי "הוא אוהב את זה" ואין לו שום עניין בתחרות, כסף, ספונסרים וכו', אלא רק כי הוא רוצה להיות הכי חזק - אתה תלוש מהמציאות.
ומה זה אתה לא חייב להיות ספורטאי בשביל להרים כבד? איך בדיוק אתה משיג סקוואט של 350 קילו? מלרוץ בפארק פעמיים בשבוע?
פשוט ההגדרה שלך לספורטאי כוללת את הרזון ה"נורמלי" עליו דיברת בהמשך, וההגדרה הזו שגויה מהיסוד.
רזאזאדה לא ספורטאי, כי הוא שמן? מה זה הקשקוש הזה?
ולא, אתה לא יכול להפגין את הכישורים שלך בכל זמן ומקום, כי אתה צריך מוט ופלטות, וזה נמצא רק בחדר כושר. למען האמת, מישהו מענף האתלטיקה / קרוספיטר יכול להציג את היכולת שלו בכל זמן ומקום הרבה יותר טוב ממך, והוא צריך הרבה פחות תנאים בשביל להציג את היכולת שלו. אז אוסיין בולט וריץ' פרונינג גם לא ספורטאים?

אפשר לשאול מי בכלל כן ספורטאי? רק מי שזוכה במדלייה בכדור מים, כי את זה:
א. אפשר להציג רק בבריכה עם שערים וכדור וקבוצה וכו'
ב. הוא רזה
ג. הוא לא מתאמן כי הוא אוהב את זה, אלא כדי לנצח (אני לא מאמין שאני כותב את השטות הזאת, למען האמת כדור מים זה מאוד כיף)

ומה זה הרצון להרים הכי כבד לא מגיע מתחרותיות ואם כן לא נשאר הרבה זמן? אתה חושב שדן גרין לא תחרותי?
ואגב אל תחשוב שליפטינג זה עינוי יותר גדול מענפים אחרים. למען האמת, אחרי ניסיון בדיי הרבה ענפים - ליפטינג זה הכי פחות קשה. לפחות בשבילי.
אז בכל שאר הענפים גם אין ספורטאים, כי אם הם היו רק רוצים לנצח הם לא היו מתאמנים בענף ש-95% ממנו הוא עינוי?

ליליברידג' לא צריך לחתוך משקל כי כנראה שהוא הכי טוב בקטגוריה הנוכחית בה הוא נמצא. לכל אחד יש קטגוריית משקל שבה הוא יגיע למיצוי הפוטנציאל שלו (כן, ע"פ אותה נוסחה) - וירידת קטגורייה, לפחות לדעתו - תוריד את הרמה שלו. אם הוא היה חושב אחרת, הוא היה יורד קטגורייה.
אם הנוסחה טובה או לא זה נושא אחר, וקודם הסברתי מה עושים בענפים אחרים שלדעתי יותר טוב. אבל אם אתה בקטע של "לא משנה כמה לאמאר גאנט היה מושך, עדיין מגנוסון יותר טוב ממנו" - אז אני אומר מראש: אתה לא באמת מעוניין לבחון את הקטנים מול הגדולים. זה לא ממש מעניין מה יותר מרשים אותך. במציאות, לאמאר גאנט היה הכי טוב בקטגוריית המשקל שלו ודדליפט פי 5 ממשקל גוף זה ממש לא דבר של מה בכך.
אם אתה כבר בעניין של השוואות, אז בPL זה מספרים ככה שאתה ממש יודע מה ההבדל - אבל מה לגביי ענפים אחרים, שזה לא מספרים? למשל MMA? מי יותר טוב, ולאסקז או GSP? ג'ון ג'ונס או אנדרסון סילבה?
כבר כתבתי, יש מקום להשוואות כאלה, אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא לפי מי מרים יותר, כי מדובר על קטגוריות שונות.

ומה זה "מה שPL עושה לגוף שלנו". מה שהוא עושה זה בונה מסת שריר. שום אימון לא בונה מסת שומן.

 

[YuuDale]

המיתוס שאם אתה ליפטר אז אתה חייב להיות רופס ונוזלי זה אחד הדברים היותר דבילים.

 

[Blast]

בנקודה זו אני מסכים איתך לחלוטין.

