אני יכול לומר לך כמה 100-200 קלוריות זה כלום ובכל זאת תשארי מאחורי המחשבה שחרב עולמך(גם אם זו מחשבה שאת מודעת שלא נכונה(שזה אפילו קצת מצחיק, איכשהו, מתישהו(מחשבה לא מחשבה, כזה)))אחרי ארוחת הערב הנל יש לי יסורי מצפון ומחשבות שחורות, אבל אני מחליטה בצלילות הדעת, הדי עכורה, שנשארה לי שלא לשקוע בשיט הזה ופשוט לזרום עם עצמי לשבוע הזה, לראות איך זה משפיע עלי. על הגוף, על הנפש.
קשה לי.
מאוד,
לעזאזל.
אז דברי נחמה, תמיכה, והיגיון בריא (כי ברגעים שכאלה ההיגיון שלי רחוק מלהיות בריא,) יתקבלו בברכה.
אני יכול גם לומר שזה המון וזה לא יפריע לך,
זה תלוי מקרה, תלוי אדם.
זה כלום, 100-200 קלוריות. וזאת את קוראת מאדם שהיה מאוד פנאט בכל תחום התזונה ולצערו נמצא כרגע בטווח הקיצוני השני של הסקאלה(אם כך, האדם הראשון או האחרון להקשיב לו? מעניין).
נקודות שאני אהבתי לומר:
*לא משמינים מיום אחד כמו שלא מרזים ביום אחד.
*להשיב את הגלגל לא ניתן. אם כך, למה להלחץ?
*בסוף נמות, וזה בסדר. רק תשתדל לחיות קודם.