נק' מוניטין:
18,773
לדעתי הבעיה היא בחוסר מדיניות ותכנון.
אני עוקב אחרי כמה מדינות די בעקביות (גר באוסטרליה, עובד עם אנשים מניו זילנד, פינלנד וסין, שותפה אמריקאית, משפחה ישראלית, חברים גרים במדינות באירופה וכו׳).
מדינות שונות מנהלות את המשבר בצורה שונה, חלקן לא סוגרות כמעט כלום (שוודיה) וחלקן סגרו הכל בצורה מאוד אגרסיבית מההתחלה (ניו זילנד). מי שסגר הכל בבום - התגבר על הוירוס (ניו זילנד עם קרוב ל0 מקרים פעילים כמה כמה חודשים), מי שהשאיר הכל פתוח, לא סבל כלכלית כמעט, ויש מי שמצא איזון בין פתיחת עסקים, הגבלות והטבות לעסקים/אזרחים תוך מזעור הנזק (אוסטרליה).
בארץ יש את הצד השלילי מכל העולמות וזה די מדהים:
- סגרו הכל ממש מהר בתחילת המשבר
- פתחו הכל ממש מהר בסוף הגל הראשון (לא חיכו בין הסרת הגבלות לראות השפעה על נתוני ההדבקה)
- לקראות הגל השני אף אחד לא ידע מה המדיניות ומה התכנית מבחינת הטבות, הגבלות ושחרור המשק. הכל תעלומה אחת גדולה. בגל הראשון זה היה עוד סביר, בגל השני אין כבר תירוצים
- הציבור שהיה יחסית מבין וממושמע בגל הראשון - הרבה פחות מבין וממושמע בגל השני. לאנשים נמאס, מי שסגר - נגמרה לו הסבלנות הכלכלית
הייתי מבין את הממשלה אם הייתה פעולת בצורה אגרסיבית לכאן או לכאן, אבל הרפיסות והזגזגנות פשוט מובילים את המדינה לאבדון משני הצדדים - מס׳ חולים גבוה מאוד (מס׳ 27 בעולם מתוך 213 ביחס לאוכלוסיה, ״עשירון עליון״) ומצד שני פגיעה כלכלית אנושה, 21% אבטלה, שלפני הקורונה מצבינו היה מעולה מבחינת אבטלה.
הקטע המפחיד באמת - אנחנו ממש לא בשיא המשבר (בארץ) המספרים רק מטפסים בקצב מסחרר.
אני עוקב אחרי כמה מדינות די בעקביות (גר באוסטרליה, עובד עם אנשים מניו זילנד, פינלנד וסין, שותפה אמריקאית, משפחה ישראלית, חברים גרים במדינות באירופה וכו׳).
מדינות שונות מנהלות את המשבר בצורה שונה, חלקן לא סוגרות כמעט כלום (שוודיה) וחלקן סגרו הכל בצורה מאוד אגרסיבית מההתחלה (ניו זילנד). מי שסגר הכל בבום - התגבר על הוירוס (ניו זילנד עם קרוב ל0 מקרים פעילים כמה כמה חודשים), מי שהשאיר הכל פתוח, לא סבל כלכלית כמעט, ויש מי שמצא איזון בין פתיחת עסקים, הגבלות והטבות לעסקים/אזרחים תוך מזעור הנזק (אוסטרליה).
בארץ יש את הצד השלילי מכל העולמות וזה די מדהים:
- סגרו הכל ממש מהר בתחילת המשבר
- פתחו הכל ממש מהר בסוף הגל הראשון (לא חיכו בין הסרת הגבלות לראות השפעה על נתוני ההדבקה)
- לקראות הגל השני אף אחד לא ידע מה המדיניות ומה התכנית מבחינת הטבות, הגבלות ושחרור המשק. הכל תעלומה אחת גדולה. בגל הראשון זה היה עוד סביר, בגל השני אין כבר תירוצים
- הציבור שהיה יחסית מבין וממושמע בגל הראשון - הרבה פחות מבין וממושמע בגל השני. לאנשים נמאס, מי שסגר - נגמרה לו הסבלנות הכלכלית
הייתי מבין את הממשלה אם הייתה פעולת בצורה אגרסיבית לכאן או לכאן, אבל הרפיסות והזגזגנות פשוט מובילים את המדינה לאבדון משני הצדדים - מס׳ חולים גבוה מאוד (מס׳ 27 בעולם מתוך 213 ביחס לאוכלוסיה, ״עשירון עליון״) ומצד שני פגיעה כלכלית אנושה, 21% אבטלה, שלפני הקורונה מצבינו היה מעולה מבחינת אבטלה.
הקטע המפחיד באמת - אנחנו ממש לא בשיא המשבר (בארץ) המספרים רק מטפסים בקצב מסחרר.
