נק' מוניטין:
195
לא יודע עד כמה זה מבוסס אבל חומר למחשבה:
ישראל היילפרין - כושר גופני, מדע ותנועה
שרירי הידיים, שרירי הרגליים ועייפות לא מקומית.
אם נעייף שריר כלשהו בגוף בעזרת תרגיל כזה או אחר, ואז נבדוק האם זה השפיע על שריר אחר בגוף, כזה שנח במהלך התרגול המעייף, אז נמצא שהשריר שנח גם הוא התעייף למרות שלא עשה כלום. לדוגמא, אם נעייף את שרירי האמה ונבדוק לאחר מכן מה קרה לשרירי השוק, נמצא שהכוח שהם מצליחים להפעיל צנח בצורה משמעותית על אף שלא עשו כלום.
מה שמעניין הוא שלרוב התהליך הוא חד כיווני לשרירי הגפיים התחתנות. זאת אומרת, אם נעייף שריר כלשהו ולאחר מכן נבדוק את השפעתו על שריר בפלג גוף העליון, לרוב נמצא שהוא לא הושפע. לעומת זאת, אם נבדוק את השפעתו על שריר בפלג גוף התחתון, לרוב נמצא ירידה בכוח שהוא מסוגל להפעיל.
במחקר שערכתי בקנדה מצאנו שתרגול מעייף הן של שרירי הידיים והן של שרירי הרגליים, הוביל לעייפות לא מקומית של שרירי הרגליים אך לא של הידיים (חשוב לציין בשני המקרים השרירים שנבדקו היו רעננים).
למה זה קורה ? האמת היא שאין לנו מושג, אך אפשר לשער:
שרירי הרגליים לרוב גדולים יותר, חזקים יותר, בעלי יותר סיבים לבנים, יותר יחידות מוטריות, ומתאפניים ברשת עצבית שונה מזו של הגפיים העליונות. והחשוב מכל, עושה רושם שיותר קשה לגייס/להפעיל את שרירי הרגליים מאשר הידיים מנקודת מבט עצבית. מכן אפשר להסיק בזהירות שהעייפות לא מקומית משפיעה על יכולת הגיוס של השרירים שאותם קשה יותר לגייס -> שרירי הרגליים.
לתוצאות אלו יש גם השלכות מעשיות: עדיף לבצע תרגילי פלג גוף תחתון לפני ביצוע תרגילים לפלג גוף עליון וזאת מכיוון שהפלג גוף התחתון רגיש לעייפות לא מקומית בזמן שהפלג גוף העליון איננו. בימנו התחלתי לעבוד על מחקר חדש שיבדוק את גודל השפעה של עייפות לא מקומית כאשר מדובר בתרגילים יותר פונקציוליים ופחות כאלו שמתבצעים בתנאי מעבדה. אעדכן כשיגיעו התוצאות.
מעיין סיכום מחקר של ישראל היילפרין.
בתכלס, לדעתי - תנסה ותדע.
ישראל היילפרין - כושר גופני, מדע ותנועה
שרירי הידיים, שרירי הרגליים ועייפות לא מקומית.
אם נעייף שריר כלשהו בגוף בעזרת תרגיל כזה או אחר, ואז נבדוק האם זה השפיע על שריר אחר בגוף, כזה שנח במהלך התרגול המעייף, אז נמצא שהשריר שנח גם הוא התעייף למרות שלא עשה כלום. לדוגמא, אם נעייף את שרירי האמה ונבדוק לאחר מכן מה קרה לשרירי השוק, נמצא שהכוח שהם מצליחים להפעיל צנח בצורה משמעותית על אף שלא עשו כלום.
מה שמעניין הוא שלרוב התהליך הוא חד כיווני לשרירי הגפיים התחתנות. זאת אומרת, אם נעייף שריר כלשהו ולאחר מכן נבדוק את השפעתו על שריר בפלג גוף העליון, לרוב נמצא שהוא לא הושפע. לעומת זאת, אם נבדוק את השפעתו על שריר בפלג גוף התחתון, לרוב נמצא ירידה בכוח שהוא מסוגל להפעיל.
במחקר שערכתי בקנדה מצאנו שתרגול מעייף הן של שרירי הידיים והן של שרירי הרגליים, הוביל לעייפות לא מקומית של שרירי הרגליים אך לא של הידיים (חשוב לציין בשני המקרים השרירים שנבדקו היו רעננים).
למה זה קורה ? האמת היא שאין לנו מושג, אך אפשר לשער:
שרירי הרגליים לרוב גדולים יותר, חזקים יותר, בעלי יותר סיבים לבנים, יותר יחידות מוטריות, ומתאפניים ברשת עצבית שונה מזו של הגפיים העליונות. והחשוב מכל, עושה רושם שיותר קשה לגייס/להפעיל את שרירי הרגליים מאשר הידיים מנקודת מבט עצבית. מכן אפשר להסיק בזהירות שהעייפות לא מקומית משפיעה על יכולת הגיוס של השרירים שאותם קשה יותר לגייס -> שרירי הרגליים.
לתוצאות אלו יש גם השלכות מעשיות: עדיף לבצע תרגילי פלג גוף תחתון לפני ביצוע תרגילים לפלג גוף עליון וזאת מכיוון שהפלג גוף התחתון רגיש לעייפות לא מקומית בזמן שהפלג גוף העליון איננו. בימנו התחלתי לעבוד על מחקר חדש שיבדוק את גודל השפעה של עייפות לא מקומית כאשר מדובר בתרגילים יותר פונקציוליים ופחות כאלו שמתבצעים בתנאי מעבדה. אעדכן כשיגיעו התוצאות.
מעיין סיכום מחקר של ישראל היילפרין.
בתכלס, לדעתי - תנסה ותדע.
נק' מוניטין:
4,150
בדדליפט זה יפגע, אבל סקוואט? לא רואה סיבה שיפגע
