עם סטנדרטים כמו שלך הייתי פורש כבר.
אני נוטה להסכים תכלס. אגב עוד סיבה שבגללה אני מפסיק לחבב את התכנית שאני עושה בשבועות האחרונים היא שתרגילי הפאוז למיניהם היו נחמדים בהתחלה, אבל ככל שהמשקל בהם עולה יותר קל "לרמות", למשל אם לפני שבוע הייתי עוצר בכל חזרה לשנייה אחת בתחתית בפאוז סקוואט והיום העליתי משקל ועצרתי לחצי שנייה, אין לי ממש דרך להעריך אם זה אומר שהתחזקתי או לא.
החלטתי לעבור מטקסס לפני כמה שבועות בגלל כאבים שהתחילו לי בכל מני מקומות שחשבתי שאני לא מספיק להתאושש. עכשיו כנראה אני אהיה יותר קשוב לגוף פשוט, מקסימום אפשר לעשות שבוע דילואד פה ושם או משהו בסגנון אם אני מרגיש צורך, או נגיד לפעמים לא להתקדם כל שבוע (לא בקטע של ויתור עצמי כי המטרה להתקדם, אלא פשוט להיות מציאותי)
זה שאתה בטוח זה יפה מאוד, אבל דבר ראשון אין לנו דרך לדעת למה היה מגיע כל מתאמן אילו היה "מתאמן נכון", דבר שני זה בדיוק "מבחן המציאות" - בתנאים אידיאליים אולי הכל היה אחרת אבל במציאות זה מה שיש.
אפשר גם סתם להסתכל עליי בלי קשר לכלום 😃
משהו כזה כן.
השאלה היא לא מה מרשים אותך אישית או לא, ולא ממה יש להתלהב וממה לא.
בשנה האחרונה כמעט לא התקדמתי בסקוואט בעיקר בגלל החיטוב שהחליש אות המון בתרגיל הזה ספציפית. אבל חוץ מזה בהחלט יכול להיות שתה צודק.
איך אתה יודע? כי ראית סרטונים של ליפטרים אירופאיים? אז תחשוב כמה כאלה יש שם שלא הגיעו ל 140, פשוט הם לא מעלים סרטונים שלהם. בארץ יש הרבה פחות אנשים אז מן הסתם גם יהיו פחות ליפטרים חזקים.
אני הולך לחזור למתכונת שעשיתי עד שעזבתי עם קצת שינוי בימים:
אולי אתה צודק. אולי אני זה שחי בהשליות. אבל יותר קל לי להתקדם במשקלים כשאני חושב על זה בצורה הזאת. יותר קל לי לשבור שיאים כשאני חושב שהמשקל שאני מרים הרימו הרבה אנשים לפניי וירימו הרבה אחרי וגם כאלה ששוקלים הרבה פחות מאשר לחשוב בצורה של "רק אחוז מאוד קטן מהאוכלוסיה אי פעם הצליח לשפוף 200 קילו". אני חושב שחלק לא קטן מההתקדמות שלי הוא בזכות צורת החשיבה שאני מתאמן לפיה, וגם אם אין לנו דרך לדעת מה מבחן המציאות יראה בתנאים אידיאליים, אם נאמין שהכל אפשרי ושאין גבול לכוח היצר האנושי אנחנו נצליח להגיע למשקלים שאפילו לא האמנו שאפשרי להרים אותם.
דיברנו על המציאות, לא על איזה קו מחשבה עוזר לך להרים יותר.
סך הכל אחלה גישה לדעתי. תשמע אני היום מרים משקלים שלפני שנתיים לא הייתי מאמין שארים אותם. אני אישית לא חושב שצריך להיות מוטציה גנטית בשביל להרים 200 סקוואט (נגיד על מ.ג של 90+) אבל בפועל הרב לא מגיעים לזה, גם בגלל שיש דברים בחיים שמונעים ממך להתקדם (התרחבות משפחה, קידום בעבודה שמצריך ממך יותר שעות, טיול לחו"ל של כמה שבועות אחריו לוקח לך עוד כמה שבועות לחזור למשקלים וכו')
באשליות **
שמתי לב אבל חשבתי להחליק לו את זה 😆
הפכת ל @Matty ?? 😡
גם את מתי תיקנתי לא פעם 😃
השאלה היא מה היה קורה אם תיאורטית פתאום כל מתאמן בעולם היה רוצה להיות ליפטר ומתחיל להתאמן בתוכניות כוח. כשאתה משתמש בסטטיסטיקה של "כמה אנשים אני רואה שעושים סקוואט 200" אתה בעצם מאבד כמות (לדעתי גדולה) של אנשים שמסוגלים להגיע ל200 סקוואט אבל פשוט לא אכפת להם מזה ולא בא להם.
ככה שוברים PRים... 😆
אתה שוב מדבר על מצבים תיאורטיים, שזה הפוך מ"מבחן המציאות". לא מדברם על כמה אנשים בתיאוריה מסוגלים להגיע למספר הזה מבחינת פוטנציאל גנטי, אלא שבפועל האחוז הוא זניח. גם אם חלק גדול מאותם אנשים מסוגלים להגיע לזה פיזית מבחינת פוטנציאל גנטי, בפועל זה לא קורה.