אני חושב שעולם הליפטינג איבד קצת את העיקר ב"ליפטינג" - להרים כבד. בעיניי, תחרות PL נותנת מסגרת מסויימת לספורט שהוא לא באמת ספורט. אתה לא חייב להיות ספורטאי בשביל להרים כבד ולהיות חזק, מצד שני עצם העובדה שאתה לא מתחרה אף פעם לא הופכת אותך לפחות חזק; אתה יכול להפגין את הכישורים שלך בכל זמן ומקום, שלא כמו ענפי ספורט אחרים בהם צריך המון תנאים להוכיח יכולת. זה אולי הדבר שמבדיל את ספורט ה-PL מכל ענפי הספורט האחרים - רוב הליפטרים לא מגיעים לספורט הזה כי הם רוצים לעמוד על הפודיום במקום הראשון, הם ירימו בכל מקרה, עם מדליה או בלי מדליה, עם אבסולוטי או בלי אבסולוטי. הדחף והרצון להרים לא מגיע לעולם מתחרותיות, ואם הוא מגיע משם הוא לא נשאר הרבה זמן, כי תחרות כשלעצמה לא יכולה לשמש סיבה טובה להתעסקות ש-90% ממנה זה עינוי. כמו הדוגמא שאופק הביא, ב-GPA ניצח אדם בקטגוריה של 60 ק"ג, לפי אותו היגיון הפשוט, אריק ליליברידג' או זהיר צריכים לעשות את כל המאמצים לחתוך משקל גוף בשביל להצליח לעמוד ליד הבחור הזה, זה מגוחך מכל כיוון שתסתכל על זה. הראיה היחידה לכך היא שאריק מקבל יותר הכרה/ספונסרים/פרסום גם בלי לקחת "מקום ראשון" בתחרויות מן הסוג הזה, הוא יותר חזק בלי לקחת אבסולוטי.
אווו האירוניה, אבל היי לפחות "זכיתי מקום ראשון".

בנוגע לליפטינג ומשקל גוף, אני לא במקום שאני יכול לייעץ כי ההישגים שלי לא במקום התואם לכך, אני כן יכול להגיד שמבחינה אישית צריך לקבל את רוע הגזרה בעיסוק מן הסוג הזה - כן אנחנו הופכים להיות גדולים יותר, כן אנחנו הופכים להיות כבדים יותר, כן אנחנו צריכים לאכול יותר. ברגע שמצליחים להוציא מהראש את התמונה של דן גרין או ליליברידג' או השד יודע מי, יש מקום להתעסק יותר בקלפים שניתנו לנו. יש משפט נחמד שאומר "מנצח מסתכל על נצחון, לוזר מסתכל על מנצחים", ואני מאוד חושב שהוא מתאים לפאוורליפטינג - תמיד יהיה מישהו חזק מאיתנו וחטוב מאיתנו, זו גזירת הגורל. השאלה היא אם אנחנו מקבלים את העובדה שאנו מסוגלים לשחק אך ורק בקלפים שניתנו לנו. בנוגע לכל שאר הפרטים של אכילה נכונה וכד' יש מקום לקבל ייעוץ, אבל שום ייעוץ לא יכול לעזור אם אנחנו לא מקבלים את גזירת הגורל. אני מסכים לחלוטין שניתן לאכול נקי וניתן לאכול מלוכלך, זו בחירה שניתן לשלוט בה. מנגד, לא ניתן לשלוט במה ש-PL עושה לגוף שלנו וכדאי לקבל זאת בהבנה.

אני חושב שהמושג "להיראות נורמלי" קצת מטעה, על פי מה אנו מגדירים נורמלי? על פי האדם הממוצע בגובה 1.75 ששוקל בין 60-80 ק"ג או על פי ליפטר חזק שנראה "נורמלי" (בלי כרס נשפכת, הנה אמרתי את זה)?

אז איזו חלופה היית מציעה כדי לקבוע מנצח אבסולוטי?

 

[the Raccoon]

אז איזו חלופה היית מציעה כדי לקבוע מנצח אבסולוטי?

מה לא ברור לך בטוטאל הכי גבוה = אבסולור

 

[Beast and cheat]

אז איזו חלופה היית מציעה כדי לקבוע מנצח אבסולוטי?

למה בכלל צריך להיות מנצח אבסולוטי?

 

[the Raccoon]

למה בכלל צריך להיות מנצח אבסולוטי?

לתת הרגשה טובה לאנשים חלשים

 

[Beast and cheat]

לתת הרגשה טובה לאנשים חלשים

אם ככה, אז טוטאל:משקל גוף משיג את המטרה בצורה מצויינת ;)

 

[mars]

אבל אני חולק על הדיעה שלך שמי שיש לו טוטאל הכי גבוה צריך לקחת אבסולוטי, אבל מילא כל אחד והשקפתו ומי אנחנו שנחליט על כך.

על פי רוב, ההשקפה של הכבדים יותר תהיה שעל בעל הטוטאל הגבוה לקחת אבסולוטי, ובעלי המשקל הנמוך יהיו בעלי דיעה שונה. ניתן לראות כשמעלים סירטונים בפורום או בפייס, שבעלי המשקל הפחות כבד "דואגים" לציין את משקלם (על מנת להדגיש את הרטיו), בעוד הכבדים יותר אינם עושים זאת (בד"כ).

 

[55883גבר]

אז איזו חלופה היית מציעה כדי לקבוע מנצח אבסולוטי?

למה לא לעשות את האבסולוט (הליפטר הכי טוב בתחרות ) סובייקטיבי ?
יהיה מנצח בכל קטגוריה והליפטר הכי טוב בתחרות יבחר בהחלטת שופט.
אפשר גם לעשות כמו שטל הציע קודם.

על פי רוב, ההשקפה של הכבדים יותר תהיה שעל בעל הטוטאל הגבוה לקחת אבסולוטי, ובעלי המשקל הנמוך יהיו בעלי דיעה שונה. ניתן לראות כשמעלים סירטונים בפורום או בפייס, שבעלי המשקל הפחות כבד "דואגים" לציין את משקלם (על מנת להדגיש את הרטיו), בעוד הכבדים יותר אינם עושים זאת (בד"כ).

כי הכבדים מרימים משקל מוכבד בשביל כל אחד בעוד שהקלים מרימים משקל מכובד למשקלם גופם.

 

[Blast]

על פי רוב, ההשקפה של הכבדים יותר תהיה שעל בעל הטוטאל הגבוה לקחת אבסולוטי, ובעלי המשקל הנמוך יהיו בעלי דיעה שונה. ניתן לראות כשמעלים סירטונים בפורום או בפייס, שבעלי המשקל הפחות כבד "דואגים" לציין את משקלם (על מנת להדגיש את הרטיו), בעוד הכבדים יותר אינם עושים זאת (בד"כ).

בארץ הכבדים לא יציינו משקל בגלל כרס מטורפת שמעלה אותם קטגוריה לחינם.
כל אחד מ"הכבדים" ואני ביניהם יכול בשקט להוריד בין 7-15 ק''ג שומן.

לתת הרגשה טובה לאנשים חלשים

ואם נבטל את האבסולוט זה יתן לשמנים לגיטימציה להשמין עוד!

למה בכלל צריך להיות מנצח אבסולוטי?

זה די נחמד.
כמו אלוף האלופים בבילדינג וכו'

 

[TheTzadik]

בעזהי"ת



יש לי חלום.
להביא תחרות מטורפת. PR אימתניים בסקוואט ובבנץ'. מספרים שפעם לא חשבתי שהגיוניים בכלל בשבילי. ואז להבין, שנוסחאתית אין לי סיכוי. אני גם בקטגוריה פתוחה, וגם באחוזי שומן של מרגרינה מקולקלת.
אז: לטרוק אופנר בדדליפט, ולזרוק אותו מהמתניים לרצפה. דגלים אדומים.
לנעול בהחלטיות כניסת דדליפט שנייה, כבר PR, ולזרוק גם אותה לרצפה. דגלים אדומים.
לנעול כניסת דדליפט שלישית, PR שלא האמנתי שאני מסוגל, ולהטיח את האמאמא שלה ברצפה. דגלים אדומים, בומבד אאוט, ולהשאיר ליותר חזקים ממני (על פי הנוסחה), את הזמן לפנק אוראלית/אנאלית אחד את השני.

אין תיאטרון אבסורד יותר מגוחך מהנוסחאות. בגלל שאין יכולת מעשית לאסוף את כל הנתונים הרלוונטים לצורך השוואה אמיתית (גיל אימונים למשל: בן 38 שהתחיל להתאמן לפני שנה, באמת נמצא בעמדת עדיפות מול ג'וניור בן 22 שמתאמן כבר 8 שנים? ורק שגיל אימונים אי אפשר למצוא על פי התעודת זהות!), אז מחליטים במיטב המסורת של מחפשי המטבע האבוד תחת הפנס, שאפשר להסתפק בשרירותיות בשני נתונים בלבד, והנה יש לנו מנצח אבסולוטי. בולשיט מזוקק בעיני. אפילו אם נצא מנקודת הנחה שנוסחאות לגיטימיות, תחילה עליהן להיות על בסיס הנתונים הרלוונטי, ולא השרירותי.

 

[mars]

​

מה לגביי ענפים אחרים, שזה לא מספרים? למשל MMA? מי יותר טוב, ולאסקז או GSP?

דוגמא יפה. תמיד יש ניסיון לקבוע היפותטית מי הלוחם הכי טוב pound for pound. אני אומר בצורה היפותטית, כיוון שלא באמת יציבו לוחם במשקל כבד לקרב עם לוחם במשקל נוצה. זה ישאר היפותטי, אין נוסחה או משוואת קסם.
(בימים הראשונים של ה ufc היו נסיונות כאלה, אך למשקל הלוחם היתה חשיבות פחותה, שכן היה מדובר יותר בקרבות בין סגנונות שונים. היו מתאגרפים, לוחמי סומו, ג'יו ג'יטסו וכו'. זה היה קירקס).