נק' מוניטין:
1,554
טוב אז לפני שנתיים הגעתי לפורום ונכנסתי לכל העניין של אימוני הכוח.
אחרי שנה סבירה נפצעתי ואז עוד פציעה ודיכאון והרבה חרא שאני לא אפרט.
דברים שלמדתי ושכדאי להפנים למי שעוד לא הפנים:
1. אתה לא יודע כלום-לא משנה מה אתה חושב שאתה יודע, אתה לא יודע עוד יותר הרבה דברים. כשהתחלתי לבדוק בעקבות הפציעה את הטכניקות שלי ולראות שוב סרטונים שראיתי כבר על הביצוע, הבנתי שעשיתי הכל לא נכון למרות שהייתי בטוח שאני עושה טוב.
זה היה אחרי שהייתי אצל מספר מאמנים ושילמתי להם ועדיין חקרתי ולמדתי הכל מחדש ורק אז הבנתי שהכאבים לא עוברים בגלל ביצוע חוזר של תרגילים בצורה לא נכונה. פתאום שמעתי משפט או דגש שלא שמתי לב אליו בסרטונים שאני ראיתי מספר פעמים ואז התבהר לי.
אה וגם בנץ׳ ומתח היו לי טעויות ולא עשיתי נכון, כן גם אחרי שלחצתי 140 לחזרה מסתבר שלא עשיתי את הלחיצה נכון.
2. אף אחד לא יפתור לך את הבעיות- אני שילמתי לפיזיותרפיסטים שלא עזרו לי מספר פעמים, שילמתי למאמן שלא לימד אותי טכניקה טובה בתרגילים ובזבזתי מלא כסף ועדיין זה לא עזר לי בכלום אולי חוץ מלהבין את
העובדה שרק אני יכול לעזור לעצמי.
התחלתי לחפש מידע, לבצע תרגילים והחלפתי מאמן למישהו הרבה יותר טוב.
שילוב של כל אלה וזה שבדקתי את הטכניקות בכל התרגילים הביא אותי למסלול שאני באמת מרגיש שאני חוזר להרים. גם אם יש מאמן אתה צריך להמשיך לקרוא מידע וללמוד כי גם הוא לא יודע הכל וגם הוא יכול לטעות.
3. הכל נראה פשוט ממה שהוא-אתה לא יכול פשוט לבוא ולעשות רשימת תרגילים ולצפות להצלחה.
יש הרבה מעבר לזה. הרבה השקעה, הרבה טעויות שגורמות לך להבין מה עשית לא נכון והרבה אכזבות בדרך.
וכמו שאמרתי כבר, הרבה מאוד למידה. אתה לא מפסיק ללמוד ולהשתפר, אף פעם.
4. לא לוותר-כל יום קמתי עם תחושה שאני לא יודע למה אני מתעורר ולא הבנתי למה זה מגיע לי. לא האמנתי ובתוך תוכי השלמתי כמה פעמים שלא אחזור להרים ואעשה כפיפות מרפקים למשך כל חיי. אבל המשכתי לחפש מידע, המשכתי לבצע תרגילים כל יום והמשכתי קצת להאמין, ממש קצת.
הרגעים הקשים ביותר היו כשהרגשתי שיפור לכמה ימים ואז הכל חזר.
מצחיק אותי לראות את כל האלה שמימשו את הפוטנציאל הגנטי שלהם ורוצים להתחיל סייקל כשהם אפילו על אימונים ותזונה לא באמת יודעים משהו.
מי שיתחיל לקחת חומרים זה יהיה רק חלק מאוד קטן מכל התמונה שגם בו צריך להשקיע וללמוד הרבה מאוד.
אם לא למדת להשקיע וללמוד ובאמת לעבוד קשה גם מבחינת למידה באימונים ותזונה אז אתה לא תגיע לכלום, גם עם חומרים.
מה שגם הבנתי זה שרוב האנשים שלא חוזרים מפציעות זה כי הם לא באמת רוצים את זה. סה לא קל להתחיל לחפש מה אתה עושה לא בסדר כשאתה בכלל לא יודע איפה לחפש. זה לא קל כשאתה חושב שאתה יודע מה אתה עושה לקבל את העובדה שטעית ולהתחיל לחפש במה טעית ולתקן. זה לא לבוא לעשות רשימת תרגילים ולהתקדם מאימון לאימון ולהנות. זה החלק החרא, הקשה והחלק שבאמת בונה אותך.
זה החלק שבאמת יבדוק כמה אתה רוצה את זה וכמה אתה מוכן להשקיע ואם לא תוותר ותעיף את האגו אז תוכל לחזור מכל פציעה.
אני סוף סוף חוזר וזה הדבר המשמח ביותר.
אחרי שנה סבירה נפצעתי ואז עוד פציעה ודיכאון והרבה חרא שאני לא אפרט.
דברים שלמדתי ושכדאי להפנים למי שעוד לא הפנים:
1. אתה לא יודע כלום-לא משנה מה אתה חושב שאתה יודע, אתה לא יודע עוד יותר הרבה דברים. כשהתחלתי לבדוק בעקבות הפציעה את הטכניקות שלי ולראות שוב סרטונים שראיתי כבר על הביצוע, הבנתי שעשיתי הכל לא נכון למרות שהייתי בטוח שאני עושה טוב.
זה היה אחרי שהייתי אצל מספר מאמנים ושילמתי להם ועדיין חקרתי ולמדתי הכל מחדש ורק אז הבנתי שהכאבים לא עוברים בגלל ביצוע חוזר של תרגילים בצורה לא נכונה. פתאום שמעתי משפט או דגש שלא שמתי לב אליו בסרטונים שאני ראיתי מספר פעמים ואז התבהר לי.
אה וגם בנץ׳ ומתח היו לי טעויות ולא עשיתי נכון, כן גם אחרי שלחצתי 140 לחזרה מסתבר שלא עשיתי את הלחיצה נכון.
2. אף אחד לא יפתור לך את הבעיות- אני שילמתי לפיזיותרפיסטים שלא עזרו לי מספר פעמים, שילמתי למאמן שלא לימד אותי טכניקה טובה בתרגילים ובזבזתי מלא כסף ועדיין זה לא עזר לי בכלום אולי חוץ מלהבין את
העובדה שרק אני יכול לעזור לעצמי.
התחלתי לחפש מידע, לבצע תרגילים והחלפתי מאמן למישהו הרבה יותר טוב.
שילוב של כל אלה וזה שבדקתי את הטכניקות בכל התרגילים הביא אותי למסלול שאני באמת מרגיש שאני חוזר להרים. גם אם יש מאמן אתה צריך להמשיך לקרוא מידע וללמוד כי גם הוא לא יודע הכל וגם הוא יכול לטעות.
3. הכל נראה פשוט ממה שהוא-אתה לא יכול פשוט לבוא ולעשות רשימת תרגילים ולצפות להצלחה.
יש הרבה מעבר לזה. הרבה השקעה, הרבה טעויות שגורמות לך להבין מה עשית לא נכון והרבה אכזבות בדרך.
וכמו שאמרתי כבר, הרבה מאוד למידה. אתה לא מפסיק ללמוד ולהשתפר, אף פעם.
4. לא לוותר-כל יום קמתי עם תחושה שאני לא יודע למה אני מתעורר ולא הבנתי למה זה מגיע לי. לא האמנתי ובתוך תוכי השלמתי כמה פעמים שלא אחזור להרים ואעשה כפיפות מרפקים למשך כל חיי. אבל המשכתי לחפש מידע, המשכתי לבצע תרגילים כל יום והמשכתי קצת להאמין, ממש קצת.
הרגעים הקשים ביותר היו כשהרגשתי שיפור לכמה ימים ואז הכל חזר.
מצחיק אותי לראות את כל האלה שמימשו את הפוטנציאל הגנטי שלהם ורוצים להתחיל סייקל כשהם אפילו על אימונים ותזונה לא באמת יודעים משהו.
מי שיתחיל לקחת חומרים זה יהיה רק חלק מאוד קטן מכל התמונה שגם בו צריך להשקיע וללמוד הרבה מאוד.
אם לא למדת להשקיע וללמוד ובאמת לעבוד קשה גם מבחינת למידה באימונים ותזונה אז אתה לא תגיע לכלום, גם עם חומרים.
מה שגם הבנתי זה שרוב האנשים שלא חוזרים מפציעות זה כי הם לא באמת רוצים את זה. סה לא קל להתחיל לחפש מה אתה עושה לא בסדר כשאתה בכלל לא יודע איפה לחפש. זה לא קל כשאתה חושב שאתה יודע מה אתה עושה לקבל את העובדה שטעית ולהתחיל לחפש במה טעית ולתקן. זה לא לבוא לעשות רשימת תרגילים ולהתקדם מאימון לאימון ולהנות. זה החלק החרא, הקשה והחלק שבאמת בונה אותך.
זה החלק שבאמת יבדוק כמה אתה רוצה את זה וכמה אתה מוכן להשקיע ואם לא תוותר ותעיף את האגו אז תוכל לחזור מכל פציעה.
אני סוף סוף חוזר וזה הדבר המשמח ביותר.
נערך לאחרונה:
