נק' מוניטין:
58,703
הכתב: גדעון אלון
החיים הטובים של עובדי הכנסת: ל-140 מתוך 450 מעובדי המשכן
יש מכונית צמודה • בין המצ'ופרים - סדרנים ופקידות, גננים ועובדי משק
• ח"כ ותיק: "הכנסת מתנהלת כאילו היא חיה בפלנטה אחרת"
• אבל מנכ"ל הכנסת, שבשנתיים האחרונות הגדיל את מספר המכוניות
הצמודות פי ארבעה-חמישה, מסביר: "זה חוסך מאות אלפי שקלים בשנה",
• וגם יו"ר הכנסת לא מבין מה לא בסדר.
תגובת הח"כים: "אל תסבך אותי".
החזון המיוחס לנשיא המדינה שמעון פרס, "מכונית לכל פועל", מתגשם בימים אלה בכנסת. כבר היום יש ל-140 מתוך כ-450 העובדים רכב חכור, בליסינג. הכנסת - כלומר אנחנו - משלמים את הוצאות הביטוח, הוצאות הרישוי וגם את הוצאות הדלק (עם הגבלה מסוימת) שלהם בעשרות אלפי שקלים בשנה.
האם יש הצדקה שעובד משק במחלקת התחזוקה יקבל מכונית צמודה מהכנסת? האם סדרן בכנסת שמתגורר במרחק של 10 ק"מ ממשכן הכנסת ועבודתו אינה מחייבת אותו לנסוע לשום מקום, זקוק למכונית צמודה? האם האחראית על עובדי הניקיון צריכה לנסוע ברכב חדש על חשבון הקופה הציבורית?
בהנהלת הכנסת בראשות המנכ"ל עו"ד דן לנדאו, עונים בחיוב. לנדאו אינו רואה שום פגם מבחינה ציבורית בשיטפון המכוניות הצמודות, אף שמדובר בהוצאה כספית משמעותית של יותר מ-4.5 מיליון שקלים לשנה ב-2010 (השנה היא תגדל בשל העלאת מחירי הדלק).
מאז נכנס לתפקידו לפני כשנתיים, אישר לנדאו להגדיל את מספר רכבי הליסינג בכנסת מ-30 ל-140. מספר הנהנים ממכונית חכורה חדשה עשוי היה להיות גדול בהרבה, אלמלא עובדי מנהלה נוספים שעומדים בקריטריונים שנקבעו לקבלת רכב העדיפו לנסוע ברכבם הפרטי ולקבל את מלוא ההחזרים (הוצאות דלק, ביטוח, רישוי וכד') משום שהם מתגוררים בירושלים ועל פי תחשיב כספי שעשו, התברר להם שהרווח שלהם בהסדר הנוכחי גדול יותר.
עד 2003 לא היו כלל רכבים חכורים לעובדי הכנסת. חוץ מח"כים שנהנו מרכב, היה זכאי לכך רק מזכיר הכנסת אז, אריה האן, שנהנה ממעמד מנכ"ל.
אבל זמן קצר לאחר שראובן ריבלין נבחר לכהן כיו"ר הכנסת בפעם הראשונה, הציע לו לנדאו ששימש ראש המטה שלו ועוזרו האישי, להרחיב את מספר העובדים הנהנים מרכב חכור.
ריבלין תמך ברעיון וכ-15 עובדים בכירים, בהם לנדאו עצמו וכן חלק מהיועצים המשפטיים וכמה ממנהלי הוועדות וכן דובר הכנסת, קיבלו רכב חכור. לא היתה להם שום מגבלה לגבי מספר הקילומטרים שהם רשאים לנסוע על חשבון קופת הכנסת.
אלא שההחלטה להעניק רכב חכור רק לחלק מהעובדים הבכירים עוררה התמרמרות בקרב עובדים בכירים אחרים. "כשנשארה במאגר מכונית אחת בלבד שיועדה למנהלת ועדה וכל המנהלות רצו בה ובהנהלה התקשו להחליט מי תהיה המאושרת שתקבל אותה, נערכה הגרלה וזכתה בה אחת המנהלות שדווקא אינה מנהלת של ועדה חשובה", נזכר בכיר בכנסת. מספר הממורמרים גדל.
ב-2006, כשדליה איציק נבחרה לתפקיד יו"ר הכנסת, היא מינתה את אבי בלשניקוב למנכ"ל והוא קיבל על עצמו את האחריות למכוניות לעובדים.
גורם בכיר בכנסת מספר: "כשבלשניקוב נכנס לתפקיד לא היו קריטריונים כתובים מי זכאי לרכב חכור. התקבל הרושם שמי שקיבל מכונית חדשה היה מי שידע לצעוק חזק או מי שהיו לו קשרים טובים עם המנכ"ל. כמה יועצים משפטיים טענו לקיפוח, וכמוהם כל מנהלי הוועדות. בלשניקוב קבע קריטריונים ברורים לפי בכירות העובדים והחליט לתת מכוניות חכורות לעוד כ-15 עובדי הנהלה".
עם סיום כהונת בלשניקוב ב-2009 היו בכנסת כ-30 עובדים שהחזיקו ברכב חכור במימון מלא.
לפני כשנה וחצי נפרץ הסכר. זמן קצר לאחר שריבלין נבחר בשנית ליו"ר הכנסת ב-2009 הוא מינה את עו"ד לנדאו למנכ"ל, וזה החליט להעניק לכל העובדים בכנסת שנהנים מרמת שירות ג' או ד' (שתי הרמות הגבוהות של אחזקות רכב) רכב חכור ולוותר על הוצאות האחזקה שהם מקבלים עבור הוצאות דלק, ביטוח ורישוי מכוניותיהם הפרטיות.
ההחלטה התקבלה מבלי שנעשתה בדיקה אם העובדים הללו נזקקים באמת למכונית לצורכי עבודתם, ואם ההשתתפות באחזקת הרכב שניתנת להם במהלך כל השנים היא הטבה כספית שנועדה לתת פיצוי כספי במקום העלאה בדרגה (כדי למנוע הפרשות לקרן הפנסיה).
לנדאו אומר כי קיבל את ההחלטה לאחר שבוצעה עבורו בדיקה יסודית של חשב הכנסת דאז, אבי לוי, ולפיה החכרת מכוניות בליסינג תהיה זולה יותר מתשלום הוצאות אחזקת רכב לעובדים.
"הגענו למסקנה שהדבר יקטין את ההוצאות השנתיות שלנו במאות אלפי שקלים לשנה", הוא טוען. אז גם נקבע לראשונה, בתיאום עם ועד העובדים, שכל עובד שיקבל מכונית חכורה יקבל מכסת דלק קבועה בהתאם לשתי קטגוריות: מקום מגוריו (ככל שמקום המגורים רחוק יותר מירושלים שיעור ההשתתפות גבוה יותר) וסוג הרכב (ככל שהרכב קטן וחסכוני יותר, יקבל העובד הקצבה גבוהה יותר).
"לצורכי עבודה"
מה ההצדקה לתת מכוניות חכורות לממלאי תפקידים מנהליים בכנסת כמו סדרנים, חשמלאים, גננים, ספרניות, חשמלאים, אנשי תחזוקה וכדומה? הרי הם אינם נדרשים להם לצורכי עבודה, למעט הנסיעה מביתם לכנסת ובחזרה?
לנדאו: "הקריטריון שקבענו הוא שיקבלו רכב חכור מי שרמת אחזקת הרכב שלו היא רכב שירות ג' או ד', שמשמעותו תשלום של אלפי שקלים לחודש עבור הוצאות דלק, ביטוח, רישוי וכדומה. לא אני קבעתי מי יקבל רכב שירות ג' ו-ד'. זהו הסדר שהיה קיים בכנסת במשך שנים לפני שהגעתי לכאן".
עובד בכיר לשעבר בכנסת אומר: "החטא הקדמון הוא שהכנסת, כמו משרדי ממשלה אחרים, שילמה בכל שנה מיליוני שקלים לעובדים עבור אחזקת רכב, למרות שהם לא נזקקו לו לעבודתם. היה קיים גם נוהג שבכל שנה העלו לעובדים את דרגת הרכב מ-א' ל-ב' ומ-ב' ל-ג' ו-ד' כדי להגדיל את משכורותיהם מבלי שתהיה לכך השפעה על גובה הפנסיה שיקבלו. עכשיו, כשהחליטו לתת על פי אותם קריטריונים לאותם עובדים מכוניות חכורות, הוסיפו עיוות על עיוות או אם תרצה חטא על פשע".
במכתב ששיגר לעובדים ב-23 בנובמבר 2009, בישר לנדאו לעובדים "המאושרים" על התנאים לקבלת רכב חכור: "רכב ליסינג צמוד, בדיוק כמו ההטבות הכספיות הניתנות כיום במסגרת תשלומי אחזקת רכב שירות, מיועד בראש ובראשונה לצורכי העבודה. גם מכסת הדלק האישית מיועדת הן לצורכי העבודה והן לשימוש פרטי". עם זאת, לנדאו הוסיף כי "השימוש הפרטי ברכב ליסינג מותר כמובן (ולכן השימוש נזקף כהכנסה חייבת במס), אבל השימוש הראשון בו הוא לצורכי עבודה, כפי שתשלומי אחזקת רכב מיועדים לממן בראש ובראשונה את השימוש ברכב הפרטי של העובד לצורכי העבודה".
עובדים בכנסת מודים כי להנחיה הזו של לנדאו אין שום תוקף מעשי והיא נותרה כאות ריקה על הנייר. "אני מכיר עובדים, בהם בכירים, שמגיעים לכנסת ברכבם הפרטי משום שאת מכונית הליסינג שלהם הם נותנים לאישה או לבן לצורכיהם האישיים", אומר עובד כנסת.
עובד אחר מספר כי "יש עובדים המתגוררים בירושלים שיש להם רכב ליסינג, ומגיעים לכנסת באוטובוס כי את המכונית שלהם הם נותנים לבן".
עובדים שביקשו להישאר בעילום שם מודים: "הטעות הגדולה שנעשתה היא שאיפשרו לא רק לעובד עצמו לנסוע ברכב אלא גם לאשתו ולילדיו. בכך למעשה יצרו פתח לשחיתות כי אין כל הצדקה בעולם שהכנסת, שהיא גוף ציבורי-ממלכתי שצריך לשמש דוגמה לציבור, להתנהגות ראויה וחסכנית, תממן נסיעות פרטיות של בנו או בתו של עובד כנסת לבילויים ולטיולים. זו שערורייה".
עובד ותיק בכנסת, שקיבל לפני חודשים ספורים רכב חדש מדגם מאזדה 3, מספר בגילוי לב: "אני עובד הרבה שנים בכנסת. התחלתי מתפקידים זוטרים ביותר. תמיד נסעתי במכונית מצ'וקמקת וקינאתי באלה שנסעו במכוניות חדשות ומבריקות. בכל פעם לפני שעשיתי טיפול לאוטו רעד לי הלב, כי ידעתי שיקרעו לי את התחת במוסך. כל פעם לפני שעשיתי טסט למכונית שלי פחדתי, כי ידעתי שימצאו ליקויים באוטו שיחייבו אותי לבצע תיקונים. ולכן כשהציעו לי לקבל מכונית ליסינג על חשבון הכנסת - לא היו לי שום התלבטויות.
"שמעתי שכמה עובדים שגרים בירושלים אמרו שלא כדאי להם לקחת מכונית כי הם לא יקבלו יותר החזר הוצאות ביטוח, דלק ורישוי, וכן משום שעכשיו יוסיפו לנו בתלוש המשכורת סעיף של זקיפת הכנסה על סך 2,500 שקלים, כלומר עכשיו אנחנו משלמים כ-1,200 שקלים מס הכנסה על המכונית.
"למרות זאת אני חושב שזה כדאי, כי אני נוסע לאן שאני רוצה ומתי שאני רוצה בלי לעשות חשבון. יש לי כרטיס פזומט למילוי דלק על חשבון הכנסת. מאז שקיבלתי את המכונית הייתי עם המשפחה בצימר בצפון ונסענו לקרובים בעכו. גם הבן שלי שהשתחרר מהצבא לוקח את האוטו מתי שמתחשק לו. הוא יוצא לבלות עם חברים, נוסעים לבלות בתל אביב. הכל חוקי, כי מותר לי לתת לילדים שלי ולאשתי לנסוע באוטו.
"הכי כיף זה שלא צריך לטפל באוטו. לפני כמה שבועות נסעתי במכונית לשוק מחנה יהודה וכשחזרתי עם הסלים ראיתי שמישהו הכניס מכה בפגוש והוא נפל על הרצפה. התקשרתי לנציג של חברת הליסינג שיושב בכנסת ומייד טיפלו בעניין ונתנו לי אוטו חלופי לכמה ימים. חוץ מזה תחשוב שאני הייתי צריך לשלם את הדלק אחרי שהמחירים עלו כל כך. אילו זה היה האוטו שלי לא הייתי מזיז אותו מהחניה וככה אני נוסע חופשי, אז מה אכפת לי?"
"אפילו הדוברים הופתעו"
בשנה האחרונה חרג המנכ"ל מהכללים שנקבעו על ידו כשהחליט להעניק רכב חכור גם לשמונה עובדים חדשים שהתקבלו לכנסת כדי לשמש דוברי ועדות. אפילו הדוברים החדשים הופתעו כששמעו שהוחלט לצ'פר אותם ולתת להם מכוניות חדשות.
מדוע החלטת לחרוג מהכללים ולתת מכוניות לדוברי הוועדות?
לנדאו: "הם זקוקים למכוניות לעבודתם כי הוועדות יוצאות לעיתים לסיורים או מקיימת דיונים מחוץ לכנסת".
ח"כים מסיעות ששוחחתי איתם בנושא זה, סירבו להגיב בשמם. אחד אחד הם דיברו על חוסר הרגישות של הנהלת הכנסת והזלזול שלה בקופת הציבורית. אבל מייד הם הוסיפו: "אל תסבך אותי עם המנכ"ל ועם העובדים".
ומייד אחר כך חזרו הח"כים לתקוף. "חמור מאוד בעיניי שמספקים מכוניות חכורות לעובדים שאינם זקוקים לכך לצורכי עבודתם", אמר ח"כ ותיק, "הכנסת צריכה לשמש דוגמה לציבור. הכנסת, שמחליטה על קיצוצים בתקציב, על פגיעה בשכבות החלשות, בקשישים ובנכים בנימוק שהקופה ריקה, אינה יכולה להרשות לעצמה להתנהג בצורה בזבזנית ומנקרת עיניים כזו כאילו הם חיים בפלנטה אחרת".
ריבלין מגבה: סומך על המנכ"ל
יו"ר הכנסת ריבלין מסר בתגובה: "יש לי אמון מלא במנכ"ל הכנסת. אני סומך על החלטותיו המקצועיות ועל שיקול דעתו המנהלי, שכן הם נסמכים על התקינות וההגינות הציבורית".
* * *
שווים ושווים פחות: למי מגיע רכב בשירות הציבורי
רכב צמוד? רק למנכ"ל ולסגנו.
בשירות המדינה לא נוהגים לחלק ביד רחבה כל כך מכוניות חכורות לשימושם הפרטי של העובדים כמו בכנסת.
דובר משרד האוצר מסר כי על פי הנחיות מנהל הרכב הממשלתי, "כלי הרכב שנרכשו בליסינג הם מסוג 1,600 סמ"ק, 2,000 סמ"ק ו-2,400 סמ"ק המיועדים לסמנכ"לים, משנים למנכ"ל ומנכ"לים. כן נרכשו טנדרונים וכלי רכב בעלי שבעה מקומות ישיבה". הדובר לא ציין כי יש גם עוזרי שרים שנהנים מרכב חכור.
בבדיקה שערכתי בהנהלת בתי המשפט, נמצא כי רק שופטים בכירים מקבלים רכב חכור. לעומת זאת, שופטי שלום נוסעים ברכבם הפרטי. השופטים שמקבלים רכב חכור נדרשים להקפיד על כך שרק הם ינהגו ברכב או בני זוגם ואך ורק כאשר הם, השופטים, נמצאים במכונית. גם בבתי החולים הממשלתיים לא נהוג להעמיד רכב חכור לרשות רופאים, לרבות ממלאי תפקידים בכירים.
אבל גננים בכנסת - שווים יותר.
מקור - ישראל היום.
החיים הטובים של עובדי הכנסת: ל-140 מתוך 450 מעובדי המשכן
יש מכונית צמודה • בין המצ'ופרים - סדרנים ופקידות, גננים ועובדי משק
• ח"כ ותיק: "הכנסת מתנהלת כאילו היא חיה בפלנטה אחרת"
• אבל מנכ"ל הכנסת, שבשנתיים האחרונות הגדיל את מספר המכוניות
הצמודות פי ארבעה-חמישה, מסביר: "זה חוסך מאות אלפי שקלים בשנה",
• וגם יו"ר הכנסת לא מבין מה לא בסדר.
תגובת הח"כים: "אל תסבך אותי".
החזון המיוחס לנשיא המדינה שמעון פרס, "מכונית לכל פועל", מתגשם בימים אלה בכנסת. כבר היום יש ל-140 מתוך כ-450 העובדים רכב חכור, בליסינג. הכנסת - כלומר אנחנו - משלמים את הוצאות הביטוח, הוצאות הרישוי וגם את הוצאות הדלק (עם הגבלה מסוימת) שלהם בעשרות אלפי שקלים בשנה.
האם יש הצדקה שעובד משק במחלקת התחזוקה יקבל מכונית צמודה מהכנסת? האם סדרן בכנסת שמתגורר במרחק של 10 ק"מ ממשכן הכנסת ועבודתו אינה מחייבת אותו לנסוע לשום מקום, זקוק למכונית צמודה? האם האחראית על עובדי הניקיון צריכה לנסוע ברכב חדש על חשבון הקופה הציבורית?
בהנהלת הכנסת בראשות המנכ"ל עו"ד דן לנדאו, עונים בחיוב. לנדאו אינו רואה שום פגם מבחינה ציבורית בשיטפון המכוניות הצמודות, אף שמדובר בהוצאה כספית משמעותית של יותר מ-4.5 מיליון שקלים לשנה ב-2010 (השנה היא תגדל בשל העלאת מחירי הדלק).
מאז נכנס לתפקידו לפני כשנתיים, אישר לנדאו להגדיל את מספר רכבי הליסינג בכנסת מ-30 ל-140. מספר הנהנים ממכונית חכורה חדשה עשוי היה להיות גדול בהרבה, אלמלא עובדי מנהלה נוספים שעומדים בקריטריונים שנקבעו לקבלת רכב העדיפו לנסוע ברכבם הפרטי ולקבל את מלוא ההחזרים (הוצאות דלק, ביטוח, רישוי וכד') משום שהם מתגוררים בירושלים ועל פי תחשיב כספי שעשו, התברר להם שהרווח שלהם בהסדר הנוכחי גדול יותר.
עד 2003 לא היו כלל רכבים חכורים לעובדי הכנסת. חוץ מח"כים שנהנו מרכב, היה זכאי לכך רק מזכיר הכנסת אז, אריה האן, שנהנה ממעמד מנכ"ל.
אבל זמן קצר לאחר שראובן ריבלין נבחר לכהן כיו"ר הכנסת בפעם הראשונה, הציע לו לנדאו ששימש ראש המטה שלו ועוזרו האישי, להרחיב את מספר העובדים הנהנים מרכב חכור.
ריבלין תמך ברעיון וכ-15 עובדים בכירים, בהם לנדאו עצמו וכן חלק מהיועצים המשפטיים וכמה ממנהלי הוועדות וכן דובר הכנסת, קיבלו רכב חכור. לא היתה להם שום מגבלה לגבי מספר הקילומטרים שהם רשאים לנסוע על חשבון קופת הכנסת.
אלא שההחלטה להעניק רכב חכור רק לחלק מהעובדים הבכירים עוררה התמרמרות בקרב עובדים בכירים אחרים. "כשנשארה במאגר מכונית אחת בלבד שיועדה למנהלת ועדה וכל המנהלות רצו בה ובהנהלה התקשו להחליט מי תהיה המאושרת שתקבל אותה, נערכה הגרלה וזכתה בה אחת המנהלות שדווקא אינה מנהלת של ועדה חשובה", נזכר בכיר בכנסת. מספר הממורמרים גדל.
ב-2006, כשדליה איציק נבחרה לתפקיד יו"ר הכנסת, היא מינתה את אבי בלשניקוב למנכ"ל והוא קיבל על עצמו את האחריות למכוניות לעובדים.
גורם בכיר בכנסת מספר: "כשבלשניקוב נכנס לתפקיד לא היו קריטריונים כתובים מי זכאי לרכב חכור. התקבל הרושם שמי שקיבל מכונית חדשה היה מי שידע לצעוק חזק או מי שהיו לו קשרים טובים עם המנכ"ל. כמה יועצים משפטיים טענו לקיפוח, וכמוהם כל מנהלי הוועדות. בלשניקוב קבע קריטריונים ברורים לפי בכירות העובדים והחליט לתת מכוניות חכורות לעוד כ-15 עובדי הנהלה".
עם סיום כהונת בלשניקוב ב-2009 היו בכנסת כ-30 עובדים שהחזיקו ברכב חכור במימון מלא.
לפני כשנה וחצי נפרץ הסכר. זמן קצר לאחר שריבלין נבחר בשנית ליו"ר הכנסת ב-2009 הוא מינה את עו"ד לנדאו למנכ"ל, וזה החליט להעניק לכל העובדים בכנסת שנהנים מרמת שירות ג' או ד' (שתי הרמות הגבוהות של אחזקות רכב) רכב חכור ולוותר על הוצאות האחזקה שהם מקבלים עבור הוצאות דלק, ביטוח ורישוי מכוניותיהם הפרטיות.
ההחלטה התקבלה מבלי שנעשתה בדיקה אם העובדים הללו נזקקים באמת למכונית לצורכי עבודתם, ואם ההשתתפות באחזקת הרכב שניתנת להם במהלך כל השנים היא הטבה כספית שנועדה לתת פיצוי כספי במקום העלאה בדרגה (כדי למנוע הפרשות לקרן הפנסיה).
לנדאו אומר כי קיבל את ההחלטה לאחר שבוצעה עבורו בדיקה יסודית של חשב הכנסת דאז, אבי לוי, ולפיה החכרת מכוניות בליסינג תהיה זולה יותר מתשלום הוצאות אחזקת רכב לעובדים.
"הגענו למסקנה שהדבר יקטין את ההוצאות השנתיות שלנו במאות אלפי שקלים לשנה", הוא טוען. אז גם נקבע לראשונה, בתיאום עם ועד העובדים, שכל עובד שיקבל מכונית חכורה יקבל מכסת דלק קבועה בהתאם לשתי קטגוריות: מקום מגוריו (ככל שמקום המגורים רחוק יותר מירושלים שיעור ההשתתפות גבוה יותר) וסוג הרכב (ככל שהרכב קטן וחסכוני יותר, יקבל העובד הקצבה גבוהה יותר).
"לצורכי עבודה"
מה ההצדקה לתת מכוניות חכורות לממלאי תפקידים מנהליים בכנסת כמו סדרנים, חשמלאים, גננים, ספרניות, חשמלאים, אנשי תחזוקה וכדומה? הרי הם אינם נדרשים להם לצורכי עבודה, למעט הנסיעה מביתם לכנסת ובחזרה?
לנדאו: "הקריטריון שקבענו הוא שיקבלו רכב חכור מי שרמת אחזקת הרכב שלו היא רכב שירות ג' או ד', שמשמעותו תשלום של אלפי שקלים לחודש עבור הוצאות דלק, ביטוח, רישוי וכדומה. לא אני קבעתי מי יקבל רכב שירות ג' ו-ד'. זהו הסדר שהיה קיים בכנסת במשך שנים לפני שהגעתי לכאן".
עובד בכיר לשעבר בכנסת אומר: "החטא הקדמון הוא שהכנסת, כמו משרדי ממשלה אחרים, שילמה בכל שנה מיליוני שקלים לעובדים עבור אחזקת רכב, למרות שהם לא נזקקו לו לעבודתם. היה קיים גם נוהג שבכל שנה העלו לעובדים את דרגת הרכב מ-א' ל-ב' ומ-ב' ל-ג' ו-ד' כדי להגדיל את משכורותיהם מבלי שתהיה לכך השפעה על גובה הפנסיה שיקבלו. עכשיו, כשהחליטו לתת על פי אותם קריטריונים לאותם עובדים מכוניות חכורות, הוסיפו עיוות על עיוות או אם תרצה חטא על פשע".
במכתב ששיגר לעובדים ב-23 בנובמבר 2009, בישר לנדאו לעובדים "המאושרים" על התנאים לקבלת רכב חכור: "רכב ליסינג צמוד, בדיוק כמו ההטבות הכספיות הניתנות כיום במסגרת תשלומי אחזקת רכב שירות, מיועד בראש ובראשונה לצורכי העבודה. גם מכסת הדלק האישית מיועדת הן לצורכי העבודה והן לשימוש פרטי". עם זאת, לנדאו הוסיף כי "השימוש הפרטי ברכב ליסינג מותר כמובן (ולכן השימוש נזקף כהכנסה חייבת במס), אבל השימוש הראשון בו הוא לצורכי עבודה, כפי שתשלומי אחזקת רכב מיועדים לממן בראש ובראשונה את השימוש ברכב הפרטי של העובד לצורכי העבודה".
עובדים בכנסת מודים כי להנחיה הזו של לנדאו אין שום תוקף מעשי והיא נותרה כאות ריקה על הנייר. "אני מכיר עובדים, בהם בכירים, שמגיעים לכנסת ברכבם הפרטי משום שאת מכונית הליסינג שלהם הם נותנים לאישה או לבן לצורכיהם האישיים", אומר עובד כנסת.
עובד אחר מספר כי "יש עובדים המתגוררים בירושלים שיש להם רכב ליסינג, ומגיעים לכנסת באוטובוס כי את המכונית שלהם הם נותנים לבן".
עובדים שביקשו להישאר בעילום שם מודים: "הטעות הגדולה שנעשתה היא שאיפשרו לא רק לעובד עצמו לנסוע ברכב אלא גם לאשתו ולילדיו. בכך למעשה יצרו פתח לשחיתות כי אין כל הצדקה בעולם שהכנסת, שהיא גוף ציבורי-ממלכתי שצריך לשמש דוגמה לציבור, להתנהגות ראויה וחסכנית, תממן נסיעות פרטיות של בנו או בתו של עובד כנסת לבילויים ולטיולים. זו שערורייה".
עובד ותיק בכנסת, שקיבל לפני חודשים ספורים רכב חדש מדגם מאזדה 3, מספר בגילוי לב: "אני עובד הרבה שנים בכנסת. התחלתי מתפקידים זוטרים ביותר. תמיד נסעתי במכונית מצ'וקמקת וקינאתי באלה שנסעו במכוניות חדשות ומבריקות. בכל פעם לפני שעשיתי טיפול לאוטו רעד לי הלב, כי ידעתי שיקרעו לי את התחת במוסך. כל פעם לפני שעשיתי טסט למכונית שלי פחדתי, כי ידעתי שימצאו ליקויים באוטו שיחייבו אותי לבצע תיקונים. ולכן כשהציעו לי לקבל מכונית ליסינג על חשבון הכנסת - לא היו לי שום התלבטויות.
"שמעתי שכמה עובדים שגרים בירושלים אמרו שלא כדאי להם לקחת מכונית כי הם לא יקבלו יותר החזר הוצאות ביטוח, דלק ורישוי, וכן משום שעכשיו יוסיפו לנו בתלוש המשכורת סעיף של זקיפת הכנסה על סך 2,500 שקלים, כלומר עכשיו אנחנו משלמים כ-1,200 שקלים מס הכנסה על המכונית.
"למרות זאת אני חושב שזה כדאי, כי אני נוסע לאן שאני רוצה ומתי שאני רוצה בלי לעשות חשבון. יש לי כרטיס פזומט למילוי דלק על חשבון הכנסת. מאז שקיבלתי את המכונית הייתי עם המשפחה בצימר בצפון ונסענו לקרובים בעכו. גם הבן שלי שהשתחרר מהצבא לוקח את האוטו מתי שמתחשק לו. הוא יוצא לבלות עם חברים, נוסעים לבלות בתל אביב. הכל חוקי, כי מותר לי לתת לילדים שלי ולאשתי לנסוע באוטו.
"הכי כיף זה שלא צריך לטפל באוטו. לפני כמה שבועות נסעתי במכונית לשוק מחנה יהודה וכשחזרתי עם הסלים ראיתי שמישהו הכניס מכה בפגוש והוא נפל על הרצפה. התקשרתי לנציג של חברת הליסינג שיושב בכנסת ומייד טיפלו בעניין ונתנו לי אוטו חלופי לכמה ימים. חוץ מזה תחשוב שאני הייתי צריך לשלם את הדלק אחרי שהמחירים עלו כל כך. אילו זה היה האוטו שלי לא הייתי מזיז אותו מהחניה וככה אני נוסע חופשי, אז מה אכפת לי?"
"אפילו הדוברים הופתעו"
בשנה האחרונה חרג המנכ"ל מהכללים שנקבעו על ידו כשהחליט להעניק רכב חכור גם לשמונה עובדים חדשים שהתקבלו לכנסת כדי לשמש דוברי ועדות. אפילו הדוברים החדשים הופתעו כששמעו שהוחלט לצ'פר אותם ולתת להם מכוניות חדשות.
מדוע החלטת לחרוג מהכללים ולתת מכוניות לדוברי הוועדות?
לנדאו: "הם זקוקים למכוניות לעבודתם כי הוועדות יוצאות לעיתים לסיורים או מקיימת דיונים מחוץ לכנסת".
ח"כים מסיעות ששוחחתי איתם בנושא זה, סירבו להגיב בשמם. אחד אחד הם דיברו על חוסר הרגישות של הנהלת הכנסת והזלזול שלה בקופת הציבורית. אבל מייד הם הוסיפו: "אל תסבך אותי עם המנכ"ל ועם העובדים".
ומייד אחר כך חזרו הח"כים לתקוף. "חמור מאוד בעיניי שמספקים מכוניות חכורות לעובדים שאינם זקוקים לכך לצורכי עבודתם", אמר ח"כ ותיק, "הכנסת צריכה לשמש דוגמה לציבור. הכנסת, שמחליטה על קיצוצים בתקציב, על פגיעה בשכבות החלשות, בקשישים ובנכים בנימוק שהקופה ריקה, אינה יכולה להרשות לעצמה להתנהג בצורה בזבזנית ומנקרת עיניים כזו כאילו הם חיים בפלנטה אחרת".
ריבלין מגבה: סומך על המנכ"ל
יו"ר הכנסת ריבלין מסר בתגובה: "יש לי אמון מלא במנכ"ל הכנסת. אני סומך על החלטותיו המקצועיות ועל שיקול דעתו המנהלי, שכן הם נסמכים על התקינות וההגינות הציבורית".
* * *
שווים ושווים פחות: למי מגיע רכב בשירות הציבורי
רכב צמוד? רק למנכ"ל ולסגנו.
בשירות המדינה לא נוהגים לחלק ביד רחבה כל כך מכוניות חכורות לשימושם הפרטי של העובדים כמו בכנסת.
דובר משרד האוצר מסר כי על פי הנחיות מנהל הרכב הממשלתי, "כלי הרכב שנרכשו בליסינג הם מסוג 1,600 סמ"ק, 2,000 סמ"ק ו-2,400 סמ"ק המיועדים לסמנכ"לים, משנים למנכ"ל ומנכ"לים. כן נרכשו טנדרונים וכלי רכב בעלי שבעה מקומות ישיבה". הדובר לא ציין כי יש גם עוזרי שרים שנהנים מרכב חכור.
בבדיקה שערכתי בהנהלת בתי המשפט, נמצא כי רק שופטים בכירים מקבלים רכב חכור. לעומת זאת, שופטי שלום נוסעים ברכבם הפרטי. השופטים שמקבלים רכב חכור נדרשים להקפיד על כך שרק הם ינהגו ברכב או בני זוגם ואך ורק כאשר הם, השופטים, נמצאים במכונית. גם בבתי החולים הממשלתיים לא נהוג להעמיד רכב חכור לרשות רופאים, לרבות ממלאי תפקידים בכירים.
אבל גננים בכנסת - שווים יותר.
מקור - ישראל היום.
נערך לאחרונה:
