- פותח/ת השרשור
- #561
התחושה היא שזה רק מה שאני עושה. מורידה עומסים ולא מתקדמת לשום מקום..לדעתי כדאי לשקול לצאת מהחיטוב ואולי להוריד עומסים כדי לעזור לגוף להשתקם ולהתאושש קצת.
סתם מהרהרת בקול:
השורש להכל בוודאי היה שילוב קטלני של חוסר התאוששות חריף עם עומסים גבוהים. בחזרה שלי עכשיו, ניקח דוגמה בנץ' - עבדתי בטכניקה רעה במודע (ויתרתי על רובה של קשת כי בזמנו יצר לי לחץ מכאיב על החוליות בגב התחתון) ומשכתי ככה עד 42.5 לחמישיות (שיא של כל הזמנים) למשך שבוע של פחד מוות כפשוטו חח (גם הייתי לבד) והכל היה בסדר. אולי טיפה מרפקים מציקים. הורדתי משקל כמעט לאפס, משמע מוט ריק, כדי לחזור ולעבוד טכניקה, ובסט קליל של 30 ל-6 בטכניקה טובה ואפילו מאוד נפצעתי.
האמת שזה חרפן אותי. למה עכשיו?
כנ"ל דדליפט. ההדרדרות חזרה באותו מקום פצוע קרתה דווקא עם דדליפט קל.
מצחיק אותי כמה אטומה אני יכולה לראות שלא ראיתי את הקשר שאני רואה עכשיו, בדפדוף בעדכונים, ששתי הפציעות, החדשה והחוזרת, קרו בתקופה של סטרס בשמיים, שינה מועטה ובאופן כללי תחושה של גוף קורס. וזה עוד בלי חיטוב חח
אז יופי. נפקחו עיניי סוף סוף
ועכשיו השאלה הנשאלת, מה עושים מכאן?
גבינות שמנת זה לרוב 30% לא? 😁נראה לי שאת מגזימה פה..