ידוע שככל שנעבור מסופינציה לפרונציה בכפיפת מרפקים נעביר יותר עבודה לברכיאליס מאשר לבייספס.
ידוע שככל שנעביר את הידיים מאחורי הראש בפשיטת מרפקים נעבוד על הראש הארוך, ככל שנעביר את היעדים מאחורי הגב נעבוד על הראש הקצר, ואם נעביר את הידיים ללפני הגוף נעבוד יותר על הראש הצידי.
ידוע שבפשיטת קרסול בעמידה נעבוד יותר על הראש ה"יהלום" של התאום ואם נפשוט בישיבה נתמקד יותר בסוליאוס.
כל השרירים והראשים שציינתי מתחברים בצד אחד לאותו מפרק, לדוגמא גם הראש הארוך וגם הקצר של הטרייספס מתחברים למרפק ובגלל זה הם עובדים בפשיטה שלו. אם שאר הגוף לא זז, למה שינוי התנוחה אמור להשפיע על איזה חלק בשריר הפעולה תתמקד?
למה אם אני מחזיק את הדאמבל באחיזה ניטרלית בכפיפת מרפקים המיקוד יעבור לברכיאליס? הרי הטווח תנועה של המרפק נשאר זהה ככה או ככה. אני יודע שאם אני אסובב את האמה אני אראה את הבייספס מתקצר ומתארך, אבל אם אני משאיר את האמה באותו מנח כל התנועה למה שזה ישפיע על העבודה?
ידוע שככל שנעביר את הידיים מאחורי הראש בפשיטת מרפקים נעבוד על הראש הארוך, ככל שנעביר את היעדים מאחורי הגב נעבוד על הראש הקצר, ואם נעביר את הידיים ללפני הגוף נעבוד יותר על הראש הצידי.
ידוע שבפשיטת קרסול בעמידה נעבוד יותר על הראש ה"יהלום" של התאום ואם נפשוט בישיבה נתמקד יותר בסוליאוס.
כל השרירים והראשים שציינתי מתחברים בצד אחד לאותו מפרק, לדוגמא גם הראש הארוך וגם הקצר של הטרייספס מתחברים למרפק ובגלל זה הם עובדים בפשיטה שלו. אם שאר הגוף לא זז, למה שינוי התנוחה אמור להשפיע על איזה חלק בשריר הפעולה תתמקד?
למה אם אני מחזיק את הדאמבל באחיזה ניטרלית בכפיפת מרפקים המיקוד יעבור לברכיאליס? הרי הטווח תנועה של המרפק נשאר זהה ככה או ככה. אני יודע שאם אני אסובב את האמה אני אראה את הבייספס מתקצר ומתארך, אבל אם אני משאיר את האמה באותו מנח כל התנועה למה שזה ישפיע על העבודה?