נק' מוניטין:
58,702
מחקר מעניין יצא לפני כמה ימים שבוחן דיאטות דלות שומן כגנד דיאטות דלות בפחמימות ומנסה לענות על השאלה שאנו שואלים במשך עשורים: האם קלוריה שווה לקלוריה?
במובן הפיזקלי, אין על כך וויכוח. קלוריה זו יחידה אנרגטית והיא שווה לקלוריה. זה כמו לומר שקילוגרם לא שווה לקילוגרם. וואט לא שווה לוואט וגו'ל לא שווה לג'ול. הכל שווה, השאלה היא באיזו מסגרת. במסגרת הביו-כימית של הגוף, הדברים משתנים (כנראה) מאחר ומשתנים רבים מתווספים למשוואה. אילו משתנים? משתנים גנטים, שבין היתר מעלים או מורידים פעולות של אינזימים (חלבונים) מסויימים בגופינו שאחראים על חילוף החומרים. אילו עוד? פרמטרים הורמונלים או אפילו ניורולוגים שמשפיעים על פירוק המזון ואיחסנו בתא. לגיל, מין, מוצא ואפילו הסביבה (אנשים שחיים במקומות קרים כנגד חמים; אנשים שחיים בסביבה לחוצה על בסיס קבוע וכו') כל אלו יכולים להשפיע על חילוף החומרים ועל השאלה: "האם קלוריה שווה לקלוריה?"
בעבר ניסינו להתייחס לשאלה הזו בפורטל המאמרים שלנו במאמר: "האם קלוריה שווה לקלוריה?"
מאז עברו הרבה מים בנהר, אך השאלה נשאלה אותה שאלה. אתם בטח, ולא פעם, נתקלתם בוויכוחים אין סופיים בין אנשי ה"פחמימות זה רעל" לבין הפחות קיצונים ואלו שאומרים "הערכים הסופיים חשובים" - אז מי צודק? כנראה שלא נדע בקרוב, אבל אנחנו קרובים מתמיד.
אז מה מה מצאו במחקר שעשה "קצת" בלאגן בתחום עם כותרת פרובקטיבית כמו שניתנה לו (ראו למטה את האבסטרקט)?
על פני 6 ימים, המשתתפים קיבלו את אותו סך קלורי (כל המחקר בוצע בסביבת מעבדה, ז"א המשתתפים היו ב"כלא-מעבדה") כאשר לקבוצה אחת הורידו את צריכת השומן ל-8% בלבד מהתפריט בזמן שלקבוצה השנייה הורידו את צריכת הפחמימות ל-29% בלבד (מה ש"דופק" קצת את המחקר, אך זו עדיין הורדה משמעותית מ-60% פחמימה במצב ההתחלתי שהמשתתפים היו בו ל-29%).
בטווח זמן של 6 ימים בלבד (שוב, זה בוצע בסביבת מעבדה עם מעקב אחר כל הפרמטרים = כסף רב) הקבוצה שהורידה את צריכת השומן הורידו כמעט פי 2 יותר בשומן. מנגד, הקבוצה שהורידה פחמימות הורידה יותר במשקל, אך המשקל כמו שכולכם כבר מכירים היה ברובו נוזלים.
הינה הפרמטרים שמצאו לכל קבוצה, את הערות שלי אתן בהמשך:
הקבוצה שצרכה דיאטה דלה בשומן:
* ירדה 463 גרם שומן ב-6 ימים (כמעט פי 2 מהקבוצה השנייה)
* סבלה כמעט פי 2 פחות מירידה בחילוף החומרים. חילוף החומרים ירד ב-50 קלוריות ליום.
