היחס שלכם לאכילה

[OYP]

חחחחחח איזה אח מלך אין עליך יא חנזיר כשר

זה באמת נקודתי.
זה לא התחיל בגלל שום דבר אחר מאשר רעיונות SS של לדחוף 5 אלף קלוריות ביום.
משם, נהרס האיזון שלי מבחינת כמות המתוק למשל. לא יכולתי בחיים לאכול חפיסת שוקולד,
והיום יכול לאכול מאות גרמים.
ולחפש את הקינוח אחרי ארוחה מאוד מוגזמת של בורגרים עם צ'יפס.
פשוט תרבות אכילה אמריקאית חסרת גבולות. והסבבים של החיטובים גם שורטים את המוח,
כי אוכל נהיה פתאום משהו אסור, ואתה צריך להילחם. מעגל פשוט זבל.
מנסה למצוא איזון ומערכת יחסים חדשה עם אוכל.
היו תקופות ארוכות לא רעות לפני כמה שנים, שרוב הזמן הייתי אוכל אוכל מבושל, ופעם פעמיים בשבוע צ'יטים ונראיתי מיליון דולר

נראה לי שהפתרון הכי טוב בשביל הבעיה שלך, שכנראה לא כל כך פרקטי עם הלימודים, זה להכין את כל האוכל בעצמך.

 

[Black Beard of Death]

למדתי שבשביל להתחזק ולגדול לא צריך לאכול כל מה שרואים.
שבשביל להתחטב לא צריך גרעון הזוי.

עולים לאט וחושבים על הטווח הרחוק, מידי פעם מתפנק בארוחה עסיסית ומהנה אבל בסך הכל זה לא משפיע.

כשעולים לאט במשקל תהליכי חיטוב הופכים למאוד קצרים וסבילים.

 

[Forest]

זה באמת נקודתי.
זה לא התחיל בגלל שום דבר אחר מאשר רעיונות SS של לדחוף 5 אלף קלוריות ביום.
משם, נהרס האיזון שלי מבחינת כמות המתוק למשל. לא יכולתי בחיים לאכול חפיסת שוקולד,
והיום יכול לאכול מאות גרמים.
ולחפש את הקינוח אחרי ארוחה מאוד מוגזמת של בורגרים עם צ'יפס.
פשוט תרבות אכילה אמריקאית חסרת גבולות. והסבבים של החיטובים גם שורטים את המוח,
כי אוכל נהיה פתאום משהו אסור, ואתה צריך להילחם. מעגל פשוט זבל.
מנסה למצוא איזון ומערכת יחסים חדשה עם אוכל.
היו תקופות ארוכות לא רעות לפני כמה שנים, שרוב הזמן הייתי אוכל אוכל מבושל, ופעם פעמיים בשבוע צ'יטים ונראיתי מיליון דולר

״העמותה לנפגעי SS"

וזה נכון, עד שלא התחלתי את השיטת אכילה all-in סטייל SS לא האמנתי שאני יכול להעלות באחוז שומן ברמה הויזואלית.
אח״כ ממש כמו שאמרת, הגוף מתרגל לכמויות ופתאום מאזן ניטרלי / שלילי הופך להיות באמת מנטלי.

 

[WII]

פשוט השילוב של אהבה לאוכל, עם אורח חיים יושבני וראש עמוס, מאוד מקשים להתמיד

סליחה....
אתה יכול לאהוב אוכל ואתה יכול לאכול הרבה אוכל
רק צריך לדעת מה לאכול, וגם אם אכלת משהו אסור יום למחרת אפשר לתקן...
מה שנקרא צריך לנהל ספירת מלאי קלורית, וערכים תזונתיים.

אורח חיים ישבני זה אורח חיים כמעט של כל בילדר/פאור ליפטר. מה רע בזה.
תוסיף אירובי
250-300 דקות שבועי על הבוקר כחלק משגרת היום- דבר נהדר כשלעצמו.

שזה באמת לא הספורט אשם.

הספורט לא אשם ישירות אבל בעקיפין. כל פאור לפטר רוצה להרים יותר להיות חזק יותר מבלי לחשוב על שייפ וזה דבר שמוביל לצריכת מזון לא נכונה

 

[Black Beard of Death]

הספורט לא אשם ישירות אבל בעקיפין. כל פאור לפטר רוצה להרים יותר להיות חזק יותר מבלי לחשוב על שייפ וזה דבר שמוביל לצריכת מזון לא נכונה

לא לגמרי מסכים איתך.
אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר פאוורליפטרים טבעיים ולא טבעיים ששומרים אבל שייפ טוב.
אין סיבה להיות שמן בפאוורליפטינג.

 

[Serg]

לא לגמרי מסכים איתך.
אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר פאוורליפטרים טבעיים ולא טבעיים ששומרים אבל שייפ טוב.
אין סיבה להיות שמן בפאוורליפטינג.

יפההההה,ממזמן כבר אנשים הבינו שלא עושים מסההה עחחייי,להשאר בשייפ כל הזמן ולהשתפר לאו לאט

 

[Black Beard of Death]

יפההההה,ממזמן כבר אנשים הבינו שלא עושים מסההה עחחייי,להשאר בשייפ כל הזמן ולהשתפר לאו לאט

DON'T EVER BULK AGAIN, PART 1: THE HISTORY OF BULKING | Chaos and Pain

מאמר בחמישה חלקים, מאמר לא רע וג'יימי לואיס קורע מצחוק

 

[Serg]

DON'T EVER BULK AGAIN, PART 1: THE HISTORY OF BULKING | Chaos and Pain

מאמר בחמישה חלקים, מאמר לא רע וג'יימי לואיס קורע מצחוק

אסתכל אחי בהמשך,בכל מקרה מה שילדים בגיל 16 17 עושים בגלל תוכנית כוח זה הזייה אוכלים כל מה שזז ובסוף מסיימים עם סימני מתיחה בבבטן

 

[WII]

אין סיבה להיות שמן בפאוורליפטינג.

ספר אל זה לשמנים

 

[the Raccoon]

הספורט לא אשם ישירות אבל בעקיפין. כל פאור לפטר רוצה להרים יותר להיות חזק יותר מבלי לחשוב על שייפ וזה דבר שמוביל לצריכת מזון לא נכונה

זה באמת לא היה מידתי ולא מוצדק. יכולתי להישאר תמיד חטוב. לא ברמה של במה, אבל להיראות טוב.
הקלקול הגיע מזה שהדמויות בSHW וSM מרוויחים ממשקל גוף מפלצתי, אבל לא בשביל אדם טבעי שמנסה להיות חזק.
האמת העגומה היא שהייתי מושפע, ולא עשיתי תהליך מחשבתי ושאלתי מה אני בעצם מקבל. זה היה מגניב מבחינתי לא להיות כרוך אחרי הנראות שלי

אסתכל אחי בהמשך,בכל מקרה מה שילדים בגיל 16 17 עושים בגלל תוכנית כוח זה הזייה אוכלים כל מה שזז ובסוף מסיימים עם סימני מתיחה בבבטן

עצוב. וקרה כאן גם בגילאי 20-30

 

[Black Beard of Death]

אסתכל אחי בהמשך,בכל מקרה מה שילדים בגיל 16 17 עושים בגלל תוכנית כוח זה הזייה אוכלים כל מה שזז ובסוף מסיימים עם סימני מתיחה בבבטן

הייתי בדיוק ככה מגיל 15 עד 17.
אומנם לא חטפתי סימני מתיחה בבטן אבל עשיתי את החיטוב האחרון שלי תוך כדי לימודים + אימונים + עבודה פיזית וזה די גמר אותי מנטלית.
חושב שזאת אחת הסיבות שהפסקתי להתאמן לכמה שנים.

 

[Serg]

זה באמת לא היה מידתי ולא מוצדק. יכולתי להישאר תמיד חטוב. לא ברמה של במה, אבל להיראות טוב.
הקלקול הגיע מזה שהדמויות בSHW וSM מרוויחים ממשקל גוף מפלצתי, אבל לא בשביל אדם טבעי שמנסה להיות חזק.
האמת העגומה היא שהייתי מושפע, ולא עשיתי תהליך מחשבתי ושאלתי מה אני בעצם מקבל. זה היה מגניב מבחינתי לא להיות כרוך אחרי הנראות שלי

עצוב. וקרה כאן גם בגילאי 20-30

וגם מסיימים בלי מסת שריר חח
בסדר מתבגרים ומבינים

הייתי בדיוק ככה מגיל 15 עד 17.
אומנם לא חטפתי סימני מתיחה בבטן אבל עשיתי את החיטוב האחרון שלי תוך כדי לימודים + אימונים + עבודה פיזית וזה די גמר אותי מנטלית.
חושב שזאת אחת הסיבות שהפסקתי להתאמן לכמה שנים.

סימני מתיחה בבטן זה למות

 

[painandgain1]

פגיעה באיכות חיים גם באוכל וגם באופן כללי:

1) אני באמת כבר לא זוכר איך זה לאכול בלי לשקול את האוכל. גם כשאני לא מתכוון לשקול אני שם את הצלחת על המשקל, מדליק אותו ואז נזכר שאני לא צריך לשקול. וכשאני רואה אנשים אחרים שהם פשוט לוקחים אוכל לצלחת ואוכלים אין לי מושג איך הם עושים את זה.
2) אני מתבאס כשחברים מזמינים אותי לצאת/יש ארוחה משפחתית כי זה שם אותי בקונפליקט אדיר בין הרצון להתמיד בתהליך 100% לבין הרצון להשתחרר קצת, להנות ולראות משפחה וחברים. ואני תמיד אומר לעצמי שאני לא אפול אבל רוב הפעמים ברגע שהאוכל מולי קשה מאוד לעצור ואז אני מרגיש רגשות אשם מטורפים.
3) מלא body checking מול המראה כשהמחשבה הראשונה שעולה בדרך כלל היא "בואנה אתה נראה כמו גוש חרא".
4) תחושה שאני קשור לתזונה ואימונים. לפעמים אני מפנטז לצאת לטיול ארוך מתישהו בחיים ואז ישר עוברת אצלי המחשבה, רגע מה עם האימונים והתזונה?
5) תחושה תמידית ומגעילה שיש חוסר הלימה בין ההשקעה שלי ובין איך שאני נראה אבל אולי אני סתם בכיין ולא באמת עובד מספיק קשה.
6) רעב תמידי ויכולות אכילה מוגזמות אבל בתור ילד שמן תמיד הייתי ככה וזה כנראה לא קשור לאימונים.

 

[WII]

2) אני מתבאס כשחברים מזמינים אותי לצאת/יש ארוחה משפחתית כי זה שם אותי בקונפליקט אדיר בין הרצון להתמיד בתהליך

כל עוד אתה בסדר ורוב הזמן שומר זה בסדר גמור שתצא עם חברים פעם בשבוע/ שבועים ותאכל מה שבא לך. זה לא יפגע בשום דרך בשייפ של הגוף.
הבעיה זה ש" יוצאים עם חברים" 5 פעמים בשבוע ורק יומיים שומרים 😁

אותו דבר חו"ל
אם אתה טס לשבוע שבועיים פעם בשנה / שנתיים ... לא תהיה שמן בגלל זה וחוץ מזה בחול אפשר לשמור על תזונה יחסית נקיה ולעשות ספורט פעם ביום או פעם ביומיים על מנת לא להרגיש שאתה הולך אחורה

 

[BeN35]

כל עוד אתה בסדר ורוב הזמן שומר זה בסדר גמור שתצא עם חברים פעם בשבוע/ שבועים ותאכל מה שבא לך. זה לא יפגע בשום דרך בשייפ של הגוף.
הבעיה זה ש" יוצאים עם חברים" 5 פעמים בשבוע ורק יומיים שומרים 😁

אותו דבר חו"ל
אם אתה טס לשבוע שבועיים פעם בשנה / שנתיים ... לא תהיה שמן בגלל זה וחוץ מזה בחול אפשר לשמור על תזונה יחסית נקיה ולעשות ספורט פעם ביום או פעם ביומיים על מנת לא להרגיש שאתה הולך אחורה

אני כבר השלמתי עם זה,ששייפ מהחלומות כבר לא יהיה לי,לפעמיים צריך להודות!
על שתיה חריפה קשה לי לוותר,לא אלכוהוליסט אבל לוגם כל ערב ככה בקטנה.

 

[painandgain1]

כל עוד אתה בסדר ורוב הזמן שומר זה בסדר גמור שתצא עם חברים פעם בשבוע/ שבועים ותאכל מה שבא לך. זה לא יפגע בשום דרך בשייפ של הגוף.

בסופו של דבר אני לא יכול להיות מנודה חברתית או לנתק קשר עם המשפחה. כמובן שאני יוצא ומנסה מאוד לפצות על זה בדרכים כמו לוותר על ארוחות במהלך היום וביום למחרת, להזמין סלט/אדממה במקום המבורגר, עוד אירובי.

אותו דבר חו"ל

כן אבל אני מתכוון לטיולים גדולים כמו כמה חודשים בדרום אמריקה, ארה"ב, לעשות את שביל ישראל. או למשל זה שאני צריך לצאת לקורס קצינים שזה 4-5 חודשים בלי אימונים ואוכל נורמלי (אני אשתדל לעשות את המיטב עם טבעות אולימפיות ואבקת חלבון). במקום מסוים אני מבין שזה שטויות אבל זה מבאס אותי.

אני כבר השלמתי עם זה,ששייפ מהחלומות

מסכים איתך אבל נגיד ש80% מהזמן אני בסדר אז אני רוצה לראות 80% מהתוצאות אבל מרגיש לי שאני רואה רק 30%.

 

[nlr666]

אם אכלת משהו אסור

מה זה משהו 'אסור'?

 

[Forest]

מה זה משהו 'אסור'?

פרי עץ הדעת

 

[Chiron]

קודם כל שאפו על האומץ, פתיחות וכנות.

לא יודע אם יש דבר כזה סדיר או לא סדיר. אם קיום של חיים תלוי במזון, מתבקש שזה ימצב את עצמו כבעל עדיפות בתודעה של כל ייצור באשר הוא. הגוף תלוי ופועל לפי דפוסים עתיקים יותר ממה שהמוח הרציונלי רוצה להשליט סדר ולפעול בצורה "הגיונית".

למדתי להקשיב לחכמה של הגוף במקום ללכת ראש בקיר עם האגו.

תכלס, כן עברתי המון תמורות בנושא בעקבות תנודות לכאן ולכאן ויחד עם קשב הדוק הגעתי למשהו הרבה יותר מאוזן ובר קיימא כרגע. למדתי שאין אנרגיה אינסופית, שכשמושכים את השמיכה מצד אחד היא זזה מהצד השני. אז לא כדאי להפריז לצד הזה ולא לצד הזה. קל לומר אבל קשה ליישם ולכן זה לקח הרבה מאוד זמן ותשומת לב סייסמוגרפית. אז אם דדליפט וסקווט או כל תרגיל/פעילות בתצורה כלשהי גומרים אותי, למצוא משהו אחר ולא להתעקש ולהמשיך לעשות אותם ולצפות שמשהו ישתנה באורח פלא סתם ככה. אף אחד לא יודע מה יעבוד לי. לא משנה מה credentials & testimonials שלו/ה. אם תבנית אימונים מהוללת/מצ'וכללת/מטורללת לא מתאימה לי אז למצוא, או יותר מדוייק להמציא, את זו שכן תעבוד. להתייעץ עם אחרים אבל בסופו של דבר לפעול לפי האינטואיציה שלי. לפתח פרספקטיבה ארוכת טווח של "סבלנות אינסופית מביאה תוצאות מיידיות" במקום fun, fast & easy. להתקדם יותר לאט במקום יותר מהר. אני אבחר להגיע ל100 קילו בשנתיים או שלוש במקום בחצי שנה או שנה. לבדוק מה נמצא בחוסר איזון ולעבוד על האיזור הזה.

להכין אוכל פעם בשבוע לפחות לדברים המרכזיים (בשר, עוף, דגים, ביצים). להגיע לחלבון של 1.5 מינימום. לאכול ירקות וסיבים בכל ארוחה. לשתות מספיק מים כל יום. לישון כמו שצריך בלילה. מדיטציה, יוגה. לעשות אירובי אורח קבע. לסגל דפוסים בריאים יותר. לחזור על הדברים היותר טובים, להיפטר מהדברים המזיקים. לא להעניש. לא לשחק בחשבונאות ופנקסנות כי הגוף זוכר הכל ו burnout יבוא אחר כך אם יש חוסר איזון. לשאול את עצמי "איך זה מרגיש בגוף?" לקבל פידבק ולפעול בהתאם. לשחרר, להרפות, לראות מה חוזר שוב ושוב ושוב, להיות the silent observer בלי שיפוטיות, פשוט להסתכל מה קורה, איך קרה. מה היה טריגר. שום דבר לא קורה בוואקום.

לאכול בלי הסחות דעת.

 

[the Raccoon]

קודם כל שאפו על האומץ, פתיחות וכנות.

לא יודע אם יש דבר כזה סדיר או לא סדיר. אם קיום של חיים תלוי במזון, מתבקש שזה ימצב את עצמו כבעל עדיפות בתודעה של כל ייצור באשר הוא. הגוף תלוי ופועל לפי דפוסים עתיקים יותר ממה שהמוח הרציונלי רוצה להשליט סדר ולפעול בצורה "הגיונית".

למדתי להקשיב לחכמה של הגוף במקום ללכת ראש בקיר עם האגו.

תכלס, כן עברתי המון תמורות בנושא בעקבות תנודות לכאן ולכאן ויחד עם קשב הדוק הגעתי למשהו הרבה יותר מאוזן ובר קיימא כרגע. למדתי שאין אנרגיה אינסופית, שכשמושכים את השמיכה מצד אחד היא זזה מהצד השני. אז לא כדאי להפריז לצד הזה ולא לצד הזה. קל לומר אבל קשה ליישם ולכן זה לקח הרבה מאוד זמן ותשומת לב סייסמוגרפית. אז אם דדליפט וסקווט או כל תרגיל/פעילות בתצורה כלשהי גומרים אותי, למצוא משהו אחר ולא להתעקש ולהמשיך לעשות אותם ולצפות שמשהו ישתנה באורח פלא סתם ככה. אף אחד לא יודע מה יעבוד לי. לא משנה מה credentials & testimonials שלו/ה. אם תבנית אימונים מהוללת/מצ'וכללת/מטורללת לא מתאימה לי אז למצוא, או יותר מדוייק להמציא, את זו שכן תעבוד. להתייעץ עם אחרים אבל בסופו של דבר לפעול לפי האינטואיציה שלי. לפתח פרספקטיבה ארוכת טווח של "סבלנות אינסופית מביאה תוצאות מיידיות" במקום fun, fast & easy. להתקדם יותר לאט במקום יותר מהר. אני אבחר להגיע ל100 קילו בשנתיים או שלוש במקום בחצי שנה או שנה. לבדוק מה נמצא בחוסר איזון ולעבוד על האיזור הזה.

להכין אוכל פעם בשבוע לפחות לדברים המרכזיים (בשר, עוף, דגים, ביצים). להגיע לחלבון של 1.5 מינימום. לאכול ירקות וסיבים בכל ארוחה. לשתות מספיק מים כל יום. לישון כמו שצריך בלילה. מדיטציה, יוגה. לעשות אירובי אורח קבע. לסגל דפוסים בריאים יותר. לחזור על הדברים היותר טובים, להיפטר מהדברים המזיקים. לא להעניש. לא לשחק בחשבונאות ופנקסנות כי הגוף זוכר הכל ו burnout יבוא אחר כך אם יש חוסר איזון. לשאול את עצמי "איך זה מרגיש בגוף?" לקבל פידבק ולפעול בהתאם. לשחרר, להרפות, לראות מה חוזר שוב ושוב ושוב, להיות the silent observer בלי שיפוטיות, פשוט להסתכל מה קורה, איך קרה. מה היה טריגר. שום דבר לא קורה בוואקום.

לאכול בלי הסחות דעת.

מקיף יסודי, ונבון. ממש תודה על הנקודות האלה