מידע Plan the break, don't break the plan

MasterSplitter

משתמש משקיע
7,794
6,163
משתמש/ת כבוד
נק' מוניטין:
18,773
7,794
6,163
מדריך אוף-סיזן לפאוורליפטינג

הרבה מדובר כאן על תוכניות כוח, הכנה לתחרות ותכנון יום התחרות עצמו.
מידע שחסר בהרבה קבוצות דיון - מה עושים הרחק מתחרות? האם זה חשוב? מה המטרות? מה הסדר עדיפויות?

חשיבה מאוד נפוצה היא - שזה לא משנה. יש מספיק זמן להתכונן לתחרות (נגיד 4+ חודשים) ועכשיו אפשר לחפף. החשיבה הזאת היא חצי נכונה.
הזמן לנוח הוא עכשיו. אחרי תחרות לרוב סוחבים פציעות קטנות, עייפות, לחץ פיזי ונפשי. מנוחה זה משהו מאוד יעיל וחשוב, גם כדי לשמור על האיזון והשפיות אחרי הכנה קשה.
השאלה היא - מהי מנוחה? מתחרים רבים מפרשים את המושג בצורה שונה לחלוטין. חלקם יגדירו כמנוחה מוחלטת, חלקם בתור אימונים קלים, חלקם בתור חופשה וחלקם בכלל יתייחס לסוג אימונים אחר (אירובי, בילדינג, טיפוס הרים וכו׳) בתור מנוחה מפאוורליפטינג.

ההבדל בין מתחרים מתחילים לבין מתחרים מנוסים ברמה גבוהה לרוב יתבטא בזה שהמנוסים יתכננו את המנוחה. יזמינו חופשה אחרי התחרות, ישקיעו זמן בזוגיות, משפחה חברים וכו׳. יעשו את כל מה שהיה חסר להם ולסביבה שלהם בזמן הזה. זה הזמן לעשות הליכות, טרקים, אופניים, יוגה - כל מה שחשבתם לעשות, לבד או עם חברים - אבל היה פוגע לכם באימונים במהלך ההכנה. זה הזמן להרגע עם הצורך ללכת להתאמן ולהנות ממה שמרגיש כיף ונכון.

אני זוכר מאמן די מוכר מהארץ, אומר לשאר המתחרים שהוא החליט לא להכנס למכון שבועיים אחרי תחרות. החבר׳ה ישר הגיבו ״אבל אתה תאבד את כל הכוח שצברת!״ זו טעות מוכרת. לוקח הרבה יותר זמן לאבד כוח ושריר ברמה משמעותית, החשיבה תמיד צריכה להיות לא על מחר, אלא על התחרות הבאה. אם התחרות הבאה עוד 6 חודשים, כמה הבדל שבועיים ללא אימונים יעשו?
מה שמתחרים רבים לא יודעים - ההבדל הוא חיובי. שבועיים ללא אימונים (או אימונים קלים מאוד עם 50% משקל לכל היותר) מורידים את רמת התשישות (FATIGUE) לרמה אפסית ומחזירים את המוטיבציה והרצון לחזור לשגרת אימונים קבועה.

איפה טועים מתחרים מתחילים? במקום לתכנן תקופה X בתור מנוחה. הם חוזרים להתאמן יחסית מהר, אבל - בלי מטרה. בגלל שהתחרות הבאה רחוקה, הם לא יודעים בעצם למה הם מתאמנים. אם זה כוח, היפרטרופיה, כיף או התאוששות. ראיתי לא מזמן מתחרה שמשלם הרבה כסף למאמן מדהים, מחפף בתוכנית, מחסיר אימונים, לא עומד ביעדי התזונה. למה? כי מי יודע מתי תחרות הבאה... מה היה עושה מתחרה ברמה גבוה? היה מקציב זמן מסויים מאוד לעשות מה שבא לו, ויום אחרי התקופה הזאת - חוזרים לשגרה 100%. ברגע שכל שגרת האימונים מתנהלת ע״ב ההנחה שיש עוד זמן עד התחרות - אתה מבזבז את הזמן שלך.

השפעות שליליות של הזנחה של תקופת האוף סיזן:
תזונה - ברגע שמותחים יותר מדי את תקופת ״אני אוכל מה שבא לי״ לרוב מתרחקים מהמשקל מטרה לתחרות הבאה. לצערי הרב מתוך ה11 תחרויות שעשיתי, כמעט בכולן ביליתי זמן לא מבוטל מההכנה בגרעון קלורי על מנת להיות בטווח בטוח מהקטגוריה. מיותר לציין שלהיות על גרעון קלורי בתכנית כוח זה לא אידיאלי (אך אפשרי). רצוי מאוד להתחיל את ההכנה על משקל גוף קרוב למה שאתם שואפים לסיים אותה (לצורך העניין 2 קילו מעל או מתחת).
תכנון זמן - מי שלא מתוכנן עם הלו״ז אימונים שלה בראייה כללית (מאקרוסייקל) יכול להיות ״מופתע״ ולגלות שחסר לו זמן להתכונן לתחרות הבאה. ניתן לעבוד בבלוקים (מזוסייקל) באורכים שונים, אבל לרוב יש לכל מתחרה תבנית די קבועה לפני תחרות ואם לא מתכננים / יודעים מראש את תאריך התחרות - לפעמים צריך לעשות וויתורים לא אידיאלים עקב אילוצי לו״ז.
היפרטרופיה - זה מביא אותנו לנושא הבא - אימוני היפרטרופיה לאוף סיזן. שאתה לא מתוכנן עם הלו״ז, קל מאוד להגיע למצב שאתה מוותר לחלוטין על השלב הזה, שזה רחוק מאידיאלי.

אימוני היפרטרופיה לפאוורליפטר:
הרבה מתחרים לא מודעים (אני ביניהם עד לפני שנתיים~) שפאוורליפטרים עושים תקופת היפטרטרופיה לפני מעבר לבלוק כוח. מה המטרה? פשוט מאוד - היפרטרופיה.
למה זה חשוב לפאוורליפטר? מאסת שריר משפיעה על כוח, כמו שכוח משפיע על מאסת שריר. קשה למצוא בנצ׳רים של 200 קילו שהם לא שריריים מאד. ברמות הגבוהות כל הקטגוריות עד 110~ מי שעומד בפודיום יהיה רזה ושרירי, מהסיבה הפשוטה שזה הרבה יותר יעיל למלא את הקטגוריה שלך בשריר, ולא בשומן.
למה צריך תקופה נפרדת להיפרטרופיה? כמו כוח, היפרטרופיה מגיבה לנפח עבודה. בניגוד לכוח, אפשר למקסם נפח עבודה עם עצימות יותר נמוכה (60%~). בעצימות נמוכה ככ ניתן לעבוד בנפח עבודה מאוד גבוה, הרבה יותר ממה שניתן להגיע ע״י אימונים מבוססי כוח (75%+). מנגד, עם הנפח הגבוה, הגוף סוחב תשישות מאוד גבוהה, שלא תפגע במשקלי עבודה של 60%, אבל בהחלט תפגע בסטים עצימים מאוד. ברגע שננסה להוסיף סטים / אימונים למטרת היפרטרופיה במהלך בלוק כוח - לא נוכל לעבוד באותו נפח, מה שיפגע ביעילות של ההיפרטרופיה.

בחירת תרגילים:
בניגוד למה שחושבים, היפרטרופיה לא אומר שאתם צריכים לחקות את פיל הית׳. המטרה היא לפתח שריר איפה שצריך ואיפה שאולי חסר. הנפות כתפיים, תאומים, פלייס בכבל ושאר תרגילי מאוד מבודדים לא יעזרו לכם לבנץ׳, סקוואט או דדליפט יותר גבוה. התרגילים האלו מאוד רחוקים מההרמה המקורית והתועלת העקיפה מהם - זניחה. בעבר ביצעתי תכנית ״רגילה״ עם הרבה תרגילים מבודדים, דמבלים וכו׳ והתועלת שלה הייתה זניחה עד שלילית.
רצוי להתמקד בוריאציות של התרגילים המקוריים בתור עבודה עיקרית, בתוספת תרגילים נוספים ״לנפח״ את נפח העבודה. גם כאן רצוי להמעיט במבודדים ולהפציץ במורכבים:
סקוואט - פרונט, הייבאר, סייפטי, בלט סקוואט, פנדולום סקוואט, לאנג׳ים, סקוואט בולגרי, האק סקוואט.
בנץ׳ - אחיזה רחבה, אחיזה צרה, רגליים למעלה, דמבלים, JM פרס, מקבילים.
דדליפט - דפיסיט, סנאץ׳ גריפ, פאוז דדליפט, רומני, סטיף לג
תרגילי גב - מתח על כל צורותיו, חתירה במוט, חתירה בדמבל, חתירה בשכיבה, פולי (לא כמרכזי), חתירה במכונה (לא כמרכזי) חתירה בהאמר.
תרגילי כתפיים - רצוי לשלב לחיצה מעל הראש בעיקר לבריאות מוט / דמבלים / ישיבה / עמידה, מעבר לזה לא הייתי ממליץ למטרות היפרטרופיה.
תרגילי ידיים - לא באמת משנה. זה לא מה שיעשה את ההבדל.

תקופת היפרטרופיה לשיקום ומניעת פציעות:
בגלל העצימות הנמוכה, ניתן לשפר נקודות רגישות, פצועות וכאלו שעם נטייה להפצע, לעבוד על טווחי תנועה ושרירים קטנים ובעייתיים.
זהו חלק רשות, לא ניתן לעשות כאן הכללה לכולם כי מי שבריא ולא מראה סימנים של הדרדרות כלשהי - יכול לדלג על זה.
זו התקופה ״לפמפם״ תרגילי שיקום בסגנון פייספולס, דדליפט על רגל אחת, תרגילי גומיות, תרגילי יציבה וגמישות ואפילו פרוטוקול פציעות למקומות נקודתיים. ההתייחסות לחלק הזה צריך להיות מחוץ להיפרטרופיה, ולהפנים שהמטרה היא בריאות ולא כוח/מאסת שריר. כאן ההעדפה היא למשקלים מאוד נמוכים, חזרות מאוד גבוהות למספר סטים - רחוק מאוד מכשל. זאת התקופה הכי טובה שאתם יכולים למנוע פציעות עתידיות, בהמשך הדרך לא יהיה ניתן להפסיק את ההתקדמות למוט ריק לחזרות שיש תחרות עוד 4 שבועות.

לסיכום:
גם רחוק מתחרות, חשוב להיות מתוכננים עם הלו״ז, לנצל את התקופה הפחות לחוצה לבנות בסיס טוב שעליו יהיה אפשר לבנות תכנית כוח. זה השלב לשפר את ההרכב שריר-שומן בגוף, לפתור פציעות קטנות ולהכין את הגוף לשלב של עצימות גבוהה יותר.

אל תזלזלו בשלב הזה, ככל שתשקיעו בו יותר ותחשבו עליו בדיוק כמו שלב הכוח - ככה השלב הבא יזרום יותר חלק.

images
 
מאמר מדהים! לגזור ולשמור!
רק שאלה קטנה,
ראיתי שכתבת שלהיפרטרופיה אפשר לעבוד גם ב60% רם 1. יש לך דוגמה לרוטינת היפרטרופיה לפלג גוף עליון נגיד? כי לא ברור לי כמה חזרות וסטים לעשות, איך להתקדם, מה התדירות וכו'. ונגיד כמה זמן מומלץ לעבוד על היפרטרופיה לפני שעוברים לכוח? ניקח לדוגמא אפשרות שיש חצי שנה עד לתחרות נוספת.
 
מדריך אוף-סיזן לפאוורליפטינג

הרבה מדובר כאן על תוכניות כוח, הכנה לתחרות ותכנון יום התחרות עצמו.
מידע שחסר בהרבה קבוצות דיון - מה עושים הרחק מתחרות? האם זה חשוב? מה המטרות? מה הסדר עדיפויות?

חשיבה מאוד נפוצה היא - שזה לא משנה. יש מספיק זמן להתכונן לתחרות (נגיד 4+ חודשים) ועכשיו אפשר לחפף. החשיבה הזאת היא חצי נכונה.
הזמן לנוח הוא עכשיו. אחרי תחרות לרוב סוחבים פציעות קטנות, עייפות, לחץ פיזי ונפשי. מנוחה זה משהו מאוד יעיל וחשוב, גם כדי לשמור על האיזון והשפיות אחרי הכנה קשה.
השאלה היא - מהי מנוחה? מתחרים רבים מפרשים את המושג בצורה שונה לחלוטין. חלקם יגדירו כמנוחה מוחלטת, חלקם בתור אימונים קלים, חלקם בתור חופשה וחלקם בכלל יתייחס לסוג אימונים אחר (אירובי, בילדינג, טיפוס הרים וכו׳) בתור מנוחה מפאוורליפטינג.

ההבדל בין מתחרים מתחילים לבין מתחרים מנוסים ברמה גבוהה לרוב יתבטא בזה שהמנוסים יתכננו את המנוחה. יזמינו חופשה אחרי התחרות, ישקיעו זמן בזוגיות, משפחה חברים וכו׳. יעשו את כל מה שהיה חסר להם ולסביבה שלהם בזמן הזה. זה הזמן לעשות הליכות, טרקים, אופניים, יוגה - כל מה שחשבתם לעשות, לבד או עם חברים - אבל היה פוגע לכם באימונים במהלך ההכנה. זה הזמן להרגע עם הצורך ללכת להתאמן ולהנות ממה שמרגיש כיף ונכון.

אני זוכר מאמן די מוכר מהארץ, אומר לשאר המתחרים שהוא החליט לא להכנס למכון שבועיים אחרי תחרות. החבר׳ה ישר הגיבו ״אבל אתה תאבד את כל הכוח שצברת!״ זו טעות מוכרת. לוקח הרבה יותר זמן לאבד כוח ושריר ברמה משמעותית, החשיבה תמיד צריכה להיות לא על מחר, אלא על התחרות הבאה. אם התחרות הבאה עוד 6 חודשים, כמה הבדל שבועיים ללא אימונים יעשו?
מה שמתחרים רבים לא יודעים - ההבדל הוא חיובי. שבועיים ללא אימונים (או אימונים קלים מאוד עם 50% משקל לכל היותר) מורידים את רמת התשישות (FATIGUE) לרמה אפסית ומחזירים את המוטיבציה והרצון לחזור לשגרת אימונים קבועה.

איפה טועים מתחרים מתחילים? במקום לתכנן תקופה X בתור מנוחה. הם חוזרים להתאמן יחסית מהר, אבל - בלי מטרה. בגלל שהתחרות הבאה רחוקה, הם לא יודעים בעצם למה הם מתאמנים. אם זה כוח, היפרטרופיה, כיף או התאוששות. ראיתי לא מזמן מתחרה שמשלם הרבה כסף למאמן מדהים, מחפף בתוכנית, מחסיר אימונים, לא עומד ביעדי התזונה. למה? כי מי יודע מתי תחרות הבאה... מה היה עושה מתחרה ברמה גבוה? היה מקציב זמן מסויים מאוד לעשות מה שבא לו, ויום אחרי התקופה הזאת - חוזרים לשגרה 100%. ברגע שכל שגרת האימונים מתנהלת ע״ב ההנחה שיש עוד זמן עד התחרות - אתה מבזבז את הזמן שלך.

השפעות שליליות של הזנחה של תקופת האוף סיזן:
תזונה - ברגע שמותחים יותר מדי את תקופת ״אני אוכל מה שבא לי״ לרוב מתרחקים מהמשקל מטרה לתחרות הבאה. לצערי הרב מתוך ה11 תחרויות שעשיתי, כמעט בכולן ביליתי זמן לא מבוטל מההכנה בגרעון קלורי על מנת להיות בטווח בטוח מהקטגוריה. מיותר לציין שלהיות על גרעון קלורי בתכנית כוח זה לא אידיאלי (אך אפשרי). רצוי מאוד להתחיל את ההכנה על משקל גוף קרוב למה שאתם שואפים לסיים אותה (לצורך העניין 2 קילו מעל או מתחת).
תכנון זמן - מי שלא מתוכנן עם הלו״ז אימונים שלה בראייה כללית (מאקרוסייקל) יכול להיות ״מופתע״ ולגלות שחסר לו זמן להתכונן לתחרות הבאה. ניתן לעבוד בבלוקים (מזוסייקל) באורכים שונים, אבל לרוב יש לכל מתחרה תבנית די קבועה לפני תחרות ואם לא מתכננים / יודעים מראש את תאריך התחרות - לפעמים צריך לעשות וויתורים לא אידיאלים עקב אילוצי לו״ז.
היפרטרופיה - זה מביא אותנו לנושא הבא - אימוני היפרטרופיה לאוף סיזן. שאתה לא מתוכנן עם הלו״ז, קל מאוד להגיע למצב שאתה מוותר לחלוטין על השלב הזה, שזה רחוק מאידיאלי.

אימוני היפרטרופיה לפאוורליפטר:
הרבה מתחרים לא מודעים (אני ביניהם עד לפני שנתיים~) שפאוורליפטרים עושים תקופת היפטרטרופיה לפני מעבר לבלוק כוח. מה המטרה? פשוט מאוד - היפרטרופיה.
למה זה חשוב לפאוורליפטר? מאסת שריר משפיעה על כוח, כמו שכוח משפיע על מאסת שריר. קשה למצוא בנצ׳רים של 200 קילו שהם לא שריריים מאד. ברמות הגבוהות כל הקטגוריות עד 110~ מי שעומד בפודיום יהיה רזה ושרירי, מהסיבה הפשוטה שזה הרבה יותר יעיל למלא את הקטגוריה שלך בשריר, ולא בשומן.
למה צריך תקופה נפרדת להיפרטרופיה? כמו כוח, היפרטרופיה מגיבה לנפח עבודה. בניגוד לכוח, אפשר למקסם נפח עבודה עם עצימות יותר נמוכה (60%~). בעצימות נמוכה ככ ניתן לעבוד בנפח עבודה מאוד גבוה, הרבה יותר ממה שניתן להגיע ע״י אימונים מבוססי כוח (75%+). מנגד, עם הנפח הגבוה, הגוף סוחב תשישות מאוד גבוהה, שלא תפגע במשקלי עבודה של 60%, אבל בהחלט תפגע בסטים עצימים מאוד. ברגע שננסה להוסיף סטים / אימונים למטרת היפרטרופיה במהלך בלוק כוח - לא נוכל לעבוד באותו נפח, מה שיפגע ביעילות של ההיפרטרופיה.

בחירת תרגילים:
בניגוד למה שחושבים, היפרטרופיה לא אומר שאתם צריכים לחקות את פיל הית׳. המטרה היא לפתח שריר איפה שצריך ואיפה שאולי חסר. הנפות כתפיים, תאומים, פלייס בכבל ושאר תרגילי מאוד מבודדים לא יעזרו לכם לבנץ׳, סקוואט או דדליפט יותר גבוה. התרגילים האלו מאוד רחוקים מההרמה המקורית והתועלת העקיפה מהם - זניחה. בעבר ביצעתי תכנית ״רגילה״ עם הרבה תרגילים מבודדים, דמבלים וכו׳ והתועלת שלה הייתה זניחה עד שלילית.
רצוי להתמקד בוריאציות של התרגילים המקוריים בתור עבודה עיקרית, בתוספת תרגילים נוספים ״לנפח״ את נפח העבודה. גם כאן רצוי להמעיט במבודדים ולהפציץ במורכבים:
סקוואט - פרונט, הייבאר, סייפטי, בלט סקוואט, פנדולום סקוואט, לאנג׳ים, סקוואט בולגרי, האק סקוואט.
בנץ׳ - אחיזה רחבה, אחיזה צרה, רגליים למעלה, דמבלים, JM פרס, מקבילים.
דדליפט - דפיסיט, סנאץ׳ גריפ, פאוז דדליפט, רומני, סטיף לג
תרגילי גב - מתח על כל צורותיו, חתירה במוט, חתירה בדמבל, חתירה בשכיבה, פולי (לא כמרכזי), חתירה במכונה (לא כמרכזי) חתירה בהאמר.
תרגילי כתפיים - רצוי לשלב לחיצה מעל הראש בעיקר לבריאות מוט / דמבלים / ישיבה / עמידה, מעבר לזה לא הייתי ממליץ למטרות היפרטרופיה.
תרגילי ידיים - לא באמת משנה. זה לא מה שיעשה את ההבדל.

תקופת היפרטרופיה לשיקום ומניעת פציעות:
בגלל העצימות הנמוכה, ניתן לשפר נקודות רגישות, פצועות וכאלו שעם נטייה להפצע, לעבוד על טווחי תנועה ושרירים קטנים ובעייתיים.
זהו חלק רשות, לא ניתן לעשות כאן הכללה לכולם כי מי שבריא ולא מראה סימנים של הדרדרות כלשהי - יכול לדלג על זה.
זו התקופה ״לפמפם״ תרגילי שיקום בסגנון פייספולס, דדליפט על רגל אחת, תרגילי גומיות, תרגילי יציבה וגמישות ואפילו פרוטוקול פציעות למקומות נקודתיים. ההתייחסות לחלק הזה צריך להיות מחוץ להיפרטרופיה, ולהפנים שהמטרה היא בריאות ולא כוח/מאסת שריר. כאן ההעדפה היא למשקלים מאוד נמוכים, חזרות מאוד גבוהות למספר סטים - רחוק מאוד מכשל. זאת התקופה הכי טובה שאתם יכולים למנוע פציעות עתידיות, בהמשך הדרך לא יהיה ניתן להפסיק את ההתקדמות למוט ריק לחזרות שיש תחרות עוד 4 שבועות.

לסיכום:
גם רחוק מתחרות, חשוב להיות מתוכננים עם הלו״ז, לנצל את התקופה הפחות לחוצה לבנות בסיס טוב שעליו יהיה אפשר לבנות תכנית כוח. זה השלב לשפר את ההרכב שריר-שומן בגוף, לפתור פציעות קטנות ולהכין את הגוף לשלב של עצימות גבוהה יותר.

אל תזלזלו בשלב הזה, ככל שתשקיעו בו יותר ותחשבו עליו בדיוק כמו שלב הכוח - ככה השלב הבא יזרום יותר חלק.

images



אני לא היחידי שחשב שהיפרטרופיה משמעותה לא בהכרח להתחיל תוכנית אימון מפוצלת ועם תרגילים מבודדים, וטוב שכך....מאמר מצויין אופיר! 👏🙌👑
 
פולי (לא כמרכזי), חתירה במכונה (לא כמרכזי) חתירה בהאמר.
למה לא כמרכזיים? מדובר על היפרטרופיה
תרגילי כתפיים - רצוי לשלב לחיצה מעל הראש בעיקר לבריאות מוט / דמבלים / ישיבה / עמידה, מעבר לזה לא הייתי ממליץ למטרות היפרטרופיה.
מה הבעיה עם לחיצות כתף להיפרטרופיה?

אגב מפתחי גוף מתקדמים המון במסת השריר מתרגילים חד מפרקיים. למה אתה חושב שזה לא יעיל?
גם הלחיצות שלהם מתקדמות דרך עבודת נפח
 
אשאל את השאלה בגלל שאני נמצא כרגע בבעיה בלחיצות.
כולנו יודעים שבנצ מתקדם אם נותנים לו (ולתרגילי עזר שלו) הרבה נפח , ולא רק בתקופה מסויימת
אז למה לא בעצם תמיד לעשות היפרטרופיה לבנצ ובכללי ללחיצות ? ובעצם להתקדם כמו בילדרים (כי זה מוכיח את עצמו יפה אצלם) , ולעשות בנצ עם 6-10 חזרות במקום דברים כמו 5x5 וכל טווח חזרות שמתחת לזה ?
 
  • פותח/ת השרשור
  • #8
מאמר מדהים! לגזור ולשמור!
רק שאלה קטנה,
ראיתי שכתבת שלהיפרטרופיה אפשר לעבוד גם ב60% רם 1. יש לך דוגמה לרוטינת היפרטרופיה לפלג גוף עליון נגיד? כי לא ברור לי כמה חזרות וסטים לעשות, איך להתקדם, מה התדירות וכו'. ונגיד כמה זמן מומלץ לעבוד על היפרטרופיה לפני שעוברים לכוח? ניקח לדוגמא אפשרות שיש חצי שנה עד לתחרות נוספת.

שאלה מצויינת, התשובה היא כמובן - תלוי.
6 חודשים זה זמן די סטנדרטי בין תחרויות.
הייתי ממליץ משהו בסגנון של 8 שבועות היפרטרופיה, 12 שבועות כוח, 4 שבועות פיקינג ו2 שבועות טייפר (דילואד~). פלוס מינוס שבועיים לכל שלב, בהתאם למתאמן. אני אוהב לעבוד בכפולות של 3-5 שבועת ולחלק כל שלב לבלוקים.

ההמלצות המאד כלליות עפ״י scientific principles of strength training:
היפרטרופיה- 3 שבועות עד 6 חודשים
כוח- 3 שבועות עד 6 חודשים
פיקינג - 3 שבועות עד 3 חודשים

ההמלצות הן מאוד כלליות, כאשר המינ׳ הוא 3 שבועות על מנת להגיע למינימום כדי ליישם עקרון של אדפטציה ישירה (כלומר להרוויח בפועל את היתרונות של אימון) והמקסימום הוא יחסית מאוד רחוק כאשר בשלב מסויים מפסיקים לקצור את הפירות ויש צורך אמיתי לשינוי.

הדגש על שלב ההיפרטרופיה הוא לחלוטין תלוי בהרכב גוף של המתחרה - מתחרה ששוקל 95 קילו על 10 א.ש (יכנס לעד 90) אין לו צורך לבלות חודשיים שלושה בבניית שריר שרק יגרום לו לגלוש מעבר למשקל הרצוי לקטגוריה.

מנגד, אם יחליט לעלות לעד 100, יש בהחלט מקום לבלות הרבה זמן בשלב הזה ולהגיע כמה שיותר קרוב ל105 על 10 א.ש לתחרות הבאה. כמובן שלהעלות 10 קילו שריר ברמה כזאת - לוקח סביב שנתיים טובות של אימונים.
במה תורם בנץ' עם רגליים למעלה?
בידוד הפלג גוף עליון בתנועה. תורם על הדרך גם ליציבות (רגליים לא מייצבות).
למה לא כמרכזיים? מדובר על היפרטרופיה

מה הבעיה עם לחיצות כתף להיפרטרופיה?

אגב מפתחי גוף מתקדמים המון במסת השריר מתרגילים חד מפרקיים. למה אתה חושב שזה לא יעיל?
גם הלחיצות שלהם מתקדמות דרך עבודת נפח
אין בעיה עם לחיצות כתף להיפרטרופיה, כתבתי שבנוסף יש להן יתרון בריאותי בתור אחד שהפסיק ללחוץ מעל הראש ופיתח בעיות בכתפיים.

כתבתי שהיעילות יהיו הפשוטות - מוט/דמבלים, ישיבה/עמידה.

אצל מפתחי גוף היפרטרופיה היא המטרה ולא האמצעי, אצל ליפטרים היפרטרופיה היא אמצעי, לא המטרה. שאתה מבזבז זמן רב מדי על עבודה מבודדת, רחוקה מאד מהתרגילי בסיס אתה מפר את עקרון הספציפיות. מי שעושה ספרינטים יכול לעשות סקוואט על מנת לקדם את הספרינט, אבל הפוקוס שלו תמיד יהיה ריצה.

אתה גם נותן דוגמא ככל הנראה ממפתחי גוף מהטופ, מתאמנים 10+ שנים, מתספים בהתאם ומתאמנים המון פלג גוף עליון. זה רק הגיוני שבסופו של יום הם ילחצו משהו סבבה.

צריך להסתכל על הדוגמא ההפוכה:
בקבוצה שאני חבר בה (פאוורליפטינג קינגדום) כמה מאמנים דיברו כמה בנצ׳רים של 200+ עובדים על זרועות יותר מפעם בשבוע 1-2 תרגילים. הצליחו למצוא רק אחד, מתוך כמה עשרות. הרוב המוחלט הגיעו לזה ע״י 2 דגשים - הרבה בנץ׳ ווריאציות שלו, והרבה גב. חשבת אולי מפתחי גוף מבצעים את זה ובגלל זה יש להם בנץ׳ סבבה? תיאורטית יכול להיות שכל התרגילים המבודדים לא הועילו בכלל לבנץ׳ שלהם.
 
בקבוצה שאני חבר בה (פאוורליפטינג קינגדום) כמה מאמנים דיברו כמה בנצ׳רים של 200+ עובדים על זרועות יותר מפעם בשבוע 1-2 תרגילים. הצליחו למצוא רק אחד, מתוך כמה עשרות. הרוב המוחלט הגיעו לזה ע״י 2 דגשים - הרבה בנץ׳ ווריאציות שלו, והרבה גב. חשבת אולי מפתחי גוף מבצעים את זה ובגלל זה יש להם בנץ׳ סבבה? תיאורטית יכול להיות שכל התרגילים המבודדים לא הועילו בכלל לבנץ׳ שלהם.
אני אומר שמתאמני מכון עם גנטיקה סבבה מצליחים ללחוץ 140 בלי לעשות הרבה נפח ספציפי, אחרי כמה שנות אימון. מתאמני כוח טבעיים למשל לא בהכרח מצליחים
 
  • פותח/ת השרשור
  • #10
אשאל את השאלה בגלל שאני נמצא כרגע בבעיה בלחיצות.
כולנו יודעים שבנצ מתקדם אם נותנים לו (ולתרגילי עזר שלו) הרבה נפח , ולא רק בתקופה מסויימת
אז למה לא בעצם תמיד לעשות היפרטרופיה לבנצ ובכללי ללחיצות ? ובעצם להתקדם כמו בילדרים (כי זה מוכיח את עצמו יפה אצלם) , ולעשות בנצ עם 6-10 חזרות במקום דברים כמו 5x5 וכל טווח חזרות שמתחת לזה ?

עוד שאלה טובה. התשובה היא - ספציפיות.

מי שעושה ספרינט, לא יתאמן במרתון. הוא יתאמן בטווחים יחסית קרובים למקצה שלו.

רחוק מתחרות בהחלט יש מקום לעשות 10 חזרות בדיוק בגלל המאמר שכתבתי, אבל ככל שמתקרבים צריך לעבוד על טווחים יותר קרובים לתחרותיים, סביב חמישיות בשלב הכוח וסביב 1-3 חזרות בשלב הפיקינג.
 
ותודה רבה על המאמר.

אגב מוזר לי הקטע של לעבוד היפרטרופיה כמתאמן טבעי. את מסת השריר החריגה שלי קיבלתי נטו מאימוני כוח.
איפה בדיוק מפסיקים לתרגם התקדמות בכוח למסת שריר?
לא עדיף לי להוסיף 30 קג לדדליפט מאשר להתחיל לפמפם?
 
בעזהי"ת


אגב מפתחי גוף מתקדמים המון במסת השריר מתרגילים חד מפרקיים. למה אתה חושב שזה לא יעיל?
גם הלחיצות שלהם מתקדמות דרך עבודת נפח


ככל והתרגיל ספציפי יותר לספורט בו אתה עוסק, הוא בכיר יותר בהיררכיית האימונים. ולדוגמה: בנץ' פרס בשיפוע חיובי, בכיר בהיררכיה מאשר פרפר בשיפוע חיובי, ולא רק בגלל מעורבותו של הטרייספס ומשקלי העבודה הכבדים יותר בתרגיל הראשון, אלא בגלל שפעולת ההורדה והלחיצה דומה יותר לבנץ' פרס התחרותי, מאשר הפרפר.

ותוך כדי שבמרחק מהתחרות אנחנו לא משתמשים בתרגילים הבכירים ביותר שבהיררכיה, למשל סינגל סקוואט כבד עם חגורה בטווח משקלי עבודה של 92.5% RM1 ויותר, אלא נמצאים ברמת ספציפיות נמוכה יותר - אנחנו עדיין צריכים להיות ברלוונטיות לספורט בו אנחנו עוסקים, ולא לצאת לחלוטין מהתחום. מכל זאת עולה שעל פניו דין תרגילי בידוד חד מפרקיים, להיות תמיד בקצה האימון, לאחר התרגילים המורכבים והיותר ספציפיים, ותוך האמירה שמן הסתם אתה עושה את זה כי כבר לא נשאר לך כוח לעוד עבודה עם התרגילים המורכבים.

עד כאן כתבתי הרבה על פי הגישה של צ'אד ווסלי סמית'. בכל זאת אציין את הגישה העולה מתוך סטפן קורטה: בהינתן עצימות נמוכה מספיק, אותה ווסלי סמית' עצמו מציין כמאפיינת את האוף סיזן, ניתן להשתמש בתרגילים בכירים יחסית בהיררכיה: סקוואט בנץ' ודדליפט עצמם, אך למספר חזרות גבוה יותר מהסינגל הבודד המבוצע על במת התחרות, ולהשיג בכך הן היפטרופיה מאסיבית ביותר, והן תרגול טכני יעיל ואיכותי. הווריאציות פחות יהיו ברמת תרגיל אחר, ויותר ברמת בוקס סקוואט מול סקוואט רגיל, דד סטארט בנץ' פרס מול בנץ' רגיל, דפיסיט דדליפט וסנאץ' גריפ דדליפט - מול הדדליפט, סומו או קלאסי.


(ולאחר כתיבה ראיתי שאופיר כבר כתב את עיקרי הדברים. לונורא).
 
בעזהי"ת


ותודה רבה על המאמר.

אגב מוזר לי הקטע של לעבוד היפרטרופיה כמתאמן טבעי. את מסת השריר החריגה שלי קיבלתי נטו מאימוני כוח.
איפה בדיוק מפסיקים לתרגם התקדמות בכוח למסת שריר?
לא עדיף לי להוסיף 30 קג לדדליפט מאשר להתחיל לפמפם?


אחד מגורמי השיפור הקלים ביותר, הוא מסת שריר.
וראה את דברי - בנוגע להבדל בין ווסלי סמית' וקורטה.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #14
אני אומר שמתאמני מכון עם גנטיקה סבבה מצליחים ללחוץ 140 בלי לעשות הרבה נפח ספציפי, אחרי כמה שנות אימון. מתאמני כוח טבעיים למשל לא בהכרח מצליחים
לא ראיתי המון בילדרים טבעיים לוחצים 140 כמו שצריך (בלי ספוטר / טווח תנועה מלא / בלי להקפיץ).

הסיבה שאתה רואה את הפער הזה - כי בילדרים עובדים נפח גבוה בפלג גוף עליון, ליפטרים, במיוחד בארץ, עובדים בנפח מאוד נמוך.

שהגעתי לכאן, אחד הדברים הכי בולטים שראיתי זה הפערים בבנץ׳. יש כאן אינספור ליפטרים טבעיים (יותר נכון שאני חושב שהם טבעיים) שלוחצים הרבה מעל 140. אחת הסיבות היא - המאמנים פה יודעים לאמן בנץ׳, ולא הולכים באופן עיוור אחרי קובץ אקסל שמבוסס על תכנית שכתב מישהו בארץ אחרת שמעולם לא פגש אותך.
 
אגב מאיפה אתה ממליץ לקחת את המידע של הדברים האלה ולבנות תכנית? לפי העקרונות Scientific Principles of strength training (שם של ספר?) יש עוד ספרים או אתרים שבאמת יכולים לעזור לבנות סבבים כאלה שכוללים תקופות בצורה נכונה שאתה ממליץ?
 
בעזהי"ת



אגב מאיפה אתה ממליץ לקחת את המידע של הדברים האלה ולבנות תכנית? לפי העקרונות Scientific Principles of strength training (שם של ספר?) יש עוד ספרים או אתרים שבאמת יכולים לעזור לבנות סבבים כאלה שכוללים תקופות בצורה נכונה שאתה ממליץ?


בהוספה על דברי אופיר:

לאחר שאתה רוכש ידע בסיסי בתורת אימון הכוח, ובספציפיות לפאוורליפטינג, אני רואה ערך מוסף משמעותי בניתוח תכניות ושיטות אימון מוכרות - כדי להבין איך עקרונות תורת האימון מיושמות על ידן.

בדיון על ביקורת הספרים נתתי למשל חוות דעת על Destroy The Opposition של ג'יימי לואיס, בדיוק בהתחשב בהיבט הזה. הבדל שמים וארץ נמצא בין עבודה על תכנית אימון מוכרת, וליישם את מה שמופיע בתכנית כי הוא פשוט מופיע בה, ובין להבין את הרציונל שלה - ומתוך זאת להיות יכול להתאים אותה באופן ספציפי ויעיל הרבה יותר.
 
בעזהי"ת






בהוספה על דברי אופיר:

לאחר שאתה רוכש ידע בסיסי בתורת אימון הכוח, ובספציפיות לפאוורליפטינג, אני רואה ערך מוסף משמעותי בניתוח תכניות ושיטות אימון מוכרות - כדי להבין איך עקרונות תורת האימון מיושמות על ידן.

בדיון על ביקורת הספרים נתתי למשל חוות דעת על Destroy The Opposition של ג'יימי לואיס, בדיוק בהתחשב בהיבט הזה. הבדל שמים וארץ נמצא בין עבודה על תכנית אימון מוכרת, וליישם את מה שמופיע בתכנית כי הוא פשוט מופיע בה, ובין להבין את הרציונל שלה - ומתוך זאת להיות יכול להתאים אותה באופן ספציפי ויעיל הרבה יותר.
אז בעצם יהיה הרבה יותר יעיל לבנות לעצמך תכנית על פי העקרונות שמתוארים וניסיון אישי כאן מאשר לקחת משהו מוכן מראש?
למתאמנים מתקדמים אני מתכוון.
 
בעזהי"ת



אז בעצם יהיה הרבה יותר יעיל לבנות לעצמך תכנית על פי העקרונות שמתוארים וניסיון אישי כאן מאשר לקחת משהו מוכן מראש?
למתאמנים מתקדמים אני מתכוון.


גם למתאמן המתחיל. לו היה אפשרי כמובן.
מעבר לצורך בהבנה עמוקה, אני אפילו רואה קצת מרכיב של אמנות בבניית תכנית אימון.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית