הגעת למגבלת הצפייה למשתמשים שאינם רשומים באתר
  • נשמח אם תצטרפו לקהילה שלנו. הרשמה לאתר תקנה לכם את האפשרות לשאול שאלות ולהגיב לשרשורים באתר ללא כל עלות
  • טופס ההרשמה לאתר נמצא כאן למטה ולוקח פחות מ-30 שניות למלא אותו (כן, בדקנו עם סטופר 🤓)

למה שריר או אזור שסבל מדלקת מועד יותר לסבול מדלקות חוזרות?

אחת הסיבות, ויכול מאוד להיות שיוסיפו לך פה עוד - היא שלאנשים יש נטיות שונות. יש אדם שיסתדר בכיף עם תרגיל מסוים ואדם אחר שיציקו לו כאבים אחרי כמה פעמים. ככה זה עובד עם נטיות לכאבים ופציעות באזורים מסוימים בגוף. בנוסף, הרבה פעמים כאבים ופציעות מופיעים בגלל עבודה לא נכונה, ולכן חוזרים אם לא בוחנים את הסיבה לבעיה, מה שהרבה לא עושים וחבל. למשל; בגלל שבתכנית של א׳ יש המון לחיצות וחוסר במשיכות, נוצרו לו כאבים כרוניים במסובבי הכתף, ולאחר כמה שבועות שנח והכאבים נרגעו, הוא חזר בדיוק לאותה מתכונת עבודה במקום לשנות הרגלים, ומן הסתם הכאבים חזרו.
 
הרגלים רעים, נטייה טבעית לעשות מה שנוח יותר, שיקום לא אחיד. איזור שנפצע יהיה יותר חלש גם ככה. אבל רוב האנשים פשוט חוזרים לעשות מה שעשו לפני מבלי להתחשב שבזמן שעבר צד אחד או שריר אנטגוניסט התחזק בלית ברירה ואז יש לך מצב של חוסר איזון ואיזור שנוטה להיפצע עוד יותר. קחי נקע ברגל, דוגמה הכי פשוטה. זמן החלמה 3-2 חודשים. בזמן הזה הולכים בעיקר על הרגל השנייה שמתחזקת רק מעצם ההליכה המוגברת עליה. עכשיו כשחוזרים, האם עובדים על רגל אחת בנפרד כדי לאזן או על שתיהן ככמו לפני כאילו כלום לא קרה? רוב האנשים יחזרו לרוץ ולהתאמן על שתי רגליים כאילו כלום. הרגל עם הקרסול הנקוע תמיד תהיה מועדת ליותר בעיות ככה.
 
חלק נכבד זו נטייה גנטית. כמה אנשים אני רואה מרימים משקלים מפגרים בטכניקה מפגרת וצועקים כמו גורילות ונותנים בראש, בן אדם שכואב לו לא מתנהג ככה. לעומת זאת יש אנשים שיכולים ללכת פחות או יותר לפי הספר (אין שלמות) ויחטפו את כל מה שהם רצו להימנע ממנו. אז ברור שצריך לכוון לטכניקה נכונה ולהרים משקלים לפי היגיון אבל בשטח אני רואה שזה יותר עניין של מזל מאשר אחריות מסוימת. ברור שיבואו אנשים ויגידו ''כן אבל..ואבל...'' בסדר יש גם את זה. אבל אני רואה את כל אלו שעושים הרחקות לצדדים עם הדאמבל כלפי מטה (שזה כביכול צובט ומסוכן) פותחים את המרפקים בתרגילים עם דאמבלים (שזה כביכול מסוכן והכתף לא מיועדת לכך) ועוד ועוד ועוד, ונשארים בסדר גמור וגם התוצאות נראות לעין (עוד 20 שנה דבר איתם עחי) בשורה התחתונה אם מישהו מקבל דלקות חוזרות זה כנראה לא רק איך הוא מבצע את התרגילים וכמה הוא ילד רע, כנראה גם הגנטיקה שלו וכנראה שהיא גם חלק מכובד ביותר.
 
ברוך ה' מעולם לא סבלתי מפציעות. ולכן אני גם לא מתימר להיות מומחה בתחום.
אבל לדעתי תזונה, שינה ונוזלים הם משחקים תפקיד חשוב במניעתת פציעות, אפילו יותר מטכניקה.
אני מאמין שאנשים עם חסרים תזונתיים או של וויטמינים או מינרלים בודדים, או מחסור נוזלים, או מחסור בשינה בסיכון מוגבר לפציעות.
ברגע שמגיע פציעה, כל האנרגיה לפעמים מושקעת בטכניקה או שיקום פיזי.
אבל הגורמים השונים לא השתנו.

לדעתי צריך להימנע ממזון מעודד דלקת, שזה סוכר וקמח לבן, וכל מוצרי חלב.
לדאוג לצרכים התזונתיים (לאכול הרבה יותר ירקות, ואולי גם חלבון), לשתות יותר מים, ולישון 8 שעות כל לילה.
וכמובן לדאוג לרמות לחץ נפשי נמוכות ככל האפשר.

וכמובן להוריד משקלים ולהתאמן במטרה ספציפית לשקם, להוסיף אירובי מתון.

ולחזור למשקלים עם תובנות חדשות ובהדרגה, אני בספק כמה אנשים באמת יחזיקו בפציעות אם יישמו את מה שהצעתי.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #8
הרגלים רעים, נטייה טבעית לעשות מה שנוח יותר, שיקום לא אחיד. איזור שנפצע יהיה יותר חלש גם ככה. אבל רוב האנשים פשוט חוזרים לעשות מה שעשו לפני מבלי להתחשב שבזמן שעבר צד אחד או שריר אנטגוניסט התחזק בלית ברירה ואז יש לך מצב של חוסר איזון ואיזור שנוטה להיפצע עוד יותר. קחי נקע ברגל, דוגמה הכי פשוטה. זמן החלמה 3-2 חודשים. בזמן הזה הולכים בעיקר על הרגל השנייה שמתחזקת רק מעצם ההליכה המוגברת עליה. עכשיו כשחוזרים, האם עובדים על רגל אחת בנפרד כדי לאזן או על שתיהן ככמו לפני כאילו כלום לא קרה? רוב האנשים יחזרו לרוץ ולהתאמן על שתי רגליים כאילו כלום. הרגל עם הקרסול הנקוע תמיד תהיה מועדת ליותר בעיות ככה.
אז מה היית ממליץ לאחד שמחלים מנקע למשל? עבודה אונילטרלית מספיקה או שיש עוד דברים לשים לב אליהם?
אתה גם לא רוצה להנציח הפרש.. אולי זה מה שעומד מאחורי הנטייה של אנשים לאמן את שני הצדדים באותה צורה אחרי פציעה או משהו.
אין לי נסיון אישי עם זה, אבל אני מאמין שלדלקות שונות לפעמים יש עקרונות דומות.
על זה בדיוק אני שואלת. כי לא מצליחה לראות איך הדברים שצוינו כאן (שהם כמובן חשובים מאוד ומתקבלים על הדעת) נותנים מענה למשל לדלקות אוזניים כפי שהזכרתי..
אבל אולי אני רק צריכה תיווך 😃
 
על זה בדיוק אני שואלת. כי לא מצליחה לראות איך הדברים שצוינו כאן (שהם כמובן חשובים מאוד ומתקבלים על הדעת) נותנים מענה למשל לדלקות אוזניים כפי שהזכרתי..
אבל אולי אני רק צריכה תיווך 😃
אני לא חושב שמה הצעתי הוא מעיין הנעורים, או פותר כל.
בסך הכל כמה דברים שעוזרים לשיקום ולדלקות שרירים וגידים.

אני מאמין שגם לדלקות אזניים יכול להיות מחסור בוויטמין כזה או אחר, ואולי גם אז כדאי לבדוק.
 
  • פותח/ת השרשור
  • #10
כיוונתי בעיקר למה שדיברו פה על טעויות חוזרות בעבודה שמביאות לדלקות חוזרות..
זה עיקרון שיכול לעבוד גם לדלקות אחרות, השאלה אם זה נכון וזו באמת הסיבה לזה שכל הופעה או חזרה של דלקת מעלה את הסיכוי לדלקת חוזרת..
 
כיוונתי בעיקר למה שדיברו פה על טעויות חוזרות בעבודה שמביאות לדלקות חוזרות..
זה עיקרון שיכול לעבוד גם לדלקות אחרות, השאלה אם זה נכון וזו באמת הסיבה לזה שכל הופעה או חזרה של דלקת מעלה את הסיכוי לדלקת חוזרת..
זה תאוריה.
ולפעמים תאוריה צודקת ב 20% או 80%.
יש מצב שיש דלקות ופציעות נשנות מסיבות שלא ידועות לי, או מסתוריות אפילו.
אך אני סבור שיש כמות לא מבוטלת שקשורים להרגלי חיים פשוטים יחסית.
 
אז מה היית ממליץ לאחד שמחלים מנקע למשל? עבודה אונילטרלית מספיקה או שיש עוד דברים לשים לב אליהם?
אתה גם לא רוצה להנציח הפרש.. אולי זה מה שעומד מאחורי הנטייה של אנשים לאמן את שני הצדדים באותה צורה אחרי פציעה או משהו.

עבודה אונילטרלית היא הדבר המרכזי כשנפצעים באיבר אחד. זו הייתה רק דוגמה. גם לעבוד עם גומיות בוקטורים שונים ביחס לפציעה כדי לחזק את הגידים/רצועות. דווקא עבודה בילטרלית היא זו שמנציחה פערים, לא להיפך. אנשים שחוזרים לעשות אותו דבר אחרי פציעה פשוט לא חושבים על דברים כאלה יותר מדי, הם פשוט שמחים מאוד לחזור. אני מדבר על אנשים מהשורה, לא ספורטאים מקצוענים או חובבנים בעלי עניין. למרות שאפשר לראות בעולם הספורט ספורטאים ברמה הכי גבוהה נפצעים באותה ברך, אותו קרסול או כתף או וואטאבר שוב ושוב ושוב. ויש להם את הצוות הכי טוב שיש. איזור שנפצע פשוט חלש יותר אחר כך. וזה בלי לדבר על האלמנט הפסיכולוגי שיש לו השפעה עצומה.
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית