ייעוץ סומולוב ג'וניר לפרס

  • פותח/ת השרשור DDT
  • פורסם בתאריך

DDT

משתמש משקיע
2,759
1,971
נק' מוניטין:
4,596
2,759
1,971
אפשרי לעשות סומולוב ג'וניור לפרס?
במידה ולא, קיימת תוכנית/שיטה ייעודית לשיפור בפרס? (דוגמא השיטה של אד קואן לדדליפט)

הפרס שלי כרגע באזור ה 80 והפוש פרס 92.5 (מ.ג 78-9)

המטרה שלי היא להגיע לשלוש ספרות בשניהם בהנחה שהפרס יעלה גם הפוש פרס יעלה.
 
יש טענות שאין דבר שכזה אצל פווארליפטרים, דעתך בנושא ?

אני לא מכיר מקרים של אימון יתר כמו שהוא מתואר.
יש מקרים של עייפות ארוכה ומצטברת שנפתרים לרוב על ידי deload או שבוע באיביזה.
 
אני יודע שבצבא לא ישנים, לא אוכלים,
אני רוצה לשמוע דעות להשכיל וללמוד.

זה כמו שאני אתחיל לדבר איתך על חייזרים.
דעתי באם הם קיימים לא באמת משנה, משנה אם ראיתי או לא והאם יש לי עדויות מעניינות+רלוונטיות+תקפות.

לענייננו - אני יודע שבצבא מתאמנים בתנאים פי 10 יותר רעים (שינה, אוכל, מנטלי וציוד) ויוצאים מזה בחיים.
משקולנים מתאמנים סביב ה90 אחוז 1RM מגיל 8 ועד הפרישה.

לסיכום, אני לא מכיר מקרים כאלה.
 
זה בהמשך לדיון הקודם.
אתה טוען שאין דבר כזה עייפות פיזית, אלא רק מנטלית. ושרעיון הסטרס-הסתגלות-התאוששות הוא טעות. לכן אני שואל האם גרם טסט בשבוע עוזר לך לשבור שיאים פשוט בזכות הרייג' המנטלי שהוא נותן לך. כי אם לא, אז או שאתה מסכים שיש משמעות להתאוששות הפיזיולוגית שלך (כלומר, למה שטסט עושה מבחינה פיזיולוגית), שזה אומר ש:
א. יש מה שצריך להתאושש.
ב. זה צריך לקרות.
ג. סייקל הסטס-הסתגלות-התאוששות הוא נכון.


או שאתה לא מסכים איתי שגרם טסט בשבוע מסייע לך משמעותית בשבירת שיאים.

אגב, את ה"טסט" אתה יכול להחליף גם לסטרואידים אחרים. פשוט זה חומר בסיס, אז לקחתי אותו כאנלוגיה ראשונה.
 
אתה בעצם במה שאתה טוען אומר שטסט עוזר לך להתאושש בלבד ולכן הטענה שלך לא רלוונטית כי טסט עושה קצת יותר מזה.
אני לא מבין גדול בזה, אבל תאר לך למשל, שהוא משפר הולכה עצבית, מה שמאוד מאוד נראה לי או כל מיני דברים אחרים?
או הסינטזת חלבון המוגברת שגורמת לעליה במא0ה, שזה בערך הדבר הכי חשוב כדי להרים יותר.

לא יודע מי פה מבין בזה כדי להתייחס לשאלה הזאת לעומק אבל הטיעון שלך חלקי לגמרי.
 
אתה בעצם במה שאתה טוען אומר שטסט עוזר לך להתאושש בלבד ולכן הטענה שלך לא רלוונטית כי טסט עושה קצת יותר מזה.
אני לא מבין גדול בזה, אבל תאר לך למשל, שהוא משפר הולכה עצבית, או כל מיני דברים אחרים?

לא יודע מי פה מבין בזה כדי להתייחס לשאלה הזאת לעומק אבל הטיעון שלך חלקי לגמרי.
אני שמח שהעלית את זה, לזה חיכיתי.
טסט אכן עושה עוד דברים.
עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמינו, למה טסט מסייע לספורטאי סיבולת, ולמה איתו הם יכולים לרוץ \ לרכב \ לשחות קילומטראז' הרבה יותר גבוה, מאשר בלעדיו?
 
אין לי מושג. אני לא ספורטאי סיבולת וזה לא מעניין אותי ואת שאר האנשים כאן. אני גם לא בטוח מה בדיוק אנשים כמו לאנס ארמסטרונג לקחו, אבל בטח לא דברים של ק1למן וקאטלר. לא בכמות מן הסתם ולא במאפיינים.
אבל שוב, הסינטזת חלבון המוגברת, העליה המיידית בספיחת הנוזלים (שזה משהו שאופייני למשפר כח אחר - קריאטין), אתה לא יכול להתעלם מהם. ושים בצד את עניין ההתאוששות כי לא עליו אני מדבר.
 
אין לי מושג. אני לא ספורטאי סיבולת וזה לא מעניין אותי ואת שאר האנשים כאן. אני גם לא בטוח מה בדיוק אנשים כמו לאנס ארמסטרונג לקחו, אבל בטח לא דברים של ק1למן וקאטלר. לא בכמות מן הסתם ולא במאפיינים.
אבל שוב, הסינטזת חלבון המוגברת, העליה המיידית בספיחת הנוזלים (שזה משהו שאופייני למשפר כח אחר - קריאטין), אתה לא יכול להתעלם מהם. ושים בצד את עניין ההתאוששות כי לא עליו אני מדבר.
קודם כל, לאנס ארמסטרונג הודה שהשתמש בטסטוסטרון. גם בGH.
ברור שהוא לא השתמש במה שקולמן השתמש, כי הדרישות של כל אחד מהחומרים שונות לחלוטין. העניין הוא שבפועל כל ספורטאי סיבולת שהשתמש בסטרואידים יודע את ההבדל בנפח העבודה ממנה הוא יכול להתאושש ואת ההבדלים הגדולים בקילומטראז'ים.

הרעיון של לשים את נושא ההתאוששות בצד כי לא עליו אתה מדבר זה רעיון לא טוב, כי זה בדיוק מה שאני מדבר עליו - אלכס טוען שהעייפות זה נטו דבר מנטלי ושאין ממה \ צורך להתאושש מבחינה פיזיולוגית. לכן נשאלת השאלה, למה טסט מסייע לספורטאים מכל הגוונים (גם ספורטאי כוח וגם ספורטאי סיבולת) להתאמן יותר, ויותר חזק. האם זה כי הוא פסיכולוג ממש-ממש-ממש טוב? או שהתאוששות פיזיולוגית זה כן משהו שקיים, ויש בו צורך? זו השורה התחתונה של המטאפורה.
 
נראה לי שהתערבבו פה כמה נושאים.
לפחות בקטעים שעקבתי כאן, עלקסיי טוען שאין דבר כזה "להתיש את העצבים" ולחלק הזה אני מתייחס כי רק אותו באמת קראתי.
עם החלק הזה אני מסכים, מאלף סיבות.

אתה מדבר על זה או על דברים אחרים?
 
טסט מסייע לספורטאי סיבולת בדיוק כמו שהוא מסייע לספורטאי כוח. הוא עושה אותם יותר חזקים. אף אחד לא לוקח טסט כדי ״להתאושש יותר טוב ולקצר את זמן ה DOMS". כל הפוסט עם הרייג׳ ואלוהים יודע מה זה פשוט PR עולמי בקפיצות לוגיות והוא צריך להכנס לספר שיאי גינס.
בדיוק כמו באשכול הקודם, אמרתי בדיוק את מה שרציתי להגיד. אין לי מה להוסיף על זה.
 
נערך לאחרונה:
אתה מדבר על זה או על דברים אחרים?
לא מדבר על מערכת העצבים, על זה כולנו כאן מסכימים.

טסט מסייע לספורטאי סיבולת בדיוק כמו שהוא מסייע לספורטאי כוח. הוא עושה אותם יותר חזקים. אף אחד לא לוקח טסט כדי ״להתאושש יותר טוב ולקצר את זמן ה DOMS". כל הפוסט עם הרייג׳ ואלוהים יודע מה זה פשוט PR עולמי בקפיצות לוגיות והוא צריך להכנס לספר שיאי גינס.
בדיוק כמו באשכול הקודם, אמרתי בדיוק את מה שרציתי להגיד. אין לי מה להוסיף על זה.
אוקיי, אז זה מסייע לספורטאי סיבולת כי זה מחזק אותו. בוא נצא רגע מנקודת הנחה ש99% מספורטאי הסיבולת הם מתאמנים מתחילים (מבחינת כוח), כי זו המציאות. אתה מסכים איתי שתוכנית של התקדמות ליניארית במשך שלושה חודשים תוסיף לסקוואט שלהם יותר מאשר שבועיים גרם טסט? (לצורך העניין סוספנשן)

אם ככה, עכשיו נותר לך להסביר למה בשבועיים עם הטסט הם יהיו מסוגלים לרכב קילומטראז' הרבה יותר גדול מאשר אחרי 3 חודשים של התקדמות ליניארית.
 
להגיד לך שוב שספורטאי סיבולת לא מעניינים אותי אפילו טיפה? אני לא מבין לאן כל זה מוביל.
 
להגיד לך שוב שספורטאי סיבולת לא מעניינים אותי אפילו טיפה? אני לא מבין לאן כל זה מוביל.
שוב, השורה התחתונה היא שכן יש fatigue פיזיולוגי, ושכן יש צורך להתאושש ממנו. שזה משהו שאתה לא מסכים איתו, ועדיין משום מה לא מצליח להסביר למה כלי שמסייע לך בהתאוששות בצורה דרמטית - מסייע לך לעבוד יותר, יותר חזק, ולהשתפר. אם לא היה דבר כזה fatigue פיזיולוגי, טסטוסטרון לא היה מאפשר לך את כל הדברים הללו. כי אם הוא רק מחזק, אז 3 חודשי התקדמות ליניארית היו עדיפים על גרם טסט סוספנשן מבחינת היכולת שלך לעבוד יותר.
 
לא אמרתי שאין שום דבר שצריך להתאושש. ברור שיש בגוף תהליכי פירוק ובניה. אמרתי שההרגשה הרעה אחרי אימון כבד היא בעיקר מנטלית, ואתה יכול להציג ביצועים מקסימליים או קרובים למקסימליים גם במצב הזה ללא תלות בהרגשה שלך, כי אין לה קשר למערכת העצבים והיא כנראה מנטלית ברובה.
 
ההרגשה הרעה אחרי אימון כבד היא בעיקר מנטלית
אתה יכול להציג ביצועים מקסימליים או קרובים למקסימליים גם במצב הזה ללא תלות בהרגשה שלך
אוקיי, אני שמח שירדת מהעץ. מעכשיו הכל נטוי לפרשנות, כמה לכאן או לכאן. זו השורה התחתונה. איך זה אומר שסייקל הסטרס-הסתגלות-התאוששות אינו נכון, אם כן יש תשישות פיזיולוגית, וכן צריך להתאושש ממנה? ("או קרובים למקסימליים", כלומר בהגדרה לא מקסימליים)
 
הוא לא לגמרי לא נכון. הוא מודל חלקי. אתה מסתכל על תשישות כמשהו שנצבר, כמו hit points במשחק, וזה לא עובד ככה. אם אתה חושב שזה המודל יהיה לך מאוד קשה להסביר איך אנשים שוברים שיאים במצב שבו הם מתאמנים כבד כל יום, מרגישים חרא, צולעים בדרך לכלוב והקורטיזול שלהם הרבה יותר גבוה מבמצבים רגילים.
 
הוא לא לגמרי לא נכון. הוא מודל חלקי. אתה מסתכל על תשישות כמשהו שנצבר, כמו hit points במשחק, וזה לא עובד ככה.
מצד אחד נצבר, ומצד שני "נמחק" כי הגוף מתקן את הנזקים בין אם תרצה ובין אם לא. השאלה באיזו רמה.
למה המודל חלקי? מה חסר בו?

אם אתה חושב שזה המודל יהיה לך מאוד קשה להסביר איך אנשים שוברים שיאים במצב שבו הם מתאמנים כבד כל יום, מרגישים חרא, צולעים בדרך לכלוב והקורטיזול שלהם הרבה יותר גבוה מבמצבים רגילים.
לא הבנתי, מה לא הגיוני בלהסתגל לעבודה כבדה כל יום? אגב, לא במקרה אותם אנשים עובדים בנפח נמוך.

ו"שוברים שיאים" זה נחמד להגיד, אבל אם השיא הקודם היה עם כפול קורטיזול וכאבי שרירים מהנורמה ועכשיו אתה רק עם 150% מהנורמה...
או שפשוט הסתגלת עם הזמן ואז עם אותה רמת קורטיזול וכאבי שרירים אתה יכול להציג ביצוע גבוה יותר.
ואז כשתעשה הכנה לתחרות, כמו ש99% מהספורטאים עושים (בכל הענפים), ובה אתה תוריד עומס, אתה תגיע אחרי שהתאוששת והופס, תשבור את השיאים שלך (במצב אידיאלי - כמובן שהרבה פעמים בתחרות אתה נלחץ \ סתם התוכנית לא תוכננה טוב וכו')
 
כל התנאים האלה לא מעניינים. אם בן אדם שהוא תשוש לטענתך, מגיע מפורק למכון ומרים משקל יותר כבד ממה שהוא הרים אי פעם בחיים שלו, אז המודל שלך לא נכון. אלא אם כן אתה חושב שלא צריך לנוח כדי להתאושש ואז הכל בסדר. אבל רוב התוכניות בעולם כן מניחות את זה.
 
כל התנאים האלה לא מעניינים. אם בן אדם שהוא תשוש לטענתך, מגיע מפורק למכון ומרים משקל יותר כבד ממה שהוא הרים אי פעם בחיים שלו, אז המודל שלך לא נכון. אלא אם כן אתה חושב שלא צריך לנוח כדי להתאושש ואז הכל בסדר. אבל רוב התוכניות בעולם כן מניחות את זה.
אני פשוט מניח שהPR האמיתי של בן אדם הוא ממש לא בהכרח מה שהוא כבר עשה.
האבן הכי כבדה שהרמתי הייתה 20 קילו. אם עכשיו אני אצום שבועיים ויחשמלו אותי 10 פעמים ביום, ואחר כך ארים אבן של 21 קילו, אז התחזקתי?

יש הבדל בין לשבור שיא ובין להתחזק. יצאתי מנקודת הנחה ששנינו מדברים על להתחזק, כי אם הPR של מישהו היה 100 ק"ג כאשר היו בגופו 200% קורטיזול וכאבי שרירים, ואז הוא עושה 101 ק"ג עם 150% קורטיזול וכאבי שרירים, זה לא בהכרח אומר שהוא התחזק, כי ככל הנראה הוא היה יכול לעשות 101 ק"ג גם קודם, אם הוא רק היה נח קצת לפני.
 
אני באמת כבר לא יודע על מה אתה מדבר. אם משכתי ביום ראשון 250 קילו, והשיא הקודם היה 240, התחזקתי או לא?
 
שימו לב! השרשור ישן: לא היו תגובות בשרשור מעל 90 יום.

ייתכן שהתוכן בשרשור כבר אינו רלוונטי ולכן עדיף לפתוח שרשור חדש.
Back
למעלה תחתית