הכי טוב יהיה לשלב.
אני לא יכול לענות על השאלה הזאת כי היא כללית מדי. אם אתה מדבר על בילדרים מקצועיים שמתחרים במר אולימפיה ותחרויות אחרות ברמה הבינלאומית, אז אין להם כל כך לאן להתקדם למטרה שלהם בטווח חזרות נמוך, וכמעט לכולם התוכניות יהיו זהות, הרבה תרגילי מכונות, הרבה חזרות וזמני מנוחה קצרים.
אני יודע שהתכוונת להיות ציני, אבל כמו שכבר ענו לך - שיעור העומס שתוכל להוסיף בטווח של 8-12 יהיה קטן יותר משיעור העומס שתוכל להוסיף לטווח כמו 3-5 (ובכלל, טווח נמוך יותר). כמובן שיש לשאוף גם להתקדם ולהוסיף משקל בטווחים גבוהים (ובעצם בכל טווח) ובתרגילים משלימים (מבודדים). הסיבה ששם יהיה קשה יותר להוסיף משקל, נעוצה בכך שפחות מפרקים ושרירים משתתפים בתנועה ומספר החזרות הרב לא מאפשר להתקדם כה רבות במשקל.
זה מדד טוב לתאר כוח, אבל לא רק. ושוב, אם היה לך ספק, להתחזק זו המטרה החשובה ביותר שצריכה לעניין כל מתאמן. גם בילדר מהטופ העולמי, חיפש, ברוב שנותיו ואימוניו, להתחזק. נעזוב רגע בצד את עניין החומרים, התזונה הייחודית ומה שמסביב. גוף האדם אינו שונה בין אינדיבידואלים. מה שיגרום לך גירוי לשריר ולהיפרטרופיה עודפת, יגרום גם לאחר. זה שמפתחי גוף מהעילית העולמית זקוקים לכך כך הרבה נפח, זה מקרה ספציפי שלא רלוונטי ל-99.99999% מאוכלוסיית המתאמנים. וכן, גם אפילו לא למי שעושה שימוש בחומרים, זה ממש לא הופך אותו בין לילה לאיזה מועמד לקטגורייה הפתוחה במר אולימפיה.
ליפטר שמתחרה יחפש כמובן לשבור שיאים. בדיוק כמו שאצן או שחיין יחפש לקזז זמן משיאיו האישיים. אבל שלא תטעה, שיאים שח ליפטרים לא נשברים רק מביצוע RM נמוך כלל שניתן וזהו. הרי אם היה כך, כל אימון היינו מנסים לבצע רק RM1 ולקוות להתקדם מאימון לאימון. זה לא עובד כך כלל וכלל. ההיפך, ברמות התחרותיות הגבוהות, המתאמנים משלבים בלוקים של עצימות/התאוששות/נפש משלים, כדי לגרום לגוף להמשיך ולהתקדם. אבל המצב יהיה שונה אצל מתאמן ממוצע (מתחיל ואף בינוני). בדיוק כמו בדוגמה בציטוט הקודם לגבי "בילדרים" או מחרים, גם כאן, "ליפטר" בעיקרון הוא מתאמן שלא יצטרך כל כך הרבה "מניפולציות" בכדי להתקדם במשקלי העבודה. לכן חשוב לעשות הבדלה ולייחס את ההמלצה הכללית שמומלצת כאן בפורום (לא כי אנחנו ליפטרים שמנים שמחפשים רק להרים יותר משקל) לרוב האוכלוסייה.
באותה נימה, אוכל להלין על כל אותם ליצני בייספס וחזה עליון שמסתובבים, ההשכם והערב, בחדרי הכושר. אלו שלבושים בגופיות Gold Gym ששוקלת יותר מהם, לצד אחיזה בשייקר מלא בנוזל בצבע בוהק כלשהו (בדרך כלל זה יהיה BCAA, כי זה אנאב!לי, עחי). כמובן שהם חייבים להתאמן בתוכנית ABC, ואלו מהם שעברו כבר התפתחות אחת (בדיוק כמו בפוקימון) יכולים להרשות לעצמם אפילו לבצע ABCD. האם הם מדד לבילדר רציני? לא! למה שלא ניקח אותם כדוגמא שלילית ולא מייצגת לאוכלוסייה שלמה? הרי מאוד קל לקטלג ולהריץ סטיגמות, כדי לשרת אינטרסים אישיים, לא?
שוב, מונחים לא רלוונטיים. "עיבוי", "דחיסות", "תלת מימדיות" וכו' וכו'. שריר זה שריר. בנוי איך שבנוי ונראה איך שנראה. אין לו "אפקטים" מיוחדים. יש הבדל ויזואלי, שנובע ממאסת שריר, אחוז שומן, סידור הסיבים וכד', אבל זה כבר נתון לרמות מאוד גבוהות, ובדרך כלל לאלו המשתמשים בחומרים באופן אינטנסיבי וקבוע. ואם כבר נתייחס לטווח, אז שוב, כל טווח יעיל. השאלה באיזו מידה? באיזו תדירות? באיזה נפח? ובאילו תרגילים?
ראה ציטוט קודם.
שוב, סברה לא מגובת, שהיא בעצם מיתוס.
אני עוד אתחיל להאמין שאני באמת כזה
בעזרת ריפטו, אמן.
