החיים בקליפורניה

[incin]

איך גובה הוצאות הבריאות שם לעומת ישראל? (תמיד יש סיפורים על מערכת יקרה ולא יעילה בUS)

לשמחתי גם אשתי וגם אני עובדים כאן בחברות מאוד גדולות שדואגות לביטוח רפואי מקיף - אנחנו משלמים הוצאות בריאות עד סכום שנתי מסויים, ברגע שעוברים אותו - משלמים רק 10% מההוצאות הרפואיות עד שמגיעים לתקרה וברגע שמגיעים לתקרה מפסיקים לשלם לגמרי והביטוח משלם 100% על הכל.
כתבתי קודם שכחלק מההטבות שמקום העבודה מקנה לי אני מקבל 2700$ בשנה לחשבון הבריאות שלי שמיועד אך ורק להוצאות רפואיות (עד הפנסיה, ואז אפשר להשתמש בו לכל דבר), אצל אשתי פחות או יותר אותו דבר - מה שבסופו של דבר גורם לכך שאנחנו בכלל לא משלמים על הוצאות רפואיות כלום. לא על תרופות, לא על ביקורים לרופא - כלום (טוב, זה לא באמת נכון כי אני משלם כסף שנותנים לי ממקום העבודה וברור שעדיף לחסוך אותו אבל הבנתם את הנקודה שלי).

בנוסף, אתה יכול להפריש כסף לחשבון הבריאות שלך בעצמך (עד תקרה שנתית) ולקבל פטור ממס על הכסף שעובר לשם. את הכסף בחשבון הבריאות אתה יכול להשקיע בבורסה ולא לשלם מיסים על הרווחים - אז יוצא שלא רק שאני לא משלם בכלל על בריאות, אני מרוויח כסף שפטור ממס, משקיע אותו ולא משלם מיסים על הרווחים - משקיע את הדיבידנדים שוב ומבצע פעולות בבורסה - ולא משלם כלום!

מערכת הבריאות כאן פרטית והרבה יותר טובה מאשר הארץ, מה לעשות - יש להם אינטרס שתהיה מרוצה. כל בדיקה שרק תרצה לעשות תוכל לעשות בהקדם האפשרי - רק צריך לשלם על זה (ועם הביטוח הרפואי שיש לנו אנחנו לא משלמים על זה).
גם אם המצב שלנו לא היה כל כך טוב ומקומות העבודה לא היו מפרישים seed שנתי לחשבון הבריאות תסתכל כמה אתה משלם בארץ לביטוח לאומי ודמי בריאות כל חודש. הסכומים אסטרונומים ואתה צריך להתחנן בפני רופא המשפחה שלך שיתן לך בדיקת ויטמין D ומגנזיום.

שלפו עליך אקדח כבר?

לא, בקליפורניה לא כזה פשוט להשיג נשק (בניגוד לטקסס לדוגמא). אל תשכח שארה"ב היא מדינה של 325 מיליון תושבים - בכל מקום יש פסיכים, פשוט כשיש הרבה אנשים יש יותר פסיכים.
מזכיר לי שאמא שלי אמרה לי להיזהר אחרי מה שהיה בבית כנסת בפיטסבורג כי זה "קרוב אלי". יותר מהמרחק בין ישראל לפקיסטן אבל בסדר.

במקסיקו נותנים לילדים לנהוג מגיל צעיר, באזורים נידחים של צ'יאפס ראיתי ילדים בני 10-12 נוהגים על משאיות ואבא יושב ליד- הם לרוב אנשים נחמדים מאוד אבל לחלק גדול אין מושג איך נוהגים.
להוציא רישיון נהיגה שם (מניסיון) זה עניין של לשלם מספיק שוחד לפקיד ולהצטלם, מזייפים לך תוצאות בחינת תאוריה ובחינה מעשית ויש לך רישיון למרות שהם לא בדקו אם אתה יודע איך רכב נראה.

עם כמה שבוכים על המצב בישראל, הנתונים מראים שיש פחות הרוגים פר 100,000 תושבים מאשר בארה"ב, אמריקה הלטינית וגם ממדינות כמו איטליה, יוון, צרפת ואוסטרליה. (תראו פה: List of countries by traffic-related death rate - Wikipedia).
בכללי אנחנו במצב טוב יותר מרוב מוחלט של העולם ואם היינו מורידים אזורים מסויימים בצפון ובדרום שרמזורים/תמרורים הם המלצה שם, היינו בסטטיסטיקות דומות לגרמניה ושוודיה.

המכת מדינה של ישראל בתכלס זה הסקטורים והאופנועים וריבוי תאונות סתמיות בגלל חוסר סבלנות ותרבות נהיגה

הבעיה שאני רואה כאן היא שמיומנות הנהיגה של אמריקאים היא לא טובה והם לא מוכנים להפתעות בכביש, אני חושב שישראלים נוהגים הרבה יותר טוב אבל תרבות הנהיגה ברצפה - וזו הבעיה שלנו.

אתה עוד ב High של ההתחלה. נדבר עוד 3-5 שנים כשתבין איך המערכת עובדת. בשנה הראשונה כל מה שכתבת גם אני שמתי לזה לב וזה "הפתיע" אותי לטובה כמובן. עם הזמן אתה לא תשים לב לדברים האלו ודברים אחרים יחסרו לך יותר. כשיהיו לך ילדים אתה תבין כמה זה עוד יותר מוזר. אמריקאים זה עם פשוט מוזר והסינים/הודים אף יותר מכך. לצערי לא הצלחתי למצוא שפה משותפת עם המקומיים בכל מיני אזורים שהייתי בהם בארה"ב ולכן חזרתי לישראל עם כל הצער בדבר. באופן דיי מפתיע לא כזה רע לי כמו שחשבתי שיהיה לי ואני אפילו דיי מבסוט. אבל זה כמובן הכל תלוי בחוויות האישיות שלך עם המסביב. אני ויתרתי על חיים "מסודרים" מבחינה ביטחונית וכלכלית על חיי חברה עשירים יותר. אמרתי לעצמי שיופי יהיה לי מלא כסף, אבל עם מי אני אשתף אותו? הבצע הזה אחרי כסף פחות עניין אותי מאחר ואני לא בן אדם של רכוש ומצידי לנהוג על מאזדה 3 כל החיים עד שתתפרק לי. יש דברים אחרים שמעניינים אותי בחיים ולכן לא התחברתי למנטליות באופן כללי. הרבה ד"א שחזרו לישראל אמרו את אותו הדבר כמו שאני אמרתי אבל יש גם הרבה שנשארו כי פשוט היה להם ממש רע בישראל ובקושי סיימו את החודש.

אל תשכח שהיית בארה"ב במצב שונה משלי - להגיע לכאן לבד בגיל 25 ולא להתחבר לתרבות יכול לשבור אותך, אין ספק.
אני הגעתי לכאן עם אשתי אחרי צבירת הון משמעותי במהלך השנים שלנו כמהנדסים ושנים אחרי שסיימתי ללמוד, ידענו שגם אם אני לא אמצא עבודה - במקרה הכי גרוע נחזור לארץ, זה לא שנפסיד משהו מלנסות ויש מספיק כסף בשביל שזה לא יהיה ביג דיל.
הישראלים כאן מאוד מלוכדים ומדברים אחד עם השני, זה לא שאין לנו עם מי לדבר בעברית. גם הרבה מהאמריקאים שפגשתי כאן נחמדים ואפילו היינו במסיבת כריסטמס של מישהו מהעבודה בבית. אשתי השתתפה בטורניר סופטבול במסגרת העבודה וכשהם ראו אותי מגיע לבקר את אשתי באימונים הם רצו שגם אני אצטרף ובאמת שהרגשתי אליהם חיבור יותר טוב מהשכנה שלי בארץ ששמה קריוקי בשלוש בלילה או מהשכן שתמיד השאיר זבל מחוץ לדלת הדירה שלו במשך יומיים.
אפילו ההודים כאן בעבודה - וואלה, לא כאלו שונים מהאנשים שעבדו איתי בארץ.

עכשיו, לגבי "חיי חברה עשירים". נתחיל מזה שאני אשאל אם אתה מכיר זוג נשוי שמתקרב לעשור החמישי לחייו עם חיי חברה סוערים 😃
אני לא יכול לומר שבארץ היו לי חיי חברה ממש תוססים, כל מה שעשיתי זה רק לעבוד ולעבוד ועוד קצת לעבוד - בקושי ראיתי את אשתי בסוף היום. בסופשבוע אתה רק רוצה לנוח ולצבור אנרגיה לשבוע העבודה הבא.
כשרק התחלתי בעבודה באמת לא היו לי המון משימות אבל ככל שהשנים עברו קיבלתי עוד תפקידים ועוד אחריות (שזה לא רע, נהנתי מזה) - הבעיה היתה שציפו ממני להספיק את הכל ולהתחבר לעבודה כל הזמן. אפילו בחודשיים האחרונים שלי בעבודה כשכולם ידעו שאני כבר עוזב הייתי צריך לבוא בסופי שבוע בשביל לסגור עניינים ולסיים את הכל כמו שצריך.
תוסיף לעבודה בהייטק שלוש פעמים בשבוע שרציתי ללכת לחדר כושר (ראשון-שלישי-חמישי) ותקבל מינימום חיי חברה.

השנה הראשונה כאן הכי קשה לאנשים שעוברים במצבנו - יש אי וודאות גדולה, הכל שונה, לא ידענו אם אני אצליח למצוא עבודה כאן או לא כי אצל רוב המוחלט של הזוגות שעברו לכאן בן הזוג (בדר"כ בת הוג) לא עובד, השפה (אפילו עם אנגלית ברמה גבוהה מאוד) היא לא שפת אם ולדבר באנגלית זה לא כמו לכתוב באנגלית ועוד עוד.
אני לא יכול לומר שעברנו בשביל הכסף כי גם בארץ היינו בסדר גמור - אבל בסופו של דבר אפילו אמא שלי אמרה לי שאם לא נטוס וננסה - נתחרט על זה. לילדים העתידיים שלנו כבר תהיה אזרחות כפולה, מה הם יחליטו לעשות - זה כבר תלוי בהם.


אני רק אוסיף ואומר שכל מה שאני כותב כאן זה מהחוויה האישית שלי במעבר לארה"ב, ברור שמי שעובר לצפון קליפורניה לBay Area תהיה חוויה שונה לחלוטין - כמו גם מישהו שעובר ובן הזוג לא מוצא את עצמו ורק רוצה לחזור. ארה"ב היא מקום מאוד גדול - מה שנכון בסן דייגו לא בהכרח נכון למקומות אחרים.

 

[incin]

כל הכבוד על היוזמה 😃
גיליתי הרבה דברים חדשים ומעניינים בזכות הפוסט הזה!
איך מתקדמים האימונים שלך? ראיתי שכתבת שהיו כמה PRים. אפשר לדעת מספרים? או לפחות אחוזים ביחס לקודמים? 😉
מתגעגעים אליך במכון!

תמסור ד"ש לכל מי שעדיין מתאמן בטכניון!
אני אכתוב מספרים - אבל בלי חוב לראק 😃

1RM (עד כמה שאפשר לקרוא לשיאי חדר כושר שלא מבוצעים באותו יום "1RM")
סקוואט - 225 ק"ג
בנץ' - 160 ק"ג
דדליפט - עדיין 260 ק"ג כמו בארץ, כרגע קצת מזניח אותו (הרמתי 247 ק"ג ביום שישי ולא היה קשה מדי)

פרס - 91 ק"ג לשישיה באימון האחרון, מתקדם בלי בעיה כרגע.

אני ארחיב לגבי החדר כושר בהמשך, אני רק אומר שאני מתאמן בחינם לא איפה שאני גר אחרי שהרמתי קצת (לא הרבה, אני גרוטאה כפי שאתה זוכר) והבעלים התחיל לדבר איתי והבין שאני מישראל - אמר שהוא ישמח להמשיך לראות אותי מגיע ושאם מישהו עושה לי בעיות לומר לו שידבר איתו.
אפילו אנשי הסטרואידים כאן מאוד נחמדים ויוזמים שיחה בחדר כושר.

 

[Lifter123]

תמסור ד"ש לכל מי שעדיין מתאמן בטכניון!
אני אכתוב מספרים - אבל בלי חוב לראק 😃

1RM (עד כמה שאפשר לקרוא לשיאי חדר כושר שלא מבוצעים באותו יום "1RM")
סקוואט - 225 ק"ג
בנץ' - 160 ק"ג
דדליפט - עדיין 260 ק"ג כמו בארץ, כרגע קצת מזניח אותו (הרמתי 247 ק"ג ביום שישי ולא היה קשה מדי)

פרס - 91 ק"ג לשישיה באימון האחרון, מתקדם בלי בעיה כרגע.

אני ארחיב לגבי החדר כושר בהמשך, אני רק אומר שאני מתאמן בחינם לא איפה שאני גר אחרי שהרמתי קצת (לא הרבה, אני גרוטאה כפי שאתה זוכר) והבעלים התחיל לדבר איתי והבין שאני מישראל - אמר שהוא ישמח להמשיך לראות אותי מגיע ושאם מישהו עושה לי בעיות לומר לו שידבר איתו.
אפילו אנשי הסטרואידים כאן מאוד נחמדים ויוזמים שיחה בחדר כושר.

יש לך מושג איך מאמני כושר לסוגם חיים שם? (מבחינת שכר במכוני כושר/ מחיר שמקובל לאימון אישי וכו') אפילו הערכה יכולה להיות מעניינת...

 

[incin]

יש לך מושג איך מאמני כושר לסוגם חיים שם? (מבחינת שכר במכוני כושר/ מחיר שמקובל לאימון אישי וכו') אפילו הערכה יכולה להיות מעניינת...

אין כאן "מדריכי חד"כ" כמו שיש בארץ - אין לך מישהו שמסתובב בחדר כושר ומעיר לאנשים או חס וחלילה עוזר להם, מה שבעיקר הולך כאן זה אימונים אישיים - ובניגוד לארץ המקצוע כאן מאוד פופולרי ואנשים (אפילו סטודנטים בלי הכנסה) לוקחים מאמן אישי.

מאמן אישי מרוויח כאן בממוצע 35000$ לשנה (10-12 אלף ש"ח לחודש) ויש המון עבודה ממה שאני רואה בחדר כושר אצלי, לשעה זה יוצא סביב ה-18$ - אני חושב שאצלי הם מרוויחים יותר כי לכולם יש תואר.

יש לנו זוג חברים שמשלמים על אימון אישי זוגי של שעה פעם בשבוע 100 דולר (400 דולר לחודש).

הרמה של המדריכים האישיים (לפחות בחדר כושר אצלי) מאוד גבוהה, הרבה אתלטים לשעבר שמאמינים בסקוואט מלא ותרגילים מורכבים.
יש גם שני פאוורליפטרים מתחרים אבל בלי חומרים.

 

[MasterSplitter]

סינים אנשים נוראיים ,ראיתי את ההתנהלות שלהם בדכ בטיסותבטיסות ובטכניון, הייתי אומר שהממשל שם גורם להם להיות על הספקטרום.
אפס מודעות לסביבה ,ברבריות, פשוט גועל נפש.
כמעט הכנסתי סטירה לסיני שדחף אותי ועוד אחרים בתור בשדה תעופה בקייב ,אבל לא עשיתי את זה כי אולי הוא קונג פן מאסטר והיה מפרק לי את הצורה 😃

אני אומנם מבין על מה אתה מדבר וגם לי היו לא מעט תקריות לא נעימות עם סינים (11% מסידני - סינים).

אבל בוא ניקח דברים בפרופורציה ולא נצא בהצהרות גזעניות.

אכן לסינים יש תרבות מאוד שונה מארצות מערביות בכל הנוגע לנימוס, סבלנות, מודעות לסביבה, תורים, שמירה על חוקים וכו׳. אבל אתה שוכח משהו כאן, ישראלים הם מאוד דומים! לעזאזל לי היום העירו שאני חונה בחניה שלא מוקצה לי (כי תמיד ריקה) והלכתי בחניתי בחניה אחרת שלא מוקצה לי... חותכים בתורים, נוהגים בלי קשר לחוקים, עוצרים ״רק לרגע״ איפה שאסור, עומדים בתור ונושפים לך בעורף וכו׳ וכו׳ וכו׳... אתה חושב שאנחנו לא מתבלטים בתור קבוצות שמטיילות בחו״ל?

Living the dream.

שאלה מעניינת מכיוון אחר: הרשויות (רשות המסים לדוג') מכירות בכם כתושבי חוץ או שעדיין אתם צריכים לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי והכל כמו תושבי ישראל?
נוצר לכם קיזוז מס במקור מארה"ב או שאתם לא משלמים שם מס בכלל?
יותר משתלם לשלם מסים בארה"ב על המשכורת או בישראל בחישוב כולל?
איך גובה הוצאות הבריאות שם לעומת ישראל? (תמיד יש סיפורים על מערכת יקרה ולא יעילה בUS)

אומנם שאלת על ארה״ב אבל אענה על אוסטרליה לצורך מידע והשוואה.

אני גם התנתקתי מישראל בכל הנוגע לתושבות (יש מצב שביטוח לאומי התעלם מזה ועדיין שולח מכתבים לאמא שלי שאני חייב להם 50 ש״ח או משהו כזה).

מס בריאות כאן (משמע שירותי הבריאות הציבוריים כאן, בחינם) הוא 2% מהברוטו. אני אישית עדיין לא זכאי לזה מתוקף הויזה שלי נכון לעכשיו אז אני מקבל את זה בחזרה בסוף שנת המס.

הרפואה כאן מעולה, גם הציבורית, אבל יש המון דברים שעולים כסף והמון כסף. חלק מהרופאים הם בחינם (מסתפקים בתשלום של הממשלה פר חולה) אבל חלקם גובים יותר, תלוי באיזור מגורים בדר״כ. משמע אם התשלום שהממשלה מסבסדת לרופא הוא 36$ (שחלק מהרופאים מסתפקים בזה) אז חלק מהרופאים גובים יותר, למשל 70$, ואז יוצא לך לשלם 34$ מהכיס שלך על לראות רופא.

אי אפשר לראות כאן רופא מומחה מבלי לעבור אצל רופא משפחה קודם.
רופא מומחה לרוב גם עם ביטוח בריאות רגיל וביטוח בריאות פרטי - עדיין תשלם סכום מסויים בנוסף.
ניתוחים פרטיים - הרבה דברים למשל שקדים (המתנה של 8 חודשים~ לציבורי) אנשים מבצעים פרטי, גם עם ביטוח פרטי (שנגיע אליו עוד מעט) אתה עדיין יכול לשלם כמה אלפי דולרים מהכיס שלך.
בדיקות דם - מעבר למה שהגיוני לבקש, אתה משלם פרטי. הרופא שלי שנותן תמיכה למשתמשים בחומרים (נדיר למצוא) יכול לתת לך מרשם פעם בשנה לבדוק טסטוסטרון וכו׳, מעבר לזה הממשלה לא מאשרת ואתה צריך לשלם מהכיס שלך, סביב 200-300$.
ביטוח פרטי - הביטוח כאן הוא די מצחיק, הוא מכסה אותך (חלקית) על הרבה דברים שאתה לא ממש חייב כמו מסאג׳, כירופרקט, פיזיו, משקפיים וכו׳ וכו׳ וכו׳ אבל מנגד בניתוחים ורופאים מומחים אתה תשלם לפעמים לא מעט מהכיס שלך. בזמנו שהיה לי ביטוח פרטי, שילמתי 270$ אוסטרלי לי ולאקסית שלי (710 ש״ח לחודש היום). מנגד, לאבא שלי היה ביטוח פרטי שכיסה לו טיפוס של 150,000$ עם השתתפות עצמית של 50 ש״ח. דבר כזה לא קיים כאן במסגרת הביטוח הפרטי. הכל מוגבל עד סכום X שלא קשה להגיע אליו. הרבה אנשים מעדיפים לוותר על זה. לדעתי זה המינוס הכל גדול במחיה כאן ההוצאות על בריאות. אני אישית לא מכוסה על כלום (חוץ מבי״ח שאני חייב עפ״י ההגירה) ושהייתי חולה פעם אחת שבועיים שילמתי כמעט 1000$ על כל מיני בדיקות וכו׳ (זה רק מי שאינו תושב קבע).

אתה עוד ב High של ההתחלה. נדבר עוד 3-5 שנים כשתבין איך המערכת עובדת. בשנה הראשונה כל מה שכתבת גם אני שמתי לזה לב וזה "הפתיע" אותי לטובה כמובן. עם הזמן אתה לא תשים לב לדברים האלו ודברים אחרים יחסרו לך יותר. כשיהיו לך ילדים אתה תבין כמה זה עוד יותר מוזר. אמריקאים זה עם פשוט מוזר והסינים/הודים אף יותר מכך. לצערי לא הצלחתי למצוא שפה משוטפת עם המקומיים בכל מיני אזורים שהייתי בהם בארה"ב ולכן חזרתי לישראל עם כל הצער בדבר. באופן דיי מפתיע לא כזה רע לי כמו שחשבתי שיהיה לי ואני אפילו דיי מבסוט. אבל זה כמובן הכל תלוי בחוויות האישיות שלך עם המסביב. אני ויתרתי על חיים "מסודרים" מבחינה ביטחונית וכלכלית על חיי חברה עשירים יותר. אמרתי לעצמי שיופי יהיה לי מלא כסף, אבל עם מי אני אשתף אותו? הבצע הזה אחרי כסף פחות עניין אותי מאחר ואני לא בן אדם של רכוש ומצידי לנהוג על מאזדה 3 כל החיים עד שתתפרק לי. יש דברים אחרים שמעניינים אותי בחיים ולכן לא התחברתי למנטליות באופן כללי. הרבה ד"א שחזרו לישראל אמרו את אותו הדבר כמו שאני אמרתי אבל יש גם הרבה שנשארו כי פשוט היה להם ממש רע בישראל ובקושי סיימו את החודש.

אני בהחלט יכול להתחבר לזה, זה ככל הנראה הקושי הכי גדול של הגירה, הבידוד ופתאום בגיל 25-30 אחרי שיש לך הרבה חברים ומשפחה בארץ, להתחיל מאפס, בלי קשרים מהצבא תיכון וכו׳ וכו׳ וכו׳. זה די מוזר בגיל מבוגר להתחיל לחשוב איך אתה מתחבר לאנשים וחוצה את הרף מלעבוד / להתאמן איתם לעבר חברות של ללכת לאכול לשתות וכו׳ בנוסף לשגרה. למזלי הרב הקהילה של הPL כאן היא מאוד מאוד טובה והמכונים כאן משקיעים בחיי חברה מעבר למכון.

 

[incin]

הסינים לא איומים - הם פשוט מוזרים, אני בטוח שהם גם חושבים שאנחנו מוזרים.

בינתיים מה שראיתי לגבי הסינים -
מסיבה לא ידועה הם יורקים כל הזמן (מתאמנים בחדר כושר, הולכים מדי פעם לפח ויורקים בתוכו).
כבר פעמיים סינים באו לפרק לי פלטות מהמוט בבנץ' שניה לפני שאני נכנס לסט (לזה הגבתי - You know I'm using it, right?). הבחור לא הצליח לפרק את הפלטות בגלל הסוגרים ופשוט הלך.
ביום הראשון שלי בעבודה היה "יום הכוון" ובשביל לשבור את הקרח זו שהעבירה רצתה שכל אחד יאמר את השם שלו ומה הסרט/סדרה האהובים עליו. אני אמרתי שושנק רדמפשין, מישהו אחר אמר ספרות זולה, מגיעים אל הסינית - I don't have a favorite movie.
גם אחרי שנים בארה"ב - מבטא מאוד כבד וקושי להתבטא באנגלית.
לא מאמינים בלהסתכל במראות בזמן נהיגה.
ראיתי סיני מתמרן להיכנס לתוך החניה של הדירה שלו במשך כמה דקות, החניות בארה"ב לא צרות כמו בארץ ויש ה-מ-ו-ן מקום להיכנס בו.
במסדרון הם מסתכלים על הרצפה ולא אומרים שלום, יש סיני באחד מהקיוביקים הסמוכים אלי ולא החלפתי איתו אפילו מילה.
הדירקטור הסיני שראיין אותי במקום השני (שבחרתי לא לעבוד בו) החליט שזמן טוב להתקשר אלי ולהודיע לי שעברתי זה יום שבת בתשע וחצי בערב (שקול ליום שישי בערב בארץ).

יש עוד אבל נראה לי שהבהרתי את הנקודה שלי.

 

[MasterSplitter]

סתם שאלה כמה שעות בשהוע אתה עובד?

כמעט כולם עובדים 40 (או 38, זה השעות השבועיות הרשמיות) כאשר לפעמים המעביד משתתף בחצי שעה הפסקה.

יש עבודות שבפועל עובדים יותר ״כי צריך״ אבל זה לא מאוד נפוץ וממש לא הנורמה. ספציפית עובדי בניין (מקצוע מאוד נחשב כאן יחסית לשאר העולם) נהנים מחוקי עבודה מאוד ידידותיים עקב ועדי / איגודי עובדים מאוד חזקים (אפילו יותר מדי). אין כזה דבר לעבוד שעות נוספות בלי תשלום, תמיד מקבלים שכר גבוה יותר (125-200 אחוזים) על שעות נוספות / סופ״ש.

יש לך מושג איך מאמני כושר לסוגם חיים שם? (מבחינת שכר במכוני כושר/ מחיר שמקובל לאימון אישי וכו') אפילו הערכה יכולה להיות מעניינת...

כמו שINCIN אמר, גם כאן כמעט ולא קיים המושג ״מאמני חד״כ״. שהייתי מנוי בפיטנס פירסט (מקביל להולמס פלייס בארץ) בחדר כושר ענק עם 2-3 קומות, היו בקושי 1-2 מדריכים מסתובבים בחדר כושר. מנגד, היו לפחות 10 מעבירים אימונים אישיים.

מי שמסתובב בחד״כ זה סוג של כרטיס כניסה לעולם הכושר עד שתצבור מספיק אימונים אישים לכסות לך 30-40 שעות בשבוע.

בדר״כ מי שמאמן בחדר כושר גדול ומסחרי זה מאמנים מתחילים או מאמנים שלא ממש טובים. המאמנים הטובים יותר, עובדים בחדרי כושר יותר קטנים, שלא שוחטים אותם. המאמנים משיגים בעצמם מתאמנים (נדיר שהחדר כושר עושה שיחות מכירות למתאמנים כמו בארץ) והם משלמים שכירות שבועית / חודשית לחדר כושר שהם מתאמנים בו וגובים לרוב כמה שבא להם. בחדרי כושר קטנים הם יכולים להביא מתאמנים מבחוץ שאינם מנויים.

מבחינת כמה גובים מאמנים אישיים, אני חושב שהכי זול יהיה לכיוון ה40$ (105 ש״ח) שזה בדר״כ בחדרי כושר גדולים שהמאמן בקושי רואה מזה משהו. מאמנים יותר מצליחים גובים 70$-100$ לשעה (או 45 דק׳). המאמן שלי גובה 100$ (263 ש״ח) לשעה ממי שלא לקוח און ליין, 50$ ממי שלקוח און ליין הוא גובה 50$ שזה זנות מבחינתו, זה נטו לטובת הלקוח.

אפשר בהחלט להתפרנס יפה בתור מאמן כאן, יש הרבה אפיקים להכנסה מעבר לאימון אישי (אימון און ליין, תזונה (אפשר עם קורס לא מאד קשה), אימונים בחוץ, קבוצות, וכו׳ וכו׳ וכו׳). יש לי חבר טוב שמאמן סביב 3~ שנים ונוסע במרצדס CLA חדשה, לא רע.

הסינים לא איומים - הם פשוט מוזרים, אני בטוח שהם גם חושבים שאנחנו מוזרים.

בינתיים מה שראיתי לגבי הסינים -
מסיבה לא ידועה הם יורקים כל הזמן (מתאמנים בחדר כושר, הולכים מדי פעם לפח ויורקים בתוכו).
כבר פעמיים סינים באו לפרק לי פלטות מהמוט בבנץ' שניה לפני שאני נכנס לסט (לזה הגבתי - You know I'm using it, right?). הבחור לא הצליח לפרק את הפלטות בגלל הסוגרים ופשוט הלך.
ביום הראשון שלי בעבודה היה "יום הכוון" ובשביל לשבור את הקרח זו שהעבירה רצתה שכל אחד יאמר את השם שלו ומה הסרט/סדרה האהובים עליו. אני אמרתי שושנק רדמפשין, מישהו אחר אמר ספרות זולה, מגיעים אל הסינית - I don't have a favorite movie.
גם אחרי שנים בארה"ב - מבטא מאוד כבד וקושי להתבטא באנגלית.
לא מאמינים בלהסתכל במראות בזמן נהיגה.
ראיתי סיני מתמרן להיכנס לתוך החניה של הדירה שלו במשך כמה דקות, החניות בארה"ב לא צרות כמו בארץ ויש ה-מ-ו-ן מקום להיכנס בו.
במסדרון הם מסתכלים על הרצפה ולא אומרים שלום, יש סיני באחד מהקיוביקים הסמוכים אלי ולא החלפתי איתו אפילו מילה.
הדירקטור הסיני שראיין אותי במקום השני (שבחרתי לא לעבוד בו) החליט שזמן טוב להתקשר אלי ולהודיע לי שעברתי זה יום שבת בתשע וחצי בערב (שקול ליום שישי בערב בארץ).

יש עוד אבל נראה לי שהבהרתי את הנקודה שלי.

בהחלט מסכים, הם בעיקר מוזרים ושונים ממה שאנחנו מכיר / מצפים.

עברתי לגור לפני שבועיים עם שותפות סיניות, מאוד נחמדות וידידותיות, אין לי מילה אחת רעה להגיד עליהן. אבל הן עדיין בהגדרה שלנו - מוזרות. בעיקר נבוכות מהכל בערך, נבוכות לקיים שיחת חולין, נבוכות לבקש דברים טריויאלים, בפעם הראשונה שנכנסתי לדירה ואחת מהן הייתה עם מסכת פנים או עשתה יוגה היא רצתה להתאבד מרוב בושה. לפעמים הן אשכרה רצות במסדרון כי הן נבוכות מקשר עין / מבטים ממושכים. זה די משעשע האמת XD.

בנוסף, פר אדם הסינים נהנים מהשקעה מאוד פסיכית של ההורים בהם. בגלל החוקים של ילד אחד לזוג, המהגרים הסינים (ככל הנראה עמידים) שבאים לכאן, יכולים להרשות את האוניברסיטה כאן (ככה בדר״כ הם מהגרים, ע״י לימודים כאן, סביב 25-30 אלף דולר לשנה) מאוד נפוץ לראות אותם עם מכוניות יוקרתיות, חבר שלי שרק סיים אוניברסיטה ועבד בתפקיד זוטר בחברה, פתאום קנה דירה (ההורים שילמו). כל החיים ההורים שלהם דוחפים אותם למצויינות, בלימודים בעיקר. הם משקיעים בטירוף בהכל. לרוב לא עובדים תוך כדי הלימודים. משעשע שברשת אומרים שהאדם הלבן הוא PRIVILEGED אבל הם הרבה יותר מבחינת תרבותית והשקעה כספית בהם.

 

[FuriousLift]

כל הכבוד על היוזמה,מבורך מאוד.
אני אשמח אם תענה לי על השאלות להלן:
1-למרות כל הטוב שיש באמריקה לעומת הארץ,אתה לא מתגעגע לארץ ולכל השטויות כאן?
2-אתה חושב שאתה תחזור לארץ בסופו של דבר למרות כל הטוב שיש שם?
3-הנפש שלך לא מתגעגת לארץ? כי אני לדוגמא כשנסעתי לחו"ל לשבוע כבר ביום השני ממש רציתי לחזור לארץ..

 

[incin]

כל הכבוד על היוזמה,מבורך מאוד.
אני אשמח אם תענה לי על השאלות להלן:
1-למרות כל הטוב שיש באמריקה לעומת הארץ,אתה לא מתגעגע לארץ ולכל השטויות כאן?
2-אתה חושב שאתה תחזור לארץ בסופו של דבר למרות כל הטוב שיש שם?
3-הנפש שלך לא מתגעגת לארץ? כי אני לדוגמא כשנסעתי לחו"ל לשבוע כבר ביום השני ממש רציתי לחזור לארץ..

1. יש כמובן דברים שאני מתגעגע אליהם בארץ - משפחה וחברים בעיקר, אבל גם פיצה דומינוס עם זיתים ירוקים, פלאפל בשכונת זיו ליד הטכניון, אנשים בעבודה שאני מאוד מעריך, שיחות על שטויות בזמן ארוחת צהריים וכו'.
2. אממ, לא סביר בשנים הקרובות. מה יהיה עוד 10+ שנים? אין לי מושג.
3. צריך להבדיל בין חופשה בחו"ל שאתה מתגעגע הביתה ולמנוחה בבית בסופשבוע לבין חיים בחו"ל כשהבית שלי כאן, כל הדברים פה (הבאנו מכולה מהארץ) ואפילו שני החתולים שלי שנולדו ברחוב בארץ עשו את המסע לכאן איתנו במטוס. עדיין לא באתי לחופשה בארץ (שזה יותר בשביל לבקר משפחה וחברים מאשר חופש) אבל אומרים שכשנמצאים בישראל מתגעגעים לבית כאן אז נחכה ונראה.

 

[biker]

למדת חשמל בטכניון,או הנדסת מחשבים?

 

[iziktan]

כמו שINCIN אמר, גם כאן כמעט ולא קיים המושג ״מאמני חד״כ״. שהייתי מנוי בפיטנס פירסט (מקביל להולמס פלייס בארץ) בחדר כושר ענק עם 2-3 קומות, היו בקושי 1-2 מדריכים מסתובבים בחדר כושר. מנגד, היו לפחות 10 מעבירים אימונים אישיים.

מי שמסתובב בחד״כ זה סוג של כרטיס כניסה לעולם הכושר עד שתצבור מספיק אימונים אישים לכסות לך 30-40 שעות בשבוע.

בדר״כ מי שמאמן בחדר כושר גדול ומסחרי זה מאמנים מתחילים או מאמנים שלא ממש טובים. המאמנים הטובים יותר, עובדים בחדרי כושר יותר קטנים, שלא שוחטים אותם. המאמנים משיגים בעצמם מתאמנים (נדיר שהחדר כושר עושה שיחות מכירות למתאמנים כמו בארץ) והם משלמים שכירות שבועית / חודשית לחדר כושר שהם מתאמנים בו וגובים לרוב כמה שבא להם. בחדרי כושר קטנים הם יכולים להביא מתאמנים מבחוץ שאינם מנויים.

מבחינת כמה גובים מאמנים אישיים, אני חושב שהכי זול יהיה לכיוון ה40$ (105 ש״ח) שזה בדר״כ בחדרי כושר גדולים שהמאמן בקושי רואה מזה משהו. מאמנים יותר מצליחים גובים 70$-100$ לשעה (או 45 דק׳). המאמן שלי גובה 100$ (263 ש״ח) לשעה ממי שלא לקוח און ליין, 50$ ממי שלקוח און ליין הוא גובה 50$ שזה זנות מבחינתו, זה נטו לטובת הלקוח.

אפשר בהחלט להתפרנס יפה בתור מאמן כאן, יש הרבה אפיקים להכנסה מעבר לאימון אישי (אימון און ליין, תזונה (אפשר עם קורס לא מאד קשה), אימונים בחוץ, קבוצות, וכו׳ וכו׳ וכו׳). יש לי חבר טוב שמאמן סביב 3~ שנים ונוסע במרצדס CLA חדשה, לא רע.

האמת שהייתי באמריקה עבדתי בצד בתור מאמן אישי (על שחור כמובן) והרווחתי כסף לא רע (לקחתי בזמנו 50 דולר לשעה מבלי לדעת איך השוק עובד סתם בשביל הכיף) אני חייב להגיד שהאמריקנים זה עם שונה מבחינת יחס לקוח-עובד , מצאתי את עצמי הרבה יותר מקצועני בשיחות שלי ובעל פחות צורך לספק אותם חברתי - בזמן שבארץ אני נאלץ לספק שיחות חולין ללקוחות שלי. עוד משהו שלמרות שסצנת הפאוולנטיג היא עדיין לא במיינסטיר
הוא יותר חזקה שמה וזה מאפשר למאמן שלא בא בגישה שטותית באמת לאמן, להסביר לג'ים ברו באמריקה למה כדיי לו בתור מתחיל להשקיע בדדליפט וסקאווט הרבה יותר קל מלשבור את הראש בארץ עם מתאמן העחי ממוצע שלך ובסוף להגיד לו ''יאללה עובדים על הבוסו אחרי רק קצת סקאווט''

INCIN
מעניין אותי באיזה מכון אתה רשום
אני אישית הלכתי ל l.a fitness ומאוד נהניתי משם למרות שזה באמת מכון כושר יותר מסחרי מאחרים 😃

 

[incin]

למדת חשמל בטכניון,או הנדסת מחשבים?

למדתי הנדסת חשמל כשעשיתי שרשרת כפולה במיקרואלקטרוניקה כי זה עניין אותי, אפשר להגיע לתפקיד שלי גם דרך הנדסת מחשבים (אבל הבסיס צריך להיות חשמל ומיקרואלקטרוניקה, מבנה מחשבים חובה כמובן).

האמת שהייתי באמריקה עבדתי בצד בתור מאמן אישי (על שחור כמובן) והרווחתי כסף לא רע (לקחתי בזמנו 50 דולר לשעה מבלי לדעת איך השוק עובד סתם בשביל הכיף) אני חייב להגיד שהאמריקנים זה עם שונה מבחינת יחס לקוח-עובד , מצאתי את עצמי הרבה יותר מקצועני בשיחות שלי ובעל פחות צורך לספק אותם חברתי - בזמן שבארץ אני נאלץ לספק שיחות חולין ללקוחות שלי. עוד משהו שלמרות שסצנת הפאוולנטיג היא עדיין לא במיינסטיר
הוא יותר חזקה שמה וזה מאפשר למאמן שלא בא בגישה שטותית באמת לאמן, להסביר לג'ים ברו באמריקה למה כדיי לו בתור מתחיל להשקיע בדדליפט וסקאווט הרבה יותר קל מלשבור את הראש בארץ עם מתאמן העחי ממוצע שלך ובסוף להגיד לו ''יאללה עובדים על הבוסו אחרי רק קצת סקאווט''

INCIN
מעניין אותי באיזה מכון אתה רשום
אני אישית הלכתי ל l.a fitness ומאוד נהניתי משם למרות שזה באמת מכון כושר יותר מסחרי מאחרים 😃

אני הולך ל-Iron Orr Fitness, המנהל היה חבר בbobsled team של ארה"ב בצעירותו והיה לו בנץ' מתועד של 230 ק"ג.

שלוש פלטפורמות ייעודיות לדדליפט, שלושה כלובים, שלוש ספות לחיצה (שתיים מתוכן תחרותיות), 13 מוטות של Ivanko, ארבע שרשראות במשקל 20 ק"ג כל אחת וגומיות במקום, מגנזיום מומלץ ואף רצוי, כמות הפלטות הגדולה ביותר שראיתי בכל מכון שהוא - אתה יכול להבין למה אני מעדיף ללכת לשם ולא לחדר כושר בקומפלס שלי.

 

[G4F]

בתחום שלי היתרונות של תואר שני בטלים לעומת ניסיון פרקטי בעבודה ואתה גם לא מתוגמל עבורו. בזמנו כן לקחתי טבלת קורסים של תואר שני בהנדסת חשמל בטכניון בשביל לראות אם אני אוכל לעשות את התואר השני על אש נמוכה אבל הם משום מה חושבים שכולם מלגאים ויכולים לבוא להרצאות ב12 בצהריים ביום שלישי.

בדיעבד כן הייתי עושה תואר שני בארץ, אבל מי חשב בכלל שאני אגיע לארה"ב.
רוב ההודים כאן מגיעים באמצעות התואר השני לארה"ב: מתחילים ללמוד לתואר שני באוניברסיטה בארה"ב עם ויזת J ואחרי הלימודים יש להם תקופה מסוימת שהם יכולים למצוא כאן מעסיק שיסכים להוציא להם ויזת H1b ורובם מצליחים.
אפשר לומר שאני נמצא בחסרון לעומתם - תואר שני באוניברסיטה מוכרת בארה"ב לעומת תואר ראשון מאוניברסיטה עלומת שם מהמזרח התיכון - עד כמה שהטכניון אוהב להציג את עצמו בתור מוסד מוכר בכל רחבי העולם. מה שכן היה לי זה ניסיון נרחב בחברה בינלאומית עצומה (תודה לאל שעבדתי באינטל ולא במלנוקס/רפאל/אלביט) והמוטיבציה הישראלית 😃

יש לי שאלה בנושא הזה, מה הסיכויים של בוגר הטכניון (תלת שנתי במדמח, לא מהנדס) להתקבל לאחת האוניברסיטאות המדוברות עם \ בלי מלגה על מנת להמשיך ולמצוא איזו משרה טובה עם H1b?
האם מסתכלים לי על גליון הציונים של התואר או על חשבון הבנק חח?
ותודה על כל השרשור, החכמתי 😃

 

[incin]

יש לי שאלה בנושא הזה, מה הסיכויים של בוגר הטכניון (תלת שנתי במדמח, לא מהנדס) להתקבל לאחת האוניברסיטאות המדוברות עם \ בלי מלגה על מנת להמשיך ולמצוא איזו משרה טובה עם H1b?
האם מסתכלים לי על גליון הציונים של התואר או על חשבון הבנק חח?
ותודה על כל השרשור, החכמתי 😃

לא יודע איך המלגות עובדות כאן באוניברסיטה, אבל אם תשאל את דעתי לפי ההודים - בהחלט אפשרי להתקבל כאן ללימודים על בסיס הלימודים בטכניון ואז למצוא מעסיק ישר אח"כ כמו המסלול שההודים עושים (תקף להנדסת חשמל/מדעי המחשב בלבד, אין לי מושג מה קורה במקצועות אחרים).
קצת אין לי ניסיון עם המסלול הזה אז אם אתה באמת מעוניין באופציה הזו הייתי מברר וספציפית הייתי בוחר באוניברסיטה שרבים מבוגריה עובדים במקום העבודה שאתה מתכנן עליו, אפשר למצוא את הנתונים האלו בלינקדאין שזה די חובה כאן - בלי לינקדאין עם תמונה אתה לא קיים פה.

אני מניח שכן מסתכלים על גליון הציונים של התואר - מהן הדרישות לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת X אני כבר לא יודע.

 

[incin]

אני אספר קצת על תהליך הראיון כאן שהוא שונה מהותית מהתהליך בארץ (עבור מהנדסי חשמל ומדעי המחשב).
בארץ גם ראיינתי אז אני יכול לחלוק את החוויה שלי גם מהצד של המראיין.

ראיון בארץ: המועמד שולח את קורות החיים שלו לחבר שעובד בארגון או לכוח אדם. מעבירים את כל קורות החיים סינון ראשוני לפי גיליון ציונים או ניסיון קודם בעבודה ואם נראה שהמועמד יכול להתאים לתקן מזמינים לראיון תוך זמן קצר.
ראיון ראשוני עם 2-3 אנשים באותו חדר נמשך כשעתיים בהם שואלים כמה שאלות טכניות ורואים איך המועמד מגיב לשאלות שהוא לא מכיר ואת דרך החשיבה שלו ואיך הוא תוקף את הבעיה. כמובן ששואלים לפני אם המועמד מכיר את השאלה בשביל לוודא שהבנאדם לא סתם מדקלם תשובה שהוא שינן - אני אהבתי להתחיל את השאלה כמו שאלה נפוצה ואז להתחיל לסבך אותה עם תתי סעיפים ולראות איך המועמד מתמודד עם זה (וגם לוודא שהוא באמת לא מכיר את השאלה ממאגר שאלות באינטרנט או משהו).
במידה ועובר - מזמינים לראיון נוסף ואז או שנותנים הצעת עבודה או אם לא בטוחים או מייעדים לתפקיד אחר לפעמים מזמינים לראיון שלישי (אבל בדר"כ רק שניים). בכל מקרה- תמיד יהיו כמה 2-3 בחדר בשביל חוות דעת מגוונת.

אחוז המעבר שהיה אצלי אגב עמד על מועמד 1 מתוך 4, היה מקרה אחד שאני ממש רציתי להזמין לעוד ראיון אבל זה שהיה איתי היה נגד ובגלל שהוא היה יותר בכיר בסוף המועמד לא הוזמן.

כאן: שולחים קורות חיים או באתר החברה, לריקרוטר או בלינקדאין של המשרה. בניגוד לארץ - גם אם מעוניינים בכם לא תמיד יצרו קשר ישר, יכול להיות שיחכו חודש.
יצירת קשר ראשונית לתיאום ראיון טלפוני של שעה-שעה וחצי, אצלי שני הראיונות הטלפונים היו כמעט טכנים (!) לגמרי, שדי הופתעתי מזה בראיון הראשון כי ציפיתי לשאלות שקשורות לקורות חיים ולניסיון קודם בעבודה לפי מה שקראתי בגלאסדור. לראיון הטלפוני השני כבר הייתי הרבה יותר מוכן.
בשני המקרים אחרי הראיון הטלפוני ישר הודיעו לי שרוצים שאני אגיע לראיון onsite ושיתאמו איתי בהמשך, כמה זמן עד הראיון הפרונטלי? יכול להיות אפילו חודשיים (!)
הראיון הפרונטלי מורכב משש שעות פחות או יותר בו טוחנים את המוח ליד הלוח אחד על אחד כשהמראיין מתחלף כל שעה, אני חושב שהמטרה היא לשבור את הבנאדם ולראות איך הוא פותר שאלות ומתנהג כשכבר אין לו כוח. ממה ששמתי לב בדר"כ מתחילים עם מהנדס/מנהל עם ניסיון קרוב לשלי (10-15 שנות ניסיון) וככל שהראיון מתקדם הדרגה של האנשים גם מתקדמת כשבסוף הראיון הוא עם senior director או מנהל הסייט (VP).
לא היו לי ממש הפסקות, מדובר בשש שעות מאוד אינטנסיביות - עומדים ליד הלוח בלי לשבת לשניה, הייתי צריך לבקש לשתות מים (אף אחד לא הביא לחדר או הציע לי כמו שבארץ תמיד הייתי מציע), במקום השני שהתראיינתי הייתי צריך לשירותים ולפי הלו"ז היתה אמורה להיות לי הפסקה של 10 דקות לפני ארוחת צהריים עם הסניור דירקטור אבל הprincipal engineer שהיה לפני ישר לקח אותי אליו אז אפילו לשירותים לא היה לי זמן ללכת.
כמובן שכל הזמן הזה אני חנוק ב-Dress Shirt מכותנה מצרית בתוך המכנסיים עם שרוולים ארוכים ו-undershirt מתחת לספיגת הזיעה - ההופעה מאוד חשובה בראיון וחלק מהאנשים מגיעים בחליפות ועניבות. אפשר להגיע עם briefcase או פורטפוליו וזהו בערך.
בראיון במקום השני הסשן האחרון עם ה-senior director היה חצי שעה בחדר שלו, אז שעה ארוחת צהריים שהוא ממשיך לשאול אותי שאלות בזמן שאני אוכל ואז עוד חצי במשרד שלו - לא ממש כיף.
אחרי הראיון (תודה לאל שנגמר!) יכול לקחת שבועיים עד שיצרו איתכם קשר, עד ההצעת העבודה הסופית שמתקבלת במייל יכול לקחת עוד שבועיים - ולפני ההצעה חובה לתת להם 2-3 רפרנסים מקצועיים מאנשים שעבדתם איתם בעבר.

סה"כ הראיונות באמת היו קשים, גם מבחינה טכנית - במקום הראשון כולם היו סינים ואת חלקם התקשתי להבין פה ושם, במקום השני בעיקר הודים ושני אמריקאים אז היה הרבה יותר פשוט. במקרים כאלו אני פשוט מזכיר לעצמי שאם לי קשה לאחרים פי כמה יותר קשה וששום דבר לא ישבור אותי כי אני ישראלי ומבחינתי אני אתעלף שם לפני שאני אראה חולשה או שנגמר לי הכוח.

בסופו של דבר בחרתי במקום השני - גם באתי לראיון הרבה יותר רגוע כי היתה לי הרגשה טובה מאוד מהמקום הראשון וכבר ידעתי למה לצפות. בנוסף, האנשים יותר נחמדים והתפקיד עצמו נראה לי יותר טוב מבחינת קריירה והזדמנויות קידום. גם הבנאדם שהיה אמור להיות הבוס שלי במקום הראשון נראה לי ממש מוזר (סיני) ולא ממש התחברתי אליו - הרגשתי שהוא מאוד אנטי כלפיי, או בגלל שאני לא סיני או בגלל שהוא היה בערך 1.50 ואני 1.96 - לפעמים אנשים נמוכים לא אוהבים אותי, זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בזה.

זהו בינתיים, תרגישו חופשי לשאול שאלות 😃

 

[incin]

אה כן, גם שכחתי שהם מבקשים אישור לעשות background check ע"י חברה חיצונית שמתמחה במהגרים בשביל לוודא את הפרטים שנותנים להם (תאריך סיום אוניברסיטה, ממוצע ציונים, ניסיון קודם וכו').

 

[the Raccoon]

אני - "מואהאהאה

פעם ישראלי, תמיד ישראלי:sarcastic:

 

[incin]

פעם ישראלי, תמיד ישראלי:sarcastic:

הולכים למסעדה כאן, אשתי מזמינה מגש פיצה כמנה ראשונה לשנינו ומבקשת thin crust ולא את הבצק הרגיל שלהם.
אחרי עשר דקות המלצרית באה כולה מתנצלת ואומרת שהם בטעות הכינו פיצה עם הבצק הרגיל ואם אנחנו רוצים אותה בכל זאת לפני שהפיצה שהזמנו תגיע.
אני: "Well, is it free?"
מלצרית: "We plan to either throw it away or I can give it to you, no charge"
אני: "מואהאהאה"

 

[incin]

שוב הודעה לכמה אלפי אנשים:

The purpose of the white lines in the parking garage is so that people will know that they need to park BETWEEN the white lines.
Please correct this parking error as soon as possible.

This car is incorrectly parked and causes inconvenience to neighbor parking spot.

​

 

[Ohad]

שוב הודעה לכמה אלפי אנשים:

The purpose of the white lines in the parking garage is so that people will know that they need to park BETWEEN the white lines.
Please correct this parking error as soon as possible.

This car is incorrectly parked and causes inconvenience to neighbor parking spot.

​

צפה בקובץ המצורף 46924

ממה לדעתך נובעים ההבדלים הגדולים האלו בתרבות בין ישראל לארהב?