* לא נמצאה השפעה על רמות האינסולין בדם
* ירדה פחות משקל (אך לא שומן) מהקבוצה השנייה
הקבוצה שצרכה דיאטה דלה בפחמימה:
* ירדה 250 גרם שומן ב-6 ימים
* סבלה מירידה של 96 קלוריות ליום בחילוף החומרים (כמעט פי 2 מהקבוצה השנייה)
* הורדה ב-22% (בממוצע) את רמות האינסולין בדם על פני היום
* ירדה יותר במשקל באופן כללי, אך פחות בשומן (ירדה בעיקר משקל שרובו מכיל נוזלים עקב הורדת צריכת הפחמימות)
החוקרים הציגו מודל מתמטי המראה שעל פני 6 חודשים, אלו שעוקבים אחר דיאטה דלה בשומן יורידו יותר משקל מאלו שצרכו דיאטה דלה בפחמימות. את המודל אישית לא ממש הבנתי (ז"א הבנתי, לא הבנתי את המסקנה מהמודל ואיך הגיעו למספר הדמיוני שהגיעו אליו. אבל אולי לא הבנתי את המודל לעומק).
הערות שלי למחקר:
1. הורדה דרסטית בצריכת הפחמימות מביאה איתה לדילול גליקוגן (מאגר הפחמימה בשריר/כבד), מה שמביא איתו הוצאה של נוזלים מהתא (3-4 גרם מים לכל 1 גרם גליקוגן). יש כ-400 גרם גליקוגן בשרירים ועוד כ-70 גרם בכבד (משתנה בין המינים, מבנה גוף ופעילות גופנית. למתאמנים באימונים אירובים, במיוחד לטווחים ארוכים, יהיו מאגרי גליקוגן גדולים משמעותית מאדם ממוצע). זו אחת הסיבות שהקבוצה שצרכה דיאטה דלה בפחמימה הורידה יותר משקל אך בו זמנית פחות שומן בטווח זמן נתון. עוד סיבה להפסיק להסתכל על המשקל כמספר אבסולוטי אלא על % השומן (שקצת קשה יותר לקבל באופן מדוייק שלא בבדיקות מעבדה).
2. את איבוד השומן מדדו עם DEXA (או DXA) שזה נקרא הגולד סטנדרט כיום מבחינת מדידת % שומן (אם כי אני אישית עדיין מפקפק בכך מסיבות שלא אפרט כאן כי הן לא רלוונטיות). הקבוצה שצרכה דיאטה דלה בפחמימה ירדה 245 גרם שומן והקבוצה שצרכה דיאטה דלה בשומן 463 גרם. כל זאת ב-6 ימי מחקר. השאלה הנשאלת היא מה עם אדפטציה לשימוש בשומן כמקור אנרגטי במקום פחמימה עם הזמן? זה הרי לוקח זמן, בטח שלא 6 ימים. לכן אינני מבין, בין היתר, את המודל המתמטי של החוקרים.
3. החוקרים היו צריכים להוריד את צריכת הפחמימה ל-0 או מאוד קרוב לכך כמו שעשו עם השומן. ברגע שלקחת אב מזון שלם מתפריט והשארת אב מזון אחר בתפריט השני, המחקר שנוצר מלא בחורים ושאלות המשך לא מובנות. הגוף קיבל "שוק" כאשר הורידו לו את השומן ל-8% מסך התפריט והתחיל להשתמש באלמנטים אחרים, כנראה עם הוצאה אנרגטית גבוהה יותר, כדי להשלים פערים. מנגד, הגוף לא קיבל את אותו השוק בתפריט "דל הפחמימה", ששם הפחמימות ירדו ל-29%, שאני לא בטוח כמה אפשר לקרוא לזה באמת דל פחמימה (אם כי זה על הגבול של "כן").
4. החלבון, אוי החלבון. שוב פרמטר מאוד חשוב ששוכחים להכליל בכל המחקרים הללו. מה היה קורה אם היינו מעלים את צריכת החלבון בכל קבוצה? לא צריך הרבה, בואו נגיד ל 1.4-1.6 גרם לק"ג משקל. האם התוצאות היו שונות? כנראה שכן. הינה לדוגמה מחקר שהוריד את צריכת הפחמימה ל-10% והעלה את צריכת החלבון כך שנצפה יתרון מטבולי דומה למה שהוצג במחקר הנוכחי:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3564212/
מנגד דיאטות דלות בפחמימות עם יותר פחמימה, לא הציגו יתרון מטבולי:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15598683
אז מי צודק? למי יש יתרון מטבולי? כנראה שלשתי הקבוצות, תלוי איזה אב מזון מפחיתים יותר בדיאטה היומית.
5. מה זה אומר על חולי סכרת? הרי במשך שנים אומרים להם להפחית בצריכת בפחמימות. אז כן, הקבוצה שצרכה פחות פחמימות הורידה את האינסולין ב-22%, אך הורידו פי 2 פחות בשומן. האם חולה סכרת סוג 2 יהנה יותר מאיזון האינסולין בדם אם יוריד באופן מסיבי בשומן? האם צריך לקצץ את הפחמימות לאזור ה 10% כדי להנות מיתרונות מטבולים נוספים? שאלת השאלות, אך בסופו של יום אני מאמין שאם אותו אדם ירד בשומן, הסוכר בדם (עד גבול מסויים) ישתפר באופן דרסטי, כך שגם רמת האינסולין, בדם בממוצע, תרד גם היא.
בסופו של יום, שתי הדיאטות עבדו. אחת עבדה טוב יותר מהשנייה בהינתן המגבלות של המחקר:
I. בוצע ל-6 ימים בלבד מאחר ובוצע בתנאים מאוד מגבילים (תנאי מעבדה) שלא מאפשרים למחקר ארוך טווח שכזה (הן מבחינה תקציבית והן מבחינת האנשים שמשתתפים במחקר)
II. לא היה איזון ממשי בין הקבוצות. היה צריך לחתוך את הפחמימות גם לאזור ה-10% ואז היה מעניין יותר.
III. המחקר היה מאוד מבוקר עם כל הכלים הרלוונטים. מבוקר מאוד אפילו, אולי מבין המבוקרים שבוצעו בשנים האחרונות.
IV. את תוצאות המחקר אין לזרוק מהחלון כי זה לא מצא חן בעינינו/יש בעיות במחקר (תמיד יהיה לומר משהו על כל מחקר). צריך להמשיך מאותה הנקודה, עם שינוי של הפרמטרים בכל קבוצה ולהמשיך לבדוק את הנושא לעומק. עדיפות למחקר עם זמן ממושך יותר, אך זה לרוב לא ישים בתנאי מעבדה.
http://www.cell.com/cell-metabolism/abstract/S1550-4131(15)00350-2
במובן הפיזקלי, אין על כך וויכוח. קלוריה זו יחידה אנרגטית והיא שווה לקלוריה. זה כמו לומר שקילוגרם לא שווה לקילוגרם. וואט לא שווה לוואט וגו'ל לא שווה לג'ול. הכל שווה, השאלה היא באיזו מסגרת. במסגרת הביו-כימית של הגוף, הדברים משתנים (כנראה) מאחר ומשתנים רבים מתווספים למשוואה. אילו משתנים? משתנים גנטים, שבין היתר מעלים או מורידים פעולות של אינזימים (חלבונים) מסויימים בגופינו שאחראים על חילוף החומרים. אילו עוד? פרמטרים הורמונלים או אפילו ניורולוגים שמשפיעים על פירוק המזון ואיחסנו בתא. לגיל, מין, מוצא ואפילו הסביבה (אנשים שחיים במקומות קרים כנגד חמים; אנשים שחיים בסביבה לחוצה על בסיס קבוע וכו') כל אלו יכולים להשפיע על חילוף החומרים ועל השאלה: "האם קלוריה שווה לקלוריה?"
בעבר ניסינו להתייחס לשאלה הזו בפורטל המאמרים שלנו במאמר: "האם קלוריה שווה לקלוריה?"
מאז עברו הרבה מים בנהר, אך השאלה נשאלה אותה שאלה. אתם בטח, ולא פעם, נתקלתם בוויכוחים אין סופיים בין אנשי ה"פחמימות זה רעל" לבין הפחות קיצונים ואלו שאומרים "הערכים הסופיים חשובים" - אז מי צודק? כנראה שלא נדע בקרוב, אבל אנחנו קרובים מתמיד.
אז מה מה מצאו במחקר שעשה "קצת" בלאגן בתחום עם כותרת פרובקטיבית כמו שניתנה לו (ראו למטה את האבסטרקט)?
על פני 6 ימים, המשתתפים קיבלו את אותו סך קלורי (כל המחקר בוצע בסביבת מעבדה, ז"א המשתתפים היו ב"כלא-מעבדה") כאשר לקבוצה אחת הורידו את צריכת השומן ל-8% בלבד מהתפריט בזמן שלקבוצה השנייה הורידו את צריכת הפחמימות ל-29% בלבד (מה ש"דופק" קצת את המחקר, אך זו עדיין הורדה משמעותית מ-60% פחמימה במצב ההתחלתי שהמשתתפים היו בו ל-29%).
בטווח זמן של 6 ימים בלבד (שוב, זה בוצע בסביבת מעבדה עם מעקב אחר כל הפרמטרים = כסף רב) הקבוצה שהורידה את צריכת השומן הורידו כמעט פי 2 יותר בשומן. מנגד, הקבוצה שהורידה פחמימות הורידה יותר במשקל, אך המשקל כמו שכולכם כבר מכירים היה ברובו נוזלים.
הינה הפרמטרים שמצאו לכל קבוצה, את הערות שלי אתן בהמשך:
הקבוצה שצרכה דיאטה דלה בשומן:
* ירדה 463 גרם שומן ב-6 ימים (כמעט פי 2 מהקבוצה השנייה)
* סבלה כמעט פי 2 פחות מירידה בחילוף החומרים. חילוף החומרים ירד ב-50 קלוריות ליום.
* לא נמצאה השפעה על רמות האינסולין בדם
* ירדה פחות משקל (אך לא שומן) מהקבוצה השנייה
הקבוצה שצרכה דיאטה דלה בפחמימה:
* ירדה 250 גרם שומן ב-6 ימים
* סבלה מירידה של 96 קלוריות ליום בחילוף החומרים (כמעט פי 2 מהקבוצה השנייה)
* הורדה ב-22% (בממוצע) את רמות האינסולין בדם על פני היום
* ירדה יותר במשקל באופן כללי, אך פחות בשומן (ירדה בעיקר משקל שרובו מכיל נוזלים עקב הורדת צריכת הפחמימות)
החוקרים הציגו מודל מתמטי המראה שעל פני 6 חודשים, אלו שעוקבים אחר דיאטה דלה בשומן יורידו יותר משקל מאלו שצרכו דיאטה דלה בפחמימות. את המודל אישית לא ממש הבנתי (ז"א הבנתי, לא הבנתי את המסקנה מהמודל ואיך הגיעו למספר הדמיוני שהגיעו אליו. אבל אולי לא הבנתי את המודל לעומק).
הערות שלי למחקר:
1. הורדה דרסטית בצריכת הפחמימות מביאה איתה לדילול גליקוגן (מאגר הפחמימה בשריר/כבד), מה שמביא איתו הוצאה של נוזלים מהתא (3-4 גרם מים לכל 1 גרם גליקוגן). יש כ-400 גרם גליקוגן בשרירים ועוד כ-70 גרם בכבד (משתנה בין המינים, מבנה גוף ופעילות גופנית. למתאמנים באימונים אירובים, במיוחד לטווחים ארוכים, יהיו מאגרי גליקוגן גדולים משמעותית מאדם ממוצע). זו אחת הסיבות שהקבוצה שצרכה דיאטה דלה בפחמימה הורידה יותר משקל אך בו זמנית פחות שומן בטווח זמן נתון. עוד סיבה להפסיק להסתכל על המשקל כמספר אבסולוטי אלא על % השומן (שקצת קשה יותר לקבל באופן מדוייק שלא בבדיקות מעבדה).
2. את איבוד השומן מדדו עם DEXA (או DXA) שזה נקרא הגולד סטנדרט כיום מבחינת מדידת % שומן (אם כי אני אישית עדיין מפקפק בכך מסיבות שלא אפרט כאן כי הן לא רלוונטיות). הקבוצה שצרכה דיאטה דלה בפחמימה ירדה 245 גרם שומן והקבוצה שצרכה דיאטה דלה בשומן 463 גרם. כל זאת ב-6 ימי מחקר. השאלה הנשאלת היא מה עם אדפטציה לשימוש בשומן כמקור אנרגטי במקום פחמימה עם הזמן? זה הרי לוקח זמן, בטח שלא 6 ימים. לכן אינני מבין, בין היתר, את המודל המתמטי של החוקרים.
3. החוקרים היו צריכים להוריד את צריכת הפחמימה ל-0 או מאוד קרוב לכך כמו שעשו עם השומן. ברגע שלקחת אב מזון שלם מתפריט והשארת אב מזון אחר בתפריט השני, המחקר שנוצר מלא בחורים ושאלות המשך לא מובנות. הגוף קיבל "שוק" כאשר הורידו לו את השומן ל-8% מסך התפריט והתחיל להשתמש באלמנטים אחרים, כנראה עם הוצאה אנרגטית גבוהה יותר, כדי להשלים פערים. מנגד, הגוף לא קיבל את אותו השוק בתפריט "דל הפחמימה", ששם הפחמימות ירדו ל-29%, שאני לא בטוח כמה אפשר לקרוא לזה באמת דל פחמימה (אם כי זה על הגבול של "כן").
4. החלבון, אוי החלבון. שוב פרמטר מאוד חשוב ששוכחים להכליל בכל המחקרים הללו. מה היה קורה אם היינו מעלים את צריכת החלבון בכל קבוצה? לא צריך הרבה, בואו נגיד ל 1.4-1.6 גרם לק"ג משקל. האם התוצאות היו שונות? כנראה שכן. הינה לדוגמה מחקר שהוריד את צריכת הפחמימה ל-10% והעלה את צריכת החלבון כך שנצפה יתרון מטבולי דומה למה שהוצג במחקר הנוכחי:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3564212/
מנגד דיאטות דלות בפחמימות עם יותר פחמימה, לא הציגו יתרון מטבולי:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15598683
אז מי צודק? למי יש יתרון מטבולי? כנראה שלשתי הקבוצות, תלוי איזה אב מזון מפחיתים יותר בדיאטה היומית.
5. מה זה אומר על חולי סכרת? הרי במשך שנים אומרים להם להפחית בצריכת בפחמימות. אז כן, הקבוצה שצרכה פחות פחמימות הורידה את האינסולין ב-22%, אך הורידו פי 2 פחות בשומן. האם חולה סכרת סוג 2 יהנה יותר מאיזון האינסולין בדם אם יוריד באופן מסיבי בשומן? האם צריך לקצץ את הפחמימות לאזור ה 10% כדי להנות מיתרונות מטבולים נוספים? שאלת השאלות, אך בסופו של יום אני מאמין שאם אותו אדם ירד בשומן, הסוכר בדם (עד גבול מסויים) ישתפר באופן דרסטי, כך שגם רמת האינסולין, בדם בממוצע, תרד גם היא.
בסופו של יום, שתי הדיאטות עבדו. אחת עבדה טוב יותר מהשנייה בהינתן המגבלות של המחקר:
I. בוצע ל-6 ימים בלבד מאחר ובוצע בתנאים מאוד מגבילים (תנאי מעבדה) שלא מאפשרים למחקר ארוך טווח שכזה (הן מבחינה תקציבית והן מבחינת האנשים שמשתתפים במחקר)
II. לא היה איזון ממשי בין הקבוצות. היה צריך לחתוך את הפחמימות גם לאזור ה-10% ואז היה מעניין יותר.
III. המחקר היה מאוד מבוקר עם כל הכלים הרלוונטים. מבוקר מאוד אפילו, אולי מבין המבוקרים שבוצעו בשנים האחרונות.
IV. את תוצאות המחקר אין לזרוק מהחלון כי זה לא מצא חן בעינינו/יש בעיות במחקר (תמיד יהיה לומר משהו על כל מחקר). צריך להמשיך מאותה הנקודה, עם שינוי של הפרמטרים בכל קבוצה ולהמשיך לבדוק את הנושא לעומק. עדיפות למחקר עם זמן ממושך יותר, אך זה לרוב לא ישים בתנאי מעבדה.
Calorie for Calorie, Dietary Fat Restriction Results in More Body Fat Loss than Carbohydrate Restriction in People with Obesity
Kevin D. Hallcorrespondenceemail, Thomas Bemis, Robert Brychta, Kong Y. Chen, Amber Courville, Emma J. Crayner, Stephanie Goodwin, Juen Guo, Lilian Howard, Nicolas D. Knuth, Bernard V. Miller III, Carla M. Prado, Mario Siervo, Monica C. Skarulis, Mary Walter, Peter J. Walter, Laura Yannai
DOI: http://dx.doi.org/10.1016/j.cmet.2015.07.021
Highlights
•19 adults with obesity were confined to a metabolic ward for two 2-week periods
•Cutting carbohydrates increased net fat oxidation, but cutting fat by equal calories had no effect
•Cutting fat resulted in more body fat loss as measured by metabolic balance
•Mathematical model simulations predicted small long-term differences in body fat
Summary
Dietary carbohydrate restriction has been purported to cause endocrine adaptations that promote body fat loss more than dietary fat restriction. We selectively restricted dietary carbohydrate versus fat for 6 days following a 5-day baseline diet in 19 adults with obesity confined to a metabolic ward where they exercised daily. Subjects received both isocaloric diets in random order during each of two inpatient stays. Body fat loss was calculated as the difference between daily fat intake and net fat oxidation measured while residing in a metabolic chamber. Whereas carbohydrate restriction led to sustained increases in fat oxidation and loss of 53 ± 6 g/day of body fat, fat oxidation was unchanged by fat restriction, leading to 89 ± 6 g/day of fat loss, and was significantly greater than carbohydrate restriction (p = 0.002). Mathematical model simulations agreed with these data, but predicted that the body acts to minimize body fat differences with prolonged isocaloric diets varying in carbohydrate and fat.
Kevin D. Hallcorrespondenceemail, Thomas Bemis, Robert Brychta, Kong Y. Chen, Amber Courville, Emma J. Crayner, Stephanie Goodwin, Juen Guo, Lilian Howard, Nicolas D. Knuth, Bernard V. Miller III, Carla M. Prado, Mario Siervo, Monica C. Skarulis, Mary Walter, Peter J. Walter, Laura Yannai
DOI: http://dx.doi.org/10.1016/j.cmet.2015.07.021
Highlights
•19 adults with obesity were confined to a metabolic ward for two 2-week periods
•Cutting carbohydrates increased net fat oxidation, but cutting fat by equal calories had no effect
•Cutting fat resulted in more body fat loss as measured by metabolic balance
•Mathematical model simulations predicted small long-term differences in body fat
Summary
Dietary carbohydrate restriction has been purported to cause endocrine adaptations that promote body fat loss more than dietary fat restriction. We selectively restricted dietary carbohydrate versus fat for 6 days following a 5-day baseline diet in 19 adults with obesity confined to a metabolic ward where they exercised daily. Subjects received both isocaloric diets in random order during each of two inpatient stays. Body fat loss was calculated as the difference between daily fat intake and net fat oxidation measured while residing in a metabolic chamber. Whereas carbohydrate restriction led to sustained increases in fat oxidation and loss of 53 ± 6 g/day of body fat, fat oxidation was unchanged by fat restriction, leading to 89 ± 6 g/day of fat loss, and was significantly greater than carbohydrate restriction (p = 0.002). Mathematical model simulations agreed with these data, but predicted that the body acts to minimize body fat differences with prolonged isocaloric diets varying in carbohydrate and fat.
http://www.cell.com/cell-metabolism/abstract/S1550-4131(15)00350-2
נערך לאחרונה:
