נק' מוניטין:
58,705
מאת צבי בראל
האש בסוריה ממשיכה להשתולל ועלולה להצית את האזור כולו, בעימות שמערב את איראן, טורקיה, סעודיה ומדינות המפרץ
אלפי מצרים כבר חתמו על העצומה החדשה בפייסבוק שקוראת לסלק את השגריר הסורי ממצרים. לראשונה אין זה רק השגריר הישראלי שזוכה לתשומת לב כזו, ובכוונת יוזמי העצומה להגיע למיליון חתימות שעשויות לגרום לממשל הצבאי של מצרים לצאת בהודעת גינוי חריפה נגד בשר אל-אסד. דפי פייסבוק סוריים חדשים החליטו דווקא לאמץ הומור לגיוס התנגדות, והם מתארים את האירועים בסוריה כאילו התרחשו בבריטניה הסוערת. "הטלוויזיה המלכותית הבריטית הודיעה שלא היו שום הפגנות בערי בריטניה", הם כותבים למשל. את טורקיה המצב בסוריה מצחיק פחות.
בימים האחרונים זימן הצבא הטורקי לשירות מילואים מאות קצינים - כולל כאלה שיצאו לגמלאות - והציב אותם בבסיסים שקרובים לגבול עם סוריה. מקורות טורקיים מדווחים על כוננות גבוהה לאורך הגבול הסורי, על חשש מפני בריחה של אלפי אזרחים סוריים לטורקיה, ועל סיכוי לתקיפה צבאית בסוריה על ידי כוחות נאט"ו. בתוך שעות מסיום ביקורו של שר החוץ הטורקי בדמשק, הבינה טורקיה שהאולטימטום שהציב ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, לאסד, נפל על אוזניים סוריות ערלות, וכי ההצהרה בדבר הוצאת הכוחות הסוריים מחמאה היא שקר. אתמול היה זה תורה של הפריפריה של העיר חומס לספוג אש שבה נהרגו לפחות עוד 11 בני אדם.
היום נמשכו ההפגנות וההרג. 13 מפגינים נורו היום למוות בסוריה מאש כוחות הביטחון, כך מדווחים פעילי זכויות אדם. בדיר א-זור, כך על פי הדיווחים, נורתה אש חיה על אלפים שיצאו מתפילת יום השישי. רבבות יצאו היום לרחובות במדינה, תובעים מהנשיא בשאר אסד להתפטר וקוראים: "נכרע ברך רק בפני אלוהים".
מפגינים קוראים "נכרע ברך רק לפני אלוהים", היום בצעדה בסוריה
בעוד טורקיה מאיימת במתקפה, מן העבר השני, איראן, שעיתוניה הרשמיים ואתרי האינטרנט תומכי המשטר אינם מדווחים על המרי בסוריה, מזהירה מפני הפיכת סוריה למוקד למלחמה בינלאומית. יו"ר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, עלא-י-דין בורוג'רדי, קורא לסייע לסוריה מפני "הפלת סוריה אל בין מלתעותיו של הזאב שקרוי ארצות הברית". איראן איננה מסתפקת בדיבורים: היא העבירה כחמישה מיליארד דולרים לסוריה בשבועות האחרונים, ועל פי מקורות עיראקיים, היא דרשה מממשלת עיראק להעביר לסוריה כעשרה מיליארד דולר.
מעורבותן של איראן, טורקיה, סעודיה ויתר מדינות המפרץ הופכת במהירות את המערכה בסוריה מאירוע פנימי - תוצר של מרי שנשען על תשתית של עוני, דיכוי והיעדר אופק כלכלי ופוליטי, וניזון מהאירועים המהפכניים בתוניסיה ומצרים - למוקד בעל פוטנציאל למלחמה אזורית. סוריה, שחשיבותה האסטרטגית האזורית איננה נסמכת על מקורות טבע כמו נפט וגז, אלא על הקשר ההדוק שלה עם איראן ועל יכולתה להתערב בנעשה בעיראק, הצליחה בינתיים למנוע הקמתה של חזית צבאית נגדה. לעומת המהירות שבה התפתחה ההסכמה הבינלאומית לתקוף בלוב, לא קיימת בינתיים שום יוזמה לערב את מועצת הביטחון בגיבוש החלטה כזאת.
בניגוד ללוב, שבה התפתחה אופוזיציה לוחמנית שיכולה לכאורה לשמש גם כוח פוליטי אלטרנטיבי, בסוריה לא רק שלא התפתחה חלופה כזאת, עדיין לא ברור לאיזה צד תיפול סוריה, אם אמנם המשטר הנוכחי יתרסק. האם היא תהיה מדינה כאוטית כמו עיראק, שפיתחה תחילה מלחמת אזרחים עקובה מדם אחרי נפילת סדאם? האם המשטר החלופי - שגם הוא יצטרך להישען על אותו צבא סורי - יאמץ את הקשר עם איראן או יפנה למערב? האם טורקיה למשל, תוכל לסמוך על המשטר החדש והצבא הישן שיבלמו את פעילי מפלגת הפועלים הכורדים ה-PKK? האם עדיף לסעודיה מנהיג מתועב אבל מוכר, כזה שאפשר היה לנהל אתו עסקים תמורת שלמונים הולמים, לעומת משטר חדש ולא ידוע? שאלות אלה גם מעסיקות את המערב, אשר לעומת עמדתו כלפי מובארק, לא קרא עד כה לאסד לעזוב את ארמונו.
בהיעדר לחץ צבאי חיצוני, וכאשר סוריה יכולה להישען על כוח הרתעתה של איראן אשר יכולה להגיב בהבערת המפרץ הפרסי אם תותקף סוריה, קשה לקבוע שימיו של אסד ספורים, או שמשטרו עומד להתרסק בקרוב. אסטרטגיית הדיכוי שבה נוקט הצבא הסורי מפרקת את המדינה לחזיתות עירוניות כאשר כל עיר "זוכה" לטיפול פרטני ואמורה לשמש דוגמה לערים אחרות שינסו להצטרף למחאה. כך למשל, כותרו ו"נכבשו" הערים דרעא, דיר אל-זור, אדליב, חמאה ועיירות נוספות אשר בהמשך להרג המסיבי בהן, חלקן הפכו לערי רפאים או לאזורי מגורים שקשה לנהל בהם חיים תקינים. אזרחיהן של ערים אלו נאלצים לנטוש ולעבור לערים וכפרים אחרים, בהם הם אינם יכולים למצוא תמיכה להמשך המרי.
זוהי אסטרטגיה שהתפתחה בחמשת החודשים האחרונים, ואשר מניחה שהמאבק עלול להימשך זמן ממושך. אסד עצמו התבטא באחד מנאומיו כי המערכה עלולה להימשך אפילו שנתיים. היא נשענת על דיכוי מסיבי אבל ללא חיסולים המוניים דוגמת הטבח בחמאה בשנת 1982. אסד מצליח גם לשמור על אחדות בשורות הצבא, למרות מספר העריקים שמוערך בכ-2,000. ההערכות על פילוג בשורות המשטר, אשר נשענות בעיקר על פיטורי מושלים, העברת קצינים בכירים ומינוי שר הגנה חדש, אינן באות לידי ביטוי באופן שבו מתנהל המשטר, ולהבדיל מלוב, אין קצינים סורים בכירים אשר מתבטאים פומבית בניגוד לעמדה הרשמית של אסד.
באופן סמלי פתחה הרשות הסורית ליצירה טלוויזיונית את עונת הדרמה לשנת 2011-2012 בסדרת הטלוויזיה "אתה כאן". אסד בהחלט עדיין כאן.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1237985.html
האש בסוריה ממשיכה להשתולל ועלולה להצית את האזור כולו, בעימות שמערב את איראן, טורקיה, סעודיה ומדינות המפרץ
אלפי מצרים כבר חתמו על העצומה החדשה בפייסבוק שקוראת לסלק את השגריר הסורי ממצרים. לראשונה אין זה רק השגריר הישראלי שזוכה לתשומת לב כזו, ובכוונת יוזמי העצומה להגיע למיליון חתימות שעשויות לגרום לממשל הצבאי של מצרים לצאת בהודעת גינוי חריפה נגד בשר אל-אסד. דפי פייסבוק סוריים חדשים החליטו דווקא לאמץ הומור לגיוס התנגדות, והם מתארים את האירועים בסוריה כאילו התרחשו בבריטניה הסוערת. "הטלוויזיה המלכותית הבריטית הודיעה שלא היו שום הפגנות בערי בריטניה", הם כותבים למשל. את טורקיה המצב בסוריה מצחיק פחות.
בימים האחרונים זימן הצבא הטורקי לשירות מילואים מאות קצינים - כולל כאלה שיצאו לגמלאות - והציב אותם בבסיסים שקרובים לגבול עם סוריה. מקורות טורקיים מדווחים על כוננות גבוהה לאורך הגבול הסורי, על חשש מפני בריחה של אלפי אזרחים סוריים לטורקיה, ועל סיכוי לתקיפה צבאית בסוריה על ידי כוחות נאט"ו. בתוך שעות מסיום ביקורו של שר החוץ הטורקי בדמשק, הבינה טורקיה שהאולטימטום שהציב ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, לאסד, נפל על אוזניים סוריות ערלות, וכי ההצהרה בדבר הוצאת הכוחות הסוריים מחמאה היא שקר. אתמול היה זה תורה של הפריפריה של העיר חומס לספוג אש שבה נהרגו לפחות עוד 11 בני אדם.
היום נמשכו ההפגנות וההרג. 13 מפגינים נורו היום למוות בסוריה מאש כוחות הביטחון, כך מדווחים פעילי זכויות אדם. בדיר א-זור, כך על פי הדיווחים, נורתה אש חיה על אלפים שיצאו מתפילת יום השישי. רבבות יצאו היום לרחובות במדינה, תובעים מהנשיא בשאר אסד להתפטר וקוראים: "נכרע ברך רק בפני אלוהים".
מפגינים קוראים "נכרע ברך רק לפני אלוהים", היום בצעדה בסוריה
בעוד טורקיה מאיימת במתקפה, מן העבר השני, איראן, שעיתוניה הרשמיים ואתרי האינטרנט תומכי המשטר אינם מדווחים על המרי בסוריה, מזהירה מפני הפיכת סוריה למוקד למלחמה בינלאומית. יו"ר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, עלא-י-דין בורוג'רדי, קורא לסייע לסוריה מפני "הפלת סוריה אל בין מלתעותיו של הזאב שקרוי ארצות הברית". איראן איננה מסתפקת בדיבורים: היא העבירה כחמישה מיליארד דולרים לסוריה בשבועות האחרונים, ועל פי מקורות עיראקיים, היא דרשה מממשלת עיראק להעביר לסוריה כעשרה מיליארד דולר.
מעורבותן של איראן, טורקיה, סעודיה ויתר מדינות המפרץ הופכת במהירות את המערכה בסוריה מאירוע פנימי - תוצר של מרי שנשען על תשתית של עוני, דיכוי והיעדר אופק כלכלי ופוליטי, וניזון מהאירועים המהפכניים בתוניסיה ומצרים - למוקד בעל פוטנציאל למלחמה אזורית. סוריה, שחשיבותה האסטרטגית האזורית איננה נסמכת על מקורות טבע כמו נפט וגז, אלא על הקשר ההדוק שלה עם איראן ועל יכולתה להתערב בנעשה בעיראק, הצליחה בינתיים למנוע הקמתה של חזית צבאית נגדה. לעומת המהירות שבה התפתחה ההסכמה הבינלאומית לתקוף בלוב, לא קיימת בינתיים שום יוזמה לערב את מועצת הביטחון בגיבוש החלטה כזאת.
בניגוד ללוב, שבה התפתחה אופוזיציה לוחמנית שיכולה לכאורה לשמש גם כוח פוליטי אלטרנטיבי, בסוריה לא רק שלא התפתחה חלופה כזאת, עדיין לא ברור לאיזה צד תיפול סוריה, אם אמנם המשטר הנוכחי יתרסק. האם היא תהיה מדינה כאוטית כמו עיראק, שפיתחה תחילה מלחמת אזרחים עקובה מדם אחרי נפילת סדאם? האם המשטר החלופי - שגם הוא יצטרך להישען על אותו צבא סורי - יאמץ את הקשר עם איראן או יפנה למערב? האם טורקיה למשל, תוכל לסמוך על המשטר החדש והצבא הישן שיבלמו את פעילי מפלגת הפועלים הכורדים ה-PKK? האם עדיף לסעודיה מנהיג מתועב אבל מוכר, כזה שאפשר היה לנהל אתו עסקים תמורת שלמונים הולמים, לעומת משטר חדש ולא ידוע? שאלות אלה גם מעסיקות את המערב, אשר לעומת עמדתו כלפי מובארק, לא קרא עד כה לאסד לעזוב את ארמונו.
בהיעדר לחץ צבאי חיצוני, וכאשר סוריה יכולה להישען על כוח הרתעתה של איראן אשר יכולה להגיב בהבערת המפרץ הפרסי אם תותקף סוריה, קשה לקבוע שימיו של אסד ספורים, או שמשטרו עומד להתרסק בקרוב. אסטרטגיית הדיכוי שבה נוקט הצבא הסורי מפרקת את המדינה לחזיתות עירוניות כאשר כל עיר "זוכה" לטיפול פרטני ואמורה לשמש דוגמה לערים אחרות שינסו להצטרף למחאה. כך למשל, כותרו ו"נכבשו" הערים דרעא, דיר אל-זור, אדליב, חמאה ועיירות נוספות אשר בהמשך להרג המסיבי בהן, חלקן הפכו לערי רפאים או לאזורי מגורים שקשה לנהל בהם חיים תקינים. אזרחיהן של ערים אלו נאלצים לנטוש ולעבור לערים וכפרים אחרים, בהם הם אינם יכולים למצוא תמיכה להמשך המרי.
זוהי אסטרטגיה שהתפתחה בחמשת החודשים האחרונים, ואשר מניחה שהמאבק עלול להימשך זמן ממושך. אסד עצמו התבטא באחד מנאומיו כי המערכה עלולה להימשך אפילו שנתיים. היא נשענת על דיכוי מסיבי אבל ללא חיסולים המוניים דוגמת הטבח בחמאה בשנת 1982. אסד מצליח גם לשמור על אחדות בשורות הצבא, למרות מספר העריקים שמוערך בכ-2,000. ההערכות על פילוג בשורות המשטר, אשר נשענות בעיקר על פיטורי מושלים, העברת קצינים בכירים ומינוי שר הגנה חדש, אינן באות לידי ביטוי באופן שבו מתנהל המשטר, ולהבדיל מלוב, אין קצינים סורים בכירים אשר מתבטאים פומבית בניגוד לעמדה הרשמית של אסד.
באופן סמלי פתחה הרשות הסורית ליצירה טלוויזיונית את עונת הדרמה לשנת 2011-2012 בסדרת הטלוויזיה "אתה כאן". אסד בהחלט עדיין כאן.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1237985.html
נערך לאחרונה:
