לוג ללא ליגלוגים!

לוג ללא ליגלוגים!

היה לי חבר שגם החברים שלו והוא בעצמו לא ידעו שהוא מתמודד עם מניה דפרסיה ומחשבות אובדניות, חודש אחרי החתונה הוא השאיר מכתב ועזב.
מצאנו אותו, ברוך ה', הם התגרשו מיד, מסכנים מאוד קשה, אבל מנסים לתמוך בו. ברוך ה' אישתו התחתנה שוב ובאושר.
זה הסיפור הכי מחריד שאני מכיר ממקור ראשון. שמעתי על דברים, אבל אני לא מכיר אותם אישית.

היה בחור שהכרתי שהתארס, היה נראה ממש דוס, והתברר שארוסתו בהיריון ולא ממנו. זה פשוט היה מכה חזקה בשבילו. לא מאחל את זה לשונאים שלי. לא יודע מה השריטה של הבחורה. אני מאמין שדברים כאלו קורים גם לא בשידוכים. אבל מזל שהייתה בהריון, חבל שיתחתן עם בחורה שיש לה בחור מהצד בלי לדעת.

יש אנשים שלא הולך להם, אין מה לעשות, זוגיות זה מורכב, וזה עבודה, זה לא רק קורה ומסתדר כמו בסרטים. גם עם 5 שנים היכרות זה יכול לקרות.

הכל יכול לקרות גם בלי שידוכים. אבל אם את יוצאת עם בחור ומתאהבת ומושכת את זה הרבה זמן למרות שיש נורות אדומות זה חבל.
לכן בשידוכין קל יותר לפרק את זה מוקדם אם משהו נראה לא בסדר, כי אין עדיין רומנטיקה וחיבור.
אני לא יודע איך עובד שידוכים ופגישות בכל ציבור ואצל כל אחד, אני יצאתי עם אישתי, והיא הייתה הבחורה הראשונה שיצאתי איתה ברצינות.
לא הרגשתי רומנטיקה בהתחלה, זה כמו אנשים שמנסים להכיר אחד את השני שלאט לאט נהיה סוג של חברות ואיכפתיות, אבל ממש לא מוכנות להתחתן עדיין. הרגשתי תמיד שאני יכול לפרוש אם אני מרגיש שזה לא זה.

אבל דווקא לה היה אתגר איתי, כי אני הגעתי עם קרוהן רציני. כמובן שדיברתי על זה בהבנה שיש סיכוי שזה ירתיע אותה. אבל למזלי זה לא.
אני גם הייתי נחוש שאני אצא מזה, כבר אז לא הייתי מושבת כמו בהתחלה. אבל כל החברים שלי שהתמודדו עם מחלות פיזיות ונפשיות שיתפו את זה בפגישות, לכן לדעתי במובן מסוים בשידוכין יש דרך ברורה יותר להכיר מישהו, בלי המסכות, גם אי אפשר לשכוח שעושים הרבה בירורים משני הצדדים אחד על השניה כדי לראות אם יש בכלל התאמה, ואם יש מחלות רקע שכדאי לדעת.

חחח... שבועיים וחצי והתארסנו.

חח וואי איזה הזייה.
הבחור הקודם שיצאתי איתו היה ממש מתוק אבל הוא היה גדול ממני ב6 שנים ונורא פחדתי שהוא ירצה מיד להתחתן, אז ברחתי חחח
מלחיץ אותי כל העסק.
אני רווקה להחריד 🤣
וכולם אומרים לי 'את צעירה, תהני מחיי הרווקות!' מה זה בדיוק להנות מחיי הרווקות?
מה כלכך מהנה בזה?
את זה אף אחד לא מסביר.
 
חח וואי איזה הזייה.
הבחור הקודם שיצאתי איתו היה ממש מתוק אבל הוא היה גדול ממני ב6 שנים ונורא פחדתי שהוא ירצה מיד להתחתן, אז ברחתי חחח
מלחיץ אותי כל העסק.
אני רווקה להחריד 🤣
וכולם אומרים לי 'את צעירה, תהני מחיי הרווקות!' מה זה בדיוק להנות מחיי הרווקות?
מה כלכך מהנה בזה?
את זה אף אחד לא מסביר.
אני חושב שצריך להנות מכל שלב בחיים.
אבל לדעתי זה נורא להיות בלחץ להיכנס לשלב מסויים בחיים.
להיות בלחץ להתחתן לדעתי זה פתח לזוגיות בעייתית.
עם ראש חושב ומתון, ולא ביקורתי מידי, כשהשלב הבא מגיע זה נהיה קל ונוח להיכנס אליו.
עבדו עלייך
אין על ההרגשה שיש לצידך מישהו/י
תכלס, אפילו ההרגשה שיש עם מי לריב זה משהו.
 
יגיע
בעיתו ובזמנו בעזרת השם

בעזרת השם.

אני חושב שצריך להנות מכל שלב בחיים.
אבל לדעתי זה נורא להיות בלחץ להיכנס לשלב מסויים בחיים.
להיות בלחץ להתחתן לדעתי זה פתח לזוגיות בעייתית.
עם ראש חושב ומתון, ולא ביקורתי מידי, כשהשלב הבא מגיע זה נהיה קל ונוח להיכנס אליו.

תכלס, אפילו ההרגשה שיש עם מי לריב זה משהו.

נהה אני לא בלחץ להתחתן.
ההפך, החתונה מלחיצה אותי.
אני צריכה פשוט להיזרק למים ולהתחיל לצאת. לא הגיוני שיצאתי רק עם שני בחורים כל החיים. זה לא שבעלי ינחת עלי מהשמים.
הבעיה היא שאני לא מוצאת משהו שמעניין אותי. כאילו, אני די בררנית. או ביקורתית. לא יודעת איך תקראו לזה.
ולוקח לי נצח להיקשר.
אין לי הרבה דוגמאות להביא, אבל הבחור השני שיצאתי איתו (המתוק הנ'ל) בכל פעם שהיינו נפגשים הרגשתי כאילו זו מטלה איומה שאני חייבת לבצע.
זה היה כבד.
בשני הדייטים הראשונים היה מושלם, באמת. היה חיבור ממש טוב בכלכך הרבה היבטים. ומהדייט השלישי פתאום משו קרס אצלי. ניסיתי להתגבר על זה אבל זה לא שחרר. ואחרי עוד 2 פגישות הקשר פשוט נפסק. הוא מצדו לא יצר קשר וגם לא אני. וזהו.
חצי שנה אחכ יצרתי איתו קשר ושוב דיברנו קצת והעלתי שאולי ננסה שוב, והוא ממש היה בעניין.
ואז שוב הרגשתי את המועקה הזו.
זה ברור שזה משהו בי שדפוק. יש לי איזשהו מחסום שלא נותן לי אפשרות להרגיש שאני בזוגיות.
@nlr666 זוכר שאמרתי לך שאני בוחרת משהו ורק מסתכלת על מה אני מפספסת מסביב??
אז גם זה קרה לי חלק מהזמן.
עכשיו אתה מבין למה זה ככ נורא? 🤦‍♂️
מצד שני,
כשאני נקשרת למישהו,
או משהו,
אבל באמת נקשרת,
וואו.
שמה את הלב על מגש.
אבל לוקח לי זמן.
 
בעזרת השם.



נהה אני לא בלחץ להתחתן.
ההפך, החתונה מלחיצה אותי.
אני צריכה פשוט להיזרק למים ולהתחיל לצאת. לא הגיוני שיצאתי רק עם שני בחורים כל החיים. זה לא שבעלי ינחת עלי מהשמים.
הבעיה היא שאני לא מוצאת משהו שמעניין אותי. כאילו, אני די בררנית. או ביקורתית. לא יודעת איך תקראו לזה.
ולוקח לי נצח להיקשר.
אין לי הרבה דוגמאות להביא, אבל הבחור השני שיצאתי איתו (המתוק הנ'ל) בכל פעם שהיינו נפגשים הרגשתי כאילו זו מטלה איומה שאני חייבת לבצע.
זה היה כבד.
בשני הדייטים הראשונים היה מושלם, באמת. היה חיבור ממש טוב בכלכך הרבה היבטים. ומהדייט השלישי פתאום משו קרס אצלי. ניסיתי להתגבר על זה אבל זה לא שחרר. ואחרי עוד 2 פגישות הקשר פשוט נפסק. הוא מצדו לא יצר קשר וגם לא אני. וזהו.
חצי שנה אחכ יצרתי איתו קשר ושוב דיברנו קצת והעלתי שאולי ננסה שוב, והוא ממש היה בעניין.
ואז שוב הרגשתי את המועקה הזו.
זה ברור שזה משהו בי שדפוק. יש לי איזשהו מחסום שלא נותן לי אפשרות להרגיש שאני בזוגיות.
@nlr666 זוכר שאמרתי לך שאני בוחרת משהו ורק מסתכלת על מה אני מפספסת מסביב??
אז גם זה קרה לי חלק מהזמן.
עכשיו אתה מבין למה זה ככ נורא? 🤦‍♂️
בדיוק קראתי שלפעמים דברים מהעבר פסיכולוגית יכולים להשפיע עלינו היום.
ויש מצבים מסוימים שמחסומים פסיכולוגים לא נותנים לבן אדם להיקשר ולנחות עם בן או בת זוג שבאמת מתאימים עבורם.

אולי לא יזיק לבדוק עם פסיכולוג עם יש משהו בעניין.

ולפעמים אדם רק צריך לחכות, אם אני הייתי יוצא בגיל 13 לשידוכים, תהיי בטוחה שהייתי פוסל את כולן. זה לא גיל, זה בשלות, יכולה להיות שאת לא בשלה לזה, ועם קצת זמן תרגישי אחרת, אין לחץ.

ואולי פשוט לא פגשת את הבחור שגורם לך להרגיש "אם אני לא תופסת אותו זה פספוס עצום".
אני יכול לומר שעם אישתי כן חשבתי מה עם זאת לא האחת, אבל קול יותר רועש אמר לי בראש "אם אתה דוחה אותה, אתה פרייאר, לא תמצא משהי כזאת שוב". כשיש געגוע זה סימן אני חושב שהלב רוצה בזה, ואם ההרגשה של פחד מהחמצה גדול על הפחד למחוייבות, אני חושב שאולי זה זה.
 
בדיוק קראתי שלפעמים דברים מהעבר פסיכולוגית יכולים להשפיע עלינו היום.
ויש מצבים מסוימים שמחסומים פסיכולוגים לא נותנים לבן אדם להיקשר ולנחות
עם בן או בת זוג שבאמת מתאימים עבורם.

אולי לא יזיק לבדוק עם פסיכולוג עם יש משהו בעניין.

ולפעמים אדם רק צריך לחכות, אם אני הייתי יוצא בגיל 13 לשידוכים, תהיי בטוחה שהייתי פוסל את כולן. זה לא גיל, זה בשלות, יכולה להיות שאת לא בשלה לזה, ועם קצת זמן תרגישי אחרת, אין לחץ.

ואולי פשוט לא פגשת את הבחור שגורם לך להרגיש "אם אני לא תופסת אותו זה פספוס עצום".
אני יכול לומר שעם אישתי כן חשבתי מה עם זאת לא האחת, אבל קול יותר רועש אמר לי בראש "אם אתה דוחה אותה, אתה פרייאר, לא תמצא משהי כזאת שוב". כשיש געגוע זה סימן אני חושב שהלב רוצה בזה, ואם ההרגשה של פחד מהחמצה גדול על הפחד למחוייבות, אני חושב שאולי זה זה.

כן הייתה לי תחושה קלה של החמצה על הבחורצ'יק ההוא... לכן שוב יצרתי איתו קשר.
אבל חברה שלי אמרה שאם גם בפעם השנייה היה לי פתאום את האנטי החזק הזה, אז כנראה יש שם משהו שפשוט לא מתאים לי...
אולי משהו בו, אולי משהו בי....

נראלי כבר הזכרתי פה פעם
שחשבתי לעשות טיפול שנקרא EMDR. אומרים שזה יכול לפתור הרבה מחסומים בחיים. גם טראומות וכאלה.
אבל אני עצלנית מכדי לבדוק את זה חחח
 
כן הייתה לי תחושה קלה של החמצה על הבחורצ'יק ההוא... לכן שוב יצרתי איתו קשר.
אבל חברה שלי אמרה שאם גם בפעם השנייה היה לי פתאום את האנטי החזק הזה, אז כנראה יש שם משהו שפשוט לא מתאים לי...
אולי משהו בו, אולי משהו בי....

נראלי כבר הזכרתי פה פעם
שחשבתי לעשות טיפול שנקרא EMDR. אומרים שזה יכול לפתור הרבה מחסומים בחיים. גם טראומות וכאלה.
אבל אני עצלנית מכדי לבדוק את זה חחח
עם לחץ שום דבר לא הולך.
בעיתו ובזמנו.
 
כשאני נקשרת למישהו,
או משהו,
אבל באמת נקשרת,
וואו.
שמה את הלב על מגש.
אבל לוקח לי זמן.
מבין לגמרי


וואו
אני בדיוק כמוך
מוציא את הלב שלי
tenor.gif

0f8bbd83e94312b812f9f81e5e59cba5.gif
 
גרף התקדמות
Back
למעלה תחתית