שלום,
אני בן 32 מתאמן מזה כ-3 שנים בצורה רצינית שכוללת מעקב קבוע אצל תזונאי ובנוסף מאמן כושר לבניית תוכנית אימונים.
הן על התזונאי והן על המאמן יש ביקורות מעולות, אני מכיר אישית אנשים שעשו אצלם שינויים מטורפים.
מצד שני, אני כבר 3 שנים מתאמן ברצינות, אין כזה דבר אימון שאני לא גומר את עצמי בו, אין דבר כזה לפספס ימי אימון.. מבחינת תזונה אני שומר באדיקות על כל גרם שאני מכניס לפה, מודד הכל אם אני צריך 150 גרם חזה עוף אני בוודאות אוכל 150 גרם. אפילו לחופשות אני לוקח איתי את משקל לשקול את האוכל.
גם במנה המותרת אני אוכל רק דברים שיש להם גם ערך תזונתי ולא סתם ג'אנק.
בכל ה-3 שנים האלה לא נגעתי בגלידה ואפילו לא באלכוהול.
אני מרגיש שינוי בגוף שלי, אין ספק שהתחזקתי, אין ספק שאני נראה אחרת מאיך שהייתי לפני...
אני עולה באופן תמידי במשקלי העבודה. מצד שני, אני ממש לא נראה כמו מישהו שמתאמן 3 שנים.
אנשים עושים שינויים מטורפים בפרק זמן כזה ארוך.. בחזה למשל אני אפילו לא קרוב למראה של חזה שרירי.
אני מאוד מתוסכל מזה. כל הזמן שאני מדבר על זה עם אנשים התגובות שאני מקבל "אתה בטח לא מתאמן נכון", "אתה בטח לא אוכל נכון" (החברים הקרובים אליי שיודעים עד כמה שאני שומר לא אומרים את זה), ועוד שלל תגובות בסגנון...
אומרים ש 70% זה תזונה.. מה יכול להיות לא טוב בתזונה?
הרי אני הולך לתזונאי שעיקר ההתעסקות שלו זה אנשים בתחום הכושר, יש לו רקורד מטורף של הצלחות כולל מחברים קרובים שלי, וכל הדברים שהוא אומר לי עולים בקנה אחד עם מידע שאני מוצא באינטרנט.
אם זה באימון, אז בתקופות מסה אני עושה בעיקר תרגילים עם 4-6 חזרות ובתקופות חיטוב בעיקר 8-12 חזרות.
מבחינת אירובי בתקופות חיטוב אני רץ כ 15 ק"מ בשבוע, ובמסה לרוב עד 4 ק"מ בשבוע וזאת רק כדי לשמור על הכושר האירובי כי בכל זאת צריך להיות במאזן חיובי.
מאוד כיף לי להתאמן, מאוד כיף לי לעשות ספורט..
ומבחינת יכולת אירובית אני רץ בקצב של כ 13 קמ"ש...
אני פשוט ממש מתוסכל מזה שאני לא רואה תוצאות מבחינת פיתוח שריר... זה כל כך לאט וכל כך איטי שאני פשוט לא מסתכל על עצמי במראה כי אני רק מתבאס.
התסכול הזה נבנה כבר לאורך תקופה, מאז מרץ שנה שעברה אני אפילו מתאמן עם מאמן אישי 4 פעמים בשבוע (ואני לא צריך לומר לכם איזה הוצאה כספית זו), כל זה רק כדי לדעת בוודאות שאני באמת מתאמן נכון.
אני מתחיל לתהות האם גנטיקה היא מרכיב מהותי הרבה יותר ממה שנוטים לומר.
ואני תוהה האם עדיף לי פשוט להפסיק עם התזונאי והמאמן ולקבל את זה שאין לי באמת שליטה על התוצאות ועדיף פשוט להתאמן בשביל הכיף ולהפסיק עם ההגזמה במשטר התזונתי.
נתונים טכניים:
התחלה (לפני 3 שנים): גובה 176 משקל 72 אחוזי שומן 18% (לפי קליפר), כרס גדולה.
מבחינת כוח: בקושי מצליח לדחוק מוט אולימפי ל 8 חזרות.
מבחינת אירובי: לא מסוגל לרוץ בכלל.
כיום : גובה 176 משקל 71 אחוזי שומן 16% (אציין כי אני כרגע בדיוק בסיום מסה), יש עדיין בטן בולטת, רוב השומן שלי בבטן.
מבחינת כוח: דוחק מוט + 20 ק"ג בכל צד ל 8 חזרות X שלוש סטים. (זה המשקל שאני לא יכול לעשות אפילו חזרה אחת נוספת בסוף סט).
מבחינת אירובי: רץ בקצב +- 13 קמ"ש ריצות של 6-8 ק"מ, מסיים את הריצה בהרגשה טובה ולא בתחושה של אפיסת כוחות.
אני אשמח לשמוע אם אנשים כאן היו במצב שלי... ואיך התגברתם על הקושי המנטלי.
אני בן 32 מתאמן מזה כ-3 שנים בצורה רצינית שכוללת מעקב קבוע אצל תזונאי ובנוסף מאמן כושר לבניית תוכנית אימונים.
הן על התזונאי והן על המאמן יש ביקורות מעולות, אני מכיר אישית אנשים שעשו אצלם שינויים מטורפים.
מצד שני, אני כבר 3 שנים מתאמן ברצינות, אין כזה דבר אימון שאני לא גומר את עצמי בו, אין דבר כזה לפספס ימי אימון.. מבחינת תזונה אני שומר באדיקות על כל גרם שאני מכניס לפה, מודד הכל אם אני צריך 150 גרם חזה עוף אני בוודאות אוכל 150 גרם. אפילו לחופשות אני לוקח איתי את משקל לשקול את האוכל.
גם במנה המותרת אני אוכל רק דברים שיש להם גם ערך תזונתי ולא סתם ג'אנק.
בכל ה-3 שנים האלה לא נגעתי בגלידה ואפילו לא באלכוהול.
אני מרגיש שינוי בגוף שלי, אין ספק שהתחזקתי, אין ספק שאני נראה אחרת מאיך שהייתי לפני...
אני עולה באופן תמידי במשקלי העבודה. מצד שני, אני ממש לא נראה כמו מישהו שמתאמן 3 שנים.
אנשים עושים שינויים מטורפים בפרק זמן כזה ארוך.. בחזה למשל אני אפילו לא קרוב למראה של חזה שרירי.
אני מאוד מתוסכל מזה. כל הזמן שאני מדבר על זה עם אנשים התגובות שאני מקבל "אתה בטח לא מתאמן נכון", "אתה בטח לא אוכל נכון" (החברים הקרובים אליי שיודעים עד כמה שאני שומר לא אומרים את זה), ועוד שלל תגובות בסגנון...
אומרים ש 70% זה תזונה.. מה יכול להיות לא טוב בתזונה?
הרי אני הולך לתזונאי שעיקר ההתעסקות שלו זה אנשים בתחום הכושר, יש לו רקורד מטורף של הצלחות כולל מחברים קרובים שלי, וכל הדברים שהוא אומר לי עולים בקנה אחד עם מידע שאני מוצא באינטרנט.
אם זה באימון, אז בתקופות מסה אני עושה בעיקר תרגילים עם 4-6 חזרות ובתקופות חיטוב בעיקר 8-12 חזרות.
מבחינת אירובי בתקופות חיטוב אני רץ כ 15 ק"מ בשבוע, ובמסה לרוב עד 4 ק"מ בשבוע וזאת רק כדי לשמור על הכושר האירובי כי בכל זאת צריך להיות במאזן חיובי.
מאוד כיף לי להתאמן, מאוד כיף לי לעשות ספורט..
ומבחינת יכולת אירובית אני רץ בקצב של כ 13 קמ"ש...
אני פשוט ממש מתוסכל מזה שאני לא רואה תוצאות מבחינת פיתוח שריר... זה כל כך לאט וכל כך איטי שאני פשוט לא מסתכל על עצמי במראה כי אני רק מתבאס.
התסכול הזה נבנה כבר לאורך תקופה, מאז מרץ שנה שעברה אני אפילו מתאמן עם מאמן אישי 4 פעמים בשבוע (ואני לא צריך לומר לכם איזה הוצאה כספית זו), כל זה רק כדי לדעת בוודאות שאני באמת מתאמן נכון.
אני מתחיל לתהות האם גנטיקה היא מרכיב מהותי הרבה יותר ממה שנוטים לומר.
ואני תוהה האם עדיף לי פשוט להפסיק עם התזונאי והמאמן ולקבל את זה שאין לי באמת שליטה על התוצאות ועדיף פשוט להתאמן בשביל הכיף ולהפסיק עם ההגזמה במשטר התזונתי.
נתונים טכניים:
התחלה (לפני 3 שנים): גובה 176 משקל 72 אחוזי שומן 18% (לפי קליפר), כרס גדולה.
מבחינת כוח: בקושי מצליח לדחוק מוט אולימפי ל 8 חזרות.
מבחינת אירובי: לא מסוגל לרוץ בכלל.
כיום : גובה 176 משקל 71 אחוזי שומן 16% (אציין כי אני כרגע בדיוק בסיום מסה), יש עדיין בטן בולטת, רוב השומן שלי בבטן.
מבחינת כוח: דוחק מוט + 20 ק"ג בכל צד ל 8 חזרות X שלוש סטים. (זה המשקל שאני לא יכול לעשות אפילו חזרה אחת נוספת בסוף סט).
מבחינת אירובי: רץ בקצב +- 13 קמ"ש ריצות של 6-8 ק"מ, מסיים את הריצה בהרגשה טובה ולא בתחושה של אפיסת כוחות.
אני אשמח לשמוע אם אנשים כאן היו במצב שלי... ואיך התגברתם על הקושי המנטלי.