Resource icon

לוג שמחה

שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

עדכון לוג: 21/08/20

יום רביעי היה יום מגעיל בניחוח פוסט טראומה בתוספת נלווית של גוף כואב (מקרה?). חמישי היה יום הולדת לאמא (חריגה של 280 קל על חשבון גירעון אתמול), וכך מוצאת עצמי רק היום מגיעה לאימון כלשהו. קצרצר וקליל כי באמת שאין לי זמן.

ג'יאנט סט למרחיקי ירך גומיה xx-heavy:
- גלוט ברידג' 10*3
- ‏הרחקות בברידג' 10*3
- ‏הרחקת צדפה 10*3 לצד
- ‏הרחקה בהליכה 10*3 לצד

סופר סט:
- מכרע בולגרי 10*3
- ‏מכרע לאחור 8*3

חתירה כנגד גומיה (xx-heavy)
סט ראשון יונילטרלי 10 חזרות ומפאת קוצר הזמן עוברת לבילטרלי:
12*3

ומייד
אעלק דדליפט כנגד אותה גומיה
20*2
בסופר סט עם
כפיפות מרפקים כנגד גומיה קלה
10*2

15 דק טבטה נטו אירובי, לנשמה ולכפר על שחיתות אתמול.

לא הכנסתי לפה דבר מהבוקר מלבד קפה אחד ללא סוכר. סיום האעלק אימון מצא אותי עם התכווציות מטורפות לקראת הקאה, דופק משתולל וסחרחורות. מניחה שזה כי חתכתי לעשות משהו מייד והתיישבתי לטובת העניין, במקום לפרגן קצת cooling down. כעת מעניקה טיפול מסור ל-2 טונה במים (חנק) עם 10 ג' טחינה, 130 ג' מלפפון ו-79 ג' עגבנייה.
מנפלאות החיטוב.

גוט שאבעס!

קרא את שאר עדכון הלוג...
 
10 ג' טחינה, 130 ג' מלפפון ו-79 ג' עגבנייה.

סחטיין על הדיוק

שיגמר במהרה בימינו (החיטוב כן?)

גוד שבאס
 
שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

עדכון לוג: 23/08/20

עדכון חיטוב ושאר ירקות וצרות והצרות:

לאחר שבשבוע שקדם לזה החולף נתקלתי בתסכולים על סף שבירה מהחיטוב, הבנתי שעליי להשקיע עוד קצת מחשבה ולבצע התאמות. וכך בתחילת השבוע התחלתי לדחות רשמית את הדבר הראשון שאני מכניסה לפה, מלבד קפה ללא סוכר ומים, לשעה 1-2 בצהריים. בסה"כ נראה שזה עובד לי טוב יותר עד כה. בעבר תקופות רבות וארוכות שזה היה הסדר הרגיל והטבעי לי. וכן, אני בהחלט מעדיפה לאכול 1-2 ארוחות גדולות ביום מאשר להתקשקש כל היום סביב אוכל + להיות רעבה ומתוסכלת לאורכו.

מבחינת משקל: תחילת שבוע מצא אותי על 66.9, וסופו 66.1, עוברת דרך 66 עגול באמצעו. ממוצע שבועי של שבוע מחזור: 66.36.
היום כבר שבירת קידומת נוספת (לא באמת אבל נניח) עם 65.7 ק"ג.
סה"כ אם אגיע עד סוף החודש העברי ל-64 ק"ג לא תהיה לי סיבה לא להיות מרוצה. חודש לפניי.

ממוצע קלורי של חמישה ימים ראשונים לשבוע: 1325 קל. שישי שבת נראה לי הייתי סה"כ קרוב ליעד היומי שלי, מלמעלה או מלמטה. משתפרת בהתנהלות בסופי שבוע וזה נחמד. בעיקרון המכוון הוא 1400 יומי. השבוע יצא קצת פחות.
שוקלת להוריד רשמית עוד 100 קל ל-1300. במחשבה שניה אחכה לראות מה קורה איתי בחזרה לאימונים סבירים. ובמחשבה שלישית, אזרום לפי התחושה.

אתמול הצלחתי לחבול את הקרסול שלי במעט אירובי שהתעקשתי לעשות (6 סבבי טבטה). הדפקטיזם בהתגלמותו, באשר חשתי אותו מתחיל לכאוב כבר בסבב רביעי ובחרתי להתעלם. אלוהים, כמה טמטום יכולה לתחזק בחורה אחת? (ולא, הפעם אין כוונתי רק לחוסר הקשיבות שלי בקונטקסט הצר הזה).
עכשיו הוא כואב למדי. גם כאב במניסקוס התיכון של אותה רגל (שמאל). הרבה קפיצות וקצת יותר מדי זעזועים למערכת. וכך לצערי לא אחזור להתאמן היום כמתוכנן.
מקווה שיעבור במהרה.

היקפים:
ירדתי בין 1-4.5 ס"מ בכל המדדים שטרחתי למדוד היום. ברובם הצרה של כ-3 ס"מ:
אגן: 103 (שזה דווקא פחות משמח בפרט שאיבדתי שם המון מסת שריר כמו בכל הגוף בעצם בחודשים האחרונים)
מותן נקודה צרה: 71.5
קו טבור: 79.5
ארבע ראשי (15 ס"מ מהפיקה כולל) בעמידה: 52
אמצע ירך: 58
קו פטמות: 89

השבוע גם התחלתי לספור כל ירק שנכנס לי לפה חוץ מחסה. ומי שטען שמלפפון אין צורך לספור ועגבניה כן, משהו בטענה לא ברור כי ההבדל הוא של קלוריה אחת בלבד למאה גרם. מתברר שמגיעה לסביבות 200 קל יומי מירקות ביום ממוצע, ולפעמים גם יותר. שזה לא המון, אבל שווה ספירה סה"כ אם רוצה להיות יעילה עם זה.


.
.
.
אין לי אוויר. ולא מקום. לפחות דמעות יש בשפע וזו כבר התקדמות יפה.



שבוע מבורך וחודש טוב, של לב פתוח והתכווננות ודיוק


קרא את שאר עדכון הלוג...
 
רפואה שליימה (תנסי סיבובי קרסול ולמעלה למטה)

מטרופולין עם היצירה הזאת,יפה ועצוב (רק הדר אשוח הזה נדחף לקליפ-אוף)


חודש מבורך ובהצלחה בכל העניינים (נשימה ול64 ובכללי)
 
נערך לאחרונה:
שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

עדכון לוג: 25/08/20

הקרסול נראה שמתאושש בחסות הרביצה הממושכת במשרד. רמת הכאב ירדה מספיק בשביל שאלך להתאמן היום.
כל מיני מחשבות לשינוי כיוון ותוכנית. מאמינה שאעצב משהו בשבוע שבועיים הקרובים.

אימון בוקר מאוחר

סקוואט
50*5*5
ריסט לרגל חזרה מהבידוד. רושמת לי להקפיד יותר לשמור את הכיווץ והמתח בגלוטס והמס בתחתית.
מצב שבסט אחרון היו 6 חזרות. לא חזקה בספירה וזה (אבל משתדלת!).



סה"כ בסדר נראלי. ובהמשך אפילו השתפר יותר.

חתירה בדאמבל יד-יד
17.5*10*3
כתף מתחילה לכאוב מעט.

חתירה במכונת טי-בר עם תמיכה לגב תחתון
8*2
משהו לא מסתדר לי. אולי גם העמסתי יותר מדי משקל. המרפקים מתחילים להציק. עומס מוזר ולא נעים באזור הטרפזים. הרעיון של המכונה נחמד אבל הייתי שמחה אם זה היה ניתן יותר לכוונון. כמו שזה עכשיו לא בטוחה שהיא תצליח להועיל לי הרבה. אנסה עוד פעם-פעמיים ואחליט.

משיכה מלמעלה
18*10*2
נעילה סטייל נעילת פרס, אחרת מכאיב יותר. הכתף כבר כואבת אז לא יודעת לשער השפעה. אניווי שומרת על זה קל וקצר.

היפטראסט
60*10
60*15*2
משקל קל וזה. יש לי מחשבות להמשך.
גם ההמס כבר כאב משהו אז לא בטוחה בהשפעה. חושדת שהתרגיל הזה כן מגרה. אה, וסטרס מטבולי זה דווקא נחמד (וסדיסטי למדי).

פשיטת ברכיים
32*15*2

קירוב ירך במכונה
27*10*2

הרחקת ירך במכונה
משהו מרגיש לא בסדר. עשר חזרות של כוונוני משקל עד להפנמה שדי. באופן כללי פה מעדיפה גומיה.

כפיפת מרפקים במוט w
13*10*2


להפתעתי עמדתי יפה באימון ללא מזון לפני/במהלך. אמנם אימון קל ולא מעמיס, אבל עדיין מעודד. אולי כן אצליח לשלב את האעלק צום לסירוגין עם אימוני בוקר.


קרא את שאר עדכון הלוג...
 
שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

סתם חפירה בכיינית. דלגו

הקלות הבלתי נסבלת והמהירות שבה אפשר להרוס את מה שנבנה בזמן ומאמץ מדהימה אותי כל פעם מחדש. נו. יותר כמו מעוררת גיחוך כואב.

האופטימיות שלי נכזבה, הקרסול עדיין כואב בעמידה, הליכה ואפילו קצת במנוחה. אמנם השתנה לו מעט האופי לכזה יותר ממוקד ושורף, ופחות מתפשט ובלתי נסבל. גם הברכיים באי נוחות וכאבים ודקירות שצצים ברנדומליות.

לפתע הבנתי שעברו כמעט חודש וחצי מהפציעה בכתף (החלטתי משום מה לקבוע תור לאורתופד, אז בדקתי). וזה עדיין פה, במלוא הנוכחות.

מרגישה מוכה וחבולה, ומיואשת ברמה של בא לי לבכות.

אני כל כך מיומנת בלהמשיך לעשות דברים שמכאיבים ומזיקים לי, שכמעט והלכתי לאימון כמתוכנן. כשלבסוף מצאתי מידה מספקת של תבונה ואהבה עצמית כדי להימנע. ובמקום זה:

- קצת פלקס/פוינט/איברסיה/אינברסיה לקרסול כנגד גומיה קלה מאוד.
- ‏תרגיל כלשהו להמס (אחת ולתמיד, זהו התרגיל: בשכיבה רגליים ישרות עקבים נעוצים ברצפה, אוספת ומרימה ישבן, ואז מרימה רגל ישרה, מורידה. רגל רגל כמה חזרות. סה טו).
- ‏רוטציות כאלו ואחרות לכתף ללא גומיה ועם גומיה קלה מאוד.

ותוך כדי זה הופכת במחשבות הבאות:
- הי, אני כבר לא מתעוררת בלילה מכאבי כתף! שיפור או לא שיפור?
- ‏היא כבר כמעט ולא כואבת במנוחה ומותירה לי הרבה זמן נקי ממנה.
- ‏אני לא ממהרת לשום מקום ואתן לקרסול שלי את כל הזמן שהוא צריך להשתקם (אפילו שזו תקרית דבילית בהחלט והעיתוי כל כך בלתי מוצלח והחיטוב והכל).
- ‏ושוב: אני לא ממהרת לשום מקום!
- ‏אנשים יצאו ממצבים פי אלף יותר קשים ומסובכים משלי. יש לי תקווה להחלים. ובאמת להחלים.
- ‏ישבתי בלי סוף בשבוע האחרון, והכאב בהמס לא הפך לבלתי נסבל בשום שלב. שיפור או לא שיפור?
- המרפקים כבר כמעט ולא מציקים (רק עם בגד עליהם או כשעושה משהו שכנראה לא נכון להם באימון).
- בעבר ‏כבר טיפלתי בעצמי בנקע, ונכון, זה לקח שבועיים ואולי מעט יותר עד שעבר, אבל זה בסדר ואני לא חסרת אונים. אין לי מושג מה יש לו עכשיו אבל מה שזה לא יהיה, זה יעבור.

היה לי חשד כזה, אולי החיטוב תורם גם הוא לאיטיות ההתאוששות. אולי הגרעון גדול מדי? לא מגיעה לרף הקלוריות שקבעתי לעצמי וזה לא מטריד אותי בעיקרון, בעיקר כשאיני יכולה לזוז הרבה. סה"כ הירידה שלי נראית לי סבירה. אמנם ירידה של קילו בכמה ימים האחרונים, אבל היה מחזור וזה, וסה"כ בשבועיים האחרונים נראה שירדתי 1.5 ק"ג בלבד. שזה ממש סביר.

החשוד הבא - מצב נפשי-רגשי - לא יצליח להתחמק בקלות רבה כל כך. יותר מדי טראומות. יותר מדי מכות. החיים ממשיכים ואני ממשיכה לנוע, אבל זה משפיע. ולצערי הקשר בין ביטויי הגוף והנפש שלי הדוק הרבה יותר ממה שהייתי רוצה.

נזכרת שהייתה תקופה שהחלטתי לפרוש מהאזנה למוזיקה. מוזיקה לסוגיה ששמעתי בתקופות שונות שרובן בסך הכולל היו קשות וכואבות הייתה עבורי מכאיבה ובחלקה אף טראומטית. וגם מוזיקה חדשה, רגישות היתר המוגזמת הזו גורמת לי להרגיש מדי את מה שיש בה, וכל הכאב של האנשים שכתבו מוזיקה הופך להיות שלי. כל זה היה יותר מדי.
הרגשתי ששחררתי הרבה עצב מהחיים שלי עם ההחלטה הזו. ככה ביליתי שנתיים שלמות, עם נישות זעירות שכן השארתי. שזה הזוי. בטח כבן אדם מוזיקלי מאוד שמוזיקה בשבילו זה חיים.

אח"כ כבר חזרתי, בתחילה כזה בחד"כ, לאימונים. ועם סוגה שלפני כן לא האזנתי לה (מטאל כבד כמובן). ולאט לאט זה גם התרחב. עדיין יש דברים שאני מעדיפה שלא לשמוע.

מרגישה שיש סיכוי שאשוב להימנעות הזו. אולי לא לכל כך הרבה זמן, אבל כן סיכוי סביר (אם כי לא גבוה) שזה יקרה. משהו בי מבקש לנוח. לצמצם גירויים.
משהו בי מבקש שקט.

ועד אז, פיס יפהפה של נוריהירו צורו, שלי הוא מכת אגרוף לבטן ועוד אחת לסרעפת, ממש כמו הזיכרון האחרון מהאיש שאהבתי.



קרא את שאר עדכון הלוג...
 
נערך לאחרונה:
נשמע שיש שיפור בהמס,מרפקים וכתף
ובכלל לא לקום בלילה מכאבים זה מבורך (הידד?)
ולא יודע כמה זה באמת מעודד, אבל יש אנשים שבאמת יצאו ממצבים לא נורמליים ומתפקדים לא רע על גבול הטוב (אני ביניהם)

בחיטוב (על פניו) יש יותר סיכון לפציעות וגם יש ירידה בהתאוששות
אבל ממה שאת מתארת, הירידה אצלך סבירה ואיכותית (תוצאות במראה לא ראיתי-זה את יודעת לאמוד)

לדעתי לוותר על מוזיקה זה כמו לוותר על איבר חיוני
אפילו שיש שירים שיכולים להוריד דמעות (כמו כן יכולים לעודד ולהעלות את המצב רוח/רייג' לסט כבד )אבל זה רק אני..


ואחרון חביב,
זיכרון רע מהאהוב,
לא מכיר כל כך את הסיפור,אבל אם קראת לו 'האיש שאהבתי' אז כנראה שהיו גפ זכרונות טובים בכל זה ועדיף להיצמד אליהם (רגעים שהיית מאושרת/שמחה/כל התשובות נכונות)
אל תתני לזיכרון אחד(בתקווה שזה אחד) רע להרוס (אם זה בכלל עוד רלוונטי-מקווה בשבילך שכן,נשמע שיש לך משהו טוב בחיים בעניין הזה)


מה גם
הרבי אומר:'תחשוב טוב יהיה טוב'

כן,יכול להיות שזה סופר דופר קלישאתי
אבל אמיתי לגמרי (מנסיון)

בברכת אופטימיות אין קץ והחלמה מהירה לכל


*אל תפסיקי לעדכן,אחלא לוג
 
נשמע שיש שיפור בהמס,מרפקים וכתף
ובכלל לא לקום בלילה מכאבים זה מבורך (הידד?)
🫤

לדעתי לוותר על מוזיקה זה כמו לוותר על איבר חיוני
אפילו שיש שירים שיכולים להוריד דמעות (כמו כן יכולים לעודד ולהעלות את המצב רוח/רייג' לסט כבד )אבל זה רק אני..
מוזיקה שמורידה דמעות זה סבבה לגמרי. כללית, לבכות זה בסדר גמור (הייתי מאחלת לעצמי קצת יותר מהיכולת הזו).

ומה אתה יודע, לפעמים מוותרים אפילו על איבר חיוני בשביל דברים חשובים יותר.
זה לא יקרה הרגע, אבל לא נראה לי שיקרה לי שום דבר רע מקצת שקט.

ואחרון חביב,
זיכרון רע מהאהוב,
לא מכיר כל כך את הסיפור,אבל אם קראת לו 'האיש שאהבתי' אז כנראה שהיו גפ זכרונות טובים בכל זה ועדיף להיצמד אליהם (רגעים שהיית מאושרת/שמחה/כל התשובות נכונות)
אל תתני לזיכרון אחד(בתקווה שזה אחד) רע להרוס (אם זה בכלל עוד רלוונטי-מקווה בשבילך שכן,נשמע שיש לך משהו טוב בחיים בעניין הזה)
תודה על הטיפ.

הרבי אומר:'תחשוב טוב יהיה טוב'
וגם על זה

בברכת אופטימיות אין קץ והחלמה מהירה לכל
אמן ואמן.

וואללה?
 
לבכות זה בסדר גמור
משחרר משהו
ומה אתה יודע, לפעמים מוותרים אפילו על איבר חיוני בשביל דברים חשובים יותר.
יודע יותר מדי (ולא סתם איבר-הלב)

תודה על הטיפ.
בכיף

מהנסיון חיים שלי למדתי שלפעמים אנחנו מחפשים בחיים דברים שממש נמצאים לנו מתחת לאף..
תחשבי על זה

וואלה כן
לראיה,הילד עוקב

תצליחי שיר
 
יודע יותר מדי (ולא סתם איבר-הלב)
כוונתך?

תחשבי על זה
נציג מטעמו או מה? 🥷

וואלה כן
לראיה,הילד עוקב
עזוב שטויות. סתם ערימת אימוני פח מתובלים בגבבי מילים ובכיינות יתר.
 
נערך לאחרונה:
שיר1 עדכן/ה את הלוג ״הלוג שנחוש להחלים״:

עדכון לוג: 28/08/20

מלא כאבים שצצו, כמו בשורשי כפות הידיים, ברכיים, ועוד ועוד, גרמו לי להשתכנע שעליי ללכת להתאמן.
מצב הקרסול הוטב מעט אך הוא עדיין כואב.
בתכנון היה סקוואט 55*5*5 ושבוע הבא לתת סוף סוף את ה-60 שתוכנן לזמן שלבסוף נכנסתי בו לבידוד. אולם הבקשה הפנימית לנאמנות עצמית הניעה אותי לוותר, ובמקום זה:

פשיטת ברכיים
41*15*3

חתירה בפולי תחתון בישיבה
41*10*3
וואלה קשה.
ללא הפעלת מתח על הרגל מעבר למה שדרוש ליציבות, לטובת הקרסול.

דדליפט
70*5*2
סביר. יכול להשתפר


וכן, שכחתי למקד את המצלמה הגם ככה מעפנה של הפלאפון הגוסס שלי. מה נעשה.
פה כבר הכנסתי כמה גרמים של ברנפלקס למרות שלא הרגיש חובה וגם תיאבון לא היה, סתם כי נחמדה התחושה של גלוקוז שנכנס למערכת וזה בהחלט עוזר לאימון. וכן, השעה כבר הייתה שתיים.

משיכה מלמעלה מיד פוזישן צר
27*8*2
כתף לא אוהבת.

הרחקת ירך במכונה
41*8*3
רגליים כמעט ישרות להפחתת לחץ על קרסול. מנוחות של כחמש שניות בין סט לסט. אופס.

גלוט אקסטנשן'ס
3*10 במשקלים עולים

כפיפת מרפקים במכונת כיסא כומר
10*3
סבבה.


קרא את שאר עדכון הלוג...
 
באמת מבאס
וטוב שוויתרת,תעברי את זה ומשם הדרך למאה סקוואט תלך חלק בעזרת השם
(מרגיש דז'ה וו משהו)

הדדליפט נראה מעולה,הפוקוס זה שטויות
יש סט אפ טוב כל חזרה
רק לא בטוח,ותקני אותי אפ אני טועה,המוט קצת רחוק מהשוק?
אם טעיתי זה מהזווית צילום כנראה
אבל בהחלט נראה טוב (סביר עלאק)


שבת (של) שלום, מחשבות טובות והתאוששות הגוף והנפש (והקרסול כמובן)
 
נערך לאחרונה:
הדדליפט נראה מעולה,הפוקוס זה שטויות
יש סט אפ טוב כל חזרה
רק לא בטוח,ותקני אותי אפ אני טועה,המוט קצת רחוק מהשוק?
נראה לי המיקום סבבה. כזה על מחצית כף הרגל ובמשיכה המוט משפשף השוק לכל אורך הדרך.
מה, לא?
וטוב שוויתרת,תעברי את זה ומשם הדרך למאה סקוואט תלך חלק בעזרת השם
איזה. כבר מיואשת לגמרי. עם גוף שביר ולא סביר שכזה. כבר אין לי לא גרם אחד של אמון בתהליך.
גם אם ולו יצויר שכל מה שמטריד אותי כרגע יצליח להחלים, הסטטיסטיקה האישית שלי מראה שלא רחוקה הדרך מהפציעה הבאה. גם אם אהיה פיקס בהכל. או ברוב המכריע.

שבת (של) שלום, מחשבות טובות והתאוששות הגוף והנפש (והקרסול כמובן)
אמן.
זקוקה לזה
גוט שאבעס
 
גרף התקדמות
Back
למעלה תחתית