מידע חבר שלי אומר שמכונות עדיפות על ss

[123kido]

חבר שלי ואני התווכחנו על מה עדיף למתאמן המתחיל ss(יענו תרגילי בסיס) או מכונות. יש לו מוטיבציה להתאמן והכל, הוא פשוט נטפס בדעה שהתקדמות במכונות הרבה יותר טובה כי אתה מבודד כל שריר בנפרד.
בגלל זה אני פונה לפה למשתמשים שמבינים עניין שיסבירו לו (הוא רואה את הפוסט) את היתרונות והחסרונות של תרגילי בסיס לעומת מכונות ובכך נגרום לו למקסס את אפקט המתאמן המתחיל ולא לעשות את הטעות שעשיתי לפני שנה.
תודה:)

 

[godlin23]

גם אם אפשר בניתוח לאחור להסביר אותן אתה בחיים לא תוכל להגיע למצב שבו תהיה כל כך טוב בטכניקה ותכנון אימונים כדי להגיד "אני יותר לא אפצע". אז מבחינתי זה שווה ערך לכך ש"פציעות פשוט קורות". אחרת היית פוגש אנשים שמשלב מסוים בקריירה שלהם לא היו נפצעים יותר.

no pain no gainzzz

 

[coldfire]

כן, פציעות קורות לפעמים, בתדירות נמוכה מאוד ורובן לא מפריעות יותר מדי בחיים. למה זה כל כך נורא?

 

[joe]

גם אם אפשר בניתוח לאחור להסביר אותן אתה בחיים לא תוכל להגיע למצב שבו תהיה כל כך טוב בטכניקה ותכנון אימונים כדי להגיד "אני יותר לא אפצע". אז מבחינתי זה שווה ערך לכך ש"פציעות פשוט קורות". אחרת היית פוגש אנשים שמשלב מסוים בקריירה שלהם לא היו נפצעים יותר.

אני מאמין שאפשר למזער את זה באופן קיצוני ע"י שכל נטו בלי אגו או גרידיות בכלל. לעלות משקלים בקפיצות קטנות במסה, וזעירות, הישארות במשקל ואפילו ירידה (אפילו אחוז ניכר) בחיטוב, הפסקות אחרי אימונים קשים, דילוג על אימונים ביום שלא מרגישים טוב וכיוצא באלה... זה מבאס ואולי משליש את ההתקדמות אבל זו נראת התנהלות נקייה וחכמה בדיעבד אחרי שחוטפים את המכה.

 

[DDT]

גם אם אפשר בניתוח לאחור להסביר אותן אתה בחיים לא תוכל להגיע למצב שבו תהיה כל כך טוב בטכניקה ותכנון אימונים כדי להגיד "אני יותר לא אפצע". אז מבחינתי זה שווה ערך לכך ש"פציעות פשוט קורות". אחרת היית פוגש אנשים שמשלב מסוים בקריירה שלהם לא היו נפצעים יותר.

אני מתאמן סביב ה 5 שנים ומעולם לא נפצעתי מהליפטינג.
אני מכיר עוד אנשים שמתאמנים שנים ולא נפצעו, זה ספורט ששיעור הפציעות שלו יחסית נמוך ולא סתם, זה אימון שאתה יכול להיות עליו בבקרה כמעט מלאה ולכן הסיכוי שתיפצע הוא די נמוך, בניגוד לכדורגל/כדורסל/ריצה/ג'ודו/וכו...

 

[ziv_r]

אם נחזור לנושא המקורי של השרשור, הנה סרטון חביב של PictureFit שעונה על זה.




בנוגע למיני דיון שהתפתח על פציעות, הרבה כאן מציינים כי לרוב הסיבה לפציעה כאשר הטכניקה נכונה נובעת בשל תזונה\מנוחה\שינה לא מספקת. אני מתקשה להאמין שיש כאן אחד שיכול להעיד על עצמו שכל אימון שלו מלווה בתקופה שלפני כן בשינה מספקת, מנוחה מתאימה ותזונה אופטימלית, לפיכך צריך לצאת עם ההנחה שפציעות לפעמים פשוט קורות, לכן הגיוני שצריך לעשות את המקסימום על מנת להוריד סיכוי לפציעה כזו, גם אם זה אומר פגיעה באגו ולהוריד פלטה מהמוט על מנת לשפר טכניקה או אפילו להתחיל לעבוד DL עם ידיים בפרונציה. כנראה שאני בדעת מיעוט פה וזה מקובל, אבל לרוב הדעה משתנה אחרי פציעה רצינית אחת ואז תהיו הכי זהירים במכון.

בסרטון הבא אינספור אנשים עם פציעת Bicep Tear, כאשר לרובם ניסיון של עשרות שנים מאחוריהם וכולם עם אחיזה משולבת.

 

[coldfire]

לא יודע, ראיתי די הרבה אנשים בסרטון הזה שאפילו לא עשו דדליפט כשהקרע הגיע. מה זה אומר?

 

[joe]

@ziv_r ,
הניסיון שלהם לא רק שלא עזר להם, להפך, הוא ניפח להם ת'אגו ותראה מה קרה. בד"ר כלל כשיש גריינד של כמה שניות עדיף פשוט לשחרר, במקרה של החברה האלה היה להם גריינדים קלים, גריינדים קשים וגריינדים בגריינדים.

 

[HyperLior]

תשמע, אולי התגובה הזאת תספק את החבר שלך.

היום אני עוד מעט בן 17. התחלתי להתאמן בגיל 14 בערך...

כשהתחלתי להתאמן (בגיל 14) שקלתי בערך 51 ק"ג. חודש ראשון עשיתי מכונות, כשלאחר שבועיים הוספתי בנץ' ל"תכנית" שלי. לאחר חודש התחלתי לעשות כל מיני תכניות בילדינג של מדריכים ולשלב מכונות בפנים. איך לומר לך את זה? לאחר חצי שנה הייתה התקדמות אבל לא שונה ממי שעושה תכניות זהות. אחרי פחות משנה משהתחלתי להתאמן עזבתי את המכון וחזרתי בתחילת כיתה י' (לפני שנה במשקל 52 - 53). הפעם החלטתי להתחיל מ-SS. כדי להרגיל את הגוף לעבודה עשיתי FBW שבועיים - שלושה (פה ושם מכונות, דאמבלים, שם תרגילים וסקוואטים עם משקלים סבירים) והתחלתי עם התכנית החדשה SS. לאחר שלושה - ארבעה חודשים, הגעתי לשיאים שלא ציפיתי מעצמי שאגיע אליהם, התקדמתי במשקל גוף נקי ועליתי ל-58 - 59 ק"ג בערך. התכנית של ריפטו היא גאונית. במשקל זהה למה שהייתי אז בגיל 14 - 15 עקפתי את משקלי העבודה שהיו לי בקלות. משם התקדמתי בתכנית AB בשימוש לא קטן של תרגילי בסיס והיום אני שוקל 62 ק"ג.
התרגילים המורכבים נותנים גירוי לשריר לגדול יותר, אפשר להתחזק בצורה מטורפת ומעבר לכל, זה פשוט כיף! אין הרגשה יותר טובה מלהעלות 2.5 ק"ג בסקוואט שלך מאשר להעלות 2.5 ק"ג במכונה.
אוסיף עוד כי בתקופת ה"שיא" שלי כשהייתי בן 14 - 15 בבנץ' למשל הגעתי ל-72.5 ק"ג לחזרה אחת או שתיים. ב-SS, אם זכור לי נכון הגעתי ל-5 חזרות לאחר תקופה קצרה יותר של אימונים.

אני ממליץ לחבר שלך לעשות שבועיים - שלושה מכונות, להבין מה זה חדר כושר ולמה הוא נכנס ואז להתחיל עם SS. באמת שהוא ייהנה מכל רגע.

 

[iliadim]

מכל מה שקראתי הגעתי למסקנה ( אולי מוטעה ) שכל מי שלא נפצע יש לו טכניקה מושלמת ותיכנון אימון מושלם.
מעניין איפה כל העילויים האלו מתחבאים ?

 

[coldfire]

לא, גם אנשים שעושים דברים בצורה גרועה לא נפצעים הרבה.

 

[iliadim]

אז לעניין הפציעות אין קשר ישיר לבעיות טכניקה?
ז״א shit happens

 

[coldfire]

בוודאי שיש קשר. אבל shit happens גם בלי בעיות טכניקה.

 

[DDT]

מכל מה שקראתי הגעתי למסקנה ( אולי מוטעה ) שכל מי שלא נפצע יש לו טכניקה מושלמת ותיכנון אימון מושלם.
מעניין איפה כל העילויים האלו מתחבאים ?

לא צריך להיות "עילוי" בשביל להתאמן עם טכניקה טובה ולדעת לתכנן אימונים.
סך הכל צריך לקרוא, לתרגל ולשים לב, זה הכל.

 

[Tank]

כן, פציעות קורות לפעמים, בתדירות נמוכה מאוד ורובן לא מפריעות יותר מדי בחיים. למה זה כל כך נורא?

לא יודע. אולי אני סתם BUTTHURT מהמצב שלי. אתה כנראה צודק.

אני מאמין שאפשר למזער את זה באופן קיצוני ע"י שכל נטו בלי אגו או גרידיות בכלל. לעלות משקלים בקפיצות קטנות במסה, וזעירות, הישארות במשקל ואפילו ירידה (אפילו אחוז ניכר) בחיטוב, הפסקות אחרי אימונים קשים, דילוג על אימונים ביום שלא מרגישים טוב וכיוצא באלה... זה מבאס ואולי משליש את ההתקדמות אבל זו נראת התנהלות נקייה וחכמה בדיעבד אחרי שחוטפים את המכה.

אתה צודק. אפשר באמת למזער בהרבה את כמות הפציעות. רק שמילת המפתח היא "למזער". הן עדיין יקרו. וגם אתה בחיים לא תדע מה האימון האידיאלי מבחינתך ומתי כאב עובר משלב הדומס לשלב הפציעה.

אני מתאמן סביב ה 5 שנים ומעולם לא נפצעתי מהליפטינג.
אני מכיר עוד אנשים שמתאמנים שנים ולא נפצעו, זה ספורט ששיעור הפציעות שלו יחסית נמוך ולא סתם, זה אימון שאתה יכול להיות עליו בבקרה כמעט מלאה ולכן הסיכוי שתיפצע הוא די נמוך, בניגוד לכדורגל/כדורסל/ריצה/ג'ודו/וכו...

כל הכבוד לך, ושתדע שזה באמת הישג רציני. שתי הפציעות הרציניות שלי שעד היום לא עוברות ולא מאפשרות לי להתאמן כמו שצריך היו בלינארית ובטקסס, שאותן ביצעתי BY THE BOOK, העליתי סרטוני טכניקה לאתר של ריפטו באופן מתמיד שקיבלתי עליהן פידבק חיובי ותמיד התייעצתי עם שאר הליפטרים במכון שיתנו לי ביקורת, וגם מהם קיבלתי ביקורת טובה לכל תרגילי הבסיס והתקדמתי ב2.5 קילו כל שבוע כל עוד יכולתי. הפציעות פשוט קרו. אני לא יודע איך להסביר את זה כי התכנון הוא סטנדרטי (אלה אם ספציפית טקסס ולינארית לא התאימו לי) והטכניקה עברה ביקורת קבועה.

 

[stitch]

הפציעות פשוט קרו. אני לא יודע איך להסביר את זה כי התכנון הוא סטנדרטי (אלה אם ספציפית טקסס ולינארית לא התאימו לי) והטכניקה עברה ביקורת קבועה.

אין מה להסביר. גם בטכניקה מושלמת, בהתאוששות אופטימלית ובתכנון הכי נכון עבורך, פציעות קורות.
אפשר רק להקטין את ההסתברות להן אבל בקו זמן ארוך מספיק כולם נפצעים.

 

[coldfire]

לא יודע. אולי אני סתם BUTTHURT מהמצב שלי. אתה כנראה צודק.



אתה צודק. אפשר באמת למזער בהרבה את כמות הפציעות. רק שמילת המפתח היא "למזער". הן עדיין יקרו. וגם אתה בחיים לא תדע מה האימון האידיאלי מבחינתך ומתי כאב עובר משלב הדומס לשלב הפציעה.



כל הכבוד לך, ושתדע שזה באמת הישג רציני. שתי הפציעות הרציניות שלי שעד היום לא עוברות ולא מאפשרות לי להתאמן כמו שצריך היו בלינארית ובטקסס, שאותן ביצעתי BY THE BOOK, העליתי סרטוני טכניקה לאתר של ריפטו באופן מתמיד שקיבלתי עליהן פידבק חיובי ותמיד התייעצתי עם שאר הליפטרים במכון שיתנו לי ביקורת, וגם מהם קיבלתי ביקורת טובה לכל תרגילי הבסיס והתקדמתי ב2.5 קילו כל שבוע כל עוד יכולתי. הפציעות פשוט קרו. אני לא יודע איך להסביר את זה כי התכנון הוא סטנדרטי (אלה אם ספציפית טקסס ולינארית לא התאימו לי) והטכניקה עברה ביקורת קבועה.

מה בדיוק קרה לך?

 

[Tank]

מה בדיוק קרה לך?

כשהייתי בלינארית התקדמתי בבנץ' מבערך 90 קילו ל117.5 ולקראת הסוף התחילו כאבים מוזרים בכתף שהתחזקו אחרי שהחלפתי תוכנית והשביתו אותי מבנץ' לכמה חודשים לגמרי. טיפולי פיזיוטרפיה שיפרו את המצב אבל הכאבים עדיין קיימים ואם אני לוחץ יותר מדי בשבוע הם מתגברים.
כשהייתי בטקסס בערך מתחילת התוכנית התחילו אצלי כאבים בגב התחתון ובאגן (הטעות הגדולה ביותר שעשיתי זה שהלכתי לפי התכנון בT-NATION ועשיתי עצימות דד ליפט ביום של נפח סקוואט אבל חוץ מזה זה היה כמו אצל כולם) וסיימתי את התוכנית כשהתקדמתי מ162.5 סקוואט ל5 עד ל180 שאחריו הפציעה כבר הייתה מספיק חמורה שעד היום לא הסקוואטתי כמעט, ובטכניקה סטנדרטית כואב לי עד היום (עברה שנה בערך) גם במשקל גוף והסקוואט היחיד שלא כל כך כואב הוא היי באר בעמידה מאוד צרה שבה הגב נכנס לאובראקסטנשן.

 

[stitch]

הטעות הגדולה ביותר שעשיתי זה שהלכתי לפי התכנון בT-NATION ועשיתי עצימות דד ליפט ביום של נפח סקוואט

אתה קצת מחליש את הטענה שלך, ובדיוק שניה אחרי שקפצתי על העגלה....

 

[coldfire]

כשהייתי בלינארית התקדמתי בבנץ' מבערך 90 קילו ל117.5 ולקראת הסוף התחילו כאבים מוזרים בכתף שהתחזקו אחרי שהחלפתי תוכנית והשביתו אותי מבנץ' לכמה חודשים לגמרי. טיפולי פיזיוטרפיה שיפרו את המצב אבל הכאבים עדיין קיימים ואם אני לוחץ יותר מדי בשבוע הם מתגברים.
כשהייתי בטקסס בערך מתחילת התוכנית התחילו אצלי כאבים בגב התחתון ובאגן (הטעות הגדולה ביותר שעשיתי זה שהלכתי לפי התכנון בT-NATION ועשיתי עצימות דד ליפט ביום של נפח סקוואט אבל חוץ מזה זה היה כמו אצל כולם) וסיימתי את התוכנית כשהתקדמתי מ162.5 סקוואט ל5 עד ל180 שאחריו הפציעה כבר הייתה מספיק חמורה שעד היום לא הסקוואטתי כמעט, ובטכניקה סטנדרטית כואב לי עד היום (עברה שנה בערך) גם במשקל גוף והסקוואט היחיד שלא כל כך כואב הוא היי באר בעמידה מאוד צרה שבה הגב נכנס לאובראקסטנשן.

זה לא ממש עוזר כי לא אמרת מה בדיוק הפציעה, ולא הייתי שם כדי לראות. בכל אופן, אלה לא סיבות טובות להפסיק להרים, ותמיד יש דרכים מסביב לפציעה. אף אחד לא יפגע אם תפסיק לעשות בנץ׳ ורק תלחץ בעמידה, או שתעשה בנץ׳ באחיזה צרה יותר שלא מציקה לך. כנ״ל לגבי הסקוואט.
באופן כללי, דברים לא משתפרים לבד וזה משהו שקשה לאנשים לקבל. אתה חייב לגרום להם להשתפר וזה לא נעשה ע״י מנוחה והמתנה לכך שהכאב יעבור.

 

[White Walker]

אני מתאמן סביב ה 5 שנים ומעולם לא נפצעתי מהליפטינג.

זה בגלל שאתה מוטציה גנטית וכל הסיבים שלך בגוף הם לבנים.
לא הסכמנו על זה כבר?😛