נק' מוניטין:
26,604
- 5,743
- 4,982
- ג'אמפ בנייני האומה ירושלים
רוצה קודם כל להודות למאמן שלי טל אפרת.
ומאחל לכולם למצוא מאמן עם יכולת חשיבה ברמה גבוהה,
זה למעשה המאפיין הכי חשוב אצל מאמן, לדעתי.
לעניין:
התקופה החלה עם הרעיון לרוץ על נפח דדליפט, בגלל פציעה שלא אפשרה לי לעשות סקוואט כבד.
כנראה שהפציעה הזאת נובעת מהבדל באורך הרגליים.
טל לימד אותי עיקרון חדש-ישן של טקסס - לא מוסיפים משקל בנפח, אם לא מתקשים בעצימות.
רצתי על הרעיון הזה ולמדתי ממנו בעיקר יחסים מחודשים בין הנפח לעצימות, עקב הפער שהלך וגדל,
ולא האמנתי שאפשר לסחוט ממנו ככ הרבה משקל למעלה.
בשלב מסוים הפכתי גרידי בדדליפט, וחשבתי שאני אצליח לשמור על 85% מהחמישיה של העצימות מבלי להיעצר בתקופה הקרובה,
ולכן המשכתי להעלות משקל גם בנפח, כדי להיות בטוח שלא אגיע למשקל מסוים חסר גיבוי מבחינת משקל הנפח.
הקפיצות היו של 5 ק"ג לשבוע.
התחלתי עם 210 כשהיה לי 220X5, וסה"כ הוצאתי 25 ק"ג (245X5) בהתקדמות שבועית שכזאת.
לא בטוח עד כמה יכולתי עוד לשחק עם הפערים אבל בכל מקרה נוסף לי משתנה משמעותי למשוואת ההתאוששות - ריצה.
בקורס המאמנים דורשים ריצת 5000 - דבר שלא עשיתי מעולם אפילו לא משהו שקרוב אליו.
הכנסתי את הריצה ביום ההתאוששות ועד השבוע זה לא פגע בי, אבל השבוע הרגשתי עייפות שרירית ברגליים מאחרי הריצה,
ועד היום ממש. סוג של ידעתי שזאת לא תחושה של התאוששות כמו שאני רגיל לה בחודשיים האחרונים.
בשורה התחתונה לא אוכל לשים את האצבע בדיוק על הגורם לכשל וכנראה שזה שילוב של דברים.
עוד לא החלטתי מה לעשות בדיוק החל מהשבוע הבא. צריך עוד להתייעץ עם טל בצורה מקיפה.
מה שעומד לנגד עיניי הוא לכבוש את ה300 דדליפט בחודשים הקרובים, ולאחר מכן לערוך בירור מקיף לגבי מדרסים (אין כסף כרגע),
בשביל לעשות סקוואט כך שלא יפצע אותי שוב בגלל הליקוי במבנה האנטומי.
משקל גוף:
אני זוכר בחורף שהעליתי לפורום סרטון עם 180X5 דדליפט סומו, שמהר מאוד חזר להיות קלאסי.
באותה העת שקלתי 101 ק"ג.
כיום אני שוקל אותו דבר. ביום רגיל 100, ואחרי העמסה 101~.
עליתי בדדליפט כ70 ק"ג ובבנצ' 15 ק"ג (מ140 ל155, לשלשות).
לא יודע אם יש דבר כזה זיכרון שריר, אבל בטוח יש דבר כזה לחלק את אבות המזון כמו שצריך.
ירדתי כמה אחוזי שומן, ועליתי כמה אחוזי שריר.
בכל מקרה למדתי שלא בהכרח צריכים לעלות במשקל בשביל להתחזק.
245X5 משבוע שעבר - על 208 נפח
250X5F מהיום - על 212 נפח
ומאחל לכולם למצוא מאמן עם יכולת חשיבה ברמה גבוהה,
זה למעשה המאפיין הכי חשוב אצל מאמן, לדעתי.
לעניין:
התקופה החלה עם הרעיון לרוץ על נפח דדליפט, בגלל פציעה שלא אפשרה לי לעשות סקוואט כבד.
כנראה שהפציעה הזאת נובעת מהבדל באורך הרגליים.
טל לימד אותי עיקרון חדש-ישן של טקסס - לא מוסיפים משקל בנפח, אם לא מתקשים בעצימות.
רצתי על הרעיון הזה ולמדתי ממנו בעיקר יחסים מחודשים בין הנפח לעצימות, עקב הפער שהלך וגדל,
ולא האמנתי שאפשר לסחוט ממנו ככ הרבה משקל למעלה.
בשלב מסוים הפכתי גרידי בדדליפט, וחשבתי שאני אצליח לשמור על 85% מהחמישיה של העצימות מבלי להיעצר בתקופה הקרובה,
ולכן המשכתי להעלות משקל גם בנפח, כדי להיות בטוח שלא אגיע למשקל מסוים חסר גיבוי מבחינת משקל הנפח.
הקפיצות היו של 5 ק"ג לשבוע.
התחלתי עם 210 כשהיה לי 220X5, וסה"כ הוצאתי 25 ק"ג (245X5) בהתקדמות שבועית שכזאת.
לא בטוח עד כמה יכולתי עוד לשחק עם הפערים אבל בכל מקרה נוסף לי משתנה משמעותי למשוואת ההתאוששות - ריצה.
בקורס המאמנים דורשים ריצת 5000 - דבר שלא עשיתי מעולם אפילו לא משהו שקרוב אליו.
הכנסתי את הריצה ביום ההתאוששות ועד השבוע זה לא פגע בי, אבל השבוע הרגשתי עייפות שרירית ברגליים מאחרי הריצה,
ועד היום ממש. סוג של ידעתי שזאת לא תחושה של התאוששות כמו שאני רגיל לה בחודשיים האחרונים.
בשורה התחתונה לא אוכל לשים את האצבע בדיוק על הגורם לכשל וכנראה שזה שילוב של דברים.
עוד לא החלטתי מה לעשות בדיוק החל מהשבוע הבא. צריך עוד להתייעץ עם טל בצורה מקיפה.
מה שעומד לנגד עיניי הוא לכבוש את ה300 דדליפט בחודשים הקרובים, ולאחר מכן לערוך בירור מקיף לגבי מדרסים (אין כסף כרגע),
בשביל לעשות סקוואט כך שלא יפצע אותי שוב בגלל הליקוי במבנה האנטומי.
משקל גוף:
אני זוכר בחורף שהעליתי לפורום סרטון עם 180X5 דדליפט סומו, שמהר מאוד חזר להיות קלאסי.
באותה העת שקלתי 101 ק"ג.
כיום אני שוקל אותו דבר. ביום רגיל 100, ואחרי העמסה 101~.
עליתי בדדליפט כ70 ק"ג ובבנצ' 15 ק"ג (מ140 ל155, לשלשות).
לא יודע אם יש דבר כזה זיכרון שריר, אבל בטוח יש דבר כזה לחלק את אבות המזון כמו שצריך.
ירדתי כמה אחוזי שומן, ועליתי כמה אחוזי שריר.
בכל מקרה למדתי שלא בהכרח צריכים לעלות במשקל בשביל להתחזק.
245X5 משבוע שעבר - על 208 נפח
250X5F מהיום - על 212 נפח
נערך לאחרונה: