חריגה בלתי הפיכה?

[גל 22]

אוקיי אז אני מתאמנת תקופה ארוכה - ו3 חודשים נמצאת בחיטוב רציני + 5 אימוני כוח ואירובי אחד בשבוע.
המפרקים שלי כבר התחילו להתעייף וגם האימונים עצמם לא התקדמו והרגשתי מאוד עייפה אז החלטתי לעשות לי שבוע דילאוד לגמרי - שבוע שלם של הפסקה מאימונים אבל ביחד עם זאת הרגשתי מאוד עייפה מהחיטוב פלוס מחזור שנפל עליי קורה מה שקרה - אכלתי המון וחרגתי בהמון המון מהקלוריות במהלך השבוע הזה. חריגה של 2000+ קלוריות לפחות בכל יום
שבוע הבא חוזרת לעצמי וחוזרת לחיטוב ולאימונים
אני רוצה לדעת מה הנזק שנגרם בכל מהלך השבוע הזה? כמה זמן ייקח להחזיר את הגןף שלי לקדמותו? אני מרגישה כמו בלון חח

 

[OYP]

מעבר לזה שכנראה לא קרה יותר מידי, מיותר להתעסק בזה. מה שהיה היה, העיקר עכשיו תחזרי לתלם.

 

[elchonon]

כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

אני לא מכיר ספורטאי אחד ברמה גבוה שלא חשב לפרוש. אתה לא פאוורליפטר אם לא הבטחת לעצמך שלעולם לא תחזור לספורט הזה יותר.

החיים מלאים בכישלונות, על זה נאמר "שבע יפול צדיק וקם". ליפול זה לא רק חלק בלתי נפרד מחייו של צדיק, זה תנאי בשביל להיות צדיק.

התנאי להצליח בכל דבר, זה ללמוד מכישלון, לא לחשוב שאפשר למנוע את זה. אנחנו לא ניכשל בכוונה, אבל צריך להכיר בעובדה שגם עם הכוונות הכי טובות, והרצון הכי חזק, וכל הדברים שמשחקים לטובתנו, ניכשל במשהו בדרך, זהו החלק מהתהליך.

ברגע שמבינים שכישלונות קטנים הם בלתי ניתנים למניעה, הם לא מפתיעים ושוברים אותנו כל כך. הבעיה הכי גדולה בכישלון זה ההפתעה שהוא עושה, הוא פשוט לא היה צפוי, ורק לכן הוא גורר אחריו יאוש וכישלונות נוספים.

אם נצפה לכישלונות, גם אם לא נחפש אותם, הם מאבדים הרבה מהאפקט שלהם עלינו.

אני מתחרה כמה שנים, ומתאמן יותר, אני רק מצליח להמשיך ולהתמיד כי כשדברים קשים ומניעים קורים אני אומר לעצמי שזה צפוי והיה חייב לקרות ולא היה ניתן למנוע את זה, וככה אני מצליח לא לתת לזה להכתיב לי לפרוש.

דבר נוסף שאולי ידבר אלייך כמו שמדבר אלי, זה אלוקים. הוא איתי בכל מצב, הוא איתי בנפילות ובעליות, הוא שם אותם שם בשבילי ועוזר לי לצאת מהם. כי הוא מכיר כמה הם חשובים לי, כן, ליפול ולהיכשל זה חשוב וחיוני בשבילי להצליח לדעתי.

מחולה קרוהן מאושפז על סף מוות, בגיל 20, אני היום בגיל 29 מחזיק במספר שיאי ישראל בפאוורליפטינג, אני מתחרה טבעי ללא סימום בתחרויות שהמתחרים שלי על חומרים. הגעתי לזה לא למרות הקשיים, לדעתי זה בזכות הקשיים.

יצא לי הרצאה, מתנצל.

 

[OYP]

לא מכיר ספורטאי אחד ברמה גבוה שלא חשב לפרוש. אתה לא פאוורליפטר אם לא הבטחת לעצמך שלעולם לא תחזור לספורט הזה יותר.

מה הסיפור שלך?

 

[elchonon]

מה הסיפור שלך?

הספר יוצא ב2030, והסרט ב2035.
לא רוצה להרוס לך.

 

[OYP]

הספר יוצא ב2030, והסרט ב2035.
לא רוצה להרוס לך.

אז לא משהו מעניין? סתם נמאס לך בלי סיבה ואז חזר החשק בלי סיבה?

 

[mishמיש]

כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

2000 קלוריות הנר כבה
המצב אבוד ויותר אין למה לעשות אפשר ממש לפרוש מחדר כושר
בחיים לא יצא לי לשמוע על אדם שאכל 2000 קלוריות שבוע אחד יותר מידי ושרד כדי לספר

 

[elchonon]

אז לא משהו מעניין? סתם נמאס לך בלי סיבה ואז חזר החשק בלי סיבה?

אה... החלק הזה בסיפור.

זה גם יכול להיות ספר שלם.
אבל בגדול, המאמץ הפיזי והמנטלי להגיע לטופ האישי שלי לתחרות, שחק אותי המון.
למדתי שזה בסדר להתאמן פחות או בכלל לא תקופה כדי לאפשר לחשק לחזור, בזמנו זה לא היה ברור לי.

חוסר הבנת הכללים והחוקים גרמו לי להרגיש שרימו אותי בתחרויות מסוימות, ובאחרות תחושות אחרות. הייתי צריך לעשות הרבה עבודה עצמית להיות תחרותי ובכל זאת לשמוח בניצחונות של יריבים.
לנסות להגיע הכי רחוק, ולנצח אבל לא בכל מחיר, לא במחיר של הוגנות ודברים ערכיים עבורי.

מבחינה דתית הסיבה שאני מתאמן מורכב, אני לא רואה בזה סתירה לדתיות שלי, אבל גם לא המהות שלה. לא אדחוף אף אחד לכיוון הספורט הזה או ספורט בכללי, זה נטו שיקול אישי מורכב שלי להיות בה. היא מענגת ומתגמלת עבורי, אבל היא אחד הדברים הפחות ערכיים בחיי.
אני משתדל לשים את הדת, ערכים, בריאות, אישתי וכמעט הכל לפני התחביב שלי, וזה לא קל, כי אני ממש אוהב את התחביב שלי. אבל זה שפוי ונכון לדעתי לעשות את זה.

יש לבטים לא פשוטים עבורי להיות באור הזרקורים, זה לא באישיות שלי. אני הרי יכול להתאמן בלי להתחרות, יכול להתאמן לא על תרגילי התחרות.

רואים כל כך הרבה ספורטאים טובים פורשים לתחום שלא קשור, הם חושבים על עצמם גיבורים לפעמים שעברו למשהו טוב ומאתגר יותר. איך שאני רואה את זה, בדרך כלל מדובר בחולשה ונפילה לתוך האגו לחשוב שתהיה טוב בתחום שלא קשור אליך בגלל שבמקרה אלוקים חנן אותם בתחום ספציפי.

בשבילי עבודה רגשית, מנטלית ורוחנית הם קריטים לאיזון החיים בכללי, ובמיוחד בתחום תחרותי כל כך.

2000 קלוריות הנר כבה
המצב אבוד ויותר אין למה לעשות אפשר ממש לפרוש מחדר כושר
בחיים לא יצא לי לשמוע על אדם שאכל 2000 קלוריות שבוע אחד יותר מידי ושרד כדי לספר

אז אם אני אוכל 3000, אפילו לא לצאת מהמיטה?

 

[Spasm32]

ספציפית ההרגשה של בלון כנראה נובעת מאגירת נוזלים. הכנסת הרבה אוכל (נתרן, פחמימות) בזמן קצר (בינג') כשהגוף כבר במצב מורעב ונוטה לאגירת נוזלים. זה משקל ונראה כמו שומן אבל זה לא שומן וזה ילך מהר כמו שזה בא.

בחישוב גס של קלוריות, הנזק הוא פחות או יותר:
7 * (גרעון - 2000)
זה לא מס' מדויק, יש עוד הרבה דברים שמשפיעים לטובה ולרעה שקשה לחשב, אבל זה הסדר גודל.
אם נניח שאת בגרעון של 350 קלוריות ביום אז זה יוצא כ-11.5 אלף קלוריות שזה בערך חודש של חיטוב בגרעון הזה. אם הגרעון שלך יותר גדול אז זה יכול להיות גם פחות זמן, למשל עם גרעון של 500 יוצא שייקח כ-3 שבועות לחזור לנקודה של שבוע שעבר.
לא קרוב ללמחוק את ההישג המרשים עד כה (כל הכבוד!), אבל די מבאס.

לפני שיוצאת לך הרוח מהמפרשים, הנה כמה דרכים למנוע את הפעם הבאה:
1. 3 חודשים זה בערך הזמן המקסימלי המומלץ לחיטוב, זו הזדמנות טובה לצאת לתקופה של כמה חודשי ניטרלי כדי להתאזן פיזית ומנטלית ולקבע את המשקל החדש שהתאמצת להשיג. תחשבי שבמקום להמשיך, היית יודעת שהשבוע האחרון היה אמור בכלל להיות ניטרלי, בשיא החיטוב זה כמו חלום שמתגשם - מאמין שזה כבר היה מעודד אותך ומדרבן אותך להשאר בתקציב במקום לחרוג במלא. למרות הבינג', ואפילו בגלל (בינג'ים בד"כ קורים בגלל חיטוב כאשר הגוף מורעב, פחות בניטרלי), זו גם כנראה האפשרות העדיפה על פני להמשיך בחיטוב.
2. אימונים - את מתאמנת כמעט כל השבוע, האימונים מכתיבים סדר יום של אכילה בד"כ, הם גם מעבירים זמן ועוזרים לווסת רעב ושובע ונותנים מוטיבציה לשמור על תזונה. להפסיק את כל זה לחלוטין זה קיצוני. עדיף להוריד עומס ע"י הורדת משקלים, הפחתת חזרות/סטים/תרגילים (נשמע מתאים יותר למקרה שלך) או שילוב כלשהו של שניהם. עוד נקודה היא שקשה יותר לחזור להתאמן כרגיל אחרי שבוע שלם של הפסקה וזה יכול לפגוע מאוד במוטיבציה, במיוחד כשגם התזונה הוזנחה.

 

[גל 22]

ספציפית ההרגשה של בלון כנראה נובעת מאגירת נוזלים. הכנסת הרבה אוכל (נתרן, פחמימות) בזמן קצר (בינג') כשהגוף כבר במצב מורעב ונוטה לאגירת נוזלים. זה משקל ונראה כמו שומן אבל זה לא שומן וזה ילך מהר כמו שזה בא.

בחישוב גס של קלוריות, הנזק הוא פחות או יותר:
7 * (גרעון - 2000)
זה לא מס' מדויק, יש עוד הרבה דברים שמשפיעים לטובה ולרעה שקשה לחשב, אבל זה הסדר גודל.
אם נניח שאת בגרעון של 350 קלוריות ביום אז זה יוצא כ-11.5 אלף קלוריות שזה בערך חודש של חיטוב בגרעון הזה. אם הגרעון שלך יותר גדול אז זה יכול להיות גם פחות זמן, למשל עם גרעון של 500 יוצא שייקח כ-3 שבועות לחזור לנקודה של שבוע שעבר.
לא קרוב ללמחוק את ההישג המרשים עד כה (כל הכבוד!), אבל די מבאס.

לפני שיוצאת לך הרוח מהמפרשים, הנה כמה דרכים למנוע את הפעם הבאה:
1. 3 חודשים זה בערך הזמן המקסימלי המומלץ לחיטוב, זו הזדמנות טובה לצאת לתקופה של כמה חודשי ניטרלי כדי להתאזן פיזית ומנטלית ולקבע את המשקל החדש שהתאמצת להשיג. תחשבי שבמקום להמשיך, היית יודעת שהשבוע האחרון היה אמור בכלל להיות ניטרלי, בשיא החיטוב זה כמו חלום שמתגשם - מאמין שזה כבר היה מעודד אותך ומדרבן אותך להשאר בתקציב במקום לחרוג במלא. למרות הבינג', ואפילו בגלל (בינג'ים בד"כ קורים בגלל חיטוב כאשר הגוף מורעב, פחות בניטרלי), זו גם כנראה האפשרות העדיפה על פני להמשיך בחיטוב.
2. אימונים - את מתאמנת כמעט כל השבוע, האימונים מכתיבים סדר יום של אכילה בד"כ, הם גם מעבירים זמן ועוזרים לווסת רעב ושובע ונותנים מוטיבציה לשמור על תזונה. להפסיק את כל זה לחלוטין זה קיצוני. עדיף להוריד עומס ע"י הורדת משקלים, הפחתת חזרות/סטים/תרגילים (נשמע מתאים יותר למקרה שלך) או שילוב כלשהו של שניהם. עוד נקודה היא שקשה יותר לחזור להתאמן כרגיל אחרי שבוע שלם של הפסקה וזה יכול לפגוע מאוד במוטיבציה, במיוחד כשגם התזונה הוזנחה.

אני בגרעון של 500 קל, כרגע במשך שבוע (רק לשבוע אחד ולאחר מכן אחזור לאכול בגרעון שאני נמצאת בו כרגיל) אני אהיה עכשיו שבוע בגרעון של 800 רק כדי לצמצם פערים, אני ממש לא רוצה שהנזק שאני צריכה "לתקן" ייקח לי יותר מדי זמן כי זה באמת יכול לייאש אותי,
אני החלטתי בכל זאת אחרי חודשים שהתאמנתי לעשות הפסקה מלאה של שבוע שלם, וביום שני הקרוב חוזרת להתאמן, ( יוצא לי 9 ימים של מנוחה - מה הנזק מבחינת מסת השריר?) לאו דווקא שזה יוריד לי את המוטיבציה אלא להפך, אני רוצה להביא תעצמי לנקודה של מנוחה מלאה עד שאחליט שנמאס לי לנוח ואחזור להתאמן כרגיל, אני גם יודעת שאחרי שבוע אני לא אצליח בדיוק לגמרי את המשקלים שלי, אז אני לאט לאט אעלה בהדרגה את המשקלים ואני מניחה שאחזור למשקלים שלי כרגיל אחרי שבוע-שבועיים. יותר אכפת לי מהנזק שנגרם לי כתוצאה מהאכילה המוגברת הזו במהלך השבוע, כמה זמן ייקח לי באמת להוריד את זה והאם זה אפשרי שתוך שבועיים - שלוש של עבודה קשה בחיטוב אני יכולה לחזור לתוצאות שהייתי בהן לפני שלקחתי הפסקה. מעניין אותי לדעת גם אם באיזשהו מקום האכילה הזו אחרי חודשים של חיטוב באיזשהו מקום טובה לגוף מדי פעם ויכולה לקחת צעד אחד קדימה בחיטוב? כי מבחינתי אני עדיין רוצה להתחטב ואני מרגישה שאני עדיין לא מספיק שרירית ולא מספיק על אחוזי שומן, אני מרגישה שאני תקועה המון זמן בחיטוב למרות שכן ירדתי במשקל והרבה, אבל עדיין לא מספיק שרירית. בגלל זה חשבתי לקחת לעצמי איזה הפסקה של שבוע, ולחזור בכל הכוח והמרץ לחיטוב לפחות עד אוגוסט ספטמבר.

 

[Spasm32]

אני בגרעון של 500 קל, כרגע במשך שבוע (רק לשבוע אחד ולאחר מכן אחזור לאכול בגרעון שאני נמצאת בו כרגיל) אני אהיה עכשיו שבוע בגרעון של 800 רק כדי לצמצם פערים, אני ממש לא רוצה שהנזק שאני צריכה "לתקן" ייקח לי יותר מדי זמן כי זה באמת יכול לייאש אותי,
אני החלטתי בכל זאת אחרי חודשים שהתאמנתי לעשות הפסקה מלאה של שבוע שלם, וביום שני הקרוב חוזרת להתאמן, ( יוצא לי 9 ימים של מנוחה - מה הנזק מבחינת מסת השריר?) לאו דווקא שזה יוריד לי את המוטיבציה אלא להפך, אני רוצה להביא תעצמי לנקודה של מנוחה מלאה עד שאחליט שנמאס לי לנוח ואחזור להתאמן כרגיל, אני גם יודעת שאחרי שבוע אני לא אצליח בדיוק לגמרי את המשקלים שלי, אז אני לאט לאט אעלה בהדרגה את המשקלים ואני מניחה שאחזור למשקלים שלי כרגיל אחרי שבוע-שבועיים. יותר אכפת לי מהנזק שנגרם לי כתוצאה מהאכילה המוגברת הזו במהלך השבוע, כמה זמן ייקח לי באמת להוריד את זה והאם זה אפשרי שתוך שבועיים - שלוש של עבודה קשה בחיטוב אני יכולה לחזור לתוצאות שהייתי בהן לפני שלקחתי הפסקה. מעניין אותי לדעת גם אם באיזשהו מקום האכילה הזו אחרי חודשים של חיטוב באיזשהו מקום טובה לגוף מדי פעם ויכולה לקחת צעד אחד קדימה בחיטוב? כי מבחינתי אני עדיין רוצה להתחטב ואני מרגישה שאני עדיין לא מספיק שרירית ולא מספיק על אחוזי שומן, אני מרגישה שאני תקועה המון זמן בחיטוב למרות שכן ירדתי במשקל והרבה, אבל עדיין לא מספיק שרירית. בגלל זה חשבתי לקחת לעצמי איזה הפסקה של שבוע, ולחזור בכל הכוח והמרץ לחיטוב לפחות עד אוגוסט ספטמבר.

נזק מבחינת מסת שריר אין ממש תוך שבוע אחד.

תועלת מבחינת אכילה מרובה למשך שבוע אחד גם אין ממש, זה לא מספיק זמן בשביל שינוי פיזיולוגי/מטבולי משמעותי. בנוסף גם לא התאמנת אז לא ממש הצלחת להנות מהפלוס הקלורי הקצר בקונטקסט של בניית שריר.

בגרעון הזה, כפי שאמרתי מבחינה חשבונית חזרת אחורה כ-3 שבועות, בפועל כנראה ייקח לך בין שבועיים לחודש לחזור לנקודה שהיית. בעין ובמשקל רוב החזרה תקרה כבר תוך שבוע כי הנוזלים ירדו.

את יכולה לנסות להמשיך בחיטוב כרצונך, אך כפי שאת מעידה נתקעת. התקיעה היא לא מקרית אלא צפויה בשלב בחיטוב שאת נמצאת בו (אחרי 3 חודשים). להמשיך לחטב ידרוש ממך יותר ובהתאם גם הסיכוי לטעויות גדל. בינתיים ראינו כבר 2 סימנים שכדאי לקחת את הז'יטונים וללכת הביתה (לצאת לניטרלי): בינג'ים ותקיעה. החיטוב לא בורח ותוכלי לחזור אליו גם בעוד 2-3 חודשים. זה כלום זמן בהתחשב בכך שאת כנראה תמשיכי להתאמן ולהקפיד על תזונה עוד שנים רבות. לשיקולך.

 

[ברבור יפהפה]

אני משתדל לשים את הדת, ערכים, בריאות, אישתי וכמעט הכל לפני התחביב שלי, וזה לא קל, כי אני ממש אוהב את התחביב שלי. אבל זה שפוי ונכון לדעתי לעשות את זה.

מרגיש לי שבלי אורך חיים מסוים לא אוכל לתת מקום לדברים החשובים באמת.
צריך לעשות את מה שנותן לך כוח בשביל שיהיה לך כוח לעשות את מה שצריך לעשות.

 

[Ronch]

צריך לעשות את מה שנותן לך כוח בשביל שיהיה לך כוח לעשות את מה שצריך לעשות.

יפה
תודה