לוג שמחה

[שיר1]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

העלאת קיטור לעת לילה

ספוילר: אזהרה

פוסט מתמרמר לפניך 🤢

היום במסגרת תרגול הבוקר העזתי להכניס סט אחד של מכרעים. משקל גוף, סטטי. באמצע חשתי בכאב מוזר בקדמת הברך. העפתי מבט במראה, קלטתי חוט שיושב ממש שם, סילקתי אותו, ו- הכאב שכך יחסית.

אוקיי.
מה זה היה? 😳

חוט. פאקינג חוט תפירה דק ומסכן שהזדחל מהחצאית שלבשתי. אני עדיין מתקשה להאמין לעצמי. או שמא בעצם, למציאות.

המשך הבוקר תפס אותי בניסיון להתאים את עצמי להמשך אחד של עבודה-פיזיותרפיה-חתונה באפס זמן התארגנות. ניסיון שהניב תוצאה אומללה למדי בדמות שילוב של נעליים אלגנטיות כדי לכבד את החתונה, אבל לא עקבים כדי לכבד את הברכיים; גרבי-חצי ספורטיביות מהשלל שהחרמתי לאחי כי למה לא; חזיית ספורט לכבוד הפיזיותרפיה; וחולצה שלא קשורה לכלום לכבוד היותה נקייה (וצבעונית ואהובה עליי. היא היטיבה להגביל את התנועה שלי, אבל שכיבות סמיכה התאפשרו במפתיע). התאמות אין-ברירה מתבקשות היו חליצת נעליים ופרימת כפתורים בפיזיו, וליפסטיק סגול-עמוק שנתחב בכיס ונועד לטשטש את הבחירה המפוקפקת של סגנון הלבוש לחתונה.

שוב התמקדנו בתרגול.
באתי חצי מעולפת, לבד מנס קפה בבוקר לא הכנסתי לפה משהו וכבר ארבע אחה"צ. עד כדי כך, שכשלקראת הסוף התבקשתי לבצע שכיבות סמיכה מלאות פשוט נשארתי למטה, אפסת כוח. בשלב זה כבר לקח לי כחמש שניות לזהות סימן שאלה בסופו של משפט, ועוד כחמש שניות של נעיצת מבט תרנגולי משהו כדי לשחזר מה הייתה בעצם השאלה. גם לחבר את מילות הסיכום למשפטים הגיוניים ובעלי משמעות היה נשגב משארית האיי קיו שטרם ברחה מקודקודי.

חוץ מהתרגול, היה ניסיון לטייפ שמקווה היה להועיל לרגישות היתר הסנסורית שלי, אולם הוא בעצמו הציק באופן דומה לבד שממנו נועד להגן. אז וויתרנו עליו.

והנה החלק הטריקי: במהלך המפגש לא הרגשתי החמרה ניכרת בכאב, והיו שלבים שאף להיפך. שלוש שניות מהסיום והופה, רמת הכאב גבוהה מזו שאיתה נכנסתי, וגם האופי שלו שונה. היות שהשרוולים שלי היום בלתי ניתנים להפשלה, ולהוריד חולצה ברכבת זו גם אופציה שהיא לא אופציה, עשיתי מה שנותר לי לעשות - לנשום ולמדוט.
זה עזר, אם שאלתם. במשהו.

פה למעשה החלק הקשה ביותר. כאילו, בואו, אני מורה למתמטיקה. אוהבת חוקיות, בהירות, הגיון, נוסחאות, דפוסים עקביים וניתנים להתחקות ולניבוי. דבר מזה לא קיים כרגע בחוויית הכאב שלי.
למעשה, יש תחום צר מאוד של וודאות יחסית. כך למשל, מתח יחריף כאב (כן, עשיתי את השטות של לנסות. במחיר של כאב חריף לכמה שעות). אבל מחוץ לתחום הצר הזה משתרע שדה רחב של ערפל.

ביקשתי להגביר את תדירות המפגשים כדי להגיע אולי לדברים נוספים ולהצליח לראות את המכלול שהוא המקרה שלי.
בעצם, במכון של הקופה אני מטופלת ברכיים. הפרוטוקול קבוע: תרגילי יציבות, מעט חיזוק, וחשמל. תמיד חשמל. פה במכון הנוסף אנחנו מתמקדים במרפקים. גם כשנרחיב לאזורים נוספים אני סקפטית מאוד ביחס למימוש הציפיה שלי למצוא גורם אחד לפחות, שיראה את המכלול ויתייחס אליו בין השאר כאל מכלול, ולא רק כאל אוסף של פרטים.

חשבתי על הרופאה שלי, שניסתה לומר שהקור גורם לכל מיני דברים וזה לא נורא. גם הירידה בתחושה בפלג הגוף הימני שלי לא צריכה להדאיג אותי. זה הקור. ועל האורטופד המדהים ההוא, שהביע את צערו על שאינו יכול לתת לי גוף חדש. ועל הפיזיותרפיסט של הקופה שהוא באמת חביב מאוד, אבל מטפל בברכיים שלי בד בבד עם עוד ערמת מטופלים, וכשהתלוננתי על אי נוחות באחורי הברך שהגיחה ביחד עם הבלאגן בהמסטרינג, פטר את זה ב"עד החתונה זה יעבור". אולי כי ירך היא לא ברך. וזה מחוץ לתיק. זה איבר נוסף. זה לא מקובל. ועל הפיזיו הנוסף, שניגש אל הבעיה מנקודת מבט פונקציונלית של בואי נמצא תנועות שאת יכולה לעשות, נבדוק אילו תנועות את מפחדת לעשות, וננסה לבנות סולם מאמצים נכון להטמעה של אלו הראשונים כמו אלו האחרונים. שזה נהדר. באמת. אבל עדיין מחמיץ משהו.

ואני חוששת שאני זו שאוותר (א' סגולה) לבצע את התפקיד הזה. מה שאומר, להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק, לדרוש את כל הפרטים, ללמוד כמה שרק אפשר, לחשוב, ולחשוב חד, לחשוב היטב, לדבר ברור, לקחת אחריות ולא להישען על אף אחד.

אני עייפה רק מלחשוב על זה.
הלוואי שאני טועה.


.
.
.



*אגב, הייתה חתונה שמחה ביותר, מוזיקה טובה ומלא מלא ריקודים. מזל שמחר פרוטוקול חשמל.

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[Chiron]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

העלאת קיטור לעת לילה



קרא את שאר עדכון הלוג...

אל תוותרי על להחלים, יהיה בסדר בסוף, יקח כמה זמן שיקח.

 

[שיר1]

אל תוותרי על להחלים, יהיה בסדר בסוף, יקח כמה זמן שיקח.

בטוח.
תקפה אותי חלישות דעת שכזו.. 🤦‍♂️ אני יודעת ש-100% האחריות על ההחלמה שלי עליי, ואני מקבלת את זה בשמחה, אבל למתוח את זה מרמת הביצוע גם לרמת התכנון והבחירות והרציונל, זה מרגיש קצת גדול.

בפועל, אני כבר חווה שיפור משמעותי. ומאמינה שתימצא הדרך.

 

[Chiron]

בטוח.
תקפה אותי חלישות דעת שכזו.. 🤦‍♂️ אני יודעת ש-100% האחריות על ההחלמה שלי עליי, ואני מקבלת את זה בשמחה, אבל למתוח את זה מרמת הביצוע גם לרמת התכנון והבחירות והרציונל, זה מרגיש קצת גדול.

בפועל, אני כבר חווה שיפור משמעותי. ומאמינה שתימצא הדרך.

כן, יש ימים ורגעים קשים, זה מאוד overwhelming כל העסק הזה. נשמע שאת עושה ממש מעל ומעבר, חבל שהאנשים המקצועיים סביבך לא מראים אותה רמה של רצון ומחויבות. כל הכבוד לך, לא עניין פשוט.

 

[elchonon]

בפועל, אני כבר חווה שיפור משמעותי. ומאמינה שתימצא הדרך.

כיף לשמוע.

התאוששות יכולה להיות מעצבנת ומורטת עצבים, אבל עם סבלנות ואמונה שהשיפור יבוא, זה אפשרי.
אני חושב שאני יכול להגיד בשם כולנו שאנחנו שמחים בכל סימן של החלמה וכועסים על כמעט כל המטפלים שלך 👎

 

[שיר1]

כיף לשמוע.

התאוששות יכולה להיות מעצבנת ומורטת עצבים, אבל עם סבלנות ואמונה שהשיפור יבוא, זה אפשרי.
אני חושב שאני יכול להגיד בשם כולנו שאנחנו שמחים בכל סימן של החלמה וכועסים על כמעט כל המטפלים שלך 👎

חחח..
תודה תודה!

רובם בסדר, כל אחד בדרכו. אלו הציפיות שלי שמכשילות אותי (על אף שאני אטען מן הסתם שהן לגיטימיות).

 

[שיר1]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

שכיבות סמיכה, שיפורים קלים, ועוד קצת מהייאוש המר הזה

ביום שישי ביצעתי סבבים של שכיבות שמיכה ברכיים על הרצפה, שכיבות בשיפוע חיובי ולסיום, שכיבות סמיכה שהתכוונו להיות מלאות.
בפועל, הפחד עצר אותי מלהשלים אותן, והסנטר נשאר במרחק של כשני אגרופים מעל הרצפה.

היום שמתי חפץ כסמן והתאזרתי בכל האומץ שמצאתי. עבר בסדר.

- חושדת שמצב החלק החיצוני של המרפק משתפר.
- ‏שיווי משקל משתפר.
- ‏היום הלכתי 25 דקות ללא כאב ברכיים 😃
- באופן כללי מצב הברכיים משתפר.

ממשיכה לדגום מכרעים, באיזי. וקצת פשיטות ברכיים קלות מאוד ועוד מעט חיזוק איזומטרי. מוסיפה גם תרגול עם גומייה להמסטרינג, גלוטאוס ומרחיקי ירך. מעבר למגמת שיפור כללי, בימים האחרונים אני במורד הגל - הברכיים כואבות.

הפיזיותרפיסט (מרפקים) מבקש שאחזור לחד"כ ואגיע אליו עם מה שקשה. אני מרגישה שהוא שולח אותי שוב לגשש באפילה, מה שקיוויתי שייחסך ממני הפעם (הרי גם בפציעת הכתף הצלחתי לבסוף למצוא דרך, וחוץ מאיזו רגישות שעוד נותרה אני חושבת שיכולה לומר שהיא מאחוריי. אבל זה לקח חודשים של גישוש וניסוי ותהיה ותעיה וטעיה. הרבה טעויות). בלי לדבר שזה לנסות לקבל תוצאות שונות בעשיית אותו הדבר.

מיואשת מאוד מאוד.

חצי מהפגישה היום הלכה על דו שיח של חרשים. אני לא מבינה מה הוא רוצה ממני. הוא לא מבין, או אולי חושב שאני מבקשת משהו בלתי אפשרי. בתגובה להבהרה שלי שהמטרה הראשונה והעיקרית שלי היא לחוות שוב מהו גוף נטול כאבים הגיב "נו, שיר, את מצפה שאבטיח לך שלא יהיו לך יותר כאבים? הרי יהיו לך עוד כאבים בחיים".
אבל איפה זה משתמע מדבריי?!
כמו כן הטיל ספק האם פיזיותרפיה היא הפתרון עבורי. ובעיקר חזר והדגיש שאני צריכה לתת יותר משוב, ואני שוב לא הבנתי על מה בדיוק, אם הוא לא מצייד אותי בש"ב ברורים ומדידים, ומה שאני עושה אני כן מספרת ומדווחת איך היה. בקצרה אמנם, אבל כן.

היו חלקים בשיחה ששברו אותי ממש, וכאמור, מיואשת מאוד.

• עדיין מתעקשת להאמין שזה פתיר. ואני יכולה להשיג את הרווחה הפיזית שלי, וגם לחזור להתאמן ללא כאבים מהסוג הרע. על אף שלפעמים עליי להתאמץ ללקט פירורי תקווה, ואלו קלים להתפזר עם רוח חולפת, באופן בסיסי אני מאמינה שאפשר להחלים.
• ‏האם זו באמת מטרה מוגזמת, בלתי אפשרית או בלתי מתאימה למסגרת הטיפול? אם כן מהי המסגרת המתאימה לגשת לקבל סיוע מקצועי להשיג את המטרה שלי?
• ‏הגיוני שאני לא מקבלת כלל טיפול מנואלי בסדרה הזו? עד כה על כל פנים (3 פגישות)..
• ‏כבר 3-4 שבועות שאני מתקשה לשבת, מניחה שזוהי מתיחה בהמסטרינג (הכאב בנקודת התחל של השריר) או משהו כזה. רעיון למה אני יכולה לעשות בהתחשב בכך שהפזיותרפיסט הסתפק בלהצביע על כך שאני יכולה לשנות תנוחה ולהקל על הכאב (ברור. לעמוד או לשכב) ולתת תרגיל שמשלב שיווי משקל וחיזוק ליבה אך כזה שאיני יכולה לבצע בבית עקב מחסור בציוד? הצעות יתקבלו בברכה.

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[Chiron]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

שכיבות סמיכה, שיפורים קלים, ועוד קצת מהייאוש המר הזה



קרא את שאר עדכון הלוג...

איתך במאבקך הצודק, אל ייאוש. גוף נטול כאב הוא ממש לא בקשה דמיונית. את לא בגיל 90, את בחורה צעירה. אלא אם יש חשד לפיברומיאלגיה או משהו כרוני אחר. נסי לכתוב על דף בדיוק מה שאת רוצה לומר לו, זה עוזר לנקות את הראש להסביר את עצמך לעצמך לפני שאת מסבירה לאנשים אחרים. מכל מה שאת מתארת בבלוג, את מנסחת את עצמך בדיוק כירורגי, גם בהיעדר אבחונים קונקרטיים.

אולי פיזיותרפיה זה לא הכתובת באמת. או שאולי הפיזיותרפיסטים שאליהם את הולכת הם לא הכתובת. בסופו של דבר כולם אנשים ויש שוני בגישות, אינטראקציות ואבחונים. קראתי פעם את הספר של קן דיכטוולד- גופנפש שמציג גישות טיפול אלטרנטיביות ומדגיש את הקשרים בין המוח, מערכת העצבים, השרירים, היבטים רגשיים ופסיכולוגיים, חוויות שאצורות בגוף בתור כאבים פיזיים ועוד. שווה להעיף מבט.

לגבי ההמסטרינג- את מחפשת תרגיל לחיזוק למרות הכאב?

 

[שיר1]

איתך במאבקך הצודק, אל ייאוש.

תודה. באופן מפתיע זה ממש ממש עוזר. מעריכה את זה.

לגבי ההמסטרינג- את מחפשת תרגיל לחיזוק למרות הכאב?

מחפשת מה אני יכולה לעשות כדי לעודד החלמה. מה עשוי לעזור במקרה כזה (חוץ מלבחור לעמוד 🥷).

נסי לכתוב על דף בדיוק מה שאת רוצה לומר לו, זה עוזר לנקות את הראש להסביר את עצמך לעצמך לפני שאת מסבירה לאנשים אחרים.

האמת שחשבתי באמת לכתוב, אבל גם לתת לו לקרוא. קצב הדיבור שלי איטי מקצב קריאה ממוצע, וזה עשוי לחסוך לנו זמן. לבסוף יצא מסמך ארוך למדיי (4 עמודים), שכולל גם הסטוריה והכל, כדי שהכל יהיה ברור. חוששת שלתת לו לקרוא את זה יגרום לו להיבהל ממני יותר מדי ואולי לקוות שאתחפף מעצמי חחח..
יש אנשים שלא כלים (כ' סגולה) אליי, כוונתי, לא מסוגלים להכיל אותי. אמנם צנזרתי כמה מחשבות שעלולות שלא לקדם שיח מועיל בינינו, וזה נראה לי בסה"כ מעודן. אבל אולי אפשר להפוך את זה למועיל יותר.
מחר אחה"צ אפגש איתו שוב, זה המסמך בכתיבה חופשית, אשמח לחוות דעת חיצונית אם יש למישהו סבלנות לקרוא. המטרה: לנסות להשיג מקסימום בהירות ושיתוף פעולה. אפשרות מצערת נוספת, אך עדיפה על בזבוז זמן וכסף, היא להבין יחד שזה לא המקום להשגת המטרות שלי..

 

[elchonon]

תודה. באופן מפתיע זה ממש ממש עוזר. מעריכה את זה.

מחפשת מה אני יכולה לעשות כדי לעודד החלמה. מה עשוי לעזור במקרה כזה (חוץ מלבחור לעמוד 🥷).



האמת שחשבתי באמת לכתוב, אבל גם לתת לו לקרוא. קצב הדיבור שלי איטי מקצב קריאה ממוצע, וזה עשוי לחסוך לנו זמן. לבסוף יצא מסמך ארוך למדיי (4 עמודים), שכולל גם הסטוריה והכל, כדי שהכל יהיה ברור. חוששת שלתת לו לקרוא את זה יגרום לו להיבהל ממני יותר מדי ואולי לקוות שאתחפף מעצמי חחח..
יש אנשים שלא כלים (כ' סגולה) אליי, כוונתי, לא מסוגלים להכיל אותי. אמנם צנזרתי כמה מחשבות שעלולות שלא לקדם שיח מועיל בינינו, וזה נראה לי בסה"כ מעודן. אבל אולי אפשר להפוך את זה למועיל יותר.
מחר אחה"צ אפגש איתו שוב, זה המסמך בכתיבה חופשית, אשמח לחוות דעת חיצונית אם יש למישהו סבלנות לקרוא. המטרה: לנסות להשיג מקסימום בהירות ושיתוף פעולה. אפשרות מצערת נוספת, אך עדיפה על בזבוז זמן וכסף, היא להבין יחד שזה לא המקום להשגת המטרות שלי..

לא נראה לי שחסר שם בהירות, די מקסמת.
זה מעולה, הלואי וכולם היו כל כך ברורים ומוכנים לפגישות כמוך.
הייתי ממליץ לשלוח לו את זה לפני הפגישה שלכם שיהיה לו זמן לקרוא את זה ברוגע ולקלוט הכל.

חוץ מזה, הכתיבה שלך נפלאה, כך שזה תענוג לקרוא, אני בטוח שהוא יסכים איתי.

 

[שיר1]

לא נראה לי שחסר שם בהירות, די מקסמת.
זה מעולה, הלואי וכולם היו כל כך ברורים ומוכנים לפגישות כמוך.
הייתי ממליץ לשלוח לו את זה לפני הפגישה שלכם שיהיה לו זמן לקרוא את זה ברוגע ולקלוט הכל.

חוץ מזה, הכתיבה שלך נפלאה, כך שזה תענוג לקרוא, אני בטוח שהוא יסכים איתי.

תודה רבה!!

 

[Chiron]

תודה. באופן מפתיע זה ממש ממש עוזר. מעריכה את זה.

מחפשת מה אני יכולה לעשות כדי לעודד החלמה. מה עשוי לעזור במקרה כזה (חוץ מלבחור לעמוד 🥷).



האמת שחשבתי באמת לכתוב, אבל גם לתת לו לקרוא. קצב הדיבור שלי איטי מקצב קריאה ממוצע, וזה עשוי לחסוך לנו זמן. לבסוף יצא מסמך ארוך למדיי (4 עמודים), שכולל גם הסטוריה והכל, כדי שהכל יהיה ברור. חוששת שלתת לו לקרוא את זה יגרום לו להיבהל ממני יותר מדי ואולי לקוות שאתחפף מעצמי חחח..
יש אנשים שלא כלים (כ' סגולה) אליי, כוונתי, לא מסוגלים להכיל אותי. אמנם צנזרתי כמה מחשבות שעלולות שלא לקדם שיח מועיל בינינו, וזה נראה לי בסה"כ מעודן. אבל אולי אפשר להפוך את זה למועיל יותר.
מחר אחה"צ אפגש איתו שוב, זה המסמך בכתיבה חופשית, אשמח לחוות דעת חיצונית אם יש למישהו סבלנות לקרוא. המטרה: לנסות להשיג מקסימום בהירות ושיתוף פעולה. אפשרות מצערת נוספת, אך עדיפה על בזבוז זמן וכסף, היא להבין יחד שזה לא המקום להשגת המטרות שלי..

שמח מאוד שכתבת את מה שמציק לך, זה מאוד חשוב לתהליך. נשמע ממש לא פשוט מה שאת עוברת, מקווה שתעברי את זה בשלום עם תובנות להמשך. יכול מאוד להיות שאת צריכה יותר מפיזיותרפיה לפי מה שאת מתארת. המסמך שלך מתאר יפה מאוד את הבעיות. אולי כדאי לקחת את ה4 עמודים ולתמצת אותם עוד יותר כמו שעשית בעמוד האחרון.

לדוגמא:
1. ברך ימין כואבת לי מתאריך x.x.2019
2. הכאב התעורר אחרי/ במהלך/עקב תרגיל סקווט/מכרעים/דדליפט/תרגיל אחר
3. בזמן ירידה/עלייה/בור של הסקווט/מכרעים
4. תיאור הכאב: דקירה/מתיחה חזקה/תפיסות/בריחה של הברך
5. המיקום: חלק חיצוני של הברך(לטרלי), מידאילי (פנימי של הברך), קידמת הברך, אחורי הברך, או שאני מרגישה בתוך הברך עצמה.
6: כואב לי היום כשאני: במנוחה מוחלטת בשכיבה על הגב/ בטן/ צד, בזמן הליכה, ברכיבה על אופניים, כשאני עולה במדרגות, יורדת במדרגות, בזמן ישיבה ממושכת, בזמן עמידה ממושכת, בירידה של הסקווט, בתחתית הסקווט, בעלייה של הסקווט.
7: רמת הכאב מסולם 0-10 היא 7.

בקשר להמסטרינג- תני לעצמך לנוח קודם כל. לא לעשות שום דבר שיכול להחמיר את הבעיה. את מתארת כאב חד במנוחה אז לא הייתי עושה תרגילי כוח כל עוד זה המצב.

יהיה טוב, תמשיכי לכתוב את הדברים לעצמך ואולי לחפש פתרונות אלטרנטיביים בזמן שאת ממשיכה עם הפיזיו.

 

[שיר1]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

עדכון כמובטח

היום, אחרי ישיבה עם @אני=] לשווארמה, הגעתי לפיזיותרפיסט, מצוידת במניפסט המפואר שנכתב לעת ערב אתמול, לפני שנזכרתי לסתום את האף וללכת לבחור טרם סגירת הקלפיות (השווארמה הייתה מעולה מן הסתם, אבל יותר מזה היה תענוג אמיתי להכיר את הבחורה היפהפיה הזו פנים אל פנים). הייתה פגישה מוזרה, ממנה יצאתי ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא המשיך לומר את אותם דברים מרתיחים ובלתי מועילים כמו "את רוצה שאני אתן לך אבחנה מה יש לך? אני לא יכול לתת לך אחת כזו, מה גם שבדר"כ אבחנות כאלו טועות". "את מצפה שאני אתן לך שיעורי בית? את רואה את הקונסטלציה של הטיפול פה. אני מטפל בכמה אנשים במקביל. זה לא ממש אפשרי". "לא תהיה פה תכנית ברורה של מה עושים ולאן הולכים" וכן הלאה וכן הלאה. ומצד שני, בפועל כשניגשנו לעבודה הוא בהחלט התאים את עצמו למה שביקשתי, לרווחתי ולהערכתי הרבה. אפילו שמעתי ממנו המילה "קרע". איך היא הצליחה לברוח לו, לא ברור.
סתם.
תכלס, מה היה כל כך קשה לעשות את זה בלי להמשיך ולפזר ענני עשן כשגם ככה אני בערפל?

עם זאת, טעות מצערת שלי הייתה (בין הצד הראשון לצד השני) לדבר בצורה לא מספיק נעימה, כולל להטיח שהוא בלבל לי את השכל. אמנם חזרתי בי מייד והתנצלתי, אבל אני עדיין מתביישת בזה. זו האמת.

אני באמת תוהה כמה עתיד יש לקשר הזה.
זה מוזר.
זה קורה לי לעיתים נדירות, אבל קורה, שלמרות היות שנינו אנשים וורבליים, אינטליגנטים ויודעים להביע את עצמם, ועל אף שהוא באמת אנושי מאוד וסבלני מאוד, משהו פשוט לא עובד. מסיבה לא ברורה אנחנו לא מצליחים להבין זה את זו, והתקשורת עולה על שרטון.
העובדה היא שקשה מאוד להוציא אותי מהכלים, והוא עשה זאת היטב, ללא קושי. ואם כך, לא רחוק מהמציאות שזה יקרה שוב.
אני גם מכירה ומזהה את השאיפה שלי לשליטה שבאה לידי ביטוי ברצון "לתקן" את הקשר ולגרום לו לעבוד, ובתחושת הביטחון שאוכל לעשות זאת. שהרי לא מוותרים לפני שנותנים צ'אנס ראוי.
ואם כי המשפט האחרון הוא עדיין לחם חוקי, בנקודה הזו בדיוק אני רוצה לוותר על הדרישות שלי מהמציאות:

- על הדרישה שלא אטעה לעולם.
- ‏על הדרישה לבהירות וודאות. כן כן, לא לא. בלי בלבולי שכל.
- ‏על הדרישה שהקשרים שלי יתנהלו בתנאים שלי.

במקום זאת, להיות פתוחה לאפשרות שזה יעבוד, בדיוק כמו לאפשרות שזה לא יעבוד, בלי לנסות להכריח את המציאות לכאן או לכאן.

בשורות מעודדות:
יצאתי מהפגישה עם תרגול מדויק ומותאם עבור ההמסטרינג. וכמו כן, עידוד ובקשה שאחזור לחדר הכושר. ואפילו הנחיות שמתחילות להישמע כמו משהו הגיוני. אם כי עדיין לא ברור לי במאה אחוז איך ומה, ומהם הקווים האדומים..
החזרה קרובה מאוד כנראה (מן הסתם עם הרבה מאוד שינויים ומעט מדי מוט, לפחות בתקופה הקרובה, ועדיין), ויחד איתה גם חזרתו של הלוג לשמש כלוג אימונים (וחפירות), במקום לוג החפירות הבלעדי שהפך להיות.

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[אני=]]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

עדכון כמובטח


קרא את שאר עדכון הלוג...

שירווושש חחח איזו מהממתת 😍😍
שתדעי לך שחשבתי על הפגישה כללל היום (ולא רק בגלל שהשווארמה היה הדבר הנורמלי היחיד שאכלתי אתמולo_O) את בחורה קולית בטירוף 😍 🤯
ונשמע שהפיזיו הזה מוכשר בטירוף אם הוא הצליח לגרום לך להתעצבן! זה לא נשמע כמו משימה קלה 😲

 

[שיר1]

שירווושש חחח איזו מהממתת 😍😍
שתדעי לך שחשבתי על הפגישה כללל היום (ולא רק בגלל שהשווארמה היה הדבר הנורמלי היחיד שאכלתי אתמולo_O) את בחורה קולית בטירוף 😍 🤯

😍

ונשמע שהפיזיו הזה מוכשר בטירוף אם הוא הצליח לגרום לך להתעצבן! זה לא נשמע כמו משימה קלה 😲

אכן כן ☠️☠️☠️☠️☠️
אצטרך לשפשף את הסבלנות ואורך הרוח שלי לרמה וירטואוזית מול המקצועיות שהוא מפגין בלעצבן אותי, בתקווה להשיג התאבכות הורסת שתשאיר את הים בינינו רגוע (מה היה הקשקוש הזה? Never mind. דלגי חח.. יש למוח שלי יציאות משלו)

 

[שיר1]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

קריאות והתקדמויות

תודה לאל, אני משתפרת.
באמצע השבוע הוספתי סוף כל סוף חתירה. אלתרתי משקולת של כעשר קילו, עם רצועה, ומסור יד יד. כמו כן אפרייט רואו.
איזשהם כאבים שהתעוררו הביאו אותי להוריד משקל ולתרגל למחרת יותר דפוס תנועה. ולאט לאט. מניחה שחוסר היציבות של המבנה המהונדס של ה"משקולת" גם תרם את שלו.
כך גם כשהתרגול להמסטרינג גרם להתפשטות הכאב גם לעמידה ושכיבה, בחרתי למחרת לוותר על רובו (על אף שגם כך היה מינימלי) ולעבוד טיפין טיפין.

בכלל אני כעת באלתורים מתמשכים. חתירה במעקה רחוב שכזה (כן כן, בשכיבה, עקבים נעוצים ברצפה. אולי קוראים לזה מתח אוסטרלי במנח אופקי ;). ושכיבות סמיכה בשיפוע חיובי על כל דבר שעלול להיתפס כידיות, או סתם כמשטח נוח. ולא רק כי מחד אני עדיין ממתינה לגומיות, ומאידך מעדיפה כרגע לחכות קצת עם חדר כושר. אלא גם כי מעניין אותי לאתגר את היצירתיות שלי.
אגב שכיבות סמיכה, נבנה לו כבר ביטחון מספיק כדי לבצע אותן מלאות לחלוטין, אם כי עדיין שומרת על זה כבודדות, זוגות, או גג שלשות - כל משקל הגוף שלי הוא עדיין עומס גדול עבורי.
אני עובדת באיזי, משאירה מרווחים מספקים גם להתאוששות, אבל בעיקר לבחינה, וללמידה של עצמי ושל היכולות שלי. כך בשישי - קוצצת שום, איליופסואס, מכינה תערובת תבלינים מושלמת לדג, פשיטות מרפקים, מניחה את הרוטב להצטמצם, שכיבות שמיכה. וכן הלאה. יצא סלמון מושלם עם תוצר לוואי של הזמנה גם לפורים 🥷

עוד משמח אותי למצוא בתוכי מאגר יציב יחסית של סבלנות. אני יודעת שהניצחון במערכה הזו יקום או ייפול בדיוק על זה. אני כותבת את זה וקצת מסתייגת מהקונוטציה המלחמתית, אבל הרעיון מובן.
בינתיים צומח פרי ראשון בדמות שיפור ניכר במרפקים. הן עוצמת הכאב והן משכו נמצאים במגמת ירידה 🤩

סיימתי לקרוא את Biology of Belief של Bruce Lipton, שהתגלגל לידי בהשגחה פרטית מייד לאחר שהומלץ לי פה. ובכן, כנראה שיש לי עוד דרך ארוכה לעשות בלוותר על הספקנות העיקשת, לגלות ענווה ולפתוח ראש, מה גם שבאמת שאין לי מספיק ידע מתודולוגי כדי לחרוץ דעה. אבל התחושה שהתקבלה מקריאה ראשונה היא של פקפוק ואף אנטגוניזם קל לנוכח מה שנדמה לי כדילוגים חדים בין עובדות להשערות למסקנות ולפיתוחים וכקפיצות לוגיות גדולות מדי.
בכלל, אני מאמינה. ואני גם מחפשת מה עובד לאנשים ושמחה לנסות גם אם אין הוכחה קלינית מספיקה. אבל הניסיון לקשור את התחומים ולהוכיח אמונה על בסיס מדע, אם כי זהו רעיון יפה שיש לו מקום, באופן אישי - א. לא מחפשת את זה כרגע וזה לא באמת מעניין אותי. לא כרגע. ב. הביצוע לא היה לטעמי. נדרשים פה לדעתי עוד עיבוד, עוד הבשלה, קצת יותר זהירות וקצת יותר רצינות. ואולי גם, עוד קצת ענווה. בדיוק מסיימת לקרוא את "הרופא והנפש" של ויקטור פראנקל. חוץ מזה שיש שם לא מעט פסקאות מונומנטליות ממש, מדהימה אותי תמיד הענווה שבה האדם הזה פורש את הרעיונות שלו. מניחה שהוא נדיר בנוף.
חזרה ל-Biology of Belief, כשהגיעו פרקים שלכאורה נוגעים יותר לפרקטיקה, התאכזבתי לגלות שזו דלה במיוחד, מה שמובן בהתחשב בכך שמראש לא זו הייתה מטרת הספר.
שוב, זוהי רק תחושה אישית שלי המבוססת על קריאה ראשונה ועל מעט מאוד ידע.
לזכותו ייאמר שנטע בי ניצנים של תהיה, של סקרנות ושל מחשבה בנוגע לכמה נקודות, בעיקר בתיאור של הגוף כקהילה של תאים.

יותר מאשמח להמלצות קריאה שנוגעות בפן הפרקטי של הדברים. כרגע מה שעובד מתקבל בברכה, גם אם הביסוס אנקדוטלי. פחות דחוף לי כרגע לשמוע הנמקות וניסיונות רהוטים או מקרטעים להכניס את האמונה בכלי ההיגיון (יש לי כמה מחשבות על הנושא, אבל זה לא לכאן).

התחלתי לנסות ולהשתמש בכלי שתאר ברט קונטררס בקטע שהומלץ פה ע"י @Yukio Mishima .
‏הבעיה היחידה שמתעוררת היא שאני ממהרת להירדם (גיחי). ממשיכה לקרוא שם, וגם לתרגל, ובוא נראה. כמו שאמרתי, אני מאמינה גדולה בלהיעזר בניסיון של אנשים.

שבוע טוב!

קרא את שאר עדכון הלוג...

 

[elchonon]

האמת שגם אני פחות התחברתי לברוס ליפטן, למרות שאני מאמין שכדאי שאצליח להתחבר אליו, כי הוא באמת עוזר להרבה אנשים, והתאוריות שלו יכולות לעזור לי אם הייתי מאמין בהם.
אני מכיר הרבה אנשים שנעזרו בספרים שלו, אך לצערי לא הצלחתי להוציא מהם תועלת אישית, וגם הרגשתי שחסר פרקטיקה.

יכול להיות שכתבתי על זה בעבר, אבל כשיש לי מתאמנים או חברים עם דלקות חוזרות או כאבי שרירים, אני תמיד ממליץ להם להימנע ממוצרי חלב וסוכר וקמח לבן. וכולם תמיד צוחקים ואומרים לי שזה לא קשור, אבל אחרי שבועות לפעמים שכואב להם, אם מודים שהם מוכנים לנסות.
אני לא לגמרי מבין את זה, אבל זה עוזר.

הם בדרך כלל יכולים לחזור בהדרגה למאכלים האלה בלי שום כאב אחר כך.

אולי תרצי לנסות משהו כזה.

 

[שיר1]

יכול להיות שכתבתי על זה בעבר, אבל כשיש לי מתאמנים או חברים עם דלקות חוזרות או כאבי שרירים, אני תמיד ממליץ להם להימנע ממוצרי חלב וסוכר וקמח לבן. וכולם תמיד צוחקים ואומרים לי שזה לא קשור, אבל אחרי שבועות לפעמים שכואב להם, אם מודים שהם מוכנים לנסות.
אני לא לגמרי מבין את זה, אבל זה עוזר.

הם בדרך כלל יכולים לחזור בהדרגה למאכלים האלה בלי שום כאב אחר כך.

אולי תרצי לנסות משהו כזה.

תודה!
יהיה לדעתך אפקט גם מהמנעות חלקית? כוונתי, מסוכר וקמח בלבד?
מעניין אותי לנסות, אבל כרגע לפחות מחצית מתצרוכת החלבון שלי מבוססת על מאכלי חלב. זה נתון לשינוי אבל לא במיידי..

 

[elchonon]

תודה!
יהיה לדעתך אפקט גם מהמנעות חלקית? כוונתי, מסוכר וקמח בלבד?
מעניין אותי לנסות, אבל כרגע לפחות מחצית מתצרוכת החלבון שלי מבוססת על מאכלי חלב. זה נתון לשינוי אבל לא במיידי..

אני לא יודע, תנסי. מהנסיון שלי צריך הימנעות מוחלטת.
בדרך כלל תוך שבוע מרגישים כבר אפקט.

אבל תנסי הימנעות חלקית, ותעדכני אותי כדי שאדע לעתיד.

 

[שיר1]

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

התקדמויות, ודוגמה לדמי-אימון בדמי-סגר

אוקיי. הדמי-סגר הזה חייב להסתיים. הלילה מצאתי את עצמי צולה מרשמלו על הגז ואשכרה אוכלת את הדבר הזה. לא יודעת לאן זה עוד יכול להידרדר מפה.
לרוע המזל (או שמא למרבה המזל?) הקיבה שלי לא מסוגלת להכיל דברים מהסוג הזה, אז זה לא החזיק מעמד שם יותר מעשר שניות.

אחרי יום של סיבובים קלאוסטרופוביים סביב הזנב של עצמי נשנשתי קצת שינה וקמתי לנשום את מנת השפיות שלי בדממה ובאפס הנוכחות האנושית של הלילה.

אז ככה:
תרגיל כלשהו להמס 3 סטים

היפטראסט רגל אחת מ.ג. 8*2
לסירוגין עם
מכרע בולגרי מ.ג 5*2 לצד

שכיבות סמיכה 5*5
כל חזרה מתחילה בתנועת קירוב שכמות או שתיים לתזכורת. מתברר כי האלמנט הזה של כיווץ בשכמות הוא בעל ההשפעה הרבה ביותר על המרפקים שלי.
לסירוגין עם
מסור 12*12*5
המקסימום משקל כרגע שיכולה לאלתר עבור התרגיל הזה. יש לי עוד כמה רעיונות. עוד חזון למועד.
גם כאן - דגש כיווץ וייצוב שכמה.

תרגול דפוס תנועה - כפיפות מרפקים ופשיטה מעל הראש (זה אומר לקחת משהו שלא שוקל, או גג קילו או שניים, רק כדי להתחיל להרגיל את המפרק. ולשים לב גם לתקן את הפאלטות הרגילות שלי, כמו נטייה להעביר יותר מדי לאמות בכל דבר, ובעצם לנסות ללמוד הכל מחדש בקשיבות מלאה, או כמעט מלאה).
לקינוח - פשיטות מרפקים בסוג של שכיבות סמיכה בשיפוע חיובי לחזרות גבוהות.

כל סעיף במה שהלך פה הוא התקדמות משמעותית מאוד ולא מובנת מאליה. כרית חימום לאזור השכמות לשחרור מרפקים, והי - המפרקים שלי ברווחה יחסית ואפילו ההמסטרינג לא רוטן!
כמובן שאני מתגעגעת למוט ולעבודה מעט יותר כבדה, אבל יש לי סבלנות מספיקה להתעקש לבנות את הנוחות המפרקית שלי בבייבי סטפס. בינתיים נראה שזה עובד.

כמובן שמשובצות במהלך היום הפסקות תרגול נוספות, יותר דברים שקשורים לפרופריוספציה, חיזוקים סטטיים וכאלו.



*השגתי את הספר "גופנפש" של קן דיכטוואלד בחנות יד 2 מקסימה ומסוכנת מאוד עבורי בירושלים. ראשית, רשימת התודות שם היא הנהדרת ביותר שקראתי לאחרונה או אולי אפילו מעודי (יש כמה טוענות לכתר). עוד לא סיימתי לקרוא, אבל הוא מעורר מחשבה, והכי חשוב, אני יכולה למצוא חיבור. בעיקר באופן שבו אני חווה את הקשר בין הפוסט טראומה שלי ובין התגובות הגופניות שלי. יש עוד הרבה לעשות, ועוד יותר מכך, להקשיב ולהתבונן. ועל כל פנים, תודה על ההמלצה @Yukio Mishima 🙃

*אם גם אתם שאלתם את המורה שלכם איך טריגונומטריה תעזור לכם בחיים, אז כמובן - כדי לקבוע שיפועים בשכיבות סמיכה 👏
אפילו לא צריך מחשבון! :crazy:מספיק לזכור כמה ערכים בסיסיים (שכולנו כמובן זוכרים 🥷) ובעזרת אומדן סביר מגיעים לתוצאות מדויקות מספיק 🤯🤯

קרא את שאר עדכון הלוג